הקו המקשר בין בילעין לחברון

* הקו המקשר בין בילעין, ניעלין לחברון

מי שגילה רפיסות כלפי השמאל הקיצוני מוצא באותו המקום את הימין הקיצוני.

אלכס נחומסון

בליל ה-10 בנובמבר 2002 חדרה חוליית מחבלים לקיבוץ מצר ופתחה באש לעבר קבוצת חברים בכניסה לחדר האוכל. גבר ואישה נהרגו במקום. משם פנו המחבלים לבית מגורים, שבו ישנו אם ושני ילדיה בני ארבע וחמש. השלושה נורו למוות במיטתם. היה זה פגוע מזוויע נוסף בשרשרת פיגועים שבוצעו על-ידי תשתיות פח"ע מאיו"ש. הקלות הבלתי-נסבלת של ה"חדירה" מתחום הרשות הפלשתינאית לישובי ישראל גרמה ללחץ ציבורי כבד על הממשלה לייצר פיתרון מכל סוג כדי לעצור את הטרור המשתולל.
צה"ל, השב"כ והמשטרה הפעילו את מכלול האמצעים המבצעיים והמודיעיניים ולמרות ההשקעה וההקרבה גל הטרור לא פסק.

בין השנים 1993 ל-2002 נפלו כ-300 קורבנות ישראליים במתקפות הטרור הפלשתינאי.

באפריל 2002 החליטה ממשלת ישראל על הקמת גדר הפרדה ביטחונית. במהלך הבניה של הגדר עתרו מתנגדי הגדר מארגוני השמאל ותושבי הכפרים הסמוכים נגד בניית הגדר ולקביעת בית-דין גבוה לצדק (בג"צ) הוסט התוואי במקומות שונים. בג"צ גם קבע בפסיקה תקדימית, שהגדר היא חוקית ונועדה למטרות הגנה. כן דחה הבג"צ את פסיקתו של בית הדין (ביה"ד) הבינלאומי לצדק בהאג, שחווה את דעתו כי "חומת ההפרדה מנוגדת למשפט הבין לאומי, יש להפסיק את בנייתה ולפרק את חלקיה", זאת תוך התעלמות מוחלטת מייעודה הביטחוני וממאות הנרצחים, שהביאו בסיכומו של דבר ומחוסר ברירה להחלטת הממשלה להקים את גדר הביטחון.

פרקליטות המדינה בהוראת בג"צ שיגרה לביה"ד הבינלאומי בהאג מסמך, שבו היא מגדירה את החלטתה כ"לא רלוונטית". הפרקליטות מנמקת את דחיית חוות הדעת של הביה"ד בחוסר התייחסות לעמדה הישראלית. לדחייה טוטלית זו הצטרף גם בית הנבחרים האמריקני, שהעביר החלטה המגנה את פסיקת ביה"ד בהאג והמגדירה פסיקה זו כלא-לגיטימית. כן מביעה החלטת הקונגרס תמיכה והכרה בזכותה של ישראל להמשיך ולהשלים את הקמת גדר הביטחון.

למרות המטריה המשפטית של החוק הישראלי, החלו אירגוני השמאל בסיוע תנועות ביזאריות של אנרכיסטים ו"פעילים" פנאטיים שונים מחו"ל לחבל בבניית הגדר בפעילות אלימה ומתמשכת. הזירה העיקרית מוקמה סמוך לכפרים בילעין וניעלין מצפון למכבים-רעות.

מדי יום שישי מתאספת קואליציה של מחבלי הגדר ובהתרסה מוחלטת מול האינטרס הציבורי והאינטרס של המדינה – עושים כמיטב יכולתם לחבל בתשתית גדר הביטחון ובהליך הקמתה. קבוצה ונדאלית זו, שמצהירה על אידיאולוגיה אנרכיסטית מעמידה עצמה מעל לחוק ומעל לאינטרס הציבורי המעניין אותה כקליפת השום. והנה, ראו זה פלא, מוצבת כנגדם תגובה רופסת של כוחות הביטחון אשר במקום לבצע את הפעולה המזערית הנדרשת – מעצר והעמדה לדין של כל פורעי החוק, נגררים למעין שיתוף-פעולה ושמירה על כללי משחק, שמאפשרים למחבלים להמשיך ולהתפרע מדי יום שישי, לייצר את ההד התקשורתי, שהם חפצים בו ולשלם על כך מחיר סמלי של מעצר מדגמי וטבילה לפרקים בענן של גז מדמיע. אפילו צל צילה של נחישות למיגור מופע האימים של השמאל הקיצוני לא נראה באופק.

המסר שמועבר לפורעי החוק הוא ברור והסלמת תגובתם של העבריינים הינה פועל- יוצא של המסר הזה.
הנזק שנגרם למדינה הינו מהותי. גם ביטחוני וגם תדמיתי, אך המשחק בחתול ועכבר מתנהל באין מפריע ועל-פי הכללים שמכתיבים האנרכיסטים.

והנה מנגד צפה ועולה קבוצת קיצונים אחרת והפעם משולי הימין הקיצוני, ששמירת החוק עבורה אפילו אינה המלצה.קבוצה זו עושה ככל העולה על רוחה, אם זה שימוש בנשק, בניגוד לנוהלי פתיחה באש ואם זה אלימות פיזית והשחתת רכוש פרטי, שלגיטימיים בעיניה לחלוטין.

אין ספק, שהטיפול במחבלי הגדר מפיח בקבוצה קיצונית ימנית זו ביטחון והערכה, שאין לחשוש מגורמי האכיפה.

הזעקה הציבורית שקמה בעקבות אירועי חברון בדרישה להעמיד את העבריינים במקומם מובנת, אך צריך גם להבין, שכל הבלגה על הפרת חוק וכל פשרה עם עבריינים מעודדת עבריינות נוספת ללא קשר עם הזיקה הפוליטית או הרעיונית של העבריין וכבר אמר מי שאמר, שאם תלך לישון עם כלבים, תתעורר עם פשפשים.

צריך לקוות שהטיפול הנחוש במפירי החוק בחברון יהווה אבן-דרך במדיניות אכיפה בלתי-מתפשרת של המופקדים על שמירת החוק והביטחון הציבורי בכל המגזרים והגזרות.


* פרסם ב"הביטחון", גיליון 26, נובמבר-דצמבר 2008