כותרת: על ייצרים ואחריות לאומית
כותרת משנה: מנהל מכינה צבאית חייב להתעלות מעל שיקולים זרים כדי למלא את ייעודו.
אלכס נחומסון
אין לי דבר מהותי נגד "שיח הלוחמים" שהשתרש במסורת של אסכולה מסוימת בציבור הישראלי. קצת לקטר
קצת לייל, למה לא. נפשנו הרכה כנראה שזקוקה לזה והקתרזיס גם משקיט את המצפון היהודי. הנה אנחנו לא כמו שאר העולם, לנו זה כואב יותר תראו עד כמה אנחנו אנושיים. אבל יש לי הרבה נגד ריצת האמוק של אותם הגורמים לתקשורת,תוך התעלמות מוחלטת מהנזק הבלתי הפיך שהם גורמים למדינה.
עד כדי כך הצורך הזה אינו נשלט, שאין לאותם הגורמים אפילו מעט אורך רוח להתעכב,לבלוע ריר, לספור עד עשר ולבדוק את הגילויים המרעישים שבאמתחתם.
עד עצם כתיבת שורות אלו לא אותר המקור העיקרי למודיעין המדויק הזה – "אביב" ואילו "רם" שדווח על
מקבץ זוועות אחר, הודה ברפיון כי בעצם לא ראה אלא רק שמע, אבל לעורך ביטאונה הנמרץ של המכינה ע"ש רבין אין זה משנה,מידע מחריד בידיו ודבר לא יעצור בו. וכצפוי,שוחרי הצדק והאמת האוניברסאלית
זינקו מהמארב והפעילו את כל מערכי האזעקה והכריזה של המוסרניות העולמית.
הגרדיאן הבריטי בהיפוך יוצרות מסורתי זעק "צה"ל השתמש בילדים כמגינים אנושיים"וגם הכריז שבידיו "תיעוד מפורט על עדויות מהם עולה כי צה"ל בצע,לכאורה שורה של פשעי מלחמה..", רועי מנדל הוסיף שמן למדורה בדמות כותרת ב Ynet- "ההוראות היו בעצם לרצוח",לא פחות. מנדל ביסס כמובן את יצירתו על עדותו של המ"כ אביב(שם בדוי כמובן כפי שמנדל עצמו הדגיש) ורכבת ההלקאה העצמית יצאה לדרך על מסילת הברזל של האנטישמיות המתחזה להומניזם קדוש.
בקורס חוקרים בסיסי לומדים להבדיל בין הערכות לבין עובדות. בקורסים כאלו לא מלמדים את השוני בין עובדות לבין שמועות כי הנחת המוצא הינה שכל אדם הגון והגיוני מכיר את ההבדל בניהם מטבע היותו כזה.
נראה שלמנהל המכינה הצבאית שייזם את השיח וטרח לפרסמו בביטאון המכינה שאינו מוגבל בתפוצתו ההבדל בין שמועות לעובדות לא מוכר. מר זמיר גם לא התעכב לחשב ולהעריך את תוצאות הפרסום הזה. אני לא רוצה להרחיק לכת ולומר שהדינאמיקה הידועה מראש של פרסום כזה לא מזיזה לו כי אין לי לכך הוכחות. דני זמיר מנהל מכינה צבאית. תפקידה של המכינה הוא לספק לצה"ל בוגר בעל רמת מוכנות גבוהה
להתחיל ולסיים מסלול צבאי איכותי. הכלים שמכינה כזאת אמורה להקנות אמורים לכלול גם את שקול הדעת, "סוף מעשה במחשבה תחילה" ונכונות לפעול לטובת צורכי הכלל גם על חשבון הפרט
ומכלול יצריו.
נכנסתי לאתר של המכינה וקראתי את האני מאמין שלהם שמנוסח במילים גבוהות ורק אצטט את הקטע
המרכזי שבמנשר הזה: " החניכים נמצאים בשלב של חיפוש דרך ובדיקת אבני היסוד של חייהם. זהו מאבקם האישי והחברתי של מחפשי הדרך נגד תרבות צריכה תאגידית בישראל(?!). זהו מאבקם נגד חברה המקדשת את העדר-הסולידאריות ואת האינדיבידואליזם הקיצוני. קיים צימאון עז בקרב החניכים, לחפש דרכים לחיים ראויים ומשמעותיים. במובן מסוים זוהי חזרה לשאלות שהעסיקו את צעירי העלייה השנייה והשלישית: מהי יהדות בשבילי? למה לחיות כאן כציוני? באיזו חברה ומדינה אני רוצה לחיות? מה מקומו של ה"אחר" בעולמי? מהי יכולתי להשפיע על חיי ועל העולם סביב?". חיפשתי את חתימתו של איליץ' בתחתית המנשר,היא לא הייתה שם אבל רוחו ריחפה מעל מימי האתר של המכינה. הלו, זו תפישת עולמה המרכזית של מכינה צבאית? שלא לדבר על הפער בין ההצהרות מלאות ההוד לבין המעשה הנמהר והנפשע של הפרסום בביטאון והריצה לתקשורת. הם נגד העדר הסולידאריות ואינדיבידואליזם קיצוני? הצחקתם אותי. איך אפשר להגדיר את מהומת האלוהים שהקימו כסולידאריות? עם מי בדיוק? אינדיבידואליזם קיצוני? במובהק.
