על דמוקרטיה וזעם קדוש

באיזו שהיא פינה נידחת בנפש מכרסם חשד קטן שאולי נציגי האומה האיסלמית וגרורותיה בשמאל למרות מעמדם הבלתי ניתן לערעור כשוחרי הדמוקרטיה מקדם, תוכם אינן כברם?


ח"כ עפו אגברייה זועם. על מה ולמה זועם הח"כ המכובד? על כך שאוניברסיטת חיפה החליטה לדחות הפגנה שיזמו הסטודנטים הערביים לציון שנה למבצע "עופרת יצוקה". זהו "יום שחור לדמוקרטיה הישראלית" הטיח בנו חבר הכנסת בזעם כבוש. ואכן,יש לחבר הכנסת אגברייה את כל הסיבות שבעולם לכעוס. כנצר לאומה שהגתה ויישמה את הדמוקרטיה (וההיסטוריה מלאה במאבקיהם למען זכויות האדם באשר הוא), אומה שעשרות מדינותיה על פני הגלובוס הינן אות ומופת למשטרים דמוקרטיים, אומה שהוציאה מתוכה מנהיגים דגולים ודמוקרטיים כמו סדאם חוסיין,אסד הראשון והשני,מלכים דמוקרטיים כמו פארוק ועבדללה והרשימה קצרה מלהכיל את השליטים והאידיאולוגים שלהם שפעלו רבות ונצורות להפצת הדמוקרטיה בעולם.

איך יכול אדם שבקיטונו מטען ערכי ורב שנים כזה לסבול אקט טירני כמו דחיית הפגנה באוניברסיטה שכולה נועדה לקלס ולפאר החלטה של ממשלה דיקטטורית להגן על תושביה מפני ישות נאצלה הקרויה ח.א.מ.ס- (חסידי אומות העולם המוסלמי). אפילו חבר הכנסת דב חינין מחד"ש חושב כך. גם הוא שותף לזעמו של אגברייה. והוא מוחה על כך נמרצות. חסר לחינין "דיון ציבורי ופוליטי אמיתי" על המבצע הנפשע ותוצאותיו שיכלול כמובן גם את מרכיבי חופש הביטוי וגם את "חירות ההפגנה", בדיוק כפי שלמד אצל מורו ורבו וולדימיר איליץ' לנין וגם זכה לראות את יישומם של העקרונות הנעלים הללו בברית המועצות ובמדינות ערב הנאורות. איך אמרו חז"לינו? הלך הזרזיר אצל העורב.

אז כל מה שנותר לנו לנוכח הטפות המוסר של שני הצדיקים האלה זה להשפיל את ענינו בכלימה ולנסות לחזור לשגרה ככל שהמצב החדש יאפשר. למרות שבאיזו שהיא פינה נידחת בנפש מכרסם חשד קטן שאולי מציגי האומה האיסלמית וגרורותיה בשמאל למרות מעמדם הבלתי ניתן לערעור כשוחרי הדמוקרטיה מקדם, תוכם אינן כברם? אולי בכל זאת הם נסחפו והפכו את הדמוקרטיה למכשיר כל שהו? מכשיר להשגת מטרה? ואם כן – מהי המטרה הזו? מסקרן, לא?

וכך מוטרדים מהספקון המכרסם והמטריד הזה אנו נמשיך ונתקיים איך שהו עד להתגלמות הבאה של הצורך הבלתי נשלט בדמוקרטיה טוטאלית אצל חברי הכנסת מהגוש המסויים במדינה שזכויות האדם בה הפכו כידוע למרמס. נקווה לטוב.

פורסם ב NEWS1 30.12.09

עם ידידים כאלו, לא צריך

כשרצה בית המשפט להרחיב את אופקיו בסוגיה מקצועית כזו או אחרת - היה מזמן עד מומחה שיהיה מאיר את עיני השופטים בדקויות התחום שבו עסק. לא זכורים תקדימים רבים במשפט הישראלי לאותה נדיבות התנדבותית שקפצה על מועצת העיתונות והעומדת בראשה.

לא אכנס לפרטי האירוע העצוב שבסיומו נורתה ונהרגה הילדה אימאן אל המאס. הדברים גלויים וידועים ונטחנו עד דק בתקשורת ובבתי המשפט.התוצאה הטרגית של מות ילדה בדיוק כמו במקרה מותו של הילד מוחמד דורה הינה מעבר לנסיבות ולפוליטיקה. גם כשמדובר בעלילת דם שרקמה תקשורת מגמתית כמו במקרה של דורה וגם כשמדובר בתחקיר מבושל כמו במקרה של אימן. כי ילד הוא ילד הוא ילד.

בית הדין הצבאי בפיקוד הדרום ניקה את המ"פ סרן ר. מאשמת שימוש בלתי חוקי בנשק ומאשמת ווידוא הריגה. בית המשפט התייחס בעקיפין לתחקיר של אילנה דיין בקובעו כי "דרך טיפולה של התקשורת,מעוררת מחשבות נוגות באשר לחלקה בפרשה. ראוי גם שהתקשורת תכיר במגבלותיה ובמיוחד אמורים הדברים כאשר עסקינן בפעילות מבצעית שמחייבת הבנה על בוריה וידע מקצועי שלא תמיד קיים אצל עיתונאים שמבקשים לעשות כך".

בהמשך תבע המ"פ את מגישת התוכנית "עובדה" בה שודר התחקיר אודותיו ואת הזכיינית ששידרה אותה. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי עליהם לפצות את הקצין ב 300 אלף ₪ על לשון הרע.

החלטות בית הדין של פד"מ ובית המשפט המחוזי ניערו את אבירי חופש הביטוי שנערכו לגבות את הערעור לעליון שהגישו מפיקי תוכנית התחקיר "עובדה" על ההחלטה הזו. נהרו האבירים ל”סליק” ושלפו משם נשק עתיק יומין בשם "ידידי בית המשפט".

זה לא שבית המשפט נדד ברחבי המדינה,דך ועצוב וחיפש נואשות ידידים כמו הרוח קאספר. בית המשפט הסתדר יפה. כשרצה בית המשפט להרחיב את אופקיו בסוגיה מקצועית כזו או אחת – היה מזמן עד מומחה שיהיה מאיר את עיני השופטים בדקויות התחום שבו עסק". לא זכורים תקדימים רבים במשפט הישראלי לאותה נדיבות התנדבותית שקפצה על מועצת העיתונות והעומדת בראשה.

אם כך מהיכן נובעת המית הלב שמאחורי ההצעה הרומנטית הזאת? או! בדיוק על זה רציתי לדבר.

השופטת דליה דורנר שעומדת בראש מועצת העיתונות רואה לנכון להגן על "חופש הביטוי".

כידוע,חופש הביטוי הוא מין ייצור אלסטי שניתן לעצבו כחומר ביד היוצר. זה תלוי לאן נושבת הרוח. אם הונף נס חופש הביטוי על התורן הימני הוא הופך להסתה,גזענות ופאשיזם(על שלשה דברים שהשמאל עומד) ואם הוא מונף על תורן השמאל הוא הופך ל"זכות יסוד". ולכן יש להתייחס בחשדנות רבה לכל התארגנות של מסע צלב להגנת חופש הביטוי וללמוד מיהם האבירים ששועטים בראש המסע הקדוש הזה.

גם במקרה הנדון צריך לחשוד בכוונתם הטהורה של תומכי המערערים במיוחד לאור התוצאה הצפויה להם אם הערעור ידחה וכן על רקע האג'נדה הידועה של המעורבים בתחקיר.

בשורה התחתונה במרבית המלחמות על חופש הביטוי נגלה המניע כאינטרס צר. אינטרס של בעלי עניין או אג'נדה. ובכך אבדה לביטוי הנאצל תומתו הראשונית. חופש הביטוי נשחק ונהיה כלי בידי בעל האינטרס. במבחן התוצאה אנו למדים כי הניצול של ערכים דמוקרטיים לטובת אג'נדות כיתתיות מביא לזילותם של הערכים ושל מנצליהם.

הייתי מציע לשופטת דורנר(אם יורשה לי כמובן),לצנן את התלהבותה הידידותית ולאפשר לתחנות הצדק לטחון גם בלי עזרתה האדיבה. גם למען כבודה.

פורסם ב NEWS1 25.12.2009

משבר המים בחלם

מי אשם? זעק הציבור ומי יתן את הדין? והנה עשן שחור עלה מארובת חדר הוועדה,הדלת חרקה על צירה ושלושה חלמאים חכמים ומאובקים עמדו בפתח."יש" אמרו החכמים,הסתיימה הבדיקה ונגלו האשמים.

בחלם עירם של חכמים,התמעטו הגשמים והתדלדל האגם ממימיו. בצוק העיתים הושיבו הפרנסים חלמאי מלומד על המדוכה. ישב החכם עד שהמציא מכונה שמתפילה את מימי הים והופכת אותם למי שתייה מרנינים. פנו פרנסי החלמאים מלווים בחכם הממציא לנערי האוצר וביקשו תקציב כדי לייצר מספר מכונות שיתפילו את מימי הים ויזרימו שפע של מים חיים לאגמם הדועך. בתחילה הסכימו הנערים לבקשת הפרנסים אך ביום ההקצבה חלפה עננה מעל העיר והזליפה כמות נאה של טיפות גשם. קפצו הנערים את ידם והפרנסים שבו חפויי ראש לביתם.

חלפה שנה,מפלס האגם ירד פלאים והפרנסים אצו רצו למשרד האוצר,שם שטחו את תחינתם בשנית באזני הנערים. "שובו מחר לקבל את הכסף" אמרו הנערים והחלמאים חזרו לבתיהם שמחים וטובי לב. למחרת בדרכם למשרד האוצר החל טפטוף מדאיג של נוזל דמוי טיפות גשם והנערים שבו וקפצו את ידם. כך התהלכו הפרנסים שנים ארוכות מביתם לאוצר ובחזרה וכסף אין.

בייאושם החלו החלמאים להגות פתרונות חלופיים כמו גרירת מים בנודות ענק מווארשה הרחוקה או להמס את הקרחון העתיק שבראשו של הר חלם אך לא עלה בידם לממש רעיונות אלו(מחוסר תקציב) ואף ננזפו קשות על ידי החלמאים הירוקים על הכוונה לערער סדרי בראשית. אובדי עצות כתמיד הטילו הפרנסים "מס בצורת" שנגש במשכורתיהם של החלמאים המסכנים ושאעוותם עלתה לשמים.

עד שביום בהיר אחד יבשו מימי האגם והברזים ברחבי העיר חירחרו,רטטו ופלטו גניחה יבשה במקום מים צלולים. מיד קמה זעקה גדולה וראש הפרנסים מינה וועדת חכמים חלמאים למען תשב ותחקור מי אשם במצוקתם.

ישבו שלושה חלמאים מלומדים צפונים בחדרי חדרים,עלעלו בניירות ושמעו את דברם של כל המעורבים במחדל. חלפה שנה אחת ועוד שנה,עננים באו והלכו גשמים התמעטו והלכו והחלמאים צמאים מתמיד. מי אשם? זעק הציבור ומי יתן את הדין? והנה עשן שחור עלה מארובת חדר הוועדה,הדלת חרקה על צירה ושלושה חלמאים חכמים ומאובקים עמדו בפתח."יש" אמרו החכמים,הסתיימה הבדיקה ונגלו האשמים. "ובכן" נהם ציבור החלמאים בשקיקה שאו דברכם כי מקשיבים אנו. וזקן חברי הוועדה ששערו אדום פתח ואמר: "גילינו כי אכן יש משבר מים בחלם!" רטט עבר בקרב החלמאים וצמרמורת חלפה בגוום.אכן גדולים וחכמים אנשי הוועדה,אשרנו כי זכינו להתחמם בזיוום.ומה גדולה תגליתם."שנית" המשיך החלמאי החכם "מצאנו את האשם העיקרי,והוא- הלך רוח הציבור החושב כי די בשנה אחת גשומה על מנת לשפר את מאגרי המים בחלם! ובכן,לא די בשנה אחת לשפר את מאגרי המים בחלם!" נזף החכם בחלמאים. בשמוע החלמאים את מסקנת החכמים ואת תוכחתם,בושו ונכלמו,הרכינו את ראשם ושבו אבלים וחפויי ראש לביתם.

וכך הסתיימה פרשת המים ללא מים אך הציבור לא הציק יותר לפרנסים בתלונות וטרוניות כי הרי קבעו חכמיהם שלמרות היותם חלמאים,חכמים בני חכמים ,את הצרה הזאת הביאו במו ידיהם על ראשם.

הענישה הפושעת

מה היו נימוקי השופטים שהפחיתו בחצי את עונשו של הנהג הקטלן? "איזון בין אינטרס הציבור לזכותו של היחיד לשמירת עקרונות של אחידות ענישה". אתם הבנתם את זה?האיזון הקדוש הכריע.

יש רגעים בחיי אדם שהוא חש בצורך עז למרות את שערות ראשו. רגע כזה חוויתי למקרא הידיעה בעיתונות שבישרה כי שופטי המחוזי בפ"ת ריחמו על הנהג הקטלן עותמן ממזרח ירושלים.

עותמן כזכור נהג במשאיתו בכביש מס' 1 ובעודו משוחח בטלפון סלולארי התנגש ברכב פרטי שנסע לפניו,הרג משה סולימני מחולו,את אשתו אירית ואת ביתם בת החמש שני.

לעותמאן קופת שרצים עבריינית של 190(!!) עבירות תנועה שכוללות מעבר ברמזורים אדומים וחציית פס לבן בעקיפה. רישיונו של עותמאן נשלל עד לאירוע המחריד הזה 17 פעמים.

עותמאן נשפט בבית משפט השלום ברמלה,הורשע בגרימת מוות ברשלנות ועברות נוספות ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר.
ארבע שנות מאסר שהן בפועל מעט יותר ממחצית הסכום הזה עבור קטל 3 בני אדם. 4 שנות מאסר לבריון דרכים שחיי אדם כקליפת שום בעיניו.

מי שראה את עותמאן מתפרע בדרך למעצר ובבית המשפט,בועט לכל עבר ומנבל את פיו מבין במדויק עם איזה סוג של אדם יש לנו עסק.

"האדם הסביר" היה משקלל את נתוני התאונה,עברו ואישיותו של הנהג ומגיע למסקנה ההגיונית כי סכנה כזאת לציבור יש לנטרל באמצעות כליאה לשנים ארוכות.

אך לא כך חשבו מלומדי המשפט המחוזי מנחם פינקלשטין,עופר גרוסקופף וורדה פלאוט. קטן עליהם האדם הסביר. השופטים קבלו את ערעורו של העבריין האלים והפחיתו שנה וחצי מהעונש שפסק בית משפט השלום. כדי שלא נתבלבל,נערוך חישוב יסודי של יתרת העונש בפועל. ארבע פחות אחד וחצי שווה שתיים וחצי ופחות שליש שווה שנה ושבעה חודשים. מהשנה ושבעת חודשים אלו יש לנכות 6 חודשים שעותמאן מרצה בכלא והנה התוצאה: 13 חודש יתרת כליאה. בינואר 2011 יחזור עותמאן לכביש. איך אם רישיון הנהיגה שלו הפסול? הצחקתם את עותמאן.

ומה היו נימוקי הטרויקה השיפוטית? איזון בין אינטרס הציבור לזכותו של היחיד לשמירת עקרונות של אחידות ענישה. אתם הבנתם את זה?האיזון הקדוש שהכריע. הזכות של העבריין המסוכן לענישה סטנדרטית שקולה לזכות של אזרח שומר חוק להתגונן מפניו. האם ניתן היה לצפות מהשופטים המכובדים לשקול את האיום הקונקרטי שנשקף לציבור מנאשם קונקרטי כדי להתאים לו עונש קונקרטי? לא. השופטים שבויים בתוך תרבות המקדשת את זכויות הפרט מעל לכל ערך אחר. הקיבעון הזה גורם לעיוות של הצדק ומנציח מצב של אנטי-צדק כרוני. זכויות הפושע עדיפות על זכויות הקורבן,זכויות הפושע עדיפות על טובת הציבור.

זוהי תוצאה ישירה של האג'נדה ההומניסטית שנכפתה על אזרחי ישראל ע"י קבוצה של עריצים שיפוטיים שהתנחלה בבית המשפט העליון.הקבוצה שמקרינה את ערכיה הפלצניים על האינסטנציות הנמוכות וכובלת אותם למיטת סדום של ענישה מגוחכת.
הקבוצה הזאת מתנהלת בתוך בועה אוטופית שרחשי לב הציבור לא חודרות אותה,הצהרות של הרשות המבצעת על הצורך בהחמרת הענישה לא מזיזות לה ובמקום לשרת את האינטרס הציבורי היא פוגעת בו בציניות גמורה.

לרמת הענישה הנהוגה בישראל אין אח ורע בעולם. עונשים קלים עד כדי פלצות המושטים כחלק מעסקות טיעון מקוממות או נימוקים הומאניים הזויים. הציבור חש כנגדם נבגד וחסר אונים. זוהי ענישה פושעת. זו מעילה באמון הציבור.

להתנהלות הזאת יש שתי תוצאות אובדניות לטווח הקצר – אובדן ההרתעה וכתוצאה מכך החמרת הפשיעה והעבריינות ואובדן אמון הציבור במערכת המשפט ותוצאה אחת לטווח הארוך – הרס החברה והמדינה. לא פחות. משפט שאינו מגן על הציבור וגורם להפקרת הציבור לסכנות הפשע –מפורר את החברה ומאבד את הזכות לקיומו. בית משפט כזה מאבד את זכותו המוסרית לשפוט, זכות שמוקנית לו כדי שישמור על האינטרס של הציבור ויעדיף אינטרס זה על כל אינטרס של פרט כזה א אחר.

משהו חייב להשתנות באופן קיצוני בהתנהלות בתי המשפט כדי שהציבור יחזור לקבל את הביטחון שהוא זכאי לו וכדי להשיב את האמון הציבורי לשופטים.

אורי אבנרי כנזק מתמשך ובלתי הפיך

במאמר "שיא הקיטש",רקח אורי אבנרי רעיון זדוני שמשמעותו המעשית - מכה נוספת על ישראל,זאת תוך שימוש בחומרים תמימים וניטרליים לכאורה כמו היחס של הגרמנים לשואה ואסוציאציות לטרמינולוגיה נאצית.

אורי אבנרי הוא אדם עתיר זכויות. לחם במלחמת הקוממיות, פרץ דרך לעיתונאות לוחמת וביקורתית, גידל ועיצב שורה של עיתונאים איכותיים. אורי אבנרי הוא גם אדם שגרם וגורם נזק רב ובלתי הפיך למדינתו.השמאל הקיצוני על פלגיו ותצורותיו הוא נכדו של אורי אבנרי.
אורי וחבריו בשמאל הקיצוני אחראים לדוקטרינה שמכרסמת ביסודות של מדינת ישראל. אותה דוקטרינה שנשענת על מספר נקודות מוצא:
א. אנחנו אשמים בשל קיומנו ונוכחותנו בארץ ישראל כמדינה של העם היהודי.
ב. כפועל יוצא מסעיף א' אנחנו אשמים בכל עימות עם אויבנו.
ג. כל גרסה של אויבנו קבילה וכל הסבר שלנו חשוד כשקר.
ד. הפיתרון לכל החולאים של המדינה ,האזור והעולם הוא בהפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה.
ה. כל האמצעים מקדשים את המטרה שבסעיף ד'.

נאמנים לעקרונות האלה עוסקים אבנרי וחבריו במתקפות בלתי פוסקות על המדינה,מוסדותיה והחלטות של מנהיגיה. מתקפות אלו משולבות במערכה כוללת נגד הלגיטימיות של המדינה.מתקפות אלו נערכות מעל כל במה אפשרית.
ככלל, אבנרי וחבריו פועלים בשתי זירות, המקומית – בחוסר הצלחה קולונסיאלי.(הציבור ברובו סולד ומתעב אותם) ובזירה השנייה שבה הם נוחלים הצלחה מרשימה – זירת חו"ל. בחו"ל(בעיקר באירופה) הם מצאו אוזן קשבת ולב אוהב בקרב קואליציה של השמאל שרואה עצמו ליברלי,אנרכיסטים,אנטישמים,אגודים מקצועיים של מגוון תחומים בעלי זיקה ידועה ואינטרסנטים פרו מוסלמים. שם שמאלנינו זוכים לכבוד ויקר עבורו אנחנו אזרחי המדינה משלמים במטבע קשה. את המעמד שלנו כמצורעי העולם אנו חייבים להם.
ולמה אני כותב את כל הבנאליה הזאת שלבטח אינה מחדשת דבר? בזכות מאמרו של אבנרי "שיא הקיטש" שראה אור אתמול במחלקה הראשונה. שיא הקיטש אמור להיקרא שיא הצביעות. אורי אבנרי רקח רעיון שמשמעותו המעשית -מכה נוספת על ישראל.זאת, תוך שימוש בחומרים תמימים וניטרליים לכאורה כמו היחס של הגרמנים לשואה ואסוציאציות לטרמינולוגיה נאצית. בתוך חומרים אלו הגניב אבנרי את הרעיון השמאלני הבסיסי שיש לחבוט בישראל עד התממשות חיזיון העוועים שלהם – הפיכת מדינת ישראל למדינת "כל אזרחיה". "לישראל אין זכויות יתר" מלמד אבנרי את הגרמנים. ישראל שאתם תומכים בה,היא "הנהג השיכור" המסכן את העולם קובע אבנרי.

"כאשר הידיד שלך השיכור כלוט ומתעקש לנהוג במכונית - האם צריך לעודד אותו? האם בכך מתבטאת ידידות-אמת? או שחובת הידידות מחייבת אותך להגיד לו לעזוב את ההגה עד שיתפכח?" (כך במקור). אנחנו אם כך השיכורים והמסוכנים בעיניו של אבנרי,יהודי אזרח ישראל.אנחנו ולא אירן,אנחנו ולא חמאס ולא חיזבאללה ולא טליבן.
אבנרי מציע לגרמנים בשמאלניות סמויה, הפסיקו לתמוך בידידכם השיכור והצטרפו לחגיגה האירופאית של חובטי ישראל. ולא שאבנרי שוכח להציע להם אלטרנטיבה,שהיא - ניחשתם נכון - עצמו ומחנה שמאלניו. " יש הרבה דרכים שבהן יכולה ממשלת גרמניה להפגין ידידות כלפי ישראל האחרת(אבנרי), ישראל שוחרת שלום וזכויות-האדם(אבנרי). חבל מאוד שאין היא עושה זאת."
אבנרי מטיף מוסר לגרמנים וגם לא שוכח את השוויצרים. " תוצאת משאל-העם השווייצי על איסור בנייתם של צריחי-מסגדים אינה דבר רע. היא דבר מתועב" קובע אבנרי.(עלק-אנלוגיה שנפלה לידיו כמוצא שלל רב).
מה שאבנרי ודומיו מסרבים לקבל שהשווייצים הפרגמאטיים רגילים להביט מעבר לאופק(אולי בשל אופייה ההררי של מדינה זו).ומה שהשוויצרים רואים משם אבנרי לא רואה מכאן. ומה שהשוויצרים רואים משם השוודים לא רואים מתחת לחוטמם, אך אבנרי שניכס לעצמו את כל תארי השלום רואה את השווייצים כ"מתועבים". " -אין פה עניין של ארכיטקטורה,(לגבי צריחי המסגדים) אלא של גזענות פרימיטיבית, ברוטאלית, מהסוג שהגרמנים בורחים ממנה". אבנרי יודע כמובן מה טוב לגרמנים ולשוויצרים הרבה יותר טוב מהם.
אפשר להתייחס לאורי אבנרי כקוריוז שולי אך תהיה זו טעות. היקף הנזק שנגרם למדינה מפעילותו של אבנרי ודומיו – עצום. שוב ושוב אנחנו עדים לחולשות הדמוקרטיה הליברלית שלנו בכל הנוגע ליכולת ההגנה מפני תופעות הרסניות כאלה. אותה דמוקרטיה שאומצה על ידי האבות המייסדים בכוונה טהורה ומתוך אידיאלים כנים והפכה למפלטו של הנבל.

מינוי בעייתי של יועץ משפטי

במדינה מתוקנת רקורד משפטי פרטי בתחום הפלילי אינו אמור להוות בעיה במינוי יועץ משפטי בישראל, רקורד כזה הוא בעיה.

תגיות: יעקב נאמן בנימין נתניהו

עו"ד יהודה וינשטיין הוא אישיות משפטית מקצועית ומכובדת. בר-סמכא עתיר ניסיון בתחום המשפט הפלילי בסקטור הציבורי והפרטי. הנימוק העיקרי של השר יעקב נאמן בהמלצתו למנות את עו"ד וינשטיין ליועץ המשפטי, הינו הלוחמה בפשיעה אותה מציג נאמן כיעד מרכזי של הממשלה.עם כל הכבוד ללוחמה בפשיעה (ואין ספק שהנושא נזקק לטיפול בחדר טראומה ולא במרפאות חוץ), נותרו יעדינו המדיניים-ביטחוניים בעדיפות עליונה.

לפיכך, הרקורד הפלילי לא מהווה יתרון במינוי יועץ במתכונת התפקיד הקיימת.במדינה מתוקנת, רקורד משפטי פרטי בתחום הפלילי אינו אמור להוות בעיה במינוי יועץ משפטי. במדינת ישראל זו בעיה.

במציאות בה היטשטשו הגבולות בין המחויבות ללקוח להזדהות עם הלקוח (החיבוקים והצ'פחות שבהם אנו צופים בדאגה בטלוויזיה בין העבריינים לעורכי דינם), והאתיקה המקצועית נראית כמו המלצה בלתי מחייבת – תרחף עננת חשד מעל ראש היועץ, כי החלטותיו ושיקוליו נובעים ממניעים זרים.

נכון שעו"ד וינשטיין כיהן בעבר כתובע בפרקליטות, אך מזה שלושים שנה הוא מגן על חשודים בעבריינות פלילית.

בנוסף, שימש עו"ד וינשטיין כמייצגו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשת הקבלן אבנר עמדי. מינוי של וינשטיין ליועץ המשפטי על-ידי נתניהו עלול להתפרש כטובת הנאה וכתגמול.

במהלך מינוי למשרות ציבוריות, שניחנות בעוצמה והשפעה רבה, יש להקפיד שלא רק הצדק ייעשה אלא במיוחד שהצדק ייראה.

אבל, אם מכוון השר נאמן באמצעות מינוי זה להשלים את המהלך(החיוני לטעמי) של פיצול התפקיד בין היועץ לראש התביעה – ניתן להבין את ההיגיון של נאמן במינוי זה.

השאלה הגדולה תיוותר לגביי סיכוייו של נאמן להעביר בממשלה החלטה לפיצול כזה וסיכוייו לדעתי קלושים. נציגי ההגמונים בממשלה יילחמו בחירוף נפש להותיר את התפקיד ללא שינוי. נתניהו אינו מצטיין במתן גיבוי לנאמניו וייסחף מן הסתם לכיוון שאליו תנשב הרוח. ואנחנו, כמו תמיד, נישאר עם שוקת שבורה - מומחה לפלילים שיושב ובוהה בקבינט הביטחוני.

פורסם ב NEWS1 27.11.2009

תעלומת הריבית

כל מה שהצלחתי להבין מפעילותו של הנגיד מסתכם בריבית. הבנתי שלנגיד יש סמכות חשובה ונכבדה – להחליט על העלאת הריבית.

מבחינתי בנק ישראל הוא תעלומה גדולה והנגיד של בנק ישראל - חידה. להדיוט כמוני מצטייר הנגיד כדמות זחוחה שמופיעה אחת לכמה שבועות בטלוויזיה וממלמלת משפטים לקוניים במבטא אנגלוסקסי.

כל מה שהצלחתי להבין מפעילותו של הנגיד מסתכם בריבית. הבנתי שלנגיד יש סמכות חשובה ונכבדה – להחליט על העלאת הריבית. או להחליט על הורדת הריבית. או להחליט שלא להוריד וגם לא להעלות את הריבית. זהו. כלומר, כל המוסד הנאצל הזה שעובדיו משתכרים לחלוטין לא רע(ויש אומרים יפה מאד) מתמקד באמצעות נגידו בהנעת גורם אחד ובודד מעלה ומטה – הריבית. ממש כמו אותה הפרסומת של הנשים ההרות המועסקות בפעל למיצים.שנים התייסרתי בספקות על מסקנותיי אלו.

הייתכן שכל המערכת הזאת והמלומד שבראשה אינם עושים דבר להוציא את ההתעסקות בריבית?

ערב שבת אחד בכנס חברים שבו מלובנות בדרך כלל בעיות של אקטואליה ונושאים הרי עולם.(הנושא שטופל בערב ההוא עסק בסירובה של ציפי לבני להצטרף לממשלה של נתניהו). באחת האתנחתאות העזתי לזרוק לקלחת השיחה את השאלה המציקה.


לכמה דקות השתררה דממה שהופרה בצחקוקי מבוכה. לבסוף אחד החברים(כלכלן עתיר ניסיון במקצועו) הביט בי ברחמנות ואמר: "אתה יודע עד כמה מורכבת ואחראית העבודה של בנק ישראל?" "לא" עניתי במבוכה. האיש הביט בי ברחמים ואמר "אם לבני פטריוטית אמיתית היא תצטרף לממשלה לחזק אותה במבחנים שעוד צפויים לנו".מרגע זה קלחה שיחה ערה בנושא הרכבת הממשלה כששאלתי נותרה ללא מענה.בלית ברירה הבעתי גם את דעתי בנושא מהלכיה של קדימה.

והנה שוב קורא אני בעיתונים שהנגיד העלה את הריבית ב 0.25 אחוז. 0.25! מה יהיה עכשיו? המחירים יעלו? ירדו? נקבל תוספת יוקר? מס הבצורת ייגנז? מחיר הדלק שוב יעלה? ומה עם הביטוח של האופנוע שלי? אין לי מושג. גם אם אבקש מחברי המומחים שיסבירו לי – משם לא תבוא הישועה. וכך נותרתי בתוככי תעלומת הריבית הגדולה והחיים נמשכים כאילו אין סטנלי ואין בנק ישראל.

זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי

ארגון "בצלם" פרסם בעיתונות הכתובה מודעת אבל שחורה שהתפרסה על עמוד שלם, וזה עיקר לשונה: "נמאס לנו ונמאס לכם מאיתנו", כך בפולניות צחה ונרגנת מנסה המודעה להעיק על מצפוננו.למה זה נשמע לי כמו: 'אוי אוי, אתם לא אוהבים אותי מספיק?'. למה זה נשמע לי כמו 'התפטרות של אבו מאזן?'.

נראה שיש לי גם תשובה לכך. כשהארגון הצדקני הזה זנח את האובייקטיביות המינימלית ותפס צד, הוא איבד גם את התומכים הפוטנציאליים שלו. הוא איבד את האנשים ההגונים שבאמת ובתמים מתנגדים להתנהגות קלגסית – אך מבינים יפה את מורכבות המצב שהצבא נתון בו. בצלם הפך לגדעון לוי.

מובן שה"גדעון לויים" נוהים אחריו בהתלהבותם הקנאית, אך כל החבילה הזו הידרדרה לשוליים הדחויים. היה להם סיכוי טוב להצליח אם היו עושים עבודה מהימנה. אך כמנהג השמאלנים, הם בחרו בדרך הסטניליסטית – אם יחזרו על שקר אלף פעמים הוא יהפוך לאמת. זה לא שאין מקרים חריגים שבהם חיילים או שוטרים נהגו בניגוד לפקודות והנורמות, וודאי שהיו ויהיו מקרים כאלה ויש להשריש אותם.בצלם נהגו "לגבות עדויות" מהפלשתינים ולהתייחס אליהן כאל אינפורמציה שאין עליה עוררין. כל מענה צה"לי הוצג על ידם כמריחה חקירתית.

הדים לגישה שלהם מצאנו בדוח גולדסטון, שקבע כי לצה"ל יש "רקורד מזעזע" בתחקיריו הפנימיים. דוח גולדסטון בנוי מאותן הלבנים שמייצר בצלם.ארגון שמתיימר להיראות ככס הקדוש של ישראל איבד לחלוטין את אמינותו ואת אמון הציבור בו, אך זכה באהבתם של כל השמאל הליברלי, האנטישמים, הערבים ושאר שונאי ישראל. אז שלא ייבבו לנו באמצעות מודעות מגוחכות בעיתון.

כמו כל שמאלן טוב, גם לבצלם נדמה שהציבור מטומטם וכל עשרת הקבין של המוסר והחוכמה ניטלה על ידם.

פורסם ב: NEWS1 בתאריך 22.11.2009

זו אולי טרפה אך זו כנראה נבלה.

על שלושה חטאי הבג"צ ועל ארבעה לא אשיבנו. הוא נמנע מריסון משפטי והתערב כמנהגו בהחלטה של המחוקק, הוא עצר מיזם שעשוי היה להקל על עומסי השב"ס ולשפר את תנאי הכליאה והוא גרם לנזק כספי של מאות מליוני שקלים לקופת המדינה.


אני חושב כי טרוף ההפרטה שתקף את ממשלות ישראל הוא רע לאזרחי המדינה אך אני גם חושב שהשתלטות המשפט העליון על המדינה הוא רע לא פחות.

גם כשעיקרון ההפרטה הגורפת הינו פסול,צריך לבדוק עניינית ולגופו של דבר כל מהלך כזה.רווחיות עסקית של זכיין אינה בהכרח פגיעה בסיסית בזכויות מקבל השרות. הבג"צ עוד לא הפנים שאנחנו לא המצאנו את הגלגל. יש תקדימים בעולם שמהם ניתן ללמוד ולהפיק לקחים. בתי סוהר פרטיים הונהגו במעוזי זכויות האדם כמו ארה"ב, אנגליה וצרפת
ואפילו אבירי זכויות האדם שלנו אינם יכולים להטיל דופי בהחלטות של המדינות האלה בנושא הנדון. בניגוד לפסיקתה של השופטת בייניש איש במדינות דמוקרטיות אלו לא זועק כי הסידור הזה פוגע בזכויות האסירים.

השופטת בייניש פסקה בתרועה גדולה כי היעילות בהפעלת כלא פרטי(שעליה הבג"צ אינו מערער),אינה ערך עליון וכי "הזכויות הבסיסיות ביותר(!) של האסירים יפגעו. איך בדיוק יפגעו הזכויות הבסיסיות אלו הגברת בייניש?

הריי ההפעלה של מתקן כליאה פרטי תעשה תחת פקוח הדוק של השב"ס,על פי נהלי השב"ס ובצמוד להוראת החוק – פקודת בתי הסוהר. האפשרות כי שיקולים עסקיים של בעלי ומפעילי המתקן ירעו את תנאי הכליאה קלושה עד אפסית. אין בהנמקות הפסיקה של הבג"צ כל בסיס לאפשרות מעשית של הרעת תנאים מהותית כזאת. החלטת הבג"צ מתקבלת כפופוליסטית בהקשר להתנגדות הציבורית הכללית להפרטות(שהיא צודקת בפני עצמה)ולא כנכונה ועניינית.

אלטרנטיבה מעניינת מציעה השופטת בייניש למתקני כליאה פרטיים. במקום לשלם לזכיין 220 ₪ ליום כליאה- להשתמש בכסף כדי לבנות בתי סוהר חדשים ולהכשיר מאות סוהרים חדשים. כמה נפלא. העניין הוא שהגברת בייניש לא חיה כנראה בתוך עמה ואם היא מצפה שהאוצר יקצה את אותם עשרות המיליונים הדרושים ליישום המלצת הבג"צ – הרי שהיא חולמת באספמיה. בעולם המציאותי אנחנו נשאר עם אותם החורבות הדחוסות שימשיכו להתנהל בידי צוותי שב"ס יגעים והאסירים ימשיכו לחלום מתוך הדרגשים שלהם על תנאי כליאה שדומים לאלו הנהוגים בארצות המערב.


על הבג"צ לתת קרדיט לרשויות האכיפה בישראל שידעו לקיים פיקוח על קבלני משנה, איכות עבודתם והקפדתם לעמוד בדרישות החוק. פסיקת הבג"צ משדרת למעשה חוסר אמון במחוקק וחוסר אמון ברשויות דבר שהוא חמור ביותר ברמת העקרונות הבסיסיים של משטר דמוקרטי.

כנסת ישראל אישרה תיקון לפקודת בתי הסוהר שמתיר הקמת כלא פרטי. זו החלטה של המחוקק נציג הציבור וכאן אמורה להרשם נקודה. אך הבג"צ כמנהגו ונאמן להצהרתו כי בעיניו הכל שפיט – הפך את החלטת נציגי הציבור על פיה.

על שלושה חטאי הבג"צ ועל ארבעה לא אשיבנו. הוא נמנע מריסון משפטי והתערב כמנהגו בהחלטת המחוקק, הוא עצר מיזם שעשוי היה להקל על עומסי השב"ס ולשפר את תנאי הכליאה והוא גרם לנזק כספי של מאות מליוני שקלים לקופת המדינה עקב הצורך לפצות את הזכיין.

עוד החלטה בג"צית הפוגעת באימון הציבור במערכת המשפט שהעמידה עצמה מעל הכל.

פורסם ב NEWS-1 בתאריך 21.11.2009

מחוץ לתחום

טירוני כפיר בהניפם שלטי מחאה פגעו במרכיב החשוב ביותר של הצבא משמעת המניע האידיאולוגי אינו מעניין וגם לא רלוונטי
▪ ▪ ▪
חורף 1966. אוהל כיתת טירונים. אני עומד בדום זקוף ליד מיטת שדה מסודרת בקפידה. שמיכה מתוחה, תד"ל ופק"ל הדוקים קפל"ד וחגור מונחים בניצב. המ"כ מתקרב אלי בפנים קפואות. המ"כ מביט בי בעיני קרח ובשבריר שניה הופך את המיטה על תכולתה."סדר את הברדק" הוא מסנן ואני במהירות אוסף את הציוד, מקפל מיישר ומניח במקום. "אמרתי סדר את הברדק" נובח המ"כ תוך שהוא הפוך את המיטה בשנית ולאחר מכן בשלישית.כך הועבר לנו המסר העיקרי של הצבא. משמעת ברזל. כך הפנמנו בימי הטירונות הראשונים שצבא פירושו משמעת. מה שקלטנו ברגליים נעשה מובן מאליו בהמשך דרכינו כחיילים ומפקדים. צבא ומשמעת הם תאומי סיאם.טירוני כפיר, בהניפם שלטי מחאה פגעו במרכיב החשוב ביותר של הצבא. משמעת. המניע האידיאולוגי אינו מעניין וגם לא רלוונטי. האידיאולוגיות בצבא מופנות לאזור שמוגדר כ"מחוץ לתחום". מי שאינו מבין או שאינו רוצה להבין עובדה יסודית זו פוגע ישירות במדינה שבא הוא חי. המגויסים לצבא מגיעים ממגוון אידיאולוגיות,מגזרים ודעות. בבקו"מ כל זה נעצר. השמאלנים, הימנים, כיפות סרוגות או שחורות, המתנחלים, העולים, בני המיעוטים מעבירים סוויץ' למצב של חייל עד לביקורם הבא בבקו"מ. ואוי לנו אם לא. מי שיפעל נגד העיקרון הזה יהיה אחראי לפלנגות שיחליפו את צה"ל.ישראל היא מדינה דמוקרטית והממשלה שלה היא הריבון. הצבא הוא זרועה הביצועית-ביטחונית של הממשלה. הצבא מבצע את החלטות הממשלה. לא גיליתי כאן סוד גדול אבל כדאי לחוגים מסוימים לשנן את המשפט הזה ביום ובליל עד שיופנם. מי שהסידור הזה לא לרוחו שיצביע בבחירות לכנסת עבור סידור אחר. מי שמחליט לפגוע בצבא באמצעות סוסים טרויאניים פוגע בכולנו. אם לאותם גורמים יש השגות על התנהלות הצבא ומשימותיו שיאוצו ללוביסטים שלהם בכנסת. שם יפעלו לשנות החלטות/גזירות/כוונות. אל תשלחו ידכם אל צה"ל.היו לממשלה החלטות קשות והיו גם החלטות רעות. כולן היו חוקיות וכולן התקבלו על-ידי אנשים שבחרנו אותם למשול. כמוכם כמוני כאבתי תוצאות לא מעטות של החלטות אלו. את מה שהיה לי לומר על זה אמרתי וכתבתי. בבחירות לכנסת הצבעתי כפי שחשבתי והערכתי. לא תמיד צדקתי אבל תמיד ידעתי שאין דרך טובה יותר לחיות במדינה של אלף דעות.ועל הצבא לפעול ביד קשה ולגדוע מתוכו את הגורמים שמייצגים את התופעות האסורות האלה. שיקבלו צל"שים, שלמונים וכיבודים מחוץ לגדרותיו של הצבא ולאחר שירצו את עונשם בכלא. כך יפעל הצבא אם הוא חפץ חיים. אחרת ימעל במחויבותו למדינה.צרמה לי התפעלותו של אל"מ אורן אבמן, מח"ט כפיר מדרך הביצוע של הנפת השלטים בטקס סיום הטירונות, כפי שהתבטא בכתבה שפורסמה היום בנושא בידיעות אחרונות: "אירוע תקשורתי מעורר הערכה שצריך להילמד בבתי ספר לתקשורת". כך שח המח"ט. לא זה המסר הרצוי שהצבא יעביר. זו לא הדרך למגר תופעות כאלה. זו במובן מסויים רוח גבית להן גם אם נאמרו לצרכי אוירה חיובית.וכמה מילים אישיות לקיצונים. מבחינתי האישית (אם דעתי חשובה) קיצוני משמאל שקול לקיצוני מימין. מי שפוגע במדינה בגלל אמונה א' או אידיאולוגיה ב' הוא מבחינתי אותו מפגע. מי שמסרב פקודה הוא סרבן וסרבן הוא סרבן ימני או שמאלני אין כל הבדל בינהם. מי שמחליש את הגדרות שלי מסכן את הבית שלי. ולא מעניין אותי למה הוא עושה את זה. יכול להיות שאני קרוב לדעות שלכם ויכול להיות שלא. בנושא הזה תמיד תמצאו אותי מולכם ולא לידכם. והיו בטוחים שלא אמצא שם לבד. האחריות לבית השלישי היא של כולנו. לא מתאים לעם ישראל לשחזר טעויות שבגינן כמעט ואבדנו הכול.

פורסם ב: NES1 14.11.2009

צריך להחליף חייטים

ישראל זקוקה נואשות לשיטה ייחודית, שיטה שתושתת על עקרונות דמוקרטיים, הומניים, אך תדע להכליל אלמנטים שיעדיפו את שלומה וקיומה של המדינה על פני כל עיקרון נעלה אחר
▪ ▪ ▪
תגיות: דניאל פרידמן יעקב נאמן דוד בן-גוריון

ניתן להסיק ברמה גבוהה של ודאות מהניסיון שנצבר בשישים ואחת שנות קיומה של מדינת ישראל כי שיטת הממשל והמשפט אינה תואמת את צרכי המדינה.מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שעצם קיומה שנוי במחלוקת. ישראל היא גם המדינה היחידה בעולם שקיומה הפורמלי והפיזי נתון באיום קבוע ומתמשך. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שכעשרים אחוז מאזרחיה מתנגדים להגדרת המהות של המדינה, ובכך מהווים איום פוטנציאלי על קיומה כמדינת לאום של העם היהודי.ההתייחסות של הקהילה הבינלאומית לישראל באמצעות מוסדותיה, האו"ם על מגוון ועדותיו, ובית הדין הבינלאומי בהאג הינה פועל יוצא של מצבנו המיוחד.רב-תרבותיתמקובל לאפיין את ישראל כמדינה של חברה רב-תרבותית. מודל כזה מתהווה בדרך כלל כתוצאה מכיבוש צבאי, הסכמים טריטוריאליים או הגירה. מדובר בתהליכים היסטוריים שלא פסחו על-אף אומה, כך שאין לדבר על תהליכים אלו במושגים של צדק ומוסר, אלא במושגים של פרגמאטיות היסטורית כשכל מדינה פעלה ותפעל על-פי האינטרס של עצמה.ישראל היא מדינה רב-תרבותית מיוחדת במינה. כל השוואה למדינה רב-תרבותית אחרת אינה במקומה. אם ניקח כדוגמה את אותם המהגרים שהציפו את ארה"ב במחצית הראשונה של המאה העשרים, המהגרים הגיעו לשם כדי להיות אמריקנים ולא כדי להפוך את אמריקה ליישות שונה ממה שאבותיה המייסדים הגדירו אותה. המהגרים נשבעו לחוקה, לדגל ולמורשת של ארה"ב כדי להיות אזרח נאמן שווה זכויות וחובות במדינה הזאת. צאצאיהם הפכו לאמריקנים לכל דבר.הגדרתה של ארה"ב כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מותנית בנאמנותם של כל אזרחיה לעקרונות האלה. אין אזרחות על תנאי - או שאתה אזרח נאמן או שאינך אזרח כלל.צרכים מיוחדיםישראל מאפשרת קיום של רמות אזרחות שונות, חלקן פטורות מחובות וחלקן פטורות מקבלת מהותה הבסיסית של המדינה ואף רואים בה את אסונם. מכוח עובדות אלו, מדינת ישראל הינה מדינה ייחודית שכל מודל קיים של ממשל ושפיטה אינו תואם את מצבה וצרכיה, ולכן עליה להתנהל על-פי מודל ייחודי.מדינת ישראל הוקמה על-ידי התנועה הציונית כדי להוות מקום על פני הגלובוס שבו יוכלו היהודים לחיות בבטחה תוך מימוש תרבותם וערכיהם. מדינת ישראל הוקמה כמדינת לאום ולא כמדינת כל אזרחיה. מצבם המיוחד של היהודים לאורך ההיסטוריה אינו מותיר אפשרויות רבות להבטחת המשך קיומם הלאומי והדתי מעבר לאפשרות הקיימת של מדינה עצמאית ליהודים.ברוח האופנה של הטרמינולוגיה החיובית אנחנו מדינה עם צרכים מיוחדים. מכך יוצא שכל חליפה קיימת, ממשלית או שיפוטית, שמלבישים עלינו תהיה קצרה מדי או ארוכה מדי, ולכן עלינו לפנות לחייט מקצועי ויצירתי שימדוד, ישקול, ישרטט ויתפור את אותה החליפה שתאפשר לנו ללכת עם ולהרגיש עם וגם להיראות לבושים לעיני הילד מהקהילה הבינלאומית, שתמיד מוכן לצעוק לעברנו שאנחנו עירומים."האדם הנאור" ו"האיש ברחוב"איתרע גורלנו ועל תקן החייט המקצועי התיישבה חבורת משפטנים בעלי אג'נדה שחברו, כמאמרו של פרופ' מנחם מאונטנר, לקבוצה של "ההגמונים לשעבר" ומנחילים ערכים ושיטות שלא תמיד עולים בקנה אחד עם השקפת עולמם של מרבית אזרחי המדינה.הפער בין "האדם הנאור" (דימוי שמייחס ההגמון לעצמו ולבן דמותו) לבין "האיש ברחוב" שאותו אכנה "האדם הנבון" (שמצופה ממנו לקבל את השקפת עולמו של ההגמון לאחר שיואיל ההגמון להסביר בסבלנות את פסיקותיו), קשה לגישור מפאת הכוח השיפוטי שנטל לעצמו ההגמון.התעקשותה של חבורת הגמונים משפטיים לתפור לנו חליפה הומנודמוליברלית שנרכשה ישירות מבתי האופנה של המערב גורמת לנו להיראות רע. כמו באגדה על העורב שחשק להיות יונה, ציבע את נוצותיו בלבן והחל לעכס בחברת יונים שסילקוהו אחר כבוד חזרה לעדתו. אך גם שם ציפתה לו הפתעה ואכזבה כשנזרק בשל נוצותיו הלבנות.מידות מיוחדותעם כל הביקורת וההסתייגויות, אין לי צל של ספק כי משטרים דמוקרטיים וליברליים עדיפים על כל שיטה קיימת וכך גם מערכת משפט שנשענת על ערכים אלו, אך גם אין לי צל של ספק שהסגנון הזוהר הזה בפרשנותו הקיימת אינו תפור עלינו תרתי משמע. ואין כאן סתירה אלה פיכחון עצוב.המשתמע מכך, הוא שישראל זקוקה נואשות לשיטה ייחודית, שיטה שתושתת על עקרונות דמוקרטיים, הומניים, אך תדע להכליל אלמנטים שיעדיפו את שלומה וקיומה של המדינה על פני כל עיקרון נעלה אחר. עם כל חשיבותו של עיקרון זכויות האזרח קודם, מדינה במצבה של ישראל חייבת לתת עדיפות לזכויותה כמדינה, וזאת עם כל הצער שבדבר.יחד עם ההסכמה וההבנה שדמוקרטיה היא שיטת הממשל העדיפה, ראינו לא מעט אסונות ותקלות שנבעו מיישומה הטוטאלי. הדמוקרטיה העלתה את הנאצים לשלטון, הרסה את החברה והמערכת השלטונית בעירק והעניקה למחבלי החמאס, קנאי האיסלאם הקיצוני וסרבני ההכרה בישראל את השלטון בעזה.הדמוקרטיה עדיפה אך לא לכל אחד, לא על כל מרכיביה ולא בכל מחיר. נקודה. דמוקרטיה, כמו חליפה, יש לתפור על-פי מידותיה ומצבה של כל אומה.משנים וכופרים?הניסיונות לשפר את ביצועי מערכת הממשל והשפיטה בישראל נתקלו תמיד בהתנגדות חריפה של כהני השיטה הקיימת. יוזמי השינוי הוצגו ככופרים בעיקר, כאינטרסנטים, או ככאלו שמפריעים לבני האור. דניאל פרידמן חש את נחת זרועם וגם גורלו של השר נאמן לא יהיה שונה.שינוי השיטה והתאמתה לצרכים המיוחדים של מדינת ישראל הינה אתגר שמונח לפתח ביתן של הקהילה המשפטית והאקדמיה שלנו, אך נראה שחבורת החייטים הזאת אינה יודעת לספק לנו את הסחורה. ככל שהתנהלותם מורחבת ומעמיקה, כך מצבנו הולך ורע, ופוטנציאל האיום על המדינה והחברה במגמת עלייה מתמדת.לא ברור איך הפכנו מאותם יהודים שהגו תיאוריות חברתיות וכלכליות, הובילו מהפכות והיו מעורבים בעיצוב משטרים באירופה, לחברה שאינה מצליחה להנהיג ממשל ומערכת משפט התואמים לצרכיה ומסתפקת באימוץ של מיטות סדום שונות."נחליף המומחים", אמר בן-גוריון כשהבין כי יועציו ומומחיו לא יממשו את חזונו. נחליף החייטים, צריך לומר היום כדי שיתפרו לנו חליפה ההולמת את מידותינו.

פורסם ב NEWS1 ב 1 לנובמבר 2009

תסמונת העם המופתע

מעוז מערבי פוטנציאלי באזור אסטרטגי נופל לידי האויב. אירופה, בקוצר ראייתה, דחפה את טורקיה לזרועות האיסלאם הקיצוני ואנחנו בתחמונינו ותמרונינו גורשנו מהעיר בעודנו לועסים את הדג הרקוב
▪ ▪ ▪
נראה שסימפוניית ההפתעה שכתב יוזף היידן במאה ה-18, נכתבה לכבודנו. כמו הזקנות המנומנמות באולם הקונצרטים של וינה, כך אנחנו מתעוררים בבהלה ופתאום – הפתעה!כך הפתענו ביום כיפור כשהמצרים צלחו את התעלה והסורים זרמו לגולן; הופתענו כשסאדאת הגיע לארץ וחתם איתנו על הסכם שלום; הופתענו כשקרסה השליטה של נוצרי לבנון בארצם בעודנו עמלים לנסח עימם כתב בריתות; הופתענו כשהחיזבאללה התעצם והשתלט על דרום לבנון; הופתענו כמובן כשתוכנית הקרב המאולתרת במלחמת לבנון השנייה לא פעלה ונאלצנו להתקפל עם הזנב בן הרגליים; הופתענו כשהחמאס גבר על הפתח בבחירות לרשות הפלשתינית והשתלט על עזה, כש"לוחמי" הפתח ניגפים ומוצאים להורג בסיטונות; הופתענו מברד הטילים שהחמאס שיגר מעזה למרות שנסוגונו משם תוך פינוי היישובים; הופתענו מתגובת העולם למבצע עופרת יצוקה ומכתב הפלסתר של גולדסטון וכעת - ההפתעה התורנית זו היריקה המתמשכת בפרצופינו שמשוגרת מהטורקים. זן מיוחד של "האדם המופתע" אנחנו. מדוע בעצם אנחנו מופתעים? אחת הסיבות הטובות לכך היא כשאין יכולת לנתח ולהבין תהליכים וכשאין יכולת לצפות תוצאות של מהלכים קדימה.היריקה הטורקית לא נובעת מגחמה של עבדאללה גול ולא של רג'יפ ארדואן. היא נובעת מתהליכים מתמשכים ומורכבים בחברה ובפוליטיקה הטורקית ומהמעשים והמחדלים שלנו ושל אירופה. ההתייחסות העוינת והבוטה של טורקיה כלפינו בימים אלה הינה תולדה של מספר סיבות ואלו העיקריות שבהן:א. מחויבותה של המפלגת האיסלאמית השלטת לקהל בוחריה – בבחירות שהתקיימו ב-22 ליולי 2007 זכתה מפלגת "הצדק והפיתוח", מפלגה שמרנית-איסלאמית בראשות עבדאללה גול בניצחון גורף. גול החל באיטיות אך בהתמדה לנטרל את מוקדי הכוח החילוניים/צבאיים ולקדם מגמות דתיות שמרניות.ב. אכזבה מאי-קידום הצטרפותה של טורקיה לשוק האירופי המשותף – מזה למעלה מעשרים שנה פועלת טורקיה בהתמדה לממש את כמיהתה האטא-טורקית להצטרף לאירופה כמדינה מן המניין, שוות זכויות וחובות. טורקיה נתקלת בסחבת מתישה שאינה רואה את סופה. טורקיה עשתה מאמצים כבירים לעמוד בסטנדרטים האירופיים בתחום החברתי והכלכלי. מאמצים אלו, שעמדו בסתירה למגמות ההקצנה הדתיות בחברה הטורקית, גרמו לקשיים פנימיים ולהתנגדות לא מעטה מקרב הציבור הטורקי, ומפלגות האופוזיציה לממשלים השונים, שניסו לקדם את מהלך ההצטרפות,וזה כולל את הממשל הנוכחי שלמרות זיקתו לדת ניסה גם הוא את כוחו לקבלת האשרור האירופי. כאמור, כל המאמץ הרב והמתמשך שהשקיעו הטורקים בעשורים האחרונים, לא הניבו את התוצאה המקווה וגרמו להם תסכול רב.ג. התחזקות אירן – אירן, שהולכת ומתהווה כמעצמה מוסלמית עולמית, מוכיחה יכולת עמידה מרשימה מול המערב והאינטרסים שלו. המודל של אירן משפיע על דעת הקהל הטורקית ובמצורף לתסכול מדחייתם על-ידי אירופה – דוחפת את הממשל הטורקי לחיק הכוחות העולים של האיסלאם הפונדמנטליסטי.ד. היחלשות ההגמוניה של ארה"ב – אי-יכולתה של ארצות הברית לכפות את רצונה בקוריאה הצפונית ובאירן, הסתבכותה בעירק ובאפגניסטן ומעמדה המעורער באירופה, גורמות לטורקים מחשבה שנייה אם כדאי להטיל את יהבם על ארה"ב הנחלשת.ה. כישלון התיווך של הטורקים בחנינו לבין סוריה – הטורקים חשים מושפלים כתוצאה מכישלון זה. הפנייה החפוזה של אהוד אולמרט לטורקים בתום מלחמת לבנון-2 (שרבים רואים בפנייה זו עוד מהלך הישרדות אולמרטי טיפוסי בניסיון לשפר את מעמדו המעורער, תוצאה למלחמה הכושלת), התקבלה בטורקיה כעלבון צורב. משהבינו הטורקים כי נוצלו לצרכים לא ענייניים וזאת סמוך לאירוע הפצצת הכור הסורי (שעל-פי מקורות זרים סייעו לישראל בהיתר מעבר למטוסי התקיפה), מבחינת הטורקים ישראל הגדישה את הסאה.ו. מבצע עופרת יצוקה – המסמר האחרון בעיני הטורקים ליחסי האמון עם ישראל. ימים ספורים לאחר ביקורו של אולמרט אצל ארדואן, החל המבצע שבעיני הטורקים חרג מכל פרופורציה והעמידם בעמדת חשוד בשיתוף פעולה שבעצימת עין. ארדואן חש נבגד על-ידי אולמרט.אם נצרף את מכלול הסיבות והנסיבות ונסקור את התמונה בעיניים טורקיות, נבין שהתוצאה הבלתי נמנעת הינה הינתקותה של טורקיה מהמערב וחבירה לצד שכנגד. וכך, מאוכזבים מהיחס של אירופה ומהתמרונים של ישראל, שופכים הטורקים את כל חמתם עלינו, ובגדול. ובטורקיה כמו בטורקיה, אם כבר שונאים - אז בגדול וללא גבולות רציונאליים, וזה כולל שפיכת קיטונות של רעל מכל במה אפשרית, כולל בערוץ הראשון של הטלוויזיה שלהם.טורקיה מעבירה אלינו אמירה קשה וחד-משמעית: לא סומכים עליכם, לא רוצים אתכם, ומוכנים להקריב לשם כך את היכולות האסטרטגיות ואת הסיוע הטכני והמבצעי שהענקתם לנו ביד רחבה.כאן מכה היידן במצילתיים ואנחנו מתעוררים בתדהמה והנה השתנה העולם.זהו פספוס אדיר. לנו ולמערב. מעוז מערבי פוטנציאלי באזור אסטרטגי נופל לידי האויב. אירופה בקוצר ראותה דחפה את טורקיה לזרועות האיסלאם הקיצוני ואנחנו בתחמונינו ותמרונינו גורשנו מהעיר בעודנו לועסים ומנסים לבלוע את הדג הרקוב. אני לא אומר שהאשמה כולה שלנו, אבל יכולנו להיות ערים יותר למתרחש, נבונים יותר בשיקול הדעת ורגישים יותר בכבודם של הפרטנרים שלנו. משהו מאוד מהותי וקשה להערכה צריך להתרחש כדי שיחסינו עם טורקיה יחזרו לקדמותם. חבל על כך, חבל מאוד.

פררסם ב NEWS1 16.10.09

לפעמים צריך להחליט מהלב

איך נצטייר בעיני עצמנו ובעיני העולם ביום שנעלה אותם לאוטובוסים ונשגרם לנתב"ג בליווי ניידות משטרה?
▪ ▪ ▪
לפעמים צריך לקבל החלטה מהלב ולפעמים מהמוח. אם היינו רוצים שכל החלטה תהיה רק מהמוח, היינו בוחרים לכנסת מאה ועשרים מחשבים. הנפש האנושית צריכה להנחות אותנו לאיזה משני אברים אלו ניתן עדיפות בקבלת ההחלטות.במקרה של ילדי העובדים הזרים, צריך להחליט מהלב. לגרש למעלה מאלף ילדים שכאן נולדו וכאן הם לומדים וגדלים, זו החלטה לא אנושית ואין זה משנה מהן הנסיבות. הדחיות הזמניות והחוזרות של ההחלטה לגרשם או להשאירם הן התעללות מתמשכת בילדי הזרים והוריהם.הפתרונות שמושתתים על פיצוי כספי שחכמי הממשלה מפריחים כבלון ניסוי, הם פתרונות מביישים ועלובים. כסף, כסף וכסף. כמה תחמושת עוד נייצר לארסנל של האנטישמים?אם הממשלה הנכבדה רוצה לעשות סדר בג'ונגל הזה של העסקת הזרים, שתעשה את מה שצריך, אך לא על גבם של הילדים. גם אם היו השרים מפעילים את המוח לבדו, היו מגיעים לפתרון שמושתת על הטלת מגבלות מעתה והלאה ולא על מהלך דרקוני של גירוש עכשווי.וגם אם היו שרינו מפעילים את המוח בלבד היו מגיעים בוודאי למסקנה כי הילדים האלו יגדלו ויהפכו לאזרחים נאמנים ואסירי תודה שיתרמו למדינה יותר משלל הבטלנים, שיכורים, מסוממים, עבריינים, מקופחים, משמיצים ואגואיסטים שמשקלם הולך וגובר בחברה שלנו.איך נצטייר בעיני עצמנו ובעיני העולם ביום שנעלה אותם לאוטובוסים ונשגרם לנתב"ג בליווי ניידות משטרה? אנחנו לא נהיה גאים להיות יהודים וישראלים ביום הזה.

פורסם ב NEWS1 12.10.09

המשתמטים - מחדל הרשויות

יציאתם של המשתמטים מהארץ, בניגוד לאינטרס הציבורי ובמטרה להזיק למדינה, הינה מחדל מובהק ואופייני של רשויות החוק
▪ ▪ ▪
תגיות: מחמוד אחמדינג'אד
יובל אופיר 20, עומר גולדמן 20, וסהר ורדי 19 - סרבן אחד ושתי סרבניות. שלושתם בגיל גיוס לשירות צבאי, אבל החליטו שלא להתגייס. הם נמצאים כעת בדרום אפריקה (מיותר לציין מי מימן את נסיעתם לשם) וממצים את כישוריהם כדי להשמיץ את מדינתם ולגרום לה נזק בעיצומה של מערכה מקיפה וקשה, שבה נתונה המדינה כנגד גל התקפות הזדון של קואליציית רדיקלים ושונאי יהודים פתולוגיים שנסובה על עצם הלגיטימיות של המדינה כמדינת היהודים.במערכה זו ניצבים מצד אחד אזרחי המדינה הציונים ומולם, כתף אל כתף, אחמדינג'אד ומשטרו, צדקני אירופה, העולם המוסלמי והמוטציות שלנו, שכוללות את השמאל הקיצוני על פלגיו, נטורי קרתא וכל מיני עיוותים אידיאולוגיים או פתולוגיים אחרים (קואליציה זו נעזרת גם בתועמלנים ספונטאניים, שבכל יציאה מהארץ לצורך יח"צני או קבלת עיטור כזה או אחר, רואים חובה לעצמם לשלם מס שפתיים בדמות בעיטה בצלעות מדינתם החבוטה).שלושת המשתמטים הופיעו באוניברסיטת קייפטאון ובאוניברסיטת החוף המערבי וקראו להחרמת ישראל. לא פחות.יובל אופיר, תושב נווה שלום, נידון ב-24 לנובמבר 2008 ל-14 ימי מחבוש בגין סירובו לשרת בצה"ל; עומר גולדמן נידונה יום קודם לכן ל-21 ימי מחבוש בגין עבירה זהה, וכך גם סהר ורדי מירושלים, שנידונה לשבוע מחבוש. שלושתם, מיוזמי וחותמי מכתב השמיניסטים מהדורה ג'.העבירה עליה נשפטו השלושה הינה על חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986. החוק מגדיר את החייבים בשירות צבאי, שהם אזרחים מגיל 18 עד גיל 29 ואזרחיות מגיל 18 ועד גיל 26, וסעיף 46(א) בחוק קובע כי כל מי שלא מילא את חובתו זו, צפוי לעונש מאסר עד שנתיים, אלא אם כן הוא פטור מטעמי הכרה דתית (והם לא, אלא אם כן שמאלנות קיצונית הינה דת), נשים הרות (והם כנראה שלא) וגם נשים נשואות (שהם לא), ולכן נעצרו ונשפטו. אבל ומאחר שלא התגייסו בתום תקופת מאסרם ושבו לסורם, היה על רשויות המשפט להפעיל מחבוש על תנאי שניתן בדרך כלל כחלק מהעונש העיקרי. ובנוסף, וזו הנקודה הבעייתית, אמורה להתפרסם לגבי כל משתמט, פקודת מעצר על שמו שמשמעותה מעצר על-ידי משטרת ישראל בבואו לצאת מהארץ, וכך אמור ההליך להימשך עד שיוסדר מעמדם של העבריינים באופן חוקי מול שלטונות הצבא.אז למה, אם כך, שלושת העבריינים האלה בחוץ לארץ? האם זה בגלל שמדובר בשלוש דובשניות ממשפחות של הגמונים? או בגלל שמערכת המשפט, שמונעת מכוח האג'נדה הידועה שלה, מנסה לטפח את אותה רוח ליברלית שקורעת את מפרשי המדינה? מי מהרשיות אמורה לתת את הדין על כך? ומדוע האזרח הסביר (שהוא לא בהכרח האדם הנאור) אמור להסכין עם ההתנהלות התמוה של מערכת המשפט והאכיפה במקרה הזה?יציאתם של המשתמטים מהארץ בניגוד לאינטרס הציבורי במטרה להזיק למדינה הינה מחדל מובהק ואופייני של הרשויות. חוסר היכולת או חוסר הרצון לאכוף את חוקי המדינה באופן יעיל מול גורמים הפוגעים בביטחונה הלאומי הינו מחדל שיש לחוקרו, לאתר את מחולליו ולהצביע על האשמים בהיווצרו. וכן, האדישות. האדישות הציבורית שהיא בומרנג החוזר ומכה וסודק את חומות ההגנה שלנו בארץ הזאת.
רשימות קודמות ב News1

פורסם ב NEWS1 7.10.09

המשתמטים - מחדל הרשויות

יציאתם של המשתמטים מהארץ, בניגוד לאינטרס הציבורי ובמטרה להזיק למדינה, הינה מחדל מובהק ואופייני של רשויות החוק
▪ ▪ ▪
תגיות: מחמוד אחמדינג'אד
יובל אופיר 20, עומר גולדמן 20, וסהר ורדי 19 - סרבן אחד ושתי סרבניות. שלושתם בגיל גיוס לשירות צבאי, אבל החליטו שלא להתגייס. הם נמצאים כעת בדרום אפריקה (מיותר לציין מי מימן את נסיעתם לשם) וממצים את כישוריהם כדי להשמיץ את מדינתם ולגרום לה נזק בעיצומה של מערכה מקיפה וקשה, שבה נתונה המדינה כנגד גל התקפות הזדון של קואליציית רדיקלים ושונאי יהודים פתולוגיים שנסובה על עצם הלגיטימיות של המדינה כמדינת היהודים.במערכה זו ניצבים מצד אחד אזרחי המדינה הציונים ומולם, כתף אל כתף, אחמדינג'אד ומשטרו, צדקני אירופה, העולם המוסלמי והמוטציות שלנו, שכוללות את השמאל הקיצוני על פלגיו, נטורי קרתא וכל מיני עיוותים אידיאולוגיים או פתולוגיים אחרים (קואליציה זו נעזרת גם בתועמלנים ספונטאניים, שבכל יציאה מהארץ לצורך יח"צני או קבלת עיטור כזה או אחר, רואים חובה לעצמם לשלם מס שפתיים בדמות בעיטה בצלעות מדינתם החבוטה).שלושת המשתמטים הופיעו באוניברסיטת קייפטאון ובאוניברסיטת החוף המערבי וקראו להחרמת ישראל. לא פחות.יובל אופיר, תושב נווה שלום, נידון ב-24 לנובמבר 2008 ל-14 ימי מחבוש בגין סירובו לשרת בצה"ל; עומר גולדמן נידונה יום קודם לכן ל-21 ימי מחבוש בגין עבירה זהה, וכך גם סהר ורדי מירושלים, שנידונה לשבוע מחבוש. שלושתם, מיוזמי וחותמי מכתב השמיניסטים מהדורה ג'.העבירה עליה נשפטו השלושה הינה על חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986. החוק מגדיר את החייבים בשירות צבאי, שהם אזרחים מגיל 18 עד גיל 29 ואזרחיות מגיל 18 ועד גיל 26, וסעיף 46(א) בחוק קובע כי כל מי שלא מילא את חובתו זו, צפוי לעונש מאסר עד שנתיים, אלא אם כן הוא פטור מטעמי הכרה דתית (והם לא, אלא אם כן שמאלנות קיצונית הינה דת), נשים הרות (והם כנראה שלא) וגם נשים נשואות (שהם לא), ולכן נעצרו ונשפטו. אבל ומאחר שלא התגייסו בתום תקופת מאסרם ושבו לסורם, היה על רשויות המשפט להפעיל מחבוש על תנאי שניתן בדרך כלל כחלק מהעונש העיקרי. ובנוסף, וזו הנקודה הבעייתית, אמורה להתפרסם לגבי כל משתמט, פקודת מעצר על שמו שמשמעותה מעצר על-ידי משטרת ישראל בבואו לצאת מהארץ, וכך אמור ההליך להימשך עד שיוסדר מעמדם של העבריינים באופן חוקי מול שלטונות הצבא.אז למה, אם כך, שלושת העבריינים האלה בחוץ לארץ? האם זה בגלל שמדובר בשלוש דובשניות ממשפחות של הגמונים? או בגלל שמערכת המשפט, שמונעת מכוח האג'נדה הידועה שלה, מנסה לטפח את אותה רוח ליברלית שקורעת את מפרשי המדינה? מי מהרשיות אמורה לתת את הדין על כך? ומדוע האזרח הסביר (שהוא לא בהכרח האדם הנאור) אמור להסכין עם ההתנהלות התמוה של מערכת המשפט והאכיפה במקרה הזה?יציאתם של המשתמטים מהארץ בניגוד לאינטרס הציבורי במטרה להזיק למדינה הינה מחדל מובהק ואופייני של הרשויות. חוסר היכולת או חוסר הרצון לאכוף את חוקי המדינה באופן יעיל מול גורמים הפוגעים בביטחונה הלאומי הינו מחדל שיש לחוקרו, לאתר את מחולליו ולהצביע על האשמים בהיווצרו. וכן, האדישות. האדישות הציבורית שהיא בומרנג החוזר ומכה וסודק את חומות ההגנה שלנו בארץ הזאת.
רשימות קודמות ב News1

פורסם ב NEWS1 7.10.09

המלכוד של הקורבן

המלכוד של הקורבן

מאת: אלכס נחומסון

כעת צריך לשחרר ומהר את החייל גלעד שליט. הוא שילם בחרותו ובסבלו את מחיר האינדווידואליזם של החברה שלו. הנושא הזה חייב להיות מאחורינו והשאלה שנצטרך לשאול את עצמנו היא מה הלאה.


הדיון הציבורי שמתנהל כעת אם לשחרר או לא לשחרר מאות מחבלים תמורת גלעד שליט הוא מאוחר מדי ולא רלוונטי. צוות המשא ומתן עובד כעת על מקצה שיפורים של מתווה ידוע מראש ולא על המהות העקרונית של סוגיית החטיפה ומחירה.

כחברה,חצינו מזמן את כל קווי הרפיסות והאנוכיות וכעת מאוחר להתעורר. תמרנו את עצמנו לעמדה של הנסחט הסדרתי,הנסחט האידיאלי.הפרט ועדיפויותיו קובעים היום את גורלנו באזור ולא ההנהגה נטולת החזון. חברה שמעמידה בעקביות את טובת הפרט באופן מוחלט על טובת המדינה לא תשרוד במזרח התיכון. כאן מדברים (כמה בנאלי)בשפת הכוח. הכוח יוצר כבוד,הכבוד מביא לפשרה. הרפיסות יוצרת בוז והבוז מזמין את הבעיטה הבאה. ברור שאנחנו לא אוהבים לשמוע את זה ומעדיפים לטמון את הראש בחול, אך מי שטומן את הראש בחול צריך לזכור שאבר מסוים שלו נותר בחוץ ובאופן בולט למדי.

אנחנו נסחטים באשמתנו ולא באשמת אויבנו.מלכדנו את עצמנו בעמדה של קורבן.

סחיטה מושתתת על זיהוי נקודת התורפה של הנסחט,יצירת איום על נקודה זו ודרישת כופר בתמורה להסרת האיום וכדי לשבור את מעגל הקסמים הזה צריך לטפל בנקודות התורפה שלנו ולמזער ככל הניתן את הכדאיות לחטוף. אך למרבה הצער איננו רוצים ו/או איננו מסוגלים לכך.

היחס של החברה שלנו לחיילים כאל ילדים מגדיר להם מרחב ההתנהלות במסגרת מתחם הצפיות שלנו מהם. אם נרצה או לא,הביטוי לכך ניתן בביצועים של הצבא בשנים האחרונות. מי שקרא באחד ממוספי החג על פעילותו של כוח "דב לבן", במהלך מלחמת ההתשה, בצד המערבי של תעלת סואץ יודע כמה רחוקים אנחנו היום מיכולות כאלו.

זה לא שהחיילים פחות טובים או פחות מאומנים. זה בגלל הרוח, כדברי המשורר.

אני לא מכיר צבא בעולם שחייליו מוגדרים כילדים. מישהו שמע התבטאות כזאת כלפי חייל אמריקני? צרפתי? איטלקי? אנחנו לא יודעים גבולות.ילד הוא ילד וחייל זה חייל. אך זו גאוותנו ,נשמעים קולות מקרב החוגים ההומנוליברליים שלנו. וזה מה שמייחד אותנו כיהודם מול שאר העולם. אלמלא היה זה כל כך טרגי הייתי נסחף כאן לצחוק חלול. מה שמייחד אותנו זה בדיוק מה שהורג אותנו. היותנו הקורבן הנצחי של ההיסטוריה היא תולדה של גישתנו ההומנית כלפי עצמנו בעיקר. אותם ערכים בהם אנו אוהבים להתהדר הם בעצם גזרי הדין שלנו תוצר של מנגנון השמדה עצמית מובנה.

אנחנו רוצים שקט וחיים טובים מן הסתם ולא נרשה למציאות להפריע לשאיפתנו זו. אך מה לעשות שהמציאות תובעת את שלה ולא שוכחת גם לגבות את החשבון.

מאז שהצהרנו כי לא תהיה כניעה לטרור שחררנו גדודים של מרצחים גם תמורת גופות ועבריין.

אויבנו שצופים בנו בבוז פועלים כמתבקש. בדיוק כפי שאמר חאלד משעל בנאומו אמש בסוריה. יהיה עוד שליט ועוד שליט עד שנשחרר את כל לוחמינו מהכלא הציוני.זה בדיוק מה שהם ינסו לעשות,במלוא המוטיבציה מול הסמרטוטיות שלנו. ואני כותב את זה בכאב רב.

כעת צריך לשחרר ומהר את החייל גלעד שליט. הוא שילם בחרותו ובסבלו את מחיר האינדווידוליזם של החברה שלו. הנושא הזה חייב להיות מאחורינו והשאלה שנצטרך לשאול את עצמנו היא מה הלאה.

כדי להעלות את החברה שלנו על פסי המציאות צריך מנהיגות בעידן של משבר מנהיגותי. מישהו שיכריז – עד כאן,אלו הקווים האדומים ומהם לא ניסוג.הנהגה שתדע לקבוע סדר עדיפויות ובראשם טובת הכלל.על משפחות החטופים להמשיך ולהזיז הרים כדי לשחרר את יקירם אך על ההנהגה לראות את התמונה הכוללת ולפעול על פי האינטרס הציבורי. החברה לא מסוגלת לרפא את עצמה מבלי שהנהגה איכותית תדע ללכד אותה סביב הדגל. אנחנו רואים את הדגלים אך לא את המנהיגים שמסוגלים להניפם ולסחוף למסע קשה של עיצוב החברה וגיבושה.

אנחנו גם רואים את דגלי הקנאות והשנאה שמונפים סביבנו וגם בתוכנו ורואים איך אפשר ללכד אנשים סביב מטרה אפילו במחיר של מצוקה וסבל עכשווי.אנחנו רואים ולא מוצאים אפילו סיבה אחת להיות אופטימיים.

משהו חייב לנער אותנו אם אנחנו חפצי חיים ואם לא ינערו אותנו האינסטינקט או השכל תנער אותנו המציאות המתגבשת מול עיננו.

5 אוקטובר 2009

אלכס נחומסון
פובליציסט
הנזק שבהיעדר עקביות

הזגזוג הזה בין החלטה ראשונה ועקרונית שלא לשתף פעולה עם גולדסטון לבין הצהרות וכוונה לאמץ את המלצתו לקיים חקירה ממלכתית - גורם נזק רב לעניין של ישראל

▪ ▪ ▪
עוד לא יבשה הדיו על כתב הפלסתר של גולדסטון, וראש הממשלה, שר הביטחון וגורמים אחרים בהנהגה כבר מפזרים הצהרות שבכוונתם להקים ועדת חקירה לבדיקת החשדות שבדוח. שרים ויועצים שהביעו (או לא) תמיכה בשיתוף פעולה כזה, אינם מחמיצים אף הזדמנות לציין בתקשורת שלא שעו להמלצתם זו וכעת הנזק קשה לתיקון.הזגזוג הזה בין החלטה ראשונה ועקרונית שלא לשתף פעולה עם גולדסטון, לבין הצהרות וכוונה לאמץ את המלצתו לקיים חקירה ממלכתית, גורם נזק רב לעניין של ישראל. מינוי ועדת חקירה ממלכתית עכשיו הוא רעיון גרוע. עצם ההקמה דינה כדין הודאה בכך שיש את מה לחקור ומהווה נסיגה מבוהלת מהנימוק העיקרי לאי-שיתוף פעולה עם גולדסטון ומרעיו.כדי להצליח ולהשיג מטרה מסוימת נדרש שילוב של מספר גורמים ובהם - קיום הערכת מצב, בחירת תוכנית ודרך פעולה, הבנה של המשמעויות הנובעות מההחלטה המתקבלת, ויישומה של ההחלטה בנחישות ובעקביות. נראה כי בהתנהלות של ממשלת ישראל בפרשת הדוח של פרקליט השטן גולדסטון חסרים באופן מסורתי המרכיבים האחרונים - עקביות ונחישות.להחלטה שלא לשתף פעולה עם הוועדה הזאת (שלעניות דעתי היא החלטה אופטימלית במצב שנוצר), אמורה הייתה להתלוות תוכנית הסברה שתתמקד בביסוס הנימוק העיקרי לאי-שיתוף הפעולה עם כותבי הדוח הזה. כלומר הליבה של ההתנהלות אמורה הייתה להתמקד בהסברה כי עצם הקמת ועדה כזאת בנסיבות שהיא הוקמה ובהתחשב בגורמים והמניעים שמאחרי הקמתה, הינם פסולה בתכלית.כדי לבסס את הנימוק המרכזי שבתגובת הממשלה צריך היה להתכונן לכך באופן יסודי ומקצועי. זה אומר להושיב על מדוכה צוות מקצועי שיכלול מומחי משפט ואתיקה שיספקו את התשתית והכלים המשפטיים והאתיים לדרג המדיני, בכדי לשכנע את דעת הקהל העולמית שהחלטת הממשלה הינה נכונה וסבירה מכל היבט אפשרי. התוצאה הצפויה מאי שיתוף הפעולה עם גולדסטון הצריכה הכנה יסודית לקעקוע של התוצר הצפוי והקמפייין הנגדי אמור היה להתמקד בחוסר הפרופורציות המשווע בין המיוחס לישראל לבין הנעשה על-ידי משטרים אחרים.מסע הסברה כזה חייב להבהיר מהו פשע מלחמה באמות המידה של התרבות האנושים של הזמן החדש. להוציא גברים, נשים וילדים מבתיהם ולירות בהם בבורות מוות זהו פשע מלחמה. לרכז אזרחים בבית כנסת ולהציתו על יושביו זהו פשע מלחמה; למנוע משבוי את זכויותיו המינימליות ולהתעלל שנים במשפחתו להותירם להתענות בחוסר וודאות זהו פשע מלחמה. במסע הסברה כזה אין להיבהל מדרמטיזציה, כי היא יוצרת את האפקט הרצוי ובמלחמה זאת על הלגיטימציה שלנו, צריך להשתמש בכל אמצעי שמצוי בארסנל.צריך לחזור ולהדגיש כי ישראל פעלה בעזה כדי למגר טרור יום יומי שהופנה נגדה ללא הבחנה, וזה לא פשע מלחמה אלא הגנה עצמית לגיטימית. זה קו ההסברה שמאחוריו צריך להתכנס בעקביות נחושה.מה שקורה בפועל דומה להתנהלות במלחמת לבנון השנייה - קודם יורים, אחר כך חושבים ובסוף בוכים. הופתענו (כמובן). הופתענו מהדוח, הופתענו מהמציאות שהדוח ייצר, שאחד מתוצריו (כצפוי) הוא התלונה שהוגשה בלונדון נגד שר הביטחון וזו כפי הנראה רק ההתחלה.במקום למנוע את התבערה וליצור דעת קהל עולמית שתתמוך באמת שלנו, תוך ניהול מסע הסברה מתוכנן ושיטתי, עוסקים כמו תמיד בריכוז האנרגיה לכבות שרפות מקומיות, באמצעות התבטאויות ספונטניות וזגזוג הצהרתי של ההנהגה.קוצר הרואי וחוסר היכולת של ההנהגה לתכנן מהלכים קדימה כדי למנוע פורענות בזמן, גורם לנו שוב ושוב להילחם על הגדרות.
רשימות נוספות: ועדת גולדסטון ישראלי-פלשתיני מזרח תיכון

יהודי החצר

יהודי החצר

גולדסטון קבע שאין כל הבדל בין ארגון שדרכו, התנהלותו, תרבותו ויעדיו הינן טרור מובהק וצרוף, לבין מדינה המנסה להתגונן מפני הטרור הזה
▪ ▪ ▪
אין ספק שחברי מועצת זכויות האדם של האו"ם אינם טיפשים. ראשית הם ירו בקיר, אחר סימנו סביב הפגיעה את המטרה שהוגדרה כ"חקירת כל ההפרות של החוק הבינלאומי לזכויות אדם ושל החוק ההומניטארי הבינלאומי על-ידי הכוח הכובש – ישראל, נגד העם הפלשתיני", ומבלי לאבד זמן יקר מינו ועדה.

משהחליטו חברי המועצה (שעל נציגה נמנים ידוענים בתחום זכויות האדם כמו סעודיה, פקיסטן, קובה וניקרגואה) למנות ועדת בדיקה לחקור את "התנהלות צה"ל בעזה", ברורה הייתה להם משמעות המהלך שהגו וכן, גם צפו את התגובות הבלתי נמנעות ליצירה שלהם. לכן נקטו חכמי הוועדה בצעד הקלאסי המתבקש ומינו יהודי חצר לעמוד בראש הוועדה. תפקידו של יהודי החצר הוא לנטרל לכאורה את מניע האנטישמיות (בגלגולו העכשווי – אנטי ישראליות) ולהקנות לוועדה נופך אובייקטיבי. גולדסטון התם כאילו לא מבין את זה. "נדהמתי מההזמנה לעמוד בראש וועדת החקירה" גלגל את עיניו, והוסיף "זה מוסיף מימד נוסף לנושא", והמימד הנוסף הזה בא לביטוי במלוא תיעובו. גולדסטון קבע שאין כל הבדל בין ארגון טרור שדרכו, התנהלותו, תרבותו ויעדיו הינן טרור מובהק וצרוף, לבין מדינה המנסה להתגונן מהטרור הזה. "לרוע המזל" כותב ההיפוקרט, "הן לישראל והן לחמאס יש רקורד מזעזע בכל הקשור לחקירת הכוחות שלהם עצמם". כתב ונותר בחיים.

יהודי החצר גולדסטון (גולדשטיין כמובן לא מספיק טוב בשבילו), הסתער על היעד במלוא המוטיבציה לריצוי אדוניו וכמובן שלא אכזב אותם. הוא סיפק לשולחיו את הסחורה במלואה כמצופה, והאו"ם רוחץ בניקיון כפיו; ידינו לא שפכו את הדם הזה. יהודי משלכם שפך אותו. שר ההיסטוריה מסב כעת את פניו ומקיא במיאוס. לאחר שיסיים להקיא יתייג את גולדסטון במקום הראוי לסוג שאליו הוא משתייך. והאיש גולדסטון, מרגע שחתם על כתב הפלסתר, צריך מבחינתנו להפוך לשקוף וזאת למרות נביחותיו האמיצות מעל כל במה מזדמנת כחלק ממסע התעמולה שמנסה להאדיר את האובייקטיביות שלו והמקצוענות של צוותו.

התגובה המרוכזת שלנו צריכה להיות מנותבת לראש הפירמידה. על נציגנו באו"ם לעמוד על דוכן העצרת הכללית ושם לקרוע את המסמך הזו בדיוק כפי שעשה הנשיא חיים הרצוג זכרונו לברכה עם ההחלטה שהשוותה את הציונות לגזענות. היצירות המופלאות האלו מקומן אחד. בסלסילת הזבל של האו"ם ובפח האשפה של ההיסטוריה.

פורסם: NEWS1 19.09.09

דע את האויב

נשיפת הרעל העדכנית מסקנדיביסטאן יצאה הפעם מנורבגיה. הגברת האלוורסן (ה"וורד" סימן לי אותה באדום אך התעקשתי להתעלם), שרת האוצר הנורבגית שבקעה והבשילה בשמאל הרדיקלי, מושכת את השקעות ארצה מ'אלביט'. למה? כי אלביט מספקת רכיבים לגדר ההפרדה (חומה בשמאלנית) והאלוורסן פסקה כי זה בניגוד לחוק הבינלאומי, פסקה וגם הכריעה בדין וגם גזרה את העונש. האלוורסן אינה פועלת בחלל ריק, ואלמלא האווירה שאופפת את סקנדינביה נגד כל מה שהשם ישראל משתרבב אליו, הייתה נדחקת לשוליים של הפוליטיקה האירופית, למקום הטבעי של הרדיקלים למיניהם. הסקנדינביסטנים יכולים להכחיש את המניע האנטישמי עד שיכחילו פניהם. היום הם חוד החנית במסע הצלב האירופי של המאה העשרים ואחת בהבדל קטן – במסעות הצלב הקודמים המוסלמים היו הכופרים שאותם יש לשרש; את היהודים הם כיסחו בדרך, תוך כדי, כמופע חימום לקראת המחזה האמיתי. הפעם המוסלמים הם בני בריתם וישראל זה הדרקון שיש להכחידו.הסימפטום הקודם של הנגע האנטישמי היה סירובם של ראש ממשלת שבדיה ושר חוצו להסתייג מדברי הבלע שפורסמו באחד מהעיתונים שלהם על כך שחיילי צה"ל רוצחים פלשתינים כדי לסחור באיבריהם. להסתייג דרשנו, ולא להתנצל, כפי שגורמים מסוימים בתקשורת שלנו כתבו או אמרו שלדעתם הגזמנו בתגובה.אני לא חושב שהגזמנו. אני חושב שראוי להבהיר היכן עוברים הקווים האדומים שלנו. גם קדאפי הבהיר את הקווים האדומים שלו לשוויץ, בהצלחה רבה, ובשפה שהאירופאים מבינים היטב: ערבית מדוברת. אנחנו מתעקשים להצהיר שיורד גשם.עקרון צבאי שמונחל לכל מפקד מתחיל הוא העיקרון ללמוד את האויב ולהכירו לפרטיו. מה כוחו, מה מניע אותו, במה הוא נתמך ומה הוא יודע לעשות. דע את האויב. כיום אנו יודעים להגדיר שלוש אויבות עיקריים: אירן - נושאת דגל האיסלאם הקיצוני שמצהירה בריש גלי על כוונתה להשמיד את ישראל, החיזבאללה והחמאס - גרורותיה של אירן לדרכה וליעדיה, והאנטישמיות בתצורתה העכשווית - שילוב נפיץ של אנטי ישראליות, אנטי ציונות ושנאת יהודים שמוסווית בהצלחה כזו או אחרת. את האנטישמיות העכשווית שצומחת על קרקע אירופית פורייה מובילה היום סקנדינביה. המענה לצעדי השטנה כלפינו צריך להיות חד וברור. התעלמות או הבעת מורת רוח דיפלומטית תחמיר את מצבנו ותעודד את הגורמים שמאחורי מדיניות זו, ולכן המענה חייב להיות חריף גם אם לא יועיל לטווח הקצר ואולי גם יגרום לנזק מסוים. בשיקול של נזק-תועלת, איני רואה את התועלת הרבה לקיים יחסים דיפלומטיים מלאים ונורמליים עם מדינות סקנדינביה, שפועלות באופן עקבי וציני נגדנו. מה בדיוק אנחנו מרוויחים מכך – לא ברור. לעומת זאת, ניתוק היחסים והחזרת השגרירים יהפוך אותם לבלתי רלוונטיים בכל הנוגע לאינטרסים שלהם במזרח התיכון. כך הם יהפכו ממעמד של מדינות בעלות יכולת תווך מסוימת למרכיב בבעיה עצמה. בנוסף לכך וכצעד תגמול, יש להשתמש בנשק שממנו חוששים האנטישמים יותר מכל – הלובי היהודי. יש לא מעט יהודים ציונים בעלי השפעה בכלכלה העולמית. הגיע הזמן לגייס אותם. בין כה וכה האנטישמים טוענים שאנחנו שולטים בכלכלה העולמית, אז לפחות שנרוויח מזה משהו. ולסקנדינביסטנים מומלץ שיתחילו לצבוע את הצלבים שלהם בירוק. ככל שמתרגלים מוקדם יותר, כך יהיה להם פחות קשה בעתיד לבוא.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-40779-00.html?tag=12-46-11

הגרעין הקדוש ביישות האלסטית

הגרעין הקדוש ביישות האלסטית


איך אמר קהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וכי עת לכל חפץ. הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו, להילחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים
▪ ▪ ▪
סוגיית הקדושה של ארץ ישראל ניצבת כנושא מרכזי בשיח הציבורי בקשת הנמתחת בין דבר שאינו קדוש לבין קדושה כולה. כמו בסוגיות רבות, גם בזו האמת נמצאת אי-שם באמצע. מהי ארץ ישראל? מה הם גבולותיה? ומהי המשמעות של קדושה זו? ומה המחויבות שלנו כיהודים לארץ הזאת ובמיוחד לעצמנו.לפני כ-4,000 שנים יצאה משפחתו של אברהם אבינו מביתה שבאור כשדים והגיעה לארץ כנען. אירוע מכונן זה הניע תהליך פלאי שעודנו בעיצומו. תולדות עם ישראל. עם ישראל וארץ ישראל קשורים בעבותות שאינן ניתנות לפרימה. הקשר המתמשך מגדיר את היהדות עצמה ואין לה קיום בלעדיו. עד כמה הקשר הזה טוטאלי? עד כמה הקשר הזה היה טוטאלי? אם נסרוק את הרצף ההיסטורי ונתבונן במתווה המשתנה של ארץ ישראל, נראה שאמרתו האוניברסלית של איינשטיין חלה במלואה גם על הקשר הזה. הכל יחסי קבע, היקה הגאון הזה.ניתן לחלק את אופי הקשר בין העם לארץ לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון שכותרתו העם בארצו והשני כשהעם בגלות. בחלקו הראשון מתאפיין הקשר בהשתרשות, בבנייה, בהרחבה ובמלחמות מגן וכיבוש, ובשני מתאפיין בכמיהה לחזור לארץ ולחדש את חייו הלאומיים והדתיים. הדינמיקה הזאת הולידה תוואי משתנה של ארץ ישראל שתפח, הצטמק ושינה צורתו בהתאם לתקופות ולאירועים.כשכבש יהושע בן נון את הארץ בשנת 1,200 לפנה"ס התנחלו שבטי ישראל במרחב שקרב לצידון בצפון, הגלעד והבשן במזרח והנגב בדרום. במושגים של היום, כלל שטח זה את דרום לבנון, ירדן, איו"ש ומרכז המדינה להוציא את הממלכה הפלישתית על עריה אשדוד, אשקלון ועזה ורצועת חוף צרה בצפון ממפרץ חיפה עד צפונית לצידון.בתקופת שאול בן קיש נדחקה ישראל מרצועת החוף בה נוצר רצף פלישתי וצידוני, קו הגבול עבר ברכסים המערביים של הרי יהודה, אפרים ומנשה. דוד בן ישי פרץ חזרה לים ושחרר את רצועת החוף שבין יפו לחיפה, והכפיל את שטחה של ארץ ישראל צפונה עד לארם נהריים, אזור שכולל את כל חציה המערבי של סוריה ומזרחה ודרומה מעציון גבר (אילת) אדום, מואב ועמון. דוד כובש את יבוס מהיבוסים ומכריז עליה כעל ירושלים בירת ממלכתו – ממלכת דוד.בימי שלמה בן דוד הוחזר השטח הצפוני לארם דמשק והגבול הצפוני נמתח לאורך הירדן עד נחל הליטני. באלף שלפני הספירה התכווצה הממלכה בהדרגה למובלעת יהודה שנדחקה בין השומרון בצפון לאדום ולמואב במזרח, פלשת במערב ומצרים בדרום. ממלכת יהודה כללה את ירושלים, חברון, באר שבע וקדש ברנע. גלות אשור ובבל חתמו את הפרק הראשון של עם ישראל בארצו.שיבת ציון בחסות ממלכת פרס יצרה אוטונומיה במרחב מצומצם שבמרכזו ירושלים, במערבו לוד ובדרומו חברון. מלכי בית החשמונאים הרחיבו את ממלכתם במהלך המאה האחרונה של האלף שלפנה"ס עד לבניאס בצפון ובאר שבע בדרום. הממלכה כללה גם רצף של רצועת החוף מחיפה ועד אל עריש של היום ואת הגדה המזרחית של הירדן כולל הבשן, הגלעד והרי אדום ומואב מדרום. הסיפור הזה נגמר בשנת 70 לסה"נ עם חורבן הבית השני בידי הרומאים.החל ממלחמת הקוממיות, דרך מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור וההסדרים שנחתמו לאחריה המשיכה ארץ ישראל בצורתה העכשווית כמדינת ישראל בשינוי ממדיה. כל דבר חדש לא אירע במאה העשרים בהיבט הנדון. כושי לא הפך עורו ונמר לא השיל חבורותיו. ארצות תפחו, קטנו, מדינות פוצלו, השמש זרחה ושקעה.גם טיעוניהם של דודנינו המוסלמים על קדושת האדמות משוללות יסוד. בדומה לנו הם ישבו באזור הזה במגוון תצורות ולהם עוד פחות אסמכתאות להציג מאשר לנו. ההכרזות שלהם על השייכות המוחלטת והסופית של אדמות ארץ ישראל לאיסלאם מוגזמות בלשון המעטה. היו להם ממלכות והממלכות שלהם נפלו. מעצמות שונות עשו בהן כבשלהן, סימנו קווי גבול והכריזו על חמולות נאמנות כעל ממלכות אינסטנט ועל-פי אינטרס קולוניאלי מובהק.מה ניתן להסיק לסיכום? שאין פיסת אדמה על הגלובוס שלנו שניתן להגדירה באופן אבסולוטי ובוודאי שלא לקדשה. ממלכות קמו ונפלו, ארצות התרחבו, הצטמקו ונעלמו, עמים באו והלכו, כל אחד מהם היה קדוש בעיני עצמו אך לכולם היה גורל זהה. איך אמר קהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וגם כי עת לכל חפץ.הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו, להילחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים. יש לנו את כל הסיבות בעולם לשמור על מדינת ישראל בשיניים ובציפורניים בגבולות פיזיים שיאפשרו זאת ובהתנהלות נבונה שתמנע את הצורך לממש את יכולות השמירה שלנו.קדושת הארץ באה לביטוי בהיבטה הרוחני, כמרכיב משלים ליהדות ולא בהיבט הפיזי שאת היקפו המוחלט איש אינו יודע להגדיר. זהו הגרעין הקדוש של החומריות האלסטית.גם אלוהים בהבטחתו לאברהם לא התנה את הענקת ארץ ישראל ולא הגדירה כפיקדון שאין לוותר על חלקיו. אלוהים התנה את הבטחתו בעמידה בתנאיו. ואם לא קיבלנו את כל המובטח, עלינו לבדוק בציציות שלנו או לחילופין - לדעת לשמוח במה שיש ולדעת לשמור על מה שיש.

פורסם ב NEWS1 30.9.2009

חלאות אדם

חלאות אדם

מאת: אלכס נחומסון

פגע וברח. אם לפוגע - בורח אין חמלה לנפגע, מדוע שבית המשפט יחמול עליו?

כלפי חוץ נראה המפגע הזה בדרך כלל נורמטיבי,הולך ומדבר בדומה לכולם אבל משהוא בסיסי חסר בו - צלם אנוש.

▪ ▪ ▪

מגיפת תאונות ה"פגע וברח" מתרחבת ומתעצמת. התופעה המפלצתית הזאת הופכת אט אט לנורמה.

מאיפה מגיעה השפלות הזאת, מיהם החלאות שפגעו באדם ומפקירים אותו למות בצידי הדרך, מאיפה באות המפלצות? מאיזו מדמנה כרו את החומר שממנו מייצרים דבר נאלח כזה?

תאונות פגע וברח הן סימפטום לריבוי הגורם ההרסני הזה, דמוי האדם שקיים בחברה שלנו. זהו ייצור אגואיסטי שמלבדו איש לא חשוב ודבר לא חשוב לו מלבד עצמו. ייצור שהערכים הבסיסיים ביותר שהופכים אותו לאדם הראוי לחיות בחברה, הערבות ההדדית וההתחשבות בזולת –זרים לו לחלוטין. אפס באינטליגנציה ריגשית אומרים אנשי המקצוע. אפס אולי זו ההגדרה הממצה ביותר.

כלפי חוץ נראה המפגע הזה בדרך כלל נורמטיבי,הולך ומדבר בדומה לכולם אבל משהוא בסיסי חסר בו - צלם אנוש.

אין לתופעה זו קשר לרמת השכלה, מעמד חברתי או מוצא. טווח הטיפוסים נע בין אימבצילים מוחלטים ל"מחנכים/ות" אקדמאים. עניים מרודים ועשירים מופלגים - אין לדעת מהיכן תצוץ החלאה הבאה.

אני מניח שיש הרבה הסברים מלומדים לתופעה הייחודית הזאת וביניהם כישלון מערכת החינוך, אובדן הערכים המינימליים שבלעדיהם חברה לא תמשיך להתקיים וכמובן חסידי תיאורית הכיבוש משחית. בשלב זה הגורמים פחות מעניינים ומה שחשוב באמת זה איך מדבירים את התופעה הזאת.

החוק היבש מגדיר את העבירה כתקנה 144 לתקנות התעבורה ומורה למעורב בתאונה לנהוג על-פי הכללים הבאים:

• לעצור את הרכב ולהימנע מלהזיז את הנפגע

• להגיש עזרה לנפגע ולהזעיק את כוחות ההצלה

• למסור את פרטיו האישיים לנפגע על-פי בקשתו

• להודיע למשטרה על המקרה ולמסור את פרטיו.

הדרגה החמורה ביותר לעבירה הזו היא ההאשמה בהפקרה. סעיף 64ב' לתקנה הזאת משית 9 שנות מאסר על המפקיר, זאת בנפרד לענישתו או זיכוי בהיותו הגורם לתאונה או שאינו אשם בגרימתה.

עשרות רבות של תאונות מהסוג הזה אירעו השנה כשרובן התרחשו בחודשים האחרונים. בין הקורבנות ילדים קטנים,נערים ונערות,זקנים ואפילו שוטרים.

גם אני "זכיתי" לחוויה כזו בצהרי היום. הגעתי לצומת כביש 4 מכוון בנימינה ועצרתי ברמזור אדום. לאחר שהאור התחלף לירוק הסעתי את הרכב למרכז הצומת בכדי לפנות שמאלה. לפתע הגיח משמאלי מהנתיב המיועד לפניה שמאלה, מערב, רכב אאודי שחור, פגע בחוזקה בחלקו הקדמי של הרכב שלי ומעוצמת הפגיעה עלה על אי התנועה ונהדף בסכומו של דבר אל מעקה הבטיחות שם נבלם ללא יכולת לנוע. בשבריר שנייה זינק נהג הרכב ממושבו ופתח בריצת אמוק לעבר השדות ומאז נעלמו עקבותיו. הבוחן שגבה ממני עדות במשטרת חדרה לא הופתע במיוחד מהאירוע. הוא כבר רגיל לזה.

מה נותר לעשות? הפיתרון המיידי הוא בידי מערכת המשפט. ענישה ללא פשרות, ללא נסיבות מקלות וללא קורטוב של הבנה ורחמים. מי שאין בליבו מעט חמלה לזולתו ואינו מסוגל לשאת באחריות למעשיו אינו ראוי לרחמים. גם לא לרחמי בית המשפט הישראלי הידוע בסלחנותו המופלגת וברמת ענישה מעוררת פלצות או גיחוך (תלוי באיזה צד אתה נמצא).

ועוד מילה לסיכום באזני הברחנים: שימו לב, במרבית המקרים לא עוזרים כל הטריקים שלכם ואתם נתפסים ומובאים לדין. אז אם על אחרים אינכם מסוגלים לחשוב ולהזדהות תחשבו על עצמכם ועל ריח הליזול באבו כביר. גם בחשבון האנוכי והמבחיל שאתם יודעים לעשות תשקלו מה כדאי יותר, לעצור, לסייע - או לברוח ולהירקב תקופה משמעותית מאחורי הסורגים וגם לשלם פיצויים לקורבנות.

פורסם ב NEWS1 29.8.09

הגרעין הקדוש של הישות האלסטית

איך אמר קוהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וכי עת לכל חפץ.

הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו,להלחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים.

מאת: אלכס נחומסון

סוגיית הקדושה של ארץ ישראל ניצבת כנושא מרכזי בשיח הציבורי בקשת הנמתחת בין דבר אינו קדוש לבין קדושה כולה. כמו בסוגיות רבות גם בזו האמת נמצאת אי שם באמצע.

לפני כארבע אלפי שנים יצאה משפחתו של אברהם אבינו מביתם שבאור כשדים והגיעו לארץ כנען.

אירוע מכונן זה הניע תהליך פלאי שעודנו בעיצומו. תולדות עם ישראל. עם ישראל וארץ ישראל קשורים

בעבותות שאינן ניתנות לפרימה.הקשר המתמשך מגדיר את היהדות עצמה ואין לה קיום בלעדיו.

עד כמה הקשר הזה טוטלי? עד כמה הקשר הזה היה טוטלי? אם נסרוק את הרצף ההיסטורי ונתבונן במתווה המשתנה של ארץ ישראל נראה שאמרתו האוניברסאלית של איינשטיין חלה במלואה גם על הקשר הזה. הכל יחסי קבע היקה הגאון הזה.

ניתן לחלק את אופי הקשר בין העם לארץ לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון שכותרתו העם בארצו והשני כשהעם בגלות. בחלקו הראשון מתאפיין הקשר בהשתרשות,בניה,הרחבה ומלחמות מגן וכיבוש ובשני מתאפיין בזיקה לחזור לארץ ולחדש את חייו הלאומיים והדתיים.

הדינאמיקה הזאת הולידה תווי משתנה של ארץ ישראל שתפח,הצטמק ושינה צורתו בהתאם לתקופות ולאירועים.

כשכבש יהושע בין נון את הארץ בשנת 1,200 לפנה"ס התנחלו שבטי ישראל במרחב שקרב לצידון בצפון, הגלעד והבשן במזרח והנגב בדרום. במושגים של היום כולל שטח זה את דרום לבנון,ירדן,איו"ש ומרכז המדינה להוציא את הממלכה הפלשתית על עריה אשדוד ,אשקלון ועזה ורצועת חוף צרה בצפון ממפרץ חיפה עד צפונית לצידון.

בתקופת שאול בן קיש נדחקה ישראל מרצועת החוף בה נוצר רצף פלישתי וצידוני,קו הגבול עבר ברכסים

המערביים של הרי יהודה,אפרים ומנשה.דוד בן ישי פרץ חזרה לים ושחרר את רצועת החוף שבין יפו לחיפה,והכפיל את שטחה של ארץ ישראל צפונה עד לארם נהריים,אזור שכולל את כל חציה המערבי של סוריה ומזרחה ודרומה מעציון גבר(אילת)אדום,מואב ועמון. דוד כובש את ,יבוס מהיבוסים ומכריז עליה כעל

ירושלים בירת ממלכתו – ממלכת דוד.

בימי שלמה בן דוד הוחזר השטח הצפוני לארם דמשק והגבול הצפוני נמתח לאורך הירדן עד נחל הליטני. באלף שלפני הספירה התכווצה הממלכה בהדרגה למובלעת יהודה שנדחקה בין השומרון בצפון לאדום ומואב במזרח,פלשת במערב ומצרים בדרום. ממלכת יהודה כללה את ירושלים,חברון,באר שבע וקדש ברנע. גלות אשור ובבל חתמו את הפרק הראשון של עם ישראל בארצו.

שיבת ציון בחסות ממלכת פרס יצרה אוטונומיה במרחב מצומצם שבמרכזו ירושלים,במערבו לוד ובדרומו חברון.מלכי בית החשמונאים הרחיבו את ממלכתם במהלך המאה האחרונה של האלף שלפה"פ עד לבניאס בצפון ובאר שבע בדרום. הממלכה כללה רצף של רצועת החוף מחיפה ועד אל עריש של היום ואת הגדה המזרחית של הירדן כולל הבשן,הגלעד והרי אדום ומואב מדרום. הסיפור הזה נגמר בשנת 70 לסה"נ עם חורבן הבית השני בידי הרומאים.

החל ממלחמת הקוממיות,דרך מלחמת ששת הימים,מלחמת יום כיפור וההסדרים שנחתמו לאחריה המשיכה ארץ ישראל בצורתה העכשווית כמדינת ישראל בשינוי ממדיה. כל דבר חדש לא ארע במאה העשרים בהיבט הנדון. כושי לא הפך עורו ונמר לא השיל חבורותיו ארצות תפחו,קטנו,מדינות פוצלו השמש זרחה ושקעה.

גם טיעוניהם של דודנינו המוסלמים על קדושת האדמות משוללות יסוד. בדומה לנו הם ישבו באזור הזה במגוון תצורות ולהם עוד פחות אסמכתאות להציג מאשר לנו. ההכרזות שלהם על השייכות המוחלטת והסופית של אדמות ארץ ישראל לאסלם מוגזמות בלשון המעטה. היו להם ממלכות וממלכות שלהם נפלו. מעצמות שונות עשו בהן כבשלהן,סימנו קווי גבול והכריזו על חמולות נאמנות כעל ממלכות אינסטנט ועל פי אינטרס קולוניאלי מובהק.

מה ניתן להסיק לסיכום? שאין פיסת אדמה על הגלובוס שלנו שניתן להגדירה באופן אבסולוטי ובוודאי שלא לקדשה. ממלכות קמו ונפלו ארצות התרחבו,הצטמקו ונעלמו עמים באו והלכו,כל אחד מהם היה קדוש בעיני עצמו אך לכולם היה גורל זהה. איך אמר קוהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וכי עת לכל חפץ.

הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו,להלחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים.

קדושת הארץ באה לביטוי בהיבטה הרוחני,כמרכיב משלים ליהדות ולא בהיבט הפיזי שאת היקפו המוחלט

איש אינו יודע להגדיר. זהו הגרעין הקדוש של החומריות האלסטית.

גם אלוהים בהבטחתו לאברהם לא התנה את הענקת ארץ ישראל ולא הגדירה כפיקדון שאין לוותר על חלקיו. אלוהים התנה את הבטחתו בעמידה בתנאיו. ואם לא קבלנו את כל המובטח,עלינו לבדוק בציציות שלנו או לחילופין לדעת לשמוח במה שיש.

28 לאוגוסט 2009.

הגרעין הקדוש בישות האלסטית

איך אמר קוהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וכי עת לכל חפץ.

הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו,להלחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים.

מאת: אלכס נחומסון

סוגיית הקדושה של ארץ ישראל ניצבת כנושא מרכזי בשיח הציבורי בקשת הנמתחת בין דבר אינו קדוש לבין קדושה כולה. כמו בסוגיות רבות גם בזו האמת נמצאת אי שם באמצע.

לפני כארבע אלפי שנים יצאה משפחתו של אברהם אבינו מביתם שבאור כשדים והגיעו לארץ כנען.

אירוע מכונן זה הניע תהליך פלאי שעודנו בעיצומו. תולדות עם ישראל. עם ישראל וארץ ישראל קשורים

בעבותות שאינן ניתנות לפרימה.הקשר המתמשך מגדיר את היהדות עצמה ואין לה קיום בלעדיו.

עד כמה הקשר הזה טוטלי? עד כמה הקשר הזה היה טוטלי? אם נסרוק את הרצף ההיסטורי ונתבונן במתווה המשתנה של ארץ ישראל נראה שאמרתו האוניברסאלית של איינשטיין חלה במלואה גם על הקשר הזה. הכל יחסי קבע היקה הגאון הזה.

ניתן לחלק את אופי הקשר בין העם לארץ לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון שכותרתו העם בארצו והשני כשהעם בגלות. בחלקו הראשון מתאפיין הקשר בהשתרשות,בניה,הרחבה ומלחמות מגן וכיבוש ובשני מתאפיין בזיקה לחזור לארץ ולחדש את חייו הלאומיים והדתיים.

הדינאמיקה הזאת הולידה תווי משתנה של ארץ ישראל שתפח,הצטמק ושינה צורתו בהתאם לתקופות ולאירועים.

כשכבש יהושע בין נון את הארץ בשנת 1,200 לפנה"ס התנחלו שבטי ישראל במרחב שקרב לצידון בצפון, הגלעד והבשן במזרח והנגב בדרום. במושגים של היום כולל שטח זה את דרום לבנון,ירדן,איו"ש ומרכז המדינה להוציא את הממלכה הפלשתית על עריה אשדוד ,אשקלון ועזה ורצועת חוף צרה בצפון ממפרץ חיפה עד צפונית לצידון.

בתקופת שאול בן קיש נדחקה ישראל מרצועת החוף בה נוצר רצף פלישתי וצידוני,קו הגבול עבר ברכסים

המערביים של הרי יהודה,אפרים ומנשה.דוד בן ישי פרץ חזרה לים ושחרר את רצועת החוף שבין יפו לחיפה,והכפיל את שטחה של ארץ ישראל צפונה עד לארם נהריים,אזור שכולל את כל חציה המערבי של סוריה ומזרחה ודרומה מעציון גבר(אילת)אדום,מואב ועמון. דוד כובש את ,יבוס מהיבוסים ומכריז עליה כעל

ירושלים בירת ממלכתו – ממלכת דוד.

בימי שלמה בן דוד הוחזר השטח הצפוני לארם דמשק והגבול הצפוני נמתח לאורך הירדן עד נחל הליטני. באלף שלפני הספירה התכווצה הממלכה בהדרגה למובלעת יהודה שנדחקה בין השומרון בצפון לאדום ומואב במזרח,פלשת במערב ומצרים בדרום. ממלכת יהודה כללה את ירושלים,חברון,באר שבע וקדש ברנע. גלות אשור ובבל חתמו את הפרק הראשון של עם ישראל בארצו.

שיבת ציון בחסות ממלכת פרס יצרה אוטונומיה במרחב מצומצם שבמרכזו ירושלים,במערבו לוד ובדרומו חברון.מלכי בית החשמונאים הרחיבו את ממלכתם במהלך המאה האחרונה של האלף שלפה"פ עד לבניאס בצפון ובאר שבע בדרום. הממלכה כללה רצף של רצועת החוף מחיפה ועד אל עריש של היום ואת הגדה המזרחית של הירדן כולל הבשן,הגלעד והרי אדום ומואב מדרום. הסיפור הזה נגמר בשנת 70 לסה"נ עם חורבן הבית השני בידי הרומאים.

החל ממלחמת הקוממיות,דרך מלחמת ששת הימים,מלחמת יום כיפור וההסדרים שנחתמו לאחריה המשיכה ארץ ישראל בצורתה העכשווית כמדינת ישראל בשינוי ממדיה. כל דבר חדש לא ארע במאה העשרים בהיבט הנדון. כושי לא הפך עורו ונמר לא השיל חבורותיו ארצות תפחו,קטנו,מדינות פוצלו השמש זרחה ושקעה.

גם טיעוניהם של דודנינו המוסלמים על קדושת האדמות משוללות יסוד. בדומה לנו הם ישבו באזור הזה במגוון תצורות ולהם עוד פחות אסמכתאות להציג מאשר לנו. ההכרזות שלהם על השייכות המוחלטת והסופית של אדמות ארץ ישראל לאסלם מוגזמות בלשון המעטה. היו להם ממלכות וממלכות שלהם נפלו. מעצמות שונות עשו בהן כבשלהן,סימנו קווי גבול והכריזו על חמולות נאמנות כעל ממלכות אינסטנט ועל פי אינטרס קולוניאלי מובהק.

מה ניתן להסיק לסיכום? שאין פיסת אדמה על הגלובוס שלנו שניתן להגדירה באופן אבסולוטי ובוודאי שלא לקדשה. ממלכות קמו ונפלו ארצות התרחבו,הצטמקו ונעלמו עמים באו והלכו,כל אחד מהם היה קדוש בעיני עצמו אך לכולם היה גורל זהה. איך אמר קוהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וכי עת לכל חפץ.

הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו,להלחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים.

קדושת הארץ באה לביטוי בהיבטה הרוחני,כמרכיב משלים ליהדות ולא בהיבט הפיזי שאת היקפו המוחלט

איש אינו יודע להגדיר. זהו הגרעין הקדוש של החומריות האלסטית.

גם אלוהים בהבטחתו לאברהם לא התנה את הענקת ארץ ישראל ולא הגדירה כפיקדון שאין לוותר על חלקיו. אלוהים התנה את הבטחתו בעמידה בתנאיו. ואם לא קבלנו את כל המובטח,עלינו לבדוק בציציות שלנו או לחילופין לדעת לשמוח במה שיש.

28 לאוגוסט 2009.

חופש הביטוי וחופש השיסוי נוסח שוודיה

האירופאים קצת פחות פנאטיים לעקרונותיה של הדמוקרטיה כשמדובר בגורמים אחרים – מוסלמים למשל
▪ ▪ ▪
שר החוץ של שוודיה, האדון בילרט, מסרב לגנות את הפרסום ב'אפטונבלדט' שמספר לקוראיו על כך שחיילי צה"ל רוצחים פלשתינים כדי לסחור באיברים שלהם. הסיבה לכך כמובן היא קדושת הדמוקרטיה ויוצא חלציה המורם מעל כל ערך אחר – חופש הביטוי. "המדינה שלנו לא עובדת כך ובצדק", מנמק השר המכובד את סירובו לגנות את כתב הפלסתר. עמי אירופה מצוינים בדמוקרטיה ואין פליאה שמחילים את עקרונותיה במלואם על ישראל והיהודים עוד מימים ימימה. גבלס הדמוקרט הכריז שהיהודים דומים לעכברושים שאותם יש לבער בשם חופש הביטוי והגזע הארי. גם כשאתה מעליל עלילות דם עדיין תגן עליך הדמוקרטיה הקדושה. בהקשר היהודי כמובן. כשמדובר בגורמים אחרים – מוסלמים למשל, האירופאים קצת פחות פנאטיים לעקרונותיה של הדמוקרטיה.קורט וסטרגורד, קריקטוריסט בעיתון דני שצייר את מוחמד עם פצצה בטורבנו פוטר וממשלת דניה התנצלה. חופש הביטוי נאלץ לזחול במקרה הזה תחת שמלתה של הדמוקרטיה. ומה באשר לעקרונות אחרים של הדמוקרטיה האירופית, כמו למשל שוויון בפני החוק? כשמשטרת שוויץ עצרה את בנו הבריון של קדאפי על תקיפה חבלנית הטיס עצמו ראש ממשלתה הדמוקרט של שוויץ עד לבנגאזי כדי להתנצל בפני האב הנעלב. מסתבר שעקרונותיה של הדמוקרטיה באירופה גמישים כמו שירת היודל. תלוי אם שרים עם הרוח או מולה.הצביעות האירופאית המסורתית באה לידי ביטוי בהתנהלות הסלקטיבית שלהם בכל הנוגע לישראל. שני הגורמים למוסרם הכפול הם האנטישמיות הגנטית והאינטרסים. את הפרצוף המוכר הזה הם מנסים לכסות בדמגוגיה על ערכים קדושים. לזבל הזה כבר אין קונים, וכשתפרוץ האפוקליפסה ותתרחש המלחמה האחרונה בין בני האור לבני החושך, הם יזדקקו לשאת פנסים גדולים כדי לא לירות אחד בשני כי הצד שבו הם ימצאו את עצמם במלחמה הזאת זה הצד שבו הם בחרו. היום הזה אינו רחוק, האוכלוסיה המוסלמית באירופה גדלה בעקביות, תוך עשור הם יהוו משקל מכריע בארצות אירופה. מה שלא עשה הסיף חזיתית עושה ההגירה והילודה, וגם אם ידחיקו את הסיוט המתרגש בשם הדמוקרטיה – הוא כבר השתרש. וכשיצבור מספיק כוח, יחזור חופש הביטוי האירופאי למה שהיה בשנות הארבעים.

פורסם ב NEWS1 22.9.09

לבסוף גבר האביר הפולני

יהיה זכרו ברוך למרות הכול. בסדום שבה אנו חיים הוא לא היה בשורת הרשעים הראשונה.

מאת: אלכס נחומסון *

כשטופז כרך את החגורה סביב צווארו הוא חזר להיות גולדנברג. האיש המוכשר שלא מוכן היה לקבל את
המציאות ותמרן עצמו לפינה שאין ממנה מוצא. הברירה הייתה השפלה מתמשכת עד ליום מותו או מותו המיידי שיחסוך את ההשפלה הזאת מעצמו ומבני משפחתו.דודו נשאר עם האקדח על השולחן ובחר לנהוג באבירות פולנית.

עכשיו משתרר שקט ורק תחושה של עצב נותרה באוויר.
העצב על הבזבוז שנובע מההכרה שהכול יכול היה להיות אחרת. זה בסך הכול עניין של קבלת החלטות, של שליטה עצמית,של ראיית המציאות בפרופורציות נכונות,של ענווה או העדרה. כעת זה גם זמן הצבועים והמאשימים והרגשות שמאפילות על העובדות הקשות. זהו גם זמן עורכי הדין שיידעו איך להפיק מהסיפור הזה את המיטב.

חבל על דודו אבל איש לא אשם במותו.

דודו פרע את השטר באופן מלא וסופי על מעשים שעשה. להכות אישה צעירה לעיני בנה הקטן ולחבור עם פושעים כדי לפגוע במי שחשב שמגיע לו אין לכך נסיבות מקלות והמחיר שיש לשלם – כבד. דודו שילם את המחיר הזה והותיר אותנו תוהים במציאות של אבות החונקים את הבנות שלהם,אמהות שמטביעות את הילדים שלהם,מבתרי גופות,שודדי זקנות, מבצעי לינץ' חסרי צלם אנוש, נערות מסוממות שאינן מבדילות בין טוב לרע ופושעים שמבצעים מטווחים על מטרות אקראיות ברחובות. איש מהם לא התאבד. הם עוד מניחים כיפה גדולה על ראשם בבית המשפט ומצפים לרחמי השופטים.

איש מהם לא היה וגם לא יהיה אביר פולני. דודו לפחות היה כזה. יהיה זכרו ברוך למרות הכול. בסדום שבה אנו חיים הוא לא היה בשורת הרשעים הראשונה.


* 4 רשימות קודמות

חוק הנכבה כמהלך הגנתי

חוק הנכבה כמהלך הגנתי


מאת: אלכס נחומסון | ישראלי-ערבי


יש לבלום הנכבה ומגמתה [צילום: עומר כרמון]


--------------------------------------------------------------------------------



רשימות קודמות

מחדל משק המים
ישראל והקדנציה השנייה של אחמדינג'אד
פרופ' ברק ומר אג'נדה




על-רקע ההקצנה בהנהגת ערביי ישראל אין לתמוה על התגברות החשש והחשד בקרב הציבור היהודי כלפי התושבים הערבים

▪ ▪ ▪
אין לראות באישור "חוק הנכבה" על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה מהלך תגובתי לאירוע נקודתי, אלא חסם נוסף מול מתקפת הסיעות הערביות וגורמי שמאל קיצוני שנועדה לקעקע באופן שיטתי את הלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינת יהודים. כשנציגי ההנהגה של ערביי ישראל סימנו את ייעודם הלאומי והפוליטי כהסבת מדינת ישראל למדינה דו-לאומית או למדינת כל אזרחיה, חובה על נציגי הציונות בכנסת לבלום בכל אמצעי חוקי את המגמה הזאת.

חוק הנכבה נועד לסמן קו אדום בין זכויות הגדרה לגיטימיות של מיעוטים, לבין עיקרון נאמנות בסיסי מזערי הנדרש מאזרח מכל סוג שהוא למדינתו. ההיגיון של "האדם הסביר" אומר שאינך יכול להגדיר את המדינה שלך כאסונך. אזרחים הרואים בהקמת מדינתם אסון אישי ו/או לאומי מציבים עצמם בעמדה בעייתית ומחזקים את אותו הזרם בדעת קהל שתוהה על נאמנותם. ייתכן שחקיקה כזאת איננה שגרתית, אך מול התנהגות קיצונית נוצרת חקיקה קיצונית.

אין להטיל ספק בנאמנות הרוב המכריע של ערביי ישראל למדינה – אך יש בעיה רצינית עם נציגיהם בכנסת וחלק מראשי הנהגתם האחרים. השאיפות של הנהגה זו מגולמות בטקטיקה העקבית שננקטת על ידם. הקו שמוביל השייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, מבוסס על תעמולה זדונית שבבסיסה שני מרכיבים – שיכתוב ההיסטוריה של ארץ ישראל באמצעות הצהרות נלעגות שעומדות בסתירה והתעלמות מכל בסיס היסטורי וממצא ארכיאולוגי. בהבל פיו שולל השייח' עובדות שאין עליהן ערעור בקרב אנשי התרבות בעולם.

המרכיב השני בתעמולה של סלאח הוא הקביעה שכל גרגר אדמה בארץ ישראל שייך לאיסלאם. "אנו מזכירים בפעם האלף כי כל ההר עליו עומד מסגד אל-אקצה כולל כל מה שמעל ומתחת לקרקע שייך באופן בלעדי מאז ומעולם למוסלמים ולאף אחד אחר אין שום זכות על גרגר אחד של קרקע שם". אימרה זו מפיו של ראאד סלאח מהווה את משפט הדגל של התנועה האיסלאמית בישראל.

נאמנים לתפיסה זו, קובעים מנהיגי הציבור הערבי בכל התבטאות רשמית, כי טיעוני היהודים על קיומם בעבר של בתי מקדש על הר הבית הינם סילוף היסטורי מוחלט, וכי אין לכך כל הוכחה ותיעוד. על זה נאמר הפוך על הפוך.

גם "המתונים" יותר בקרב ההנהגה החילונית כמו הד"ר אחמד טיבי שמתאמץ (ולא בהצלחה יתרה) להישמע פרגמאטי ומתון, לא מצליח להסתיר את הזדהותו המוחלטת עם הקו הלאומני החותר תחת אושיות המדינה היהודית. מאחר שהד"ר טיבי הוא אדם מעשי, מעלליו מעפילים על התבטאויותיו. כשנערך בנסיכות קטאר "כנס דוחא" הופיע הד"ר לכנס בראש המייצגים את "פלשתין", בנפרד למשלחת הישראלית. הד"ר טיבי הוגדר בהזמנה שקיבל "חבר בכנסת הישראלית". לקראת הבחירות לכנסת, חבר ד"ר טיבי עם רשימת רע"מ בראשות איברהים סרסור וייצר את "רע"מ-תע"ל".

סרסור, שותפו של טיבי, מחזיק באידיאולוגיה פוליטית דתית קיצונית. סרסור הצהיר כי השתתפות מפלגתם בבחירות לכנסת אינה מבטלת את האידיאולוגיה שלהם לפיה "השלטון על האדמה, או לפחות על האדמה הערבית והמוסלמית, צריך להיות שלטון איסלאמי המונהג בידי חליפה". מיותר לציין כי כל שטח ישראל נחשב בעיניהם לאדמה איסלאמית. ד"ר טיבי ציין לאחר האיחוד כי המפלגה החדשה הינה "הרשימה החזקה ביותר בציבור הערבי...".

תמיכה מלאה וגורפת מתקבלת לעניינם של האידיאולוגים הערביים מהמחנה השמאלני הקיצוני (פחות או יותר). מחנה זה, המזדהה עם הפלשתינים, פועל ללא לאות לטובת "זכויות האדם" של הצד הפלשתיני, תוך הטחת ביקורת חריפה וחד-צדדית על מדינת ישראל. גורמים שונים במחנה זה שוללים את הציונות כבסיס אידיאולוגי לקיום המדינה ולתפישתם, יש להפוך את ישראל ממדינת היהודים ל"מדינת כל אזרחיה".

כביטוי מסוים לגישה הזאת ניתן לראות בהחלטה של שרת החינוך בשנת 2007 להכליל בספרי הלימוד של בתי הספר הערביים את המושג "נכבה", לצד הפרשנות הערבית למושג הזה הרואה בהקמת המדינה כאסונם של ערביי ישראל. במקביל ומזה שנים, מציינים ערביי ישראל את יום הנכבה, "אסונם הלאומי", ביום העצמאות של מדינת ישראל.

על-רקע הקצנתה של הנהגת ערביי ישראל, אין לתמוה על התגברות החשש והחשד בקרב הציבור היהודי כלפי התושבים הערבים. הרעיון שקבוצת תושבים רואה במדינה שבה הם אזרחים כאסונם הלאומי – אבסורדי ובלתי נסבל.

יש לראות בתמיכה של ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת החוק שיאסור לציין את יום העצמאות של ישראל כיום אבל או צער - ניסיון לבלום את הסחף המסוכן של ערביי ישראל להזדהות ופעולה כנגד ההגדרה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ולא כמהלך שנועד לפגוע בהגדרה עצמית לגיטימית של תושביה הערבים. ייתכן מאוד שהתמיכה הזאת היא לצערנו בחזקת מעט מדי ומאוחר מדי.

פורסם ב NES-1 26.7.09