האמריקאים רואים מערכת משפט חזקה שצומחת על חורבות שלטון מסורס, הנהגה אימפוטנטית וקציני צבא שמעדיפים ראש קטן על ספסל הנאשמים בבית הדין
רוחו של אהרון ברק מרחפת בימים אלו בוועדה המשפטית של הסנט בארצות הברית והנה זה פלא – איש מהסנטורים לא השתנק מהערצה. נהפוך הוא.הרוח הזאת הפכה לגיבנת,לישות שיש להצניע אפילו להסתיר ולבעיה עבור חסידיה שנאלצים להתגונן להסביר ולתרץ את הסיבה והמהות של הערצתם לשופט ברק ולמשנתו.
הכיצד זה כך? מה יודעים האמריקאים שלנו לא נודע? האם מדובר בחשיפה של עובדות מביכות הקשורות לשופט? או קונספירציה מורכבת שהובאה לידיעתם? אז זהו שלא. הדברים פשוטים מאד לפחות בעיני האמריקאים הפרגמאטיים שחושבים כי תורת האקטיביזם השיפוטי של ברק רעה למדינתם. וזאת בניגוד לאסכולה של אינטלקטואלים ליברליים ישראלים שפר' מנחם מאוטנר מכנה "הגמונים לשעבר" הרואים בברק את מאור המשפט ,המגן והמושיע של הדמוקרטיה בצרות.
בית המשפט העליון בארה"ב הוא מוסד יוקרתי שבעיני האמריקאים אינו שנוי במחלוקת. מדובר בהרכב בן תשעה שופטים כולל השופט העליון,הרכב מאוזן שמשקף את יחסי ההשקפות של החברה בארה"ב. יש בו שופטים עם השקפת עולם ליברלית ואחרים עם השקפות שמרניות. כל שופט שמונה מכהן לכל ימי חייו. כל מינוי נדרש להליך שימוע בוועדה המשפטית של הסנט ומטרתו של השימוע להבהיר ולחשוף את השקפת עולמו של המועמד למנוע קניה של "חתול בשק".שקיפות אמינות והגנות זה שם המשחק.
לאחרונה מלאו לאחד משופטי העליון ג'ון פול סטיוונס 90 שנה(גיל נאה שמן הסתם נובע מהמעמד והתנאים שנלווים לתפקיד המובטח לאדם לכל חייו ובמקרה כזה אין טעם להמיר את החיים במוות שיתרונותיו אינם ברורים) והנשיא ברק אובמה בחר את פרקליטת המדינה אלנה קייגן למועמדת שלו להחליף את השופט הקשיש.
אלנה קייגן בת ה-50 ,יהודיה ילידת ניו יורק סיימה את לימודי המשפטים בהצטיינות באוניברסיטת הרווארד,שמשה כסייעת לשופט בית משפט העליון תורגוד מרשל וכמרצה למשפטים באוניברסיטת שיקגו.קייגן כיהנה כסגנית היועץ המשפטי של הבית הלבן בימי הנשיא קלינטון וכדיקנית הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הרווארד כפרופסור מן המניין.
ב 2009 מינה הנשיא אובמה את אלנה קייגן לפרקליט הממשל לבית המשפט העליון והייתה לאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד הנחשב לשלישי בחשיבותו במערכת המשפט האמריקאית.
פרופ' קייגן השתדלה לאורך הקריירה שלה שלא להיתפס כחסידת אידיאולוגיה מסוימת,אך היא נחשבת לליברלית בעלת זיקה למפלגה הדמוקרטית.
למרות זהירותה של קייגן,הובילה הצהרה אחת שלה לתשאול צולב של הסנטורים בשימוע שנערך לה כמועמדת לבית המשפט העליון. מדובר בטקס הענקת 'פרס גרובר למשפט',פרס שהוענק לשופט אהרון ברק במהלכו נשאה אלנה קייגן נאום ברכה והביע את הערצתה לברק וכינתה אותו "גיבור המשפט שלי,השופט שקידם הכי הרבה את הדמוקרטיה,זכויות האדם,תפקיד החוק והצדק".
חבר הוועדה הסנטור הרפובליקאי ג'ף משנס הצהיר כי "במהלך הקריירה שלה גברת קייגן זיהתה עצמה עם שופטים אקטיביסטים בעלי שם שניצלו את הכוח שלהם כדי להגדיר מחדש את משמעות הדברים בחוקה שלנו והחוקים בדרך שמקדמת את סדר היום המועדף על השופט. היא הייתה פקידה של השופטים מקווה ומרשל, וגם כינתה את השופט הישראלי אהרן ברק, שהוגדר כשופט הכי אקטיביסט בעולם, כגיבור שלה. אלו שופטים שאינם מתכחשים לאקטיביות שלהם, ומבקרים בגלוי את הרעיון ששופט אינו יותר מבורר ניטרלי".
הסנטורים הדמוקרטיים בוועדה שיתמכו קרוב לוודאי במנויה של קייגן וישאלו אותה "שאלות ידידותיות"
לא יבססו את תמיכתם ל "האקטיביזם השיפוטי",הם ינסו להציג את הרפובליקאים כתומכי תאגידים וכאינטרסנטים מטעם חברות הנפק שגורמות לאסון אקולוגי ולכן תאלץ קייגן להתגונן לבדה ולנסות להתכחש להזדהותה עם משנת ברק.
"האם את מתכוונת לנצל את המודל השיפוטי של אהרון ברק בפסיקותיך?" שואל הסנטור צ'אק גראסלי "לא אעשה זאת" משיבה קייגן "אני מעריצה את השופט ברק שהיה במשך שנים רבות ראש מערכת המשפט של ישראל.ברק היה במרכז יצירת מערכת משפטית עצמאית והבטיח שישראל,אומה צעירה שהייתה תחת איום מאז הקמתה,ללא חוקה,הפכה לאומה חזקה של שלטון החוק". נראה שהרפובליקאים אינם קונים את הסחורה הזאת. דברים שהם רואים משם אנחנו לא רואים מכאן. הם רואים מערכת משפט חזקה שצומחת על חורבות שלטון מסורס, הנהגה אימפוטנטית וקציני צבא שמעדיפים ראש קטן על ספסל הנאשמים בבית הדין, הם קולטים באינטואיציה הימנית מה שלא נקלט באונה השמאלית שהאקטיביזם הזה הוא מסוכן במהותו,בהחלתו הגורפת ובהעדר מעצוריו. כפי שכתבתי במאמרי "פרופסור ברק ומר אג'נדה" שהתפרסם בnews1 ביום 12.7.09 " במקום מדינה שיש לה מערכת משפט נוצרה מערכת משפט שיש לה מדינה", הם רואים את ישראל נחלשת,מסתבכת ומסתחררת ואינם רוצים את הנגע הזה במדינתם.
פרופ' קייגן תבחר קרוב לוודאי לעליון, אך השימוע בסנט יהווה תמרור אזהרה לנגד עינה בכל פעם שתקבל החלטה שיפוטית. האמריקאים רואים את חוסנה וביטחונה של ארצם בעדיפות עליונה כי הם מבינים,בניגוד לאהרון ברק וחסידיו כי משטר דמוקרטי שיכולת ההתגוננות שלו נחלשה – ייפול, ומדינה חלשה לא תוכל לגונן על אזרחיה,גם כשיש להם זכויות רבות ומפליגות שנשמרות בקנאות. הזכויות לכשעצמן לא יבטיחו להם קיום.
פורסם ב NEWS1 ב 1.7.10
יום רביעי, 30 ביוני 2010
יום שני, 28 ביוני 2010
הכישלון כמתכון להצלחה
לא מובן איך הפך הכישלון במדינת ישראל למתכון של הצלחה – בעיקר לנכשל עצמו. כנראה שבמהות מדובר ברחמנות היהודית המופלגת, את התופעה הביזארית הזאת חייבים לעצור.
והנה התבשרנו בתקשורת כי רא"ל במיל' דן חלוץ החליט "להצטרף לפוליטיקה".לאיזו מפלגה נשאל? אין זה משנה,אפשר לליכוד אפשר לעבודה,אפשר גם לקדימה. הוא מספיק גמיש וזה בוער בעצמותיו. ולמה בעצם אנחנו אמורים להצביע עבור דן חלוץ? כי יש לו ביקורת קשה על הממשלה ועל העומד בראשה. חלוץ לא מבזבז זמן ולאחר שהשלים סבב ראיונות "שבת-תרבות" במהלכם שכנע את המשוכנעים ואת עצמו כי אין מתאים ממנו להנהיגנו בחושך ובאור,מיהר ושכר מערך יועצים ותדמיתנים שאמורים להסניף לנו את ההתגלות הזאת,להזכיר את מה שרצוי כי נזכור,להשכיח את מה שלא רצוי שנזכור וגם להסביר לנו כמו תמיד כי הכישלון הוא בעצם הצלחה.
דן חלוץ הוא לא כישלון. דן חלוץ הוא מפקד ולוחם בעל זכויות רבות. אך דן חלוץ הגיע לרף העליון של עצמו שמוצה כשעמד בראש החיל-חיל האוויר. לכולנו יש רף כזה מיצוי שממנו אפשר ללכת לרוחב לאחור או הביתה. לאנשים ספורים ומעטים השמים הם הגבול,חלוץ למרבה הצער לא נמנה על המעטים האלה ותפקודו כרמטכ"ל מלחמת לבנון השנייה הוא ההוכחה לכך.
אין לי כוונה ברשימה הזו לטחון שוב ושוב את הכשלים האישיים והמערכתיים במלחמה הנ"ל. הדברים ידועים,מתועדים,מתוחקרים ומסוכמים. מכאן יש ללכת קדימה,לא לדשדש לאחור ולא למחזר כישלונות.
זה לא שאין סיכוי כי אדם שנכשל בתפקיד מנהיגותי או ציבורי יצליח בניסיון שני, אלא שאין לנו את הלוקסוס להפוך את מדינת ישראל לשדה ניסויים או מחנה טירונים למנהיגים. כל טעות של הנהגה עלולה להיות קריטית.נוכחנו בכך לא פעם.אנחנו לא מדינה רגילה מדינה שגם עם מנהיגיה יתגלו ככישלונות סדרתיים – היא תמשיך להתקיים ברמה כזאת או אחרת. אנחנו מדינה בסכנה קיומית שכל טעות עלולה לגרום לאובדנה. עדה של זאבים משחרים לטרף עוקבת אחר כל טעות,אחר כל סימן של חולשה וצריך לחזור ולומר ולהזכיר את הדברים האלה.
כל עניני האגו,המגיע לי,המפלגה,הכיתתי והאינטרס הפרטי של ציבור או יחיד כזה או אחר הופך להיות משני ושולי מול טובת המדינה וטובת המדינה דורשת הנהגה של מיטב האנשים שמסוגלים להתנהל בחוכמה במשברים ובשגרה,לסמן יעדים ולהוביל אליהם בהצלחה. מי שכשל שיתכבד ויזוז לצד,ילך לעשות לביתו ויפנה את המרחב לכוחות חדשים טעוני פוטנציאל ויכולות. יש בעם הזה מאגר עצום של נושאי גניוס שאינו מנותב לביצה הפוליטית ואותם יש לאתר,לעודד לשלב ולהניע לעמדות ההנהגה הבכירות. זה יתכן,זה אפשרי.
הטענה שאדם יכול להוליד עצמו מחדש מתגלה כחסרת כסוי. יש לנו רוה"מ ממוחזר חדש וגם שר ביטחון כזה והתוצאה הכללית העגומה מדברת בעד עצמה. לא מובן איך הפך הכישלון במדינת ישראל למתכון של הצלחה – בעיקר לנכשל עצמו. כנראה שבמהות מדובר ברחמנות היהודית המופלגת, את התופעה הביזארית הזאת חייבים לעצור.
אז עם כל הכבוד לדן חלוץ, לחסידיו ותומכיו צריך לומר להם תודה אבל לא תודה ,חברים עד כאן. לא נהמר פעם נוספת כי ההתמכרות הלא מובנת הזאת להמר על סוסים (באלף אלפי הבדלות)כושלים עלולה להוביל לאסון שאין ממנו תקומה.
פורסם ב NEWS1 29.6.10
והנה התבשרנו בתקשורת כי רא"ל במיל' דן חלוץ החליט "להצטרף לפוליטיקה".לאיזו מפלגה נשאל? אין זה משנה,אפשר לליכוד אפשר לעבודה,אפשר גם לקדימה. הוא מספיק גמיש וזה בוער בעצמותיו. ולמה בעצם אנחנו אמורים להצביע עבור דן חלוץ? כי יש לו ביקורת קשה על הממשלה ועל העומד בראשה. חלוץ לא מבזבז זמן ולאחר שהשלים סבב ראיונות "שבת-תרבות" במהלכם שכנע את המשוכנעים ואת עצמו כי אין מתאים ממנו להנהיגנו בחושך ובאור,מיהר ושכר מערך יועצים ותדמיתנים שאמורים להסניף לנו את ההתגלות הזאת,להזכיר את מה שרצוי כי נזכור,להשכיח את מה שלא רצוי שנזכור וגם להסביר לנו כמו תמיד כי הכישלון הוא בעצם הצלחה.
דן חלוץ הוא לא כישלון. דן חלוץ הוא מפקד ולוחם בעל זכויות רבות. אך דן חלוץ הגיע לרף העליון של עצמו שמוצה כשעמד בראש החיל-חיל האוויר. לכולנו יש רף כזה מיצוי שממנו אפשר ללכת לרוחב לאחור או הביתה. לאנשים ספורים ומעטים השמים הם הגבול,חלוץ למרבה הצער לא נמנה על המעטים האלה ותפקודו כרמטכ"ל מלחמת לבנון השנייה הוא ההוכחה לכך.
אין לי כוונה ברשימה הזו לטחון שוב ושוב את הכשלים האישיים והמערכתיים במלחמה הנ"ל. הדברים ידועים,מתועדים,מתוחקרים ומסוכמים. מכאן יש ללכת קדימה,לא לדשדש לאחור ולא למחזר כישלונות.
זה לא שאין סיכוי כי אדם שנכשל בתפקיד מנהיגותי או ציבורי יצליח בניסיון שני, אלא שאין לנו את הלוקסוס להפוך את מדינת ישראל לשדה ניסויים או מחנה טירונים למנהיגים. כל טעות של הנהגה עלולה להיות קריטית.נוכחנו בכך לא פעם.אנחנו לא מדינה רגילה מדינה שגם עם מנהיגיה יתגלו ככישלונות סדרתיים – היא תמשיך להתקיים ברמה כזאת או אחרת. אנחנו מדינה בסכנה קיומית שכל טעות עלולה לגרום לאובדנה. עדה של זאבים משחרים לטרף עוקבת אחר כל טעות,אחר כל סימן של חולשה וצריך לחזור ולומר ולהזכיר את הדברים האלה.
כל עניני האגו,המגיע לי,המפלגה,הכיתתי והאינטרס הפרטי של ציבור או יחיד כזה או אחר הופך להיות משני ושולי מול טובת המדינה וטובת המדינה דורשת הנהגה של מיטב האנשים שמסוגלים להתנהל בחוכמה במשברים ובשגרה,לסמן יעדים ולהוביל אליהם בהצלחה. מי שכשל שיתכבד ויזוז לצד,ילך לעשות לביתו ויפנה את המרחב לכוחות חדשים טעוני פוטנציאל ויכולות. יש בעם הזה מאגר עצום של נושאי גניוס שאינו מנותב לביצה הפוליטית ואותם יש לאתר,לעודד לשלב ולהניע לעמדות ההנהגה הבכירות. זה יתכן,זה אפשרי.
הטענה שאדם יכול להוליד עצמו מחדש מתגלה כחסרת כסוי. יש לנו רוה"מ ממוחזר חדש וגם שר ביטחון כזה והתוצאה הכללית העגומה מדברת בעד עצמה. לא מובן איך הפך הכישלון במדינת ישראל למתכון של הצלחה – בעיקר לנכשל עצמו. כנראה שבמהות מדובר ברחמנות היהודית המופלגת, את התופעה הביזארית הזאת חייבים לעצור.
אז עם כל הכבוד לדן חלוץ, לחסידיו ותומכיו צריך לומר להם תודה אבל לא תודה ,חברים עד כאן. לא נהמר פעם נוספת כי ההתמכרות הלא מובנת הזאת להמר על סוסים (באלף אלפי הבדלות)כושלים עלולה להוביל לאסון שאין ממנו תקומה.
פורסם ב NEWS1 29.6.10
יום חמישי, 24 ביוני 2010
המרוצים תמיד
חברי המרוצים תמיד, כדאי שתפנימו. העולם האמיתי ימשיך להתקיים מחוץ לבועה שייצרתם עבורכם ושאתם מנסים גם למשוך את כולנו לתוכה. כי בועות כאלה פוקעות ומפילות את המרחפים בהן לקרקע הקשה.
על רקע מצבה ההולך ומחמיר של מדינת ישראל,בולטת התופעה המשונה של אותם האנשים שניתן להגדירם כ"המרוצים תמיד". המרוצה לא ייתן למציאות למחוק את החיוך הנצחי מפניו.טוב לו וזהו. העולם שונא אותנו? מה פתאום בפפואה המזרחית מתים עלינו. יצאנו חבוטים מהעימות עם חיזבאללה? איפה אתה חי! תראה איך התיירות פורחת בצפון! מבצע עופרת ייצוקה לא ערער את מעמד החמאס ולא החזיר את שליט? תגיד לי,מה אתה מבין בכלל,מתי בפעם האחרונה פיקדת על אוגדה בקרב? שייטת 13 הושפלה בפעילות נגד המשט ונאלצנו תחת לחץ לפתוח את הסגר? זו בכלל הייתה התוכנית הגאונית של ביבי וברק להתרת הקשר הגורדי בעזה,בדיוק כמו הבריחה מלבנון. מה אומר,אין עליהם על המרוצים תמיד שחיים במעין עולם מקביל.עולם שמבוסס על אותן העובדות של עולמינו אנו אך הפרשנות שם היא הפוכה.
כל ביקורת מתקבלת על ידי המרוצים תמיד כניסיון לערער את עולמם הוורדרד. מי אתם שתחוו דעה על פעילותם של מנהיגנו וקציננו הדגולים מרבבה? מתי מישהו בתקשורת ראה לאויב את הלובן בעיניים? אתם במקרה לא ימניים/שמאלנים/חרדי/הומו/אישה/חתול?(מחק את המיותר), למה בכלל מגיע לכם דין וחשבון על איך הגענו עד הלום? וועדת חקירה?? למי זה נחוץ?? הרי אמרנו שהכל טוב אז למה לבלבל את המוח במקום להעביר עוד בוקר שנטי אחד? וכשגם הטיעונים האלו לא פועלים שולפים את נשק יום הדין: "עריפת ראשים!" זהו,רק דם אתם רוצים וגם זה מטעמים פוליטיים או קניבאליים.אוי אוי אוי.
אז חברי המרוצים תמיד כדאי שתפנימו. העולם האמיתי ימשיך להתקיים מחוץ לבועה שייצרת עבורכם
ושאתם מנסים גם למשוך את כולנו לתוכה. כי בועות כאלה פוקעות ומפילות את המרחפים בהם לקרקע הקשה. ביקורת הינה מרכיב הכרחי בהליך של בקרה הדוקה ומתמשכת של אזרחים במדינה דמוקרטית על נבחריהם. במיוחד כשנבחריהם רחוקים מלעמוד ביעדים מחייבים ומוצהרים ובמרבית המקרים פעולותיהם ומחדליהם גורמים נזק ומחמירים את מצבנו מקדנציה לקדנציה. גם לפרט יש את הזכות ואפילו החובה לקיים הערכת מצב,לנתח את המציאות ולהביע את דעתו ללא חת. הוא לא חייב להיות רועה כדי להבין שהכבשים לועסים עשב על פי תהום.
המרוצים תמיד הם סכנה לחברה כי הם מנסים להרדים את הציבור ולייצר מין ש"שקט תעשייתי" מלאכותי שמסתיים בדרך כלל במהלומה אדירה בפרצוף. לגביהם אולי זו דרך להתמודד עם מציאות קשה באמצעות בריחה לעולם של חלומות ואשליות. לגבינו זו סכנה ברורה ומוכרת. היינו בסרט הזה לא פעם.
פורסם ב NEWS1 24.6.10
על רקע מצבה ההולך ומחמיר של מדינת ישראל,בולטת התופעה המשונה של אותם האנשים שניתן להגדירם כ"המרוצים תמיד". המרוצה לא ייתן למציאות למחוק את החיוך הנצחי מפניו.טוב לו וזהו. העולם שונא אותנו? מה פתאום בפפואה המזרחית מתים עלינו. יצאנו חבוטים מהעימות עם חיזבאללה? איפה אתה חי! תראה איך התיירות פורחת בצפון! מבצע עופרת ייצוקה לא ערער את מעמד החמאס ולא החזיר את שליט? תגיד לי,מה אתה מבין בכלל,מתי בפעם האחרונה פיקדת על אוגדה בקרב? שייטת 13 הושפלה בפעילות נגד המשט ונאלצנו תחת לחץ לפתוח את הסגר? זו בכלל הייתה התוכנית הגאונית של ביבי וברק להתרת הקשר הגורדי בעזה,בדיוק כמו הבריחה מלבנון. מה אומר,אין עליהם על המרוצים תמיד שחיים במעין עולם מקביל.עולם שמבוסס על אותן העובדות של עולמינו אנו אך הפרשנות שם היא הפוכה.
כל ביקורת מתקבלת על ידי המרוצים תמיד כניסיון לערער את עולמם הוורדרד. מי אתם שתחוו דעה על פעילותם של מנהיגנו וקציננו הדגולים מרבבה? מתי מישהו בתקשורת ראה לאויב את הלובן בעיניים? אתם במקרה לא ימניים/שמאלנים/חרדי/הומו/אישה/חתול?(מחק את המיותר), למה בכלל מגיע לכם דין וחשבון על איך הגענו עד הלום? וועדת חקירה?? למי זה נחוץ?? הרי אמרנו שהכל טוב אז למה לבלבל את המוח במקום להעביר עוד בוקר שנטי אחד? וכשגם הטיעונים האלו לא פועלים שולפים את נשק יום הדין: "עריפת ראשים!" זהו,רק דם אתם רוצים וגם זה מטעמים פוליטיים או קניבאליים.אוי אוי אוי.
אז חברי המרוצים תמיד כדאי שתפנימו. העולם האמיתי ימשיך להתקיים מחוץ לבועה שייצרת עבורכם
ושאתם מנסים גם למשוך את כולנו לתוכה. כי בועות כאלה פוקעות ומפילות את המרחפים בהם לקרקע הקשה. ביקורת הינה מרכיב הכרחי בהליך של בקרה הדוקה ומתמשכת של אזרחים במדינה דמוקרטית על נבחריהם. במיוחד כשנבחריהם רחוקים מלעמוד ביעדים מחייבים ומוצהרים ובמרבית המקרים פעולותיהם ומחדליהם גורמים נזק ומחמירים את מצבנו מקדנציה לקדנציה. גם לפרט יש את הזכות ואפילו החובה לקיים הערכת מצב,לנתח את המציאות ולהביע את דעתו ללא חת. הוא לא חייב להיות רועה כדי להבין שהכבשים לועסים עשב על פי תהום.
המרוצים תמיד הם סכנה לחברה כי הם מנסים להרדים את הציבור ולייצר מין ש"שקט תעשייתי" מלאכותי שמסתיים בדרך כלל במהלומה אדירה בפרצוף. לגביהם אולי זו דרך להתמודד עם מציאות קשה באמצעות בריחה לעולם של חלומות ואשליות. לגבינו זו סכנה ברורה ומוכרת. היינו בסרט הזה לא פעם.
פורסם ב NEWS1 24.6.10
יום שני, 21 ביוני 2010
מצעד האיוולת הפרטי של מדינת ישראל
אם היסטוריונית ברברה טוכמן ז"ל הייתה בחיים,והיה נותר לה כושר כתיבה ואנרגיות לעסוק בנושא מתסכל כזה הרי שלבטח הייתה יושבת וכותבת ספר חדש. "מצעד האיוולת של ישראל".
ב 1983 פרסמה היסטוריונית ברברה טוכמן את ספרה "מצעד האיוולת",הספר זכה לתפוצה עצומה ותורגם לעשרות שפות. פובליציסטים רבים מאזכרים את הספר הזה ובעיקר את הרעיון המרכזי שהובילה הגב' טוכמן על כך שמדינות רבות משחר ההיסטוריה פועלות ביגוד לאינטרסים של עצמן.
יהיה זה מעניין ואולי גם מועיל אם נבדוק את עצמנו במבחן האיוולת של טוכמן. ואת "שאלת המחקר" – האם ההחלטות שהתקבלו בישראל ע"י ההנהגה וע"י אזרחיה(בקלפי)עונות לקריטריון האיוולת של הנ"ל.
מבחן שמבוסס על עיקרון של כוונה-אפשרויות-תוצאה.
כדי למקד את הסקירה למצב הרלוונטי,אתייחס למספר צומתי החלטות שהוו אבן דרך להיווצרותה של המציאות הביטחונית-מדינית העכשווית של ישראל ולשם כך אבחן את השאלות הבאות:
החלטתו של ראש הממשלה אריאל שרון לפנוי גוש קטיף(תוכנית ההינתקות):
יישובי גוש קטיף עלו על קרקע רצועת עזה ב 1970 עפ"י המלצת יגאל אלון בתום מלחמת ששת הימים,יגאל אלון כיהן כסגן ראש הממשלה בממשלתו של לוי אשכול. אלון ראה ביישובי קטיף ערך חשוב וכפול. התיישבותי וביטחוני.
בצד השגשוג של ישובי הגוש סבלו תושביו מבעיות ביטחון מתמשכות בקשת רחבה של מתווים החל מידויי אבנים,פגועי דקירה וידוי בקבוקי תבערה על רכבים,הטמנת מטעני צד ועד לירי פצמ"רים וקסאמים על הבתים. פעילות טרור זו גבתה לא פעם קורבנות בנפש ונפגעים אחרים ברמות פציעה שונות.
צה"ל ריתק לצורכי ביטחון התושבים אוגדה שלמה שחטיבותיה חלשו על גזרות מוגדרות וגדודיהם הסדירים והמילואים קיימו פעילויות בט"ש רציפות ותכופות בתחום הרצועה.
ככל שפעילות הפח"ע הלכה והסלימה נדרש צה"ל ליותר אמצעים וכוח אדם כדי להמשיך ולספק את הביטחון הדרוש לתושבים.
ההחלטה של שרון לפנות את ההתיישבות הישראלית מהגוש נועדה להשיג שני יעדים. הראשון לבטל את החיכוך היום יומי בין הצבא ותושבי הגוש ולבין מחבלי עזה על ארגוניהם השונים ובכך להוריד את העומס מהצבא והיעד השני להוציא את העוקץ ממכלול הלחצים המדיניים שהופעלו על ישראל כדי שתסיים את "הכיבוש" של עזה ותאפשר בחירות דמוקרטיות.
שרון קיבל החלטה ותוצאותיה ידועות. בבחירות נבחר החמאס והפתח נבעט החוצה,בפועל הוקמה ברצועה שלוחה של אירן והג'יהאד העולמי,תושבי הגוש פונו ב"נחישות ורגישות" ואופן פינוים קבל ביטוי ביקורתי בוועדת חקירה בראשות השופט מצא, המצב הביטחוני הלך והתדרדר ובא לביטוי בהפגזה והפצצה בלתי פוסקת על ישובי הדרום שחייהם הפכו לבלתי נסבלים,דבר שהוביל בהכרח למערכה צבאית בלתי נמנעת – מבצע עופרת ייצוקה.
מלחמת לבנון השנייה
נסיגתו השנויה במחלוקת בשנת 2000 של צה"ל מלבנון שעליה החליט ראש הממשלה אהוד ברק, הותירה את מרחב דרום לבנון בשליטה מוחלטת של ארגון החיזבאללה – שלוחתה הצפונית של אירן. כתוצאה החלה התחמשות מסיבית של החיזבללה בנשק רקטי לטווחים שונים,בציוד צבאי ואמל"ח מגוון ומודרני. במקביל פרסו אנשי החיזבללה מערכת ביצורים תת קרקעית ענפה ותשתית חסינה לתקשורת טקטית. כל זאת תחת לחותמו של צה"ל.
ישראל לא נקפה אצבע מול האיום המתהווה,הרמטכ"ל העריך ש"הטילים יחלידו על קני השיגור" ושר הביטחון הבטיח שאם תתקיים פעילות עוינת כלפי ישראל מלבנון היא תטופל ביד חזקה.
היד החזקה הזאת לא נראתה כאשר חטפו החיזבללה בשנת הנסיגה שלושה חיילי סיור של צה"ל,בני אברהם,עדי אביטן ועומר סוואעד וקבלו בתמורה להחזרת גופותיהם והחזרתו של סוחר הסמים טננבאום 400 מחבלים שהיו כלואים בישראל.
ב 12 ליוני 2006 פרצו מחבלי החיזבללה את גדר המערכת,תקפו רכב סיור וחטפו את שני חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב.
כתגובה פק"לית-פבלובית הוקפץ טנק ישירות לתוך מלכודת צפויה של מטען נ.ט. וכל הצוות נהרג.
ראש הממשלה אהוד אולמרט החליט על פעולה צבאית רחבת הקיף(שבניגוד לתחזיותיו/ציפיותיו הפכה למלחמה כושלת) והצהיר כי אחת ממטרות המבצע היא "להשיב את כושר ההרתעה של ישראל ולשבור את המיתוס סביב הצלחת החיזבאללה בחטיפות ובגרימה לנסיגה הישראלית מלבנון".
הסיטואציה הזאת של כניסת צה"ל ללבנון כדי למגר את החיזבללה הייתה גולת הכותרת בפעילות התכנון והתרגול של פיקוד הצפון מאז הנסיגה.
למרבית הפליאה הוחלט במטכ"ל לזנוח את תוכניות המגירה של הפיקוד ובמקומם החלו לבצע פעילות רחבת היקף של תקיפה אווירית על מאגרי ומשגרי טילים לטווחים ארוכים ובינוניים(פעילות שהניבה השמדה כמעת מוחלטת של מרבית סוגי אמל"ח זה) אך מטר הרקטות לטווחים קצרים ומאוחר יותר גם בינוניים ששרדו את המתקפה של ח"א – לא פסק ואף הסלים.
כמענה כמעט נואש לאי השגת היעד של הפסקת שגורי הטילים,החל חיל האוויר לטחון את רובע דחייה בבירות,מקום בו מרוכזות מפקדות החיזבאללה אך גם פעילות זו לא הניבה את התוצאה הרצויה לישראל.
במקביל החל הצבא לשגר באופן ספוראדי יחידות חי"ר ושריון לעבר יעדים מבוצרים שלאורך גבול הלבנון.
תפישת ההפעלה של כוחות היבשה הייתה רחוקה מזו שתוכננה ותורגלה והוצאה לפועל באופן תמוה שהיה מלווה בהססנות,חוסר מוכנות,מחסור בציוד ואספקה,אי הגדרה ואי הבנה של יעדי הלחימה שגרמו ליצירת מצב מעורפל בשטח שבתוצאתו בא לביטוי בהומור השחור בתגובה לסטיקרים אופטימיים שהופצו "אנחנו ננצח" והומרו ב "העיקר שהשתתפנו".
כתוצאה מהנ"ל לא רק שהיעדים לא הוסגו,אלה שהיעד העיקרי עליו הכריז הרוה"מ "להשיב את כושר ההרתעה של ישראל" הפך לחלום באספמיא ולמעשה כושר ההרתעה של ישראל נפגע אנושות. ארה"ב בראשות הנשיא בוש(שנתן קרדיט ואורך נשימה לישראל במלחמה הזאת) מצאה עצמה נאלצת לסייע לישראל לנסות ולצאת מהבוץ שבו השקיעה את עצמה זאת במקום לקבל את המצב שציפה לו - מכת מוות לחיזבאללה, מכה שתחליש במישרין את התחזקות הגוש האיסלמי-איראני העוין למערב.
סוריה
סוריה ערב מלחמת לבנון השנייה הייתה מדינה מוקצה על ידי המערב. חברה בציר הרשע. כשהסתיים הפיאסקו של מלחמת לבנון השנייה,נראה היה כי ראש הממשלה אהוד אולמרט נזקק נואשות ל"הצלחה" כל שהי שתעיב (או תצל) על הכישלון המפואר במלחמה. איני יודע אם הרעיון של החייאת המשא ומתן עם סוריה צץ במוחו הקודח של אולמרט או נהגה בפורום הנצלה כזה או אחר. כך או אחרת סוריה מצאה את עצמה לשמחת הרבה נשלפת מתהומות הנידוי למעמד של גורם לגיטימי בעל חשיבות אסטרטגית אזורית,למגינת ליבם ותימהונם של האמריקאים שלפחות כלפי חוץ היו מחויבים לתמוך בצעד תואם ל"מדיניות השלום" של אירופה. למרבה הצער גם במהלך זה ישראל לא נשכרה במאום,אולמרט לא ניצל פוליטית ומי שהרוויחו בגדול הן סוריה ובנות בריתה.
מבצע עופרת ייצוקה
המבצע יצא לפועל לאחר שנים ארוכות של ספיגת ירי ושגורי רקטות מעזה לישראל.
ישראל הצהירה לאחר פינוי גוש קטיף כי כל פעילות עוינת מעזה תענה במכה צבאית חסרת פשרות, הצהרה שנגלת כריקה מתוכן בדומה להצהרות שלאחר הנסיגה מלבנון.
כשכלו כל הקיצין הוחלט בממשלתו החבולה של אולמרט על הכנסת כוחות לרצועה.
הפעם אולמרט היה זהיר יותר והיעד הוגדר כ"פגיעה בממשל החמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה,תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן"(ההדגשה שלי).
הוגשה לממשלה תוכנית בשלושה שלבים שכללה בשלב ראשון מכה אווירית על יעדים "צבאיים",בשלב השני פעולה משולבת קרקעית,אווירית וימית והשלישי נותר חסוי אך במרומז ניתן היה להבין כי התוכנית כללה פעולות כירורגיות לחיסול הנהגת החמאס(שמיקומם אותר בוודאות). בדיעבד הוברר כי השלב השלישי נקרא "החזיקו אותי ולא..".
מההיבט הצבאי התנהלו המהלכים על פי התוכנית ובאופן מקצועי. חותמו של הרמטכ"ל החדש גבי אשכנזי בא לידי ביטוי בביצועים של הצבא. אולם,ככל שנקף הזמן והתרבו הנפגעים נראה היה שהנהגת החמאס אינה נוטה להישבר. כאן בניגוד למצופה לא הופעל השלב השלישי העלום ובמקומו הוכרזה מאין הפסקת אש חד צדדית אם אופציה להמשך הפעילות. בתוצאה הנהגת החמאס נותרה על כנה, שלטונה התבסס,האמל"ח זורם במרץ במעברים תת קרקעיים ,דעת הקהל בעולם שאוהדת את ה"אנדרדוג" החלה נוטה באופן בולט לטובת החמאס, אבו מאזן שציפה בכיליון עיניים ממש כמו ארה"ב להכרעה ישראלית ברוח היעד המינורי שהגדיר ראש הממשלה, סקר בעיניים כלות את הנותר בזירה וראה את תקוותו להכליל את שלטון הפתח חזרה על עזה וליצור רשות פלסטינית פרגמאטית ומאוחדת – מתרחקת וגזה.
השקט היחסי בגזרת עזה מנוצל עד תום על ידי החמאס להתעצם ולהתכונן לסבב הלחימה הבא.
ממשלת נתניהו
את האיוולת של בחירת נתניהו לראש הממשלה ניתן לייחס לציבור ולא להנהגה. הנטייה המוזרה של הבוחר הישראלי למחזר כישלונות היא כנראה בלעדית לנו. כך או אחרת קמה ממשלה בראשות בנימין נתניהו "החדש" ובדומה ל"ברק החדש" (שתחת הסיסמה הזאת כבש בשנית את ראשות מפלגת העבודה) החל פרק מפואר חדש של יצירת פערים בין העשוי לרצוי.
מערכת היחסים בין הממשל של ארה"ב לממשלת ישראל הלכה ונעכרה ,הצהרות הזויות בעיתוי הגרוע ביותר הפכו גם אישים אוהדי ישראל כמו סגן הנשיא ביידן לאופוזיציה נוספת בממשל, גם יחסי החוץ של ישראל עם המערב הלכו והורעו בין השאר בשל מינויו של אביגדור ליברמן לתפקיד שר החוץ, פחות בשל ביצועיו בפועל ויותר בגלל תדמיתו ועמדותיו.
היחסים עם טורקיה
את משבר היחסים עם טורקיה אין לתלות בכל גורם ישראלי. מדובר בסיטואציה מתוכננת,יזומה והייתי גם אומר - שטנית של ראש ממשלת טורקיה ארדואן. את הסיבות להיפוך המגמות והאינטרסים מהפרספקטיבה הטורקית ,פרטתי בהרחבה במאמרי "תסמונת העם המופתע" שפורסם בnews1 בתאריך 16.10.2009 אבל – ניתן היה למנף את מתקפת הזדון הטורקית לצרכים שלנו. דוגמה מובהקת לשלומיאליות,אינפנטיליות והפתטיות בחשיבה וההתנהלות של משרד החוץ הישראלי אפשר היה למצוא ברעיון ההזוי של אילון את ליברמן להשפיל את השגריר הטורקי. האיש זומן לחדרון שבו נכחו דני אילון ועוזרו,הושב על ספה נמוכה ,הסיטואציה המביכה לוותה בפס קול שבו אילון מסביר את המשמעות וחשיבות שהוא רואה בהושבתו הנמוכה של השגריר. מכל קשת אפשרויות התגובה לבוטות הטורקית נבחרה המביכה,הטיפשית והמזיקה ביותר. בתוצאה כמובן שנאלצנו לזחול ולהסביר ולהתנצל,דבר שלא רק גרע מכבודינו והעמיד אותנו בעמדת המתגונן אלה גם הסלים את מערכת היחסים המתדרדרת עם הטורקים והעניק להם עילה נוספת להשתלח בנו ביתר מרץ.
מבצע חיסול ממחוח דובאי
פרק זה נכתב בהסתייגות ובזהירת.
בעוד ישראל מנסה לשקם את מעמדה הרעוע בעולם ובמקביל לעודד קואליציה שתפעל נגד הגרעין האירני,התבשרנו בתקשורת על מבצע עלום שהתקיים בדובאי.דוח תחילה על טרוריסט וותיק שנפח את נשמתו בעודו תקוע במיטה. ככל שהעניין התקשורתי סביב המוות הזה הלך וגאה כן התרבו הפרטים שקשרו את ישראל לביצוע. מערכת מצלמות הטלוויזיה שהייתה פרוסה במעגלים שונים סביב זירת המוות תיעדה תכונה רבה של קבוצת אנשים שיצאו,נכנסו,עלו וירדו בעיתוי ובמקומות שעל פי מפקד משטרת דובאי קשרו את עצמם לאירוע.
אינפורמציה נוספת עסקה בדרכי המילוט של חברי הקבוצה ובתצלומי דרכונים שנותרו במלונות שהוברר כי מדובר בדרכונים מזויפים.
כתוצאה(בלי היכולת לקבוע אם מדובר בחשד מבוסס או לא),גורשו דיפלומטים שלנו מארצות ידידות והיחסים עם מדינות אלו הורעו באופן מהותי.
וכאן אשוב להסתייגות שהבעתי בתחילת הפרק. אם אין לנו יד ורגל בפרשה הזאת הרי הזובור שאנחנו חוטפים מהידידים שלנו חל כנראה מהסיבה הקלאסית של שנאת ישראל. אבל אם ידנו במעש – אז שוב,מישהו כאן לא חשב עד הסוף ולקח סיכונים שבמבחן התוצאה אני לא בטוח שהיה לוקח אותם.
עצירת משט הסיוע
אסיים בפעולת השייטת לעצירת "משט הסיוע" של גורמי הטרור האיסלמי שתפסו טרמפ על תשתית של פתאים הומניסטים בעיני עצמם.
סוף מעשה במחשבה תחילה. שני שלבים קודמים אמורים להתקיים לפני כל פעולה. שלב ראשון – הרעיון או הקונספט. שלב שני התכנון והשלב השלישי - בצוע.
אנחנו כשלנו כבר בשלב הראשון. המטרה המוצדקת של ישראל הייתה שלא לאפשר את הגעת הספינות לעזה. ניתן היה לעצור את הספינות בלב ים ע"י מכלול אמצעים אפשריים וקיימים מבלי להיכנס לפרטים ואפשר גם היה כמובן להשתלט על הספינות ולהובילן ליעדים שבחרנו. האפשרות הראשונה הייתה תוקעת את המשט בלב ים לחסדי אוהדיהם ושולחיהם וישראל יכלה לשוב בשקט לנמליה ולהמתין למשט הבא. הדרך השנייה שנבחרה דרשה פעולה נקייה. השתלטות מהירה,אפס נפגעים וניווט הספינות באמצעות הכוחות שלנו. לשם כך(כמו לכל פעולה צבאית ובמיוחד לפעולת קומנדו)נדרש מודיעין אמין ומדויק. מודיעין כזה לא היה. בתוצאה – פעולה מסורבלת,מדממת והרת אסון שהחמירה את מצבה של ישראל ביחסיה עם העולם ובמיוחד פגעה שוב ושוב בהרתעה שנו. מה שהצטייר על סיפון המרמרה היה גרוע ביותר לתדמית ולהרתעה. יחידת העילית של ישראל מוכה וחבולה נתונה לחסדיהם של בריוני המשט.
לסיכום
נראה לי שאירועים אלו משקפים את מיקומה של ישראל בסולם האווילות של טוכמן,שם ניצבת ישראל באחד משלביו הגבוהים של הסולם. ישראל, בנחישות ובבטחה, ממשיכה במרץ רב לפעול נגד האינטרסים של עצמה. אם הגברת טוכמן ז"ל הייתה בחיים,והיה לה עדיין כושר כתיבה ואנרגיות לעסוק בנושא מתסכל כזה הרי שלבטח הייתה יושבת וכותבת ספר חדש. "מצעד האיוולת של ישראל".
הבעיה הנוספת שהיא גדולה מהאיוולת(שבפני עצמה,כמו הטיפשות היא אינה נסלחת) הינה חוסר היכולת ללמוד מטעויות והתכונה החסרה הזאת הפכה לגורלית בכל הקשור לקיומנו כמדינת היהודים.מספרים על תא"ל אביגדור קהלני שיצא עם נהגו מנפח שברמת הגולן לפיקוד בצפת ובסוף הירידה מהרמה הורה לנהגו לחזור לבסיס בנפח. כשהגיעו לשער הבסיס הורה שוב קהלני לנהג לחזור לכוון צפת. "יש בור אחד שפספסת" הבהיר לנהג המשתומם. אז זהו שאיש אותנו לא יחזיר.
פורסם ב NEWS1 21.6.10
ב 1983 פרסמה היסטוריונית ברברה טוכמן את ספרה "מצעד האיוולת",הספר זכה לתפוצה עצומה ותורגם לעשרות שפות. פובליציסטים רבים מאזכרים את הספר הזה ובעיקר את הרעיון המרכזי שהובילה הגב' טוכמן על כך שמדינות רבות משחר ההיסטוריה פועלות ביגוד לאינטרסים של עצמן.
יהיה זה מעניין ואולי גם מועיל אם נבדוק את עצמנו במבחן האיוולת של טוכמן. ואת "שאלת המחקר" – האם ההחלטות שהתקבלו בישראל ע"י ההנהגה וע"י אזרחיה(בקלפי)עונות לקריטריון האיוולת של הנ"ל.
מבחן שמבוסס על עיקרון של כוונה-אפשרויות-תוצאה.
כדי למקד את הסקירה למצב הרלוונטי,אתייחס למספר צומתי החלטות שהוו אבן דרך להיווצרותה של המציאות הביטחונית-מדינית העכשווית של ישראל ולשם כך אבחן את השאלות הבאות:
החלטתו של ראש הממשלה אריאל שרון לפנוי גוש קטיף(תוכנית ההינתקות):
יישובי גוש קטיף עלו על קרקע רצועת עזה ב 1970 עפ"י המלצת יגאל אלון בתום מלחמת ששת הימים,יגאל אלון כיהן כסגן ראש הממשלה בממשלתו של לוי אשכול. אלון ראה ביישובי קטיף ערך חשוב וכפול. התיישבותי וביטחוני.
בצד השגשוג של ישובי הגוש סבלו תושביו מבעיות ביטחון מתמשכות בקשת רחבה של מתווים החל מידויי אבנים,פגועי דקירה וידוי בקבוקי תבערה על רכבים,הטמנת מטעני צד ועד לירי פצמ"רים וקסאמים על הבתים. פעילות טרור זו גבתה לא פעם קורבנות בנפש ונפגעים אחרים ברמות פציעה שונות.
צה"ל ריתק לצורכי ביטחון התושבים אוגדה שלמה שחטיבותיה חלשו על גזרות מוגדרות וגדודיהם הסדירים והמילואים קיימו פעילויות בט"ש רציפות ותכופות בתחום הרצועה.
ככל שפעילות הפח"ע הלכה והסלימה נדרש צה"ל ליותר אמצעים וכוח אדם כדי להמשיך ולספק את הביטחון הדרוש לתושבים.
ההחלטה של שרון לפנות את ההתיישבות הישראלית מהגוש נועדה להשיג שני יעדים. הראשון לבטל את החיכוך היום יומי בין הצבא ותושבי הגוש ולבין מחבלי עזה על ארגוניהם השונים ובכך להוריד את העומס מהצבא והיעד השני להוציא את העוקץ ממכלול הלחצים המדיניים שהופעלו על ישראל כדי שתסיים את "הכיבוש" של עזה ותאפשר בחירות דמוקרטיות.
שרון קיבל החלטה ותוצאותיה ידועות. בבחירות נבחר החמאס והפתח נבעט החוצה,בפועל הוקמה ברצועה שלוחה של אירן והג'יהאד העולמי,תושבי הגוש פונו ב"נחישות ורגישות" ואופן פינוים קבל ביטוי ביקורתי בוועדת חקירה בראשות השופט מצא, המצב הביטחוני הלך והתדרדר ובא לביטוי בהפגזה והפצצה בלתי פוסקת על ישובי הדרום שחייהם הפכו לבלתי נסבלים,דבר שהוביל בהכרח למערכה צבאית בלתי נמנעת – מבצע עופרת ייצוקה.
מלחמת לבנון השנייה
נסיגתו השנויה במחלוקת בשנת 2000 של צה"ל מלבנון שעליה החליט ראש הממשלה אהוד ברק, הותירה את מרחב דרום לבנון בשליטה מוחלטת של ארגון החיזבאללה – שלוחתה הצפונית של אירן. כתוצאה החלה התחמשות מסיבית של החיזבללה בנשק רקטי לטווחים שונים,בציוד צבאי ואמל"ח מגוון ומודרני. במקביל פרסו אנשי החיזבללה מערכת ביצורים תת קרקעית ענפה ותשתית חסינה לתקשורת טקטית. כל זאת תחת לחותמו של צה"ל.
ישראל לא נקפה אצבע מול האיום המתהווה,הרמטכ"ל העריך ש"הטילים יחלידו על קני השיגור" ושר הביטחון הבטיח שאם תתקיים פעילות עוינת כלפי ישראל מלבנון היא תטופל ביד חזקה.
היד החזקה הזאת לא נראתה כאשר חטפו החיזבללה בשנת הנסיגה שלושה חיילי סיור של צה"ל,בני אברהם,עדי אביטן ועומר סוואעד וקבלו בתמורה להחזרת גופותיהם והחזרתו של סוחר הסמים טננבאום 400 מחבלים שהיו כלואים בישראל.
ב 12 ליוני 2006 פרצו מחבלי החיזבללה את גדר המערכת,תקפו רכב סיור וחטפו את שני חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב.
כתגובה פק"לית-פבלובית הוקפץ טנק ישירות לתוך מלכודת צפויה של מטען נ.ט. וכל הצוות נהרג.
ראש הממשלה אהוד אולמרט החליט על פעולה צבאית רחבת הקיף(שבניגוד לתחזיותיו/ציפיותיו הפכה למלחמה כושלת) והצהיר כי אחת ממטרות המבצע היא "להשיב את כושר ההרתעה של ישראל ולשבור את המיתוס סביב הצלחת החיזבאללה בחטיפות ובגרימה לנסיגה הישראלית מלבנון".
הסיטואציה הזאת של כניסת צה"ל ללבנון כדי למגר את החיזבללה הייתה גולת הכותרת בפעילות התכנון והתרגול של פיקוד הצפון מאז הנסיגה.
למרבית הפליאה הוחלט במטכ"ל לזנוח את תוכניות המגירה של הפיקוד ובמקומם החלו לבצע פעילות רחבת היקף של תקיפה אווירית על מאגרי ומשגרי טילים לטווחים ארוכים ובינוניים(פעילות שהניבה השמדה כמעת מוחלטת של מרבית סוגי אמל"ח זה) אך מטר הרקטות לטווחים קצרים ומאוחר יותר גם בינוניים ששרדו את המתקפה של ח"א – לא פסק ואף הסלים.
כמענה כמעט נואש לאי השגת היעד של הפסקת שגורי הטילים,החל חיל האוויר לטחון את רובע דחייה בבירות,מקום בו מרוכזות מפקדות החיזבאללה אך גם פעילות זו לא הניבה את התוצאה הרצויה לישראל.
במקביל החל הצבא לשגר באופן ספוראדי יחידות חי"ר ושריון לעבר יעדים מבוצרים שלאורך גבול הלבנון.
תפישת ההפעלה של כוחות היבשה הייתה רחוקה מזו שתוכננה ותורגלה והוצאה לפועל באופן תמוה שהיה מלווה בהססנות,חוסר מוכנות,מחסור בציוד ואספקה,אי הגדרה ואי הבנה של יעדי הלחימה שגרמו ליצירת מצב מעורפל בשטח שבתוצאתו בא לביטוי בהומור השחור בתגובה לסטיקרים אופטימיים שהופצו "אנחנו ננצח" והומרו ב "העיקר שהשתתפנו".
כתוצאה מהנ"ל לא רק שהיעדים לא הוסגו,אלה שהיעד העיקרי עליו הכריז הרוה"מ "להשיב את כושר ההרתעה של ישראל" הפך לחלום באספמיא ולמעשה כושר ההרתעה של ישראל נפגע אנושות. ארה"ב בראשות הנשיא בוש(שנתן קרדיט ואורך נשימה לישראל במלחמה הזאת) מצאה עצמה נאלצת לסייע לישראל לנסות ולצאת מהבוץ שבו השקיעה את עצמה זאת במקום לקבל את המצב שציפה לו - מכת מוות לחיזבאללה, מכה שתחליש במישרין את התחזקות הגוש האיסלמי-איראני העוין למערב.
סוריה
סוריה ערב מלחמת לבנון השנייה הייתה מדינה מוקצה על ידי המערב. חברה בציר הרשע. כשהסתיים הפיאסקו של מלחמת לבנון השנייה,נראה היה כי ראש הממשלה אהוד אולמרט נזקק נואשות ל"הצלחה" כל שהי שתעיב (או תצל) על הכישלון המפואר במלחמה. איני יודע אם הרעיון של החייאת המשא ומתן עם סוריה צץ במוחו הקודח של אולמרט או נהגה בפורום הנצלה כזה או אחר. כך או אחרת סוריה מצאה את עצמה לשמחת הרבה נשלפת מתהומות הנידוי למעמד של גורם לגיטימי בעל חשיבות אסטרטגית אזורית,למגינת ליבם ותימהונם של האמריקאים שלפחות כלפי חוץ היו מחויבים לתמוך בצעד תואם ל"מדיניות השלום" של אירופה. למרבה הצער גם במהלך זה ישראל לא נשכרה במאום,אולמרט לא ניצל פוליטית ומי שהרוויחו בגדול הן סוריה ובנות בריתה.
מבצע עופרת ייצוקה
המבצע יצא לפועל לאחר שנים ארוכות של ספיגת ירי ושגורי רקטות מעזה לישראל.
ישראל הצהירה לאחר פינוי גוש קטיף כי כל פעילות עוינת מעזה תענה במכה צבאית חסרת פשרות, הצהרה שנגלת כריקה מתוכן בדומה להצהרות שלאחר הנסיגה מלבנון.
כשכלו כל הקיצין הוחלט בממשלתו החבולה של אולמרט על הכנסת כוחות לרצועה.
הפעם אולמרט היