0 באינטליגנציה רגשית

בית המשפט אינו מבין או שאינו רוצה להבין את הסיבה לביקורת הנוקבת שנמתחת עליו ועל החלטותיו מכל שכבות הציבור. הביקורת לא חודרת ואינה מחלחלת. הם ואפסם וצדקתם ואין בילתה


בתוך העיסה המבעבעת של עסקאות הטיעון,גזרי דין נלעגים והחלטות מקוממות נקבע השבוע שיא חדש. החלטה שנותנת חסות והכשר לבריונות כבישים.זו לא המוטציה הראשונה בקטלוג ההחלטות ההזויות של שופטי ישראל,אך זו ההחלטה הטריה שנולדה לתוך נחשול ביקורת ציבורית קשה ומתמשכת על הקיבעון המשפטי שמסרב להפיק לקחים,להודות בכשליו ולתקן את עצמו ולכן ההחלטה הזאת היא גם הצהרה שאין ולא יהיה כל חדש בממלכת דנמרק.

מדובר באחד עמיר שחאדה,תושב איכסל שנצפה וצולם על ידי אבי רוסו,מתנדב משטרה,נוהג בפראות, ,עוקף תוך חציית פס לבן ומהווה סכנת חיים לכל הנקלע לסביבתו.לאחר ששחאדה הבחין במתנדב שמצלם אותו,עצר את הרכב שלו כשהוא חוסם את נתיבי התנועה, הוציא לום ברזל והסתער לכוון המתנדב תוך צעקות ,איומים ונפנוף במוט הברזל. המתנדב שלף אקדח,יצא מהרכב והביא למעצרו של הבריון.

שחאדה הואשם על ידי הפרקליטות בעבירות תעבורה ובבריונות בנסיבות מחמירות,והועמד לדין בבית משפט השלום בחיפה,שם איתרה מזלו ודרכיו הצטלבו עם השופט אילן שיף שגילה כלפיו סימפטיה בלתי מוסברת ורחמים גדולים על היותו מפרנס יחיד.שיף השופט גזר על שחאדה עונש יצירתי של 6 חודשי עבודות שרות ו 10,000 ₪ קנס. כדי שהבריון לא יתאמץ באופן מיוחד ולא יאבד סגולותיו המופלאות ללהט בכבישים,הוסיף השופט דובדבן לקצפת החלטתו – הבריון "ירצה" את "העונש" בכפרו איכסל..

איך אפשר להבין שיקול דעת שיפוטי כזה ואת האטימות המוחלטת הזאת למשקל הראיות ולביקורת הציבורית?

העיוות הפתולוגי של ההחלטות השיפוטיות נובע בעיקר מתפישת עולם סוריאליסטית שמהווה את התשתית של מערכת המשפט הישראלית. תפישת עולם שנשענת על סולם ערכים ששלביו הוצבו בהתאם לתיאוריה אוטופית המקדשת את זכות הפרט מעל לכל שיקול אחר. זכותו וביטחונו של הציבור מוקם בשלבים התחתונים של הסולם הזה. הסכנה לציבור שנובעת מבריון דרכים אינה שקולה לזכותו של הבריון לפרנס את אביו. הציבור יכול לחכות בפינה או לקפוץ.זה בערך מגוון האפשרויות שמערכת המשפט מקצה לציבור אותו היא אמורה לשרת.

בית המשפט אינו מבין או שאינו רוצה להבין את הסיבות לביקורת הנוקבת שנמתחת עליו ועל החלטותיו מכל שכבות הציבור. הביקורת לא חודרת ואינה מחלחלת. הם ואפסם וצדקתם ואין בילתה. מערכת המשפט מגיבה בהבעת עלבון ובגישה של למה זה מגיע לי מבלי להתאמץ ולרדת לעומקה של הבעיה, בעיית משבר האמון שרק הולך ומתרחב משנה לשנה. חוסר הקשב הזה,האטימות ובסכומו של דבר עיוות הצדק והדין נובע מכמה סיבות אפשריות:

• העדר בינה – המשפטנים אינם מבינים את המציאות ואת התגובות לפועלם. סיבה זו הייתי מסווג בסבירות נמוכה. ברור שהאנשים המגיעים לכס השיפוט וללשכות הפרקליטות אינם חסרי בינה. משפטים הם למדו,בבחינות הם עמדו,את הסטאז' הם סיימו וניסיון(כזה או אחר) הם רכשו.

• רשעות – החלטות שניתנות "להכעיס",זו ראיית העולם שלנו ואתם יכולים לשתות את מימי הירקון. גם סיבה אפשרית זו הייתי מסווג כלא סבירה. מדובר באנשים נורמטיביים שבסיומו של יום חוזרים כמו כולנו למשפחות ולידידים ומנהלים חיי שגרה.אין לחשוד בהם שייצרו מין תרבות של הכעסה והתרסה לשמם.

• מורא מרוח המפקד – התכונה האנושית של הפחד למרוד באבות המייסדים והמנהלים של האסכולה השיפוטית הקיימת,בהיותם מרכיב במערכת ובהיותם תלויים בכוהני השיטה בכל הקשור לקידומם ותנאי עבודתם. זו סיבה סבירה לכל אותם הכרעות דין "הומניסטיות" שמעוררות פלצות.


• היעדר אינטליגנציה רגשית - זו כנראה סיבה נוספת. חוסר היכולת להבין את מכלול התגובות והרגשות של המעורבים הישירים והפוטנציאליים(הציבור כולו) ואי היכולת לקיים אמות מידה סבירות בהתאמת העונש למעשה.זו תקלה שפוגעת בהכרח גם בחוש הצדק. פגם כזה גורם לשופט לגזור עונש זהה לשוטר שהרג תוך ביצוע משימת סיכול פשע, לבין נהג מפגע-בורח שהפקיר אדם למוות,לבין משליך נעל על נשיאת בית המשפט, וכאן יש לשאול איך התקבצו במערכת אחת כל כך הרבה נשאים של אותו גן פגום והתשובה לדעתי שלא מדובר בפגם מולד,אלא בפגם מובנה. פגם שהושתל במהלך לימודים ופרקטיקה בהכוונת אותה אסכולה שיפוטית אוטופית שהשתלטה על מערכת המשפט, פגם שהפך לגורם דומיננטי במערכת ההפעלה של שופט ופרקליט במהלך איבוד הנתונים וגיבוש החלטות שיפוטיות. כך הם מתוכנתים.

ומאחר ואין לצפות ממערכת כזאת שתתקן את עצמה,חלה חובה על שליחי הציבור ברשות המחוקקת ובמשרדי הממשלה לתרגם את האינטרס הציבורי הדחוי לשפת המעשה. זה אומר שצריך לעגן בחקיקה אמות מידה שיפוטיות שיגדירו את רף הענישה התחתון,הגדרה שתחייב את השופטים ותצמצם בתחום הזה את שקול דעתם. כל חריגה מהרף שנקבע תהיה בלתי חוקית בעליל. אם שיקול הדעת הוא הבעיה אז יש למזער את מרחב שיקול הדעת של השופטים עד למינימום ההכרחי.

פורסם ב NES1 30.7.10

תחקיר של ה"וושינגטון-פוסט" על מערכת המודיעין בארה"ב – הכצעקתה?

תחקיר עיתונאי ויהיה מקצועי ומעמיק ככל שיהיה – אינו יכול לחשוף ולצייר תמונה מדויקת על הקורה במערכת סבוכה, חשאית וממודרת,גם אם יתיימר לכך וגם אם נדמה לעורכי העיתון שאלו הדברים כהווייתם.


על פי תחקיר שפרסם השבוע ה"וושינגטון פוסט",מצויה מערכת המודיעין של ארה"ב בכאוס מוחלט.
הטענות שמועלות עוסקות בעיקר באובדן שליטה ממשלית על מערכת מסועפת ומסואבת,מרובת כפילויות, ממודרת ובזבזנית.האומנם.

לתחקיר עיתונאי בנושא התנהלות של מערך מסווג יש להתייחס בזהירות רבה. ממצאיו ומסקנותיו תלויים באמינות המקורות שעליהם התחקיר מסתמך,באמינות המידע שמקורות אלו מספקים,בסינון מקצועי של דיס-אינפורמציה ובפרשנות של המתחקר ומקורותיו לתמונה הכוללת מזווית ראיה מצומצמת יחסית, לכן אני לגמרי לא בטוח שהתמונה שמצייר ה"וושינגטון פוסט" משקפת את המציאות.

אתייחס לממצאים העיקריים כפי שפורסמו בתקשורת. למעלה מ 850 אלף אנשים מחזיקים בסווג ביטחוני "סודי ביותר",כך חושפים תחקירני העיתון,קהיליה זו מופקדת על פענוח חומרי המודיעין שמוזרמים לעיונם. קרוב ל 1,300 ארגונים ממשלתיים שונים עוסקים באיסוף מידע בנושאי טרור ולצידם כ 2,000 גופים פרטיים שעיסוקם דומה. המספרים מרשימים אך המשמעות עמומה, לא ברור מה הבעיה עם המספרים האלה,אם 850 חמישים אלף בעלי סווג זה דבר נורא,יואילו התחקירנים לציין כמה בעלי סווג אמורים להיות וביחס למה? לכמות המידע שצריך לעבד? להיקף המקורות החיים והסיגנטיים? להיקף היעדים? וכך גם לגבי 3,300 הגופים השונים שעוסקים באיסוף,בהנחה שאלו הם המספרים, צריך לנמק גם מדוע הכמות הזאת בעייתית.

27 חברות,מצויין בתחקיר עוסקות במעקב אחרי כספים שמועברים מארגוני טרור בחו"ל לארגוני טרור בארה"ב ו"מדהים",מודגש בתחקיר – "אף אחד מהגופים לא יודע על קיומו של השני". מדהים? לא בטוח. המידור הוא עיקרון מוביל במערכת מודיעין ו"הממצא" הדרמטי הזה מקבל פרשנות הפוכה לזו שאליה ה"פוסט" מכוון. בנוסף מצויין בתחקיר כי בסופו של דבר רק שני שליש מהחומר מגיע בסופו של דבר לפנטגון ושם "רק בודדים" מחזיקים בסיווג ביטחוני שמאפשר להם לראות את התמונה כולה". לא מוסבר מהו "החומר" שמגיע לאותם מקבלי החלטות ספורים, האם מדובר בידיעות גולמיות או בחומר רלוונטי מסונן ומעובד כמו שאמור להיות וזו בעצם העבודה העיקרית של מערכת מודיעין לספק לממשל מוצר מוגמר ועניני לגיבוש החלטות בנושאים מהותיים. זו לא המצאה אמריקאית,כך עובדים כולם.

אחד מהמקורות מתלונן באוזני התחקירן על כך שאינו מסוגל להשתלט על "אלפי נתונים שרצים על המסך שלי" ועל כך שמנתחי מערכות מסתירים חומרים אפילו מהאחראים עליהם וזאת מטעמי סודיות. שוב מדובר בזוית ראיה אישית וצרה. סביר שאותן הנתונים מועברים ונגישים למפענחים שונים ובסכומו של דבר יש גורמים שנחשפים לחומר הכללי,עוסקים בהצלבה והשוואה ומעבירים חבילת מודיעין ממוקדת יותר לרמה שמעליהם, הייתי נזהר מאד מלהגיע למסקנות מערכתיות על בסיס העדות הזאת.

גם נושא התקציב שמאשר הקונגרס למערך המודיעין לא מנומק."בתשע השנים האחרונות,צמח התקציב ל75 מיליארד דולר,כמעט פי 22 מהתקופה שלפני פגוע ה-11 לספטמבר",על איזו "תקופה" מדובר ומה היה התקציב בספטמבר 2001? ,מה היו הצרכים והיעדים לפני הפיגוע המכונן הנ"ל ואיך הם הוגדרו אחריו? האם יש תאימות בין היעדים המעודכנים לבין התקציב? אסטרטגיה אחרת? רב הסתום על הנגלה.

נושא "הקבלנים הפרטיים" הוא אולי מהבודדים בתחקיר שנשמע אמין ולפי כך מעורר דאגה. התופעה בעייתית. מערך של קבלנים פרטיים מצריך מערך מקביל של בקרה הדוקה ויעילה ואם אין כזה - (נתון שהתחקיר אינו מספק)עלולות להתהוות בעיות שעיקרן באינטרסים שאינם חופפים, בהערכות מגמתיות ובהוצאות כספים חריגות. תופעת ה Outsourcing שהשתלטה על התרבות העסקית בארה"ב וחלחלה גם למערכת הממשל,יכולה להיות יעילה תחת בקרה הדוקה אך בעייתית ביותר בלעדיה.

קרוב לוודאי שממצאי התחקיר יבחנו ביסודיות על ידי הקונגרס וגופי הביקורת של הממשל. נראה שהאמרה כי אין עשן בלי אש תהיה נכונה גם הפעם,רק שאני לא בטוח כי מדובר במדורה גדולה. תחקיר עיתונאי ויהיה מקצועי ומעמיק ככל שיהיה – אינו יכול לחשוף ולצייר תמונה מדויקת על הקורה במערכת סבוכה, חשאית וממודרת,גם אם יתיימר לכך וגם אם נדמה לעורכי העיתון שאלו הדברים כהווייתם.

ניצחון פירוס של הפרקליטות

הפרקליטות חשה צורך בלתי נשלט לערער.לא ראיתי את הצורך הבוער הזה לערער אצל התובעת למשל במשפטם של המחבלים-הבורחים תורן ונעים שרצחו את הילד אמיר בלחסן והותירו אותו גוסס על הכביש

אם הפרקליטות לא הייתה מערערת על פסיקת השופט המחוזי פינקלשטיין אז נשיאת העליון השופטת בייניש לא הייתה מוציאה מן הסתם תחת ידה עוד החלטה שפוגעת בביטחון הציבור.מובן אין להלין על החלטת העליון כי מדובר בהחלטה שתואמת את האידיאולוגיה השיפוטית הידועה מבית הזכויותיזם.(של הפושע כמובן).
15 חודשי מאסר לשוטר שחר מזרחי לא סיפקו את הפרקליטות.הצורך לערער בער בעצמותיהם בתיק הזה הם מאד רצו לנצח,זו לא עוד עסקת טיעון של מפגע-בורח,רוצח או אנס סידרתי.בתיק הזה יש להילחם עד חורמה.לא ראיתי את הצורך הבוער הזה אצל התובעת למשל במשפטם של המחבלים-הבורחים תורן ונעים שרצחו את הילד אמיר בלחסן והותירו אותו גוסס על הכביש,3 שנות מאסר סגרה הפרקליטות בבהילות עם המחוזי על התועבה הזאת,כמעט כמו 30 חודשי מאסר שהשיתו על השוטר מזרחי.איך התקרה של בית המשפט לא קרסה בזמן שהוקרא גזר הדין. והגברת התובעת מתראיינת בטלוויזיה ומסבירה שבנסיבות שנוצרו בית המשפט סבר שהעונש הולם וכשמשה נוסבאום הטיח בה "אבל לא ביקשתם עונש חמור יותר" קיפלה במהירות את ניירותיה ונעלמה כלעומת שבאה.
אבל על השוטר הזה הם חכמים. ולמה-מי זה השוטר הזה בכלל שהוא שליח ציבור ולמה-מיהו הציבור הזה לעומת השמירה על זכויותיהם הקדושות הבלתי ניתנות לערעור של פושעי ישראל? קשה להם בפרקליטות. בתיקי האמביציה הם נכשלים,המבקר נוזף בהם, צילו של חיים רמון אינו מרפה,ראשונטורס שפוכה להם כמו ביצה על הפנים,השר הנגבי מזוכה מכל סעיפי כתב האישום שנרקם על ידם בעמל רב(ודופק את עצמו במשהו שכלל לא קשור לאישום,ככה,ביי דה וויי) והסגה של הנשיא לשעבר קצב שממתינה בפינה. שריטה,חצי שריטה מבט אחד עייף,קטעי ניבים סתומים ודי,(שתסלח לי רחל)ובזמן הנותר בין ספיגת אש הביקורת לבין שרשת של עסקאות טיעון מקוממות שאין להן סוף אפשר לתקוע איזה שוטר.עליו הם גיבורים. כי מי יגן על השוטר? פליליסט סלבריטי בג'יפ יוקרה?ממש מעניין אותם ומאיפה שיהיה לו כסף?,התקשורת? פחחח,הרי גם התקשורת עוינת כמו שמתבכיין פרקליט המדינה אז יאללה שוטר,יש כאן הישג בטוח. וזה כמובן עבד. העליון כמו תמיד הניח על כף המאזניים את האינטרס הציבורי ועל הכף השנייה את הזכות להיות עבריין והתוצאה ידועה. כעת המשטרה תתכנס ללקק את פצעיה אבל לא לאורך זמן. עד לאירוע הבא,עד ששחר מזרחי אחר יתייצב מול הסיטואציה שצריך לעצור את הפושע. ואני בטוח כשהיד שלו תנוע מחוסר ברירה לעבר נרתיק האקדח,הוא לא יראה לנגד עיניו את השופטת בייניש,לא את משה לדור וגם לא את משפחתו שממתינה לו בתום המשמרת,הוא לא יראה אותם בעיניים כי מה שהוא רואה באותן חלקי השניות זה את הדבר שחייבים לעצור. והוא יעצור את הדבר הזה.עם או בלי אקדח,אני יודע שהוא יעצור כי אני מכיר אותם. הם לא יעשו את זה בשביל המשכורת ולא בשביל התודה שלנו,תודה שאיש לא טורח לומר להם. אז יופי פרקליטות,ניצחתם,שחר יעזוב את ביתו ואת יחידתו וילך לכלא לשנתיים ארוכות כמו שרציתם.שנה לא הספיקה לכם,רשמתם ביומנכם הישג קטנטן,קטנטן ומיותר,עוד כמה ניצחונות כאלו ואבדנו.

הערות על פרסום עיקרי דוח האלוף איילנד

בהנחה שהכשלים והמחדלים לא נבעו מכוח עליון לא ניתן יהיה לחמוק מהשאלה שאם כך מי האחראי ומה עושים איתו. לחלקה הראשון של השאלה התשובה אינה מורכבת.

הנה הסתיימה עבודתה של וועדת הבדיקה לאירועי המשט הטורקי בראשות האלוף איילנד ודוח הבדיקה הוגש לרמטכ"ל. בדיוק כפי שהובהר ופורסם בתקשורת הדוח אינו כולל "מסקנות אישיות". צריך ולקרוא את הדוח וגם להקיש מהנאמר בין השורות. הוועדה לא מצאה "התרשלויות" ולא מחדלים. עיקר הממצאים נופלים בתחום שהוגדר ע"י וועדת איילנד "שגיאות",ואלו השגיאות העיקריות,שהן:

• לא הוכנה תוכנית ל"מצב קיצוני",כלומר לא נלקחה בחשבון אפשרות של עימות אלים.

• כשל מודיעיני – היעדר מידע על פעילי EHH ,ארגון איסלמי קיצוני,כוונותיו וחימושו.

• לא הובאו בחשבון התפתחויות "שהיו בחודשים האחרונים" כמו הקשר בין הארגון האיסלמי הקיצוני EHH לבין טורקיה בהקשר למשט "הסיוע", כלומר לא היה מודיעין כזה או שהיה אבל התעלמו ממשמעויותיו.

• גם לאחר שהיה ברור למפקדי המבצע כי התרחיש חורג בחומרתו מהצפי המרבי לא בוצע כל שנוי בתוכנית הפעולה. כלומר גם יכולת האלתור שכל כך אפיינה את צה"ל לדורותיו נעלמה כלא הייתה.

• הוועדה טוענת כי לא עמדה בפני חיל הים אפשרות לעצור את הספינות מאחר ואין בידי צה"ל יכולת כזאת,איש כלל לא דן באפשרות כזאת ומוסיפה בניגוד להתבטאויות של מכירים בצבא ובמערכת הביטחון שאין לאף צבא בעולם יכולת כזאת, כי "מדובר ביכולת שניתן לרכוש וליישם תוך שנתיים ונראה כי כעת בעקבות אירועי המשט,החל חיל הים לבחון סוגיה זו בעתיד".(בוקר טוב אליהו – א.נ.)

וועדת איילנד מצאה משגים,שהם כיודע טעויות ולא מצאה התרשלות שהיא כיודע מחדל. צריך לבדוק את הטרמינולוגיה שבה נקטה הוועדה מול הממצאים שלה.

איכות התכנון

המשמעות של אי הכנת תוכנית "למצב קיצוני" הינה שהמתכננים לא העלו אפשרות של מצב קיצוני. אותו מצב קיצוני שבדיעבד התרחש. כאן יש מקום לשאול למה.
את התשובות נקבל תחת כותרת של כשלי מודיעין. לא היה מודיעין פרטני על הנפשות הפועלות בספינה ולכן חיל הים נערך ל"תרחיש התנגדות סביר" וכאן הבעיה,מתכנני המבצע למודי השתלטויות קודמות (סנטוריני ב 2001,קאריןA ב-2002) הלכו על "המלחמה של אתמול" ועל זה כבר אמר האסטרטג הסיני הקשיש סון ד'זה שחי לפני 2500 שנה: "אל תחזור על הטקטיקות שהביאו לך את הניצחון,אלא לשיטותיך להשתנות לפי המבחר האינסופי של הנסיבות" וגרוע מזה –
ההיגיון הצבאי גורס כי חסר במודיעין מצריך הערכות לתרחיש הקשה והמורכב ביותר וכאן המתכננים כשלו בהערכת המצב וביכולת המקצועית של הרמה המתכננת לתת מענה לתרחיש שהתרגש. האם כישלון מסוג זה הוא שגיאה? חוששני שלא. האם מדובר במחדל?
פירושו הבסיסי של מחדל הוא אי נקיטת פעולה מתבקשת שכתוצאה ארע נזק מהותי. נראה לי שההגדרה מחדל מתאימה יותר לממצא הנדון.

הכשל המודיעיני

שאלת המפתח הינה אם נדרש המודיעין על זרועותיו השונות לספק "מודיעין למבצע" הקונקרטי
יש להניח שכן. השאלה הבאה הינה אם יש בידי גורמי האיסוף והמחקר יכולת וכלים לאתר ולספק מודיעין על ספינה ותכולתה שפועלת ברדיוס שאינו עולה על 500 מיל ימי,כשלוח הזמנים שלה גלוי וכוונותיה מוצהרות גם כאן יש להניח שהתשובה הינה כן. והשאלה השלישית היא אם כך מדוע לא היה מודיעין כזה? האם זו שגיאה? חוששני שלא. מחדל זו הגדרה הולמת יותר.

גורמים משפיעים על התכנון

מצאה הוועדה שלא הובאו בחשבון התפתחויות של טווח הזמן הקרוב כמו הקשר של הארגון האיסלמי הקיצוני EHH למשט. כלומר,מישהו אמור היה לקחת זאת בחשבון משום שהתפתחות כזאת משפיעה באופן מהותי על הבנת פוטנציאל האיום שנובע מנוסעי המשט. אותו מישהו,על פי הוועדה לא הביא זאת בחשבון,כלומר ידע אך לא ייחס לכך חשיבות מספיקה או שלא ידע כלל. שתי התשובות גרועות. שגיאה,שאננות או מחדל? זו לא שגיאה. זה קרוב יותר להתרשלות.

פיקוד ושליטה

ממצא נוסף של הוועדה שמתייחס לגמישות הפיקוד וליכולת האלתור שלו: "גם לאחר שהיה ברור למפקדי המבצע כי התרחיש חורג בחומרתו מהצפי המרבי לא בוצע כל שנוי בתוכנית הפעולה". האם מדובר במפקד ששגה בכך שלא התאים את תוכנית הפעולה ופקודותיו למציאות שבשטח? זו וודאי שאינה שגיאה אלא בעיית מנהיגות ויכולת פיקוד ירודה. וגם על כך אמר האסטרטג הסיני העתיק כי "יש להעדיף את הגמישות על העקשנות" וכאן לא ברור אם הייתה עקשנות שנובעת מאי הבנת המציאות או חוסר יכולת להתאים את תפישת ההפעלה מול מציאות משתנה. כך או כך מדובר בכשל מקצועי ולא ב"שגיאה".

תוכניות חילופיות

תוכנית חילופית אמורה להיות מוכנה וזמינה כמו גלגל רזרבי ברכב. טוענת הוועדה כי לא עמדה בפני חיל הים אפשרות לעצור את הספינות ולכן נבחרה דרך הפעולה של השתלטות ונטילת שליטה.
בניגוד לפרסומים שמקורם בצבא על כך שאין בעולם יכולת כזאת מפתיעה וועדת איילנד בקביעה כי
"מדובר ביכולת שניתן לרכוש וליישם תוך שנתיים ונראה כי כעת בעקבות אירועי המשט,החל חיל הים לבחון סוגיה זו בעתיד". כדי להבין את הבעייתיות של הסעיף הזה ,צריך להתמודד עם התובנה כי אף גורם מבצעי או גורם מו"פ בצבא ובחיל הים לא שם לב שאנחנו מתמודדים לאחרונה בתכיפות גוברת עם הצורך ליירט אוניות ולכן,איש לא השקיע מחשבה איך לעצור אוניה. "לבחון סוגיה זו בעתיד" זו אמירה אומללה מאד.העתיד כבר כאן. והאם יתכן שאין פיתרון טכני? לחלוטין לא. מדינה שיודעת לפתח אמצעים נשלטים ומדויקים שמסוגלים לפגוע בדיוק של סנטימטרים בכל מטרה באוויר ביבשה ובים,יכולה גם לפתח איזה צינור שנורה למדחף של ספינה ומפרק אותו מבלי לגרום לה לטבוע. יש לתת לצבא קרדיט על יכולת פיתוח כזאת. ועל כך שאין כזאת יכולת לצבאות אחרים אמר סון-ד'זה "מעניין את התחת שלי".(ואם הוא לא אמר אז בטח היה אומר למשמע התירוץ הזה..). מה זה לכל הרוחות רלוונטי. גם חצצית אין לצבאות אחרים. אז לא פתחנו אמצעים לעצירת אוניות – רע מאד ולא ברמה של שגיאה,רע ברמה של מחשבה,של שכל.(או העדרו).האתר הרשמי של חיל הים מסביר את ההחלטה שלא לעצור את הספינות בלב ים בכך שעלולה להיווצר לנוסעי האוניה "בעיה הומניטארית" הנובעת ממחסור מזון ומים. מה אומר? אוי אוי אוי. ואיך גם ניתן להבין את הערת הוועדה -"מדובר ביכולת שניתן לרכוש וליישם תוך שנתיים" שבכל זאת יש למישהו יכולת כזאת? למי בדיוק יש ואיך הסתירה של יש ואין מתיישבת עם הגיון כלשהו? לאלוף איילנד פתרונים.


אז למה אין "מסקנות אישיות"

מניתוח עיקרי דוח איילנד ניתן להסיק כי מדובר בשרשרת מחדלים ולא בשגיאות בודדות.
בתובנה שהכשלים והמחדלים לא נבעו מהתערבות כוח עליון לא ניתן יהיה לחמוק מהשאלה שאם כך מי האחראי ומה עושים איתו. לחלקה הראשון של השאלה התשובה אינה מורכבת. ידוע מי עסק בתכנון,יודעים מי מספק מודיעין ויודעים מי מפקד בשטח. חלקה השני של השאלה תתפצל בין מגרשה של וועדת השופט טירקל למגרש החלטות של שר הביטחון והרמטכ"ל. ההחלטה של האלוף גיורא איילנד שלא להמליץ על מסקנות אישיות בעוד הוא מצא ויודע מי כשל ואיפה – הינה ה"שגיאה" היחידה ברצף של כשלים קשים שהשפיעו על הטיפול בפרובוקציה הטורקית בדמות משט הסיוע ועל תוצאותיו.

וצריך גם לציין כי הקביעה של איילנד כי אם אותן "שגיאות" לא היו נעשות אז התוצאה לא הייתה שונה בתכלית – תמוהה בלשון המעטה.

פורסם ב NEWS1 14.7.10

הפחד מפני מסקנות אישיות ותוצאותיו

ההיסטוריה הקצרה שלנו כמדינה הוכיחה שאנחנו לא לומדים מטעויות אלא אם כן מישהו משלם על גרימתם. מדינה תחת איום פיזי קבוע לא יכולה להרשות לעצמה מניעים אמוציונאליים בכל הנוגע לטיפול בביטחונה.


מרבית אמצעי התקשורת מדווחים היום על דוח וועדת הבדיקה בראשות גיורא איילנד שיפורסם מחר.
באותה נשימה מצויין כי "הדוח לא יכלול מסקנות אישיות". וזו בדיוק ההצהרה שמזמינה את המחדל הבא.
לא ברור אם הסיבה לכך היא בבסיסה "שמירת תחת הדדית" או חוסר יכולת להתמודד עם הסיטואציה של הטחת האמת בפניו של הנבדק,במילים אחרות – היעדר מנהיגות. או שהדבר נובע מאחת התכונות הבעייתיות שלנו – הרחמנות המופלגת.

הרחמנות היהודית,המסורתית,הבלתי מובנת והמזיקה בדרך כלל מותירה אותנו בתוך מלכוד עצמי. ככה לא בונים חומה. ככה מורחים ומחליקים למחדל שבדרך,כי המשמעות של העדר מסקנות אישיות היא פשוטה,הכול "מן אללה" אז למה להאשים בני אדם. את הגישה הרעה והמסוכנת הזאת חייבים לבלום. לכל תקלה יש גורם ולכל מחדל יש כתובת.בני אדם היו אלו שתכננו והוציאו לפועל את תוכנית עצירת המשט. אם התוצאה טובה – צריך לשבח,אם היא טובה מעבר לכל הצפיות – יש להעניק צל"שים ואם היא נכשלה צריך להסיק מסקנות אישיות. לא יתכן שאם האלוף איילנד יאתר מחדלים ולא ימליץ על הטיפול בגורמים האחראיים. ההיסטוריה הקצרה שלנו כמדינה הוכיחה שאנחנו לא לומדים מטעויות אלא אם כן מישהו משלם על גרימתם. מדינה תחת איום פיזי קבוע לא יכולה להרשות לעצמה מניעים אמוציונאליים בכל הנוגע לטיפול בביטחונה. התגובות הצפויות מול הדרישה להכליל מסקנות אישיות כנגד האחראים הן בדרך כלל "צייד מכשפות" או גרדומים בכיכרות". אלו התגובות שמשקפות את הבעיה עצמה ואת בעלי אינטרס הבריחה מהאחריות. לא צריך להיבהל מזה,אין לאיש כוונה לחפש שעירים לעזאזל או להרגיע דעת קהל באמצעות ענישה של חפים מפשע, לא של גנרל ולא של ש.ג. , למסקנה האישית שתי מטרות – להעביר מסר למקבלי ההחלטות כי יש מחיר להתרשלותם ומסר לגורם שיחליף את המתרשל – בזה הוא נכשל,על כך הוא שילם,אלו הלקחים,כך יש לתקן והצלחה רבה בהמשך תפקידך. אין בכך חוסר גבוי או רוע חלב,יש בכך ביטוי לכובד האחריות שמוטל על כתפי וועדות הבדיקה והחקירה. אסור להם לברוח מאחריות זו.

פורסם ב NEWS1 11.7.10

הגעייה האחרונה של הפרה הקדושה

חופש הביטוי יאפשר כמובן למרצה המבוקש אחמדינג'אד להעביר סדנה בבר אילן ולהוכיח באותות ומופתים כי השואה היא בס"ה חלום שחלם אלי ויזל.


המושג אבסורד קיבל משמעות חדשה בעקבות עצומה שהוגשה לשר החינוך,גדעון סער על ידי "מאות אקדמאיים,בהם שני שרי חינוך לשעבר וחתני פרס נובל". וממה מודאגת האליטה שלנו? ממסע השיסוי של השמאל הקיצוני נגד ישראל בחו"ל? לא ממש. אולי מהעלילות והשקרים שמפיצים נגדנו ארגוני "זכויות האדם"? לא ולא.אז בטח הם דואגים לנציגי המדינה שנרדפים על ידי יהודים וישראלים טובים שפועלים לשפוט אותם בחו"ל על פשעי מלחמה. לא צריך להגזים,כי כל ההטרדות הקטנות האלה הינם כאין וכאפס לעומת הסכנה הגדולה ביותר שמרחפת על ישראל – פגיעה בחופש הביטוי.

ולמה ניעורו אחינו האקדמאיים בימים אלו,ניערו את האבק מכתפיהם השמוטות וגעו בזעקה גדולה? זאת כי שר החינוך מכריז לאחרונה כי בכוונתו לפעול נגד מרצים אשר תומכים בהטלת חרם אקדמי על ישראל. הפרה הקדושה שמזינה מעטיניה את כל בעלי האג'נדה האנטישמית והאנטי ישראלית – בסכנה.
אם חלילה יסתמו את לועה,אליבא דה אליטנו,או ירסנו את געיותיה "יגרם נזק רב לאקדמיה הישראלית אם פוליטיקאים, יהיו אשר יהיו עמדותיהם ושיוכם המפלגתי,יכתיבו לה מה נכון ומה לא נכון לומר, לחשוב,לחקור וללמד,ויורו לה לאמץ אמות מידה מסוג זה לשם קבלה,קידום או הרחקה של חוקים ומרצים". בזו הלשון מהלכים עלינו האקדמאיים אימים. כלומר – אם אדולף היטלר יאסוף את אבריו השרופים,יגיח מקברו ויגיע להרצות באוניברסיטה העברית על עקרונות תורת הגזע הנאצית – עלינו להשתחוות לחופש הביטוי וגם לאפשר לסטודנטים שלנו להבחן על המשמעות של החוטם היהודי ועל הוכחת העובדה עליונות הגזע הארי מעוגנת בתורתו של דרווין. חופש הביטוי יאפשר כמובן למרצה המבוקש אחמדינג'אד להעביר סדנה בבר אילן ולהוכיח באותות ומופתים כי השואה היא בס"ה חלום שחלם אלי ויזל,ומה עם ההיסטוריון הדגול השייך סלח ראאד שפרסם מחקר מדעי ממנו עולה שמעולם לא היו בתי מקדש של יהודים בהר הבית וכי המלך שלמה הוא בכלל מוסלמי? אך נעז למנוע מהסטודנטים הצעירים שלנו,דור העתיד את המידע הנאור הזה? הדעת אינה סובלת.

כעת מציע שנעזוב את התיאוריה ונתרכז בפרקטיקה. נניח שנאפשר את פעילותם החופשית של תומכי החרם על ישראל וכך נוכתר לאבירי מסדר חופש הביטוי האוניברסאליים והנה, בניגוד להזיות של האצולה האקדמית החרם יצליח. יפסקו שתופי הפעולה עם המוסדות בחו"ל,מרצים ישראלים לא יורשו להציג את ההשקפות שלנו על המציאות בארץ, מרצים מחו"ל לא יגיעו לארץ להעשרת המחקר והידע וישראל תפגע קשות ותחלש עד שיקרה אחת מהשתיים,כפי שלמדנו מההיסטוריה:

הציבור המתוסכל ייבחר בקלפי את הגורמים הקיצוניים ביותר שיגיעו לשלטון ותוך פרק זמן קצר תהפוך הפרה הקדושה למאגר של פילה ואנטרקוט.(וגם נסרי עצמות ובתוכם מיח שיהיה מה למצוץ בחורף).

האפשרות השנייה שאויבנו(הפיזיים)יממשו את חלומם ואנחנו נמצא את עצמנו נתונים במשטר מוסלמי נאור בנוסח טליבן/חומניסטאן/חמאסטן/חיזבאללסטן(מחק את המיותר או סמן את המועדף) ואז אחינו האקדמאיים יזכו לחופש דיבור לאורך כל הדרך אל חבל התליה(במקרה הטוב).הם יוכלו לדבר למשל על מהות הטמטום או על הגן שאחראי לנאיביות או סתם לצעוק אימא'לה.

כעת לא נותר אלא לצפות בשר החינוך ובתגובותיו לעצומה הנוראית. ניחוש שלי? הבחור יקפל את הזנב כי כך נהוג במחוזותינו והלוואי שאתבדה.

מאיפה באות המפלצות 2

כ 30% מכלל התגובות עולה שבעיני המגיבים העניין העיקרי הינו "היחס המועדף" שזכה לו הקורבן בהיותו בן של שופט

הבוקר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בפ"ת,נגד טל מור בגין הריגתו של שניאור חשין
מור מואשם בהפקרה,בנהיגה תחת השפעת סמים ומשקאות משכרים ובשיבוש הליכי משפט.
על פי כתב האישום וחקירת המשטרה בילה מור ערב התאונה בעישון חשיש ולאחר מכן בשלושה פאבים,שם שתה כמות גדולה של"בירה,עראק וויסקי". במצב זה נכנס מור לרכבו ונהג עד שפגע ברוכב האופניים שניאור חשין והרגו.מור המשיך בנסיעה,הגיע לביתו בכפר ברוך,כיסה את השמשה השבורה של הרכב באמצעות בד והתקשר לסוכן הביטוח שלו והודיע לו שפגע בעץ.

ידיעה זו התפרסמה באמצעי תקשורת שונים והניבה טוקבקים רבים,הבאתי לקט מהם כדי שנבין מאיפה באות החלאות שהורגות בני אדם ומפקירות אותם למות בצידי הכביש. תגובות אלו מהוות על פי בדיקתי כ 30% מכלל התגובות עולה שבעיני המגיבים העניין העיקרי הינו "היחס המועדף" שזכה לו הקורבן בהיותו בן של שופט וטענות שונות לרוכבי האופנים מהולות בסימפטיה מסוימת למפגע.אף מילה על ההפקרה,אף מילה על אדם צעיר שנרצח והותיר ילדים קטנים,התייחסתי לכך במאמרי "מאיפה באות המפלצות" שפורסם ב NEWS1 ביום 29.8.09מאז המצב רק החמיר. להשתמע ב"פגע וברח" הקרוב. אז בבקשה:


130
מה עם נהג האופניים
א
10:59 07.07.10
אני לא מבינה למה אף אחד לא אומר כלום לגבי נהגי האופניים שנוסעים
בשולי הכביש ומסכנים אותם ואת הנהגים צריך לאסור עליהם לנסוע שם
ולהטיל כנסות זה לא מקום לרכיבת אופניים השוליים הם לנהגים
יש לעשות לרוכבים שביל לנהיגת אופניים הם ממש מזמינים את המוות אליהם ונהג האופניים אשם לא פחות מי נוהג בשעות הקטנות של הלילה
בכביש מהיר ממש מעצבן

יוסי
10:51 07.07.10
ומישהו היא פה דוגמא יפה לגבי מקרה הדריסה של עוד קרלסברג
שהרג אמא וילד שנכנס בהם מאחור
אבל במדינה כמו שלנו כל אחד מקבל משפט לפי הייחוס שלו

כלולא היה הבן של חשין, הכל היה נגמר בעסקת טיעון (ל"ת)
כל ענין של מי אתה
10:50 07.07.10

117
רוב התאונות עם רוכבי אופניים - לא באשמת הנהגים!
אפילו השוטרים מודים
10:47 07.07.10
רוכב אופניים פשוט פגיע יותר, אבל האשמה ברוב התאונות האלה אינה מוטלת על הנוהג ברכב. בטח כשמדובר בכבישים מהירים.

האשמה היא שלא עצר לעזור.
אם היה עוצר לעזור - ייתכן ולא היה מואשם כלל.


111
אם לא היה דורס את הבן של.. לא היינו שומעים עליו כל
אזרחח-כנסו
10:38 07.07.10
5 דקות באמצעי תקשורת אחר..
עם כל הצער והכאב, מריח רע!


105
חסר מזל...
נהג זהיר
10:35 07.07.10
לא מספיק שהוא מטומטם כדי לנהוג במצב הזה... דווקא מכל האנשים שיכל לדרוס , הוא פגע דווקא בבן של שופט.

לא הייתי רוצה להיות במקומו גם בלי קשר לסמים והשתייה.


99
אבל שכחתם את הכי חשוב דרס בן של שופט עליון!!!
שמוליק
10:29 07.07.10
אחרת היה כזה באזז....?

היה דורס עמך, 2-3 שנים. דרס אזרח מיוחס, יקבל 15+
דורון
10:27 07.07.10
משהו זרק נעל על משהו ברחוב, המשטרה לא התייחסה בכלל. זרקו על בייניש, קיבל 3 שנים.

המסקנה, אם דורסים, תוודאו שזה לא משהו חשוב, או משהו מהשלטון. אם דרסת ערבי, אז תקבל פליק על היד, חרדי, חצי שנה, איש שמאל, 2-3 שנים. יש טבלת ייחוס.

אבל למה שזה בן של שופט המערכת זזה מהר? (ל"ת)
מוצדק לא ספק.
10:24 07.07.10


89
לדעתך מעשהו שונה משל עו"ד קרלסברג?
56 תגיד משהו
10:14 07.07.10
הוא רצח אמא וילד!!!
אמא שצריכה היתה עוד ללדת, לגדל את היתומים שנותרו בבית,
רצח ילד קטן שלא טעם טעם חטא.
והוא בבית.
אז דינו של טל מור צריך להיות שווה ערך לזה של עו"ד קרלסברג.
ואם אני טועה, תקן אותי
ואגב, גם עו"ד קרלסברג היה שתוי (ומן הסתם מסומם).. אבל לצערו הרב הוא לא היה יכול לברוח מהמקום, כי זה היה לאור יום!! באמצע תל אביב. מעוזם של השופטים המשוחדים רודפי הבצע והשלמונים.

זה נמאס רק בגלל שזה הבן של....... (ל"ת)
שני
10:12 07.07.10

87
אולי אני משוגע
המשוגע
10:08 07.07.10
אבל נראה לי מוזר שאף אחד לא מדבר על זה שמר חשין ז"ל רכב על אופניים בכביש כזה בשעות הקטנות של הלילה. גם הוא אשם קצת במותו וכדאי לזכור זאת...

68
עם כל הכאב,נמאס מכל ההתעסקות שבעניין. דיי כבר!!!
י. אשקלון
09:57 07.07.10
לצערי, תמיד יש הרוגים בתאונות דרכים ומודיעים על כך פעם אחת בלבד. שורה אחת או, כתבה קטנה אחת. ובגלל שזה בנו של השופט חשין, יש פסטיבל שלם בנושא. לדעתי ולדעת רבים, זה נבזי מצד התקשורת לכתוב כל יום כמה פעמים על מות חשין. מה ההבדל בין איש כזה או אחר? זה נושאידוע ולעוס מידי. תפסיקו עם זה לאלתר!

טל מור-מיסכן נידפקו לו החיים
לילך בר
10:03 07.07.10
עם כל הצער בדבר, אני חושבת שזה היה יכול להיות כל אחד במקומו אם הוא היה שיכור או לא, מספיק שנייה אחת להוריד את העיניים מהכביש
וזה היה יכול ליקראות לכל אחד, וזה שהוא ברח זה כנראה תוצאה של הלם,מיסכן...

להשיב מלחמה נגד המסיתים והמחרימים בחו"ל

הישראלים שאחראים בחו"ל למסע הצייד והשיסוי נגד המדינה ונציגה אינם יכולים ליהנות מכל העולמות, גם להחזיק באזרחות ישראלית וגם לגרום לה לנזק עצום



▪ ▪ ▪
לאחרונה פורסם בעיתונות שצה"ל "נאלץ לבטל את יציאתו של מפקד חטיבת חברון, אל"מ אודי בן מוחא ללימודים בבריטניה". הביטול לא נבע ממחסור בתקציב ולא מכך שצה"ל נזקק בדחיפות לשרותיו של הקצין המצטיין, הסיבה הוגדרה כ"חשש שבן מוחא ייעצר עם נחיתתו בחשד למעורבות בפשעי מלחמה בשטחים".

החשש של צה"ל הוא מפני גורמים פעילי שמאל פרו-פלשתינים שעלולים לבקש מהרשויות הבריטיות להוציא צו מעצר נגד בן מוחא ולפיכך הוחלט "שלא להסתכן" ולבטל את נסיעתו. אל"מ בן מוחא אמור כעת לפרוק את מזוודותיו ולחזור לשירות פעיל.

הבעיה כמובן אינה עם בן מוחא לבדו, מאחר שצה"ל שוקל לאסור על קציניו הבכירים לעצור בלונדון "אפילו לחניית ביניים קצרה". לקרוא ולא להאמין.

אפשר לתמצת את התופעה ההזויה הזאת בשלוש מילים: לא מתמודדים – בורחים. זוהי רוח צה"ל החדשה וחשוב לנתח את מרכיבה.

יש בתופעה המבזה הזו שלשה היבטים – מדיני, משפטי וערכי.

בתחום המדיני ישראל חרבשה אי אילו "הבנות" עם גורדון בראון, רוה"מ הבריטי לשעבר ושר החוץ שלו כדי שלא יפעילו את החוק האנגלי היהיר שמסמיך את בתי המשפט בבריטניה לדון בקובלנות פליליות-פרטיות על "פשעי מלחמה" שנעשו לכאורה על-ידי גורמים שלא קשורים בבריטים ולא התרחשו במקומות שפסקו מלהיות קולוניות של הממלכה המאוחדת.
ההבנות האלה מעולם לא הועמדו במבחן.

בתחום המשפטי אני מניח שהסיכון להיעצר ולהישפט קיים. ואכן גורמי המטכ"ל שהחליטו לבטל את נסיעתו של אל"מ בן מוחא פעלו על-פי המלצת הפצ"ר, תא"ל אביחי מנדלבליט.
העניין הוא שלא התמרון המדיני וגם לא המשפטי הם הבעיה במהות אלה דווקא התחום הערכי. אם נמשיך להסכין למעמד של הנרדף הנצחי אנחנו פועלים לדה-לגיטימציה של עצמנו. מי שבורח ומסתתר גם כשאינו אשם במאום מקבע את עצמו בתודעה העצמית והבינלאומית כאשם. מדינה ריבונית אינה יכולה להרשות לעצמה את המעמד המפוקפק הזה.
על שרינו וקציננו לנוע בחופשיות בכל אותן הארצות המוגדרות כ"העולם החופשי" ולהעמיד למבחן את הריבונות שלנו. כל אחד מהם הוא בראש וראשונה נציג ממלכתי של מדינת ישראל ורק בשנייה אדם פרטי.

במקביל יש לטפל במלוא העוצמה ובכל הכלים בגורם המסית. ובעיקר באותם היהודים ובמיוחד בישראלים שבהם שאחראים למסע הצייד והשיסוי הזה. האנשים מוכרים ושמותיהם ידועים, הם לא יכולים לטעון לחסינות וליהנות מכל העולמות, להחזיק באזרחות ישראלית וגם לגרום לה לנזק עצום ובלתי הפיך. אדם כמו עו"ד דניאל לחובר שעומד בראש עמותת "עורכי דין למען זכויות אדם של הפלשתינים", שהיה בין היוזמים להוצאת צו מעצר נגד האלוף דורון אלמוג בטענה שביצע פשעי מלחמה, מחזיק באזרחות ישראלית. הוא ושכמותו הפכו לגרועים שבאויבי המדינה. ישראלים אחרים קוראים להחרמת המדינה ועומדים מאחורי ניסיונות ההחרמה האקדמיים וביטולי הופעות של אומנים בישראל ואחרים מצוטטים בהרחבה באתרי אינטרנט אנטישמיים. ישראלים אלו הם המנוע העיקרי מאחורי משא שטנה מתוכנן ואינטנסיבי שמתנהל נגד ישראל.

חוק האזרחות,תש"ב-1952 קובע בפרק השני – איבוד האזרחות:

11. (א) (3) "עשה מעשה שיש בו הפרת אמונים למדינת ישראל, יכול בית המשפט המחוזי, על-פי בקשת שר הפנים,לבטל את אזרחותו".

אם שר הפנים יעסוק פחות בגירוש ילדים ובהגנה על עצמות יוכל יהיה להתפנות לעשייה דחופה ובהולה למען מדינתו – לגרום שהאזרחות של החלאות האלה תבוטל ובמקביל שיואילו חברי כנסת מהמגזר הציוני (כל עוד יש דבר כזה) לחוקק חוק שעיקרו איסור לקיים כל הסתה כנגד האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל וענישה חמורה לצידו כך שניתן יהיה לתבוע נזיקין על תוצאות של פעילות זו. הניסיונות שנעשו בנושא הזה היו קלושים ודעכו מבלי משים. צריך להעיר את הח"כים שלנו ולהבהיר להם כי זה המינימום שנדרש משליחי הציבור להצדקת השכר שהמדינה משלמת להם.

פעילות משולבת כזאת בתוספת הסברה אינטנסיבית לסיבות שהביאו את המדינה לפעול כנ"ל, עשויה לרסן את גל השטנה שפוגע קשות במדינה גם אם לא תבלום אותו לחלוטין ובכל מקרה עדיפה על ספיקת כפיים ובכיינות, תגובות שבהן אנחנו מתמחים אך למרבה הצער רב נזקן על תועלתן.

פורסם ב NEWS1 4.7.10