אם למנהל מכינה צבאית יש עדויות על פשעי מלחמה הוא מחויב להציגם לצבא ולהמתין לתוצאות בדיקת הצבא ולא לגרום בעקיפין או מיישרין לפרסומם בתקשורת. נקודה.
מה גורם ליהודים מהישוב לנהוג באופן הרסני ומשונה כזה?
פרס נובל יוענק בוודאי לאותו המדען שיצליח לבודד את גן ההשמדה העצמית שמקונן בדמם של היהודים.
אחרי שהמדען יצליח לבודד את הגן הזה יופתע בוודאי מהרכבו המיוחד – תערובת של רגשי נחיתות מהולים בשנאה עצמית,אגואיזם טהור שצף בנוזל עכור של צדקנות. הכל אומנם מיקרוסקופי אך נפיץ לא פחות מהמפץ הגדול. הבעיה העיקרית שמנעה עד כה לזהות את הגן היהודי נובעת מיכולת ההתחזות המופלאה שלו. במיוחד אוהב הגן הזה להראות כ גן המוסר וכבן דודו הגן ההומאני. אחרי שהמדען יצליח לפרק את המטען העודף הזה כשהוא עוטה מסכת מנתחים על פניו מפאת הסירחון, יהפכו סוף סוף היהודים לעם רגיל ככל הגויים,עם חפץ חיים.
לא הייתי נדרש להקדמה הזאת אלמלא הבקיע הגן היהודי מאותה מכינה צבאית על שם רבין לאחר שהגורו שמנהל אותה הטיף לחסידיו להתוודות על חטאיהם ,וכך וכדרכם של הכתות החלו החסידים בפולחן ההלקאה העצמית עד שזכו להתגלות – פשעים נוראיים צפו לנגד עיניהם הבוערות, קולות זעקה רחוקים הכו באוזניהם,
הדמיון והמציאות התערבבו להם עד שלא ידעו את נפשם."כעת" רעם הגורו "השלמתם את לימודכם במכינה ואתם בשלים לרוץ לתקשורת" וכך זכינו בעיצומה של מגננה על תדמיתנו וקציננו לחיבוק אמיץ וחיזוק מבפנים.
כעת כמובן מתחיל מחול השדים. שורפי המכשפות מכנים אותנו פושעים, הוגי האינקביזיציה מתנדבים לשפוט אותנו בראש חוצות, עורפי הראשים מבקשים לנדות אותנו ממשפחת העמים ומתכנני תאי הגזים מצקצקים בלשונם בתוכחה. חיזיון סוריאליסטי של צביעות,התחסדות ורשעות.
זה לא שאנחנו צדיקים גדולים אבל אנחנו לא רוקדים על הדם ברחובות כשאויבנו נהרגים, אנחנו לא מניפים ידיים מגואלות מדם מהחלונות,אנחנו לא משתמשים בילדים כשכפ"צ ולא ממקמים מרגמות בבתי חולים.אנחנו לא סוחרים בגופות ועל חייל אחד נשלם בשחרור מאות רוצחים.
לא נכנסו לעזה בשמחה. ההפך מכך וכדי לעשות סדר כרונולוגי בהשתלשלות הדברים צריך לזכור כי היד ששלשלה את פתק החמאס לקלפי היא היד ששיגרה על בתינו אלפי טילים ופצצות והיא היד שגרמה לנו להיכנס לשם כדי לגדוע אותה.
אבל את נושאי הגן היהודי זה לא מספק. הם לא יוותרו על ליטרת הפרסום שלהם בניסיון נואש להראות קדושים יותר מהאפיפיור. הבעיה היא שהאפיפיורים מביטים ומשתנקים מצחוק כבוש למראה כרכוריו של היהודי הפתטי.
.
תגובת הרוב הדומם היא בעיה בפני עצמה. אנחנו מקבלים את התופעות האלה כאסונות טבע בלתי נמנעים ולא כמעשה ידי אדם. אם נקום ונוקיע את אותם האנשים שטובת המדינה כקליפת השום בעיניהם ואם הם ישלמו על מעשיהם במשרות שלהם נוכל לייצר הרתעה כל שהיא כנגד חוסר האחריות הפושעת של כל אותם גורמים הזויים.
כותרת משנה: מנהל מכינה צבאית חייב להתעלות מעל שיקולים זרים כדי למלא את ייעודו.
אלכס נחומסון
אין לי דבר מהותי נגד "שיח הלוחמים" שהשתרש במסורת של אסכולה מסוימת בציבור הישראלי. קצת לקטר
קצת לייל, למה לא. נפשנו הרכה כנראה שזקוקה לזה והקתרזיס גם משקיט את המצפון היהודי. הנה אנחנו לא כמו שאר העולם, לנו זה כואב יותר תראו עד כמה אנחנו אנושיים. אבל יש לי הרבה נגד ריצת האמוק של אותם הגורמים לתקשורת,תוך התעלמות מוחלטת מהנזק הבלתי הפיך שהם גורמים למדינה.
עד כדי כך הצורך הזה אינו נשלט, שאין לאותם הגורמים אפילו מעט אורך רוח להתעכב,לבלוע ריר, לספור עד עשר ולבדוק את הגילויים המרעישים שבאמתחתם.
עד עצם כתיבת שורות אלו לא אותר המקור העיקרי למודיעין המדויק הזה – "אביב" ואילו "רם" שדווח על
מקבץ זוועות אחר, הודה ברפיון כי בעצם לא ראה אלא רק שמע, אבל לעורך ביטאונה הנמרץ של המכינה ע"ש רבין אין זה משנה,מידע מחריד בידיו ודבר לא יעצור בו. וכצפוי,שוחרי הצדק והאמת האוניברסאלית
זינקו מהמארב והפעילו את כל מערכי האזעקה והכריזה של המוסרניות העולמית.
הגרדיאן הבריטי בהיפוך יוצרות מסורתי זעק "צה"ל השתמש בילדים כמגינים אנושיים"וגם הכריז שבידיו "תיעוד מפורט על עדויות מהם עולה כי צה"ל בצע,לכאורה שורה של פשעי מלחמה..", רועי מנדל הוסיף שמן למדורה בדמות כותרת ב Ynet- "ההוראות היו בעצם לרצוח",לא פחות. מנדל ביסס כמובן את יצירתו על עדותו של המ"כ אביב(שם בדוי כמובן כפי שמנדל עצמו הדגיש) ורכבת ההלקאה העצמית יצאה לדרך על מסילת הברזל של האנטישמיות המתחזה להומניזם קדוש.
בקורס חוקרים בסיסי לומדים להבדיל בין הערכות לבין עובדות. בקורסים כאלו לא מלמדים את השוני בין עובדות לבין שמועות כי הנחת המוצא הינה שכל אדם הגון והגיוני מכיר את ההבדל בניהם מטבע היותו כזה.
נראה שלמנהל המכינה הצבאית שייזם את השיח וטרח לפרסמו בביטאון המכינה שאינו מוגבל בתפוצתו ההבדל בין שמועות לעובדות לא מוכר. מר זמיר גם לא התעכב לחשב ולהעריך את תוצאות הפרסום הזה. אני לא רוצה להרחיק לכת ולומר שהדינאמיקה הידועה מראש של פרסום כזה לא מזיזה לו כי אין לי לכך הוכחות. דני זמיר מנהל מכינה צבאית. תפקידה של המכינה הוא לספק לצה"ל בוגר בעל רמת מוכנות גבוהה
להתחיל ולסיים מסלול צבאי איכותי. הכלים שמכינה כזאת אמורה להקנות אמורים לכלול גם את שקול הדעת, "סוף מעשה במחשבה תחילה" ונכונות לפעול לטובת צורכי הכלל גם על חשבון הפרט
ומכלול יצריו.
נכנסתי לאתר של המכינה וקראתי את האני מאמין שלהם שמנוסח במילים גבוהות ורק אצטט את הקטע
המרכזי שבמנשר הזה: " החניכים נמצאים בשלב של חיפוש דרך ובדיקת אבני היסוד של חייהם. זהו מאבקם האישי והחברתי של מחפשי הדרך נגד תרבות צריכה תאגידית בישראל(?!). זהו מאבקם נגד חברה המקדשת את העדר-הסולידאריות ואת האינדיבידואליזם הקיצוני. קיים צימאון עז בקרב החניכים, לחפש דרכים לחיים ראויים ומשמעותיים. במובן מסוים זוהי חזרה לשאלות שהעסיקו את צעירי העלייה השנייה והשלישית: מהי יהדות בשבילי? למה לחיות כאן כציוני? באיזו חברה ומדינה אני רוצה לחיות? מה מקומו של ה"אחר" בעולמי? מהי יכולתי להשפיע על חיי ועל העולם סביב?". חיפשתי את חתימתו של איליץ' בתחתית המנשר,היא לא הייתה שם אבל רוחו ריחפה מעל מימי האתר של המכינה. הלו, זו תפישת עולמה המרכזית של מכינה צבאית? שלא לדבר על הפער בין ההצהרות מלאות ההוד לבין המעשה הנמהר והנפשע של הפרסום בביטאון והריצה לתקשורת. הם נגד העדר הסולידאריות ואינדיבידואליזם קיצוני? הצחקתם אותי. איך אפשר להגדיר את מהומת האלוהים שהקימו כסולידאריות? עם מי בדיוק? אינדיבידואליזם קיצוני? במובהק.
אם למנהל מכינה צבאית יש עדויות על פשעי מלחמה הוא מחויב להציגם לצבא ולהמתין לתוצאות בדיקת הצבא ולא לגרום בעקיפין או מיישרין לפרסומם בתקשורת. נקודה.
מה גורם ליהודים מהישוב לנהוג באופן הרסני ומשונה כזה?
פרס נובל יוענק בוודאי לאותו המדען שיצליח לבודד את גן ההשמדה העצמית שמקונן בדמם של היהודים.
אחרי שהמדען יצליח לבודד את הגן הזה יופתע בוודאי מהרכבו המיוחד – תערובת של רגשי נחיתות מהולים בשנאה עצמית,אגואיזם טהור שצף בנוזל עכור של צדקנות. הכל אומנם מיקרוסקופי אך נפיץ לא פחות מהמפץ הגדול. הבעיה העיקרית שמנעה עד כה לזהות את הגן היהודי נובעת מיכולת ההתחזות המופלאה שלו. במיוחד אוהב הגן הזה להראות כ גן המוסר וכבן דודו הגן ההומאני. אחרי שהמדען יצליח לפרק את המטען העודף הזה כשהוא עוטה מסכת מנתחים על פניו מפאת הסירחון, יהפכו סוף סוף היהודים לעם רגיל ככל הגויים,עם חפץ חיים.
לא הייתי נדרש להקדמה הזאת אלמלא הבקיע הגן היהודי מאותה מכינה צבאית על שם רבין לאחר שהגורו שמנהל אותה הטיף לחסידיו להתוודות על חטאיהם ,וכך וכדרכם של הכתות החלו החסידים בפולחן ההלקאה העצמית עד שזכו להתגלות – פשעים נוראיים צפו לנגד עיניהם הבוערות, קולות זעקה רחוקים הכו באוזניהם,
הדמיון והמציאות התערבבו להם עד שלא ידעו את נפשם."כעת" רעם הגורו "השלמתם את לימודכם במכינה ואתם בשלים לרוץ לתקשורת" וכך זכינו בעיצומה של מגננה על תדמיתנו וקציננו לחיבוק אמיץ וחיזוק מבפנים.
כעת כמובן מתחיל מחול השדים. שורפי המכשפות מכנים אותנו פושעים, הוגי האינקביזיציה מתנדבים לשפוט אותנו בראש חוצות, עורפי הראשים מבקשים לנדות אותנו ממשפחת העמים ומתכנני תאי הגזים מצקצקים בלשונם בתוכחה. חיזיון סוריאליסטי של צביעות,התחסדות ורשעות.
זה לא שאנחנו צדיקים גדולים אבל אנחנו לא רוקדים על הדם ברחובות כשאויבנו נהרגים, אנחנו לא מניפים ידיים מגואלות מדם מהחלונות,אנחנו לא משתמשים בילדים כשכפ"צ ולא ממקמים מרגמות בבתי חולים.אנחנו לא סוחרים בגופות ועל חייל אחד נשלם בשחרור מאות רוצחים.
לא נכנסו לעזה בשמחה. ההפך מכך וכדי לעשות סדר כרונולוגי בהשתלשלות הדברים צריך לזכור כי היד ששלשלה את פתק החמאס לקלפי היא היד ששיגרה על בתינו אלפי טילים ופצצות והיא היד שגרמה לנו להיכנס לשם כדי לגדוע אותה.
אבל את נושאי הגן היהודי זה לא מספק. הם לא יוותרו על ליטרת הפרסום שלהם בניסיון נואש להראות קדושים יותר מהאפיפיור. הבעיה היא שהאפיפיורים מביטים ומשתנקים מצחוק כבוש למראה כרכוריו של היהודי הפתטי.
.
תגובת הרוב הדומם היא בעיה בפני עצמה. אנחנו מקבלים את התופעות האלה כאסונות טבע בלתי נמנעים ולא כמעשה ידי אדם. אם נקום ונוקיע את אותם האנשים שטובת המדינה כקליפת השום בעיניהם ואם הם ישלמו על מעשיהם במשרות שלהם נוכל לייצר הרתעה כל שהיא כנגד חוסר האחריות הפושעת של כל אותם גורמים הזויים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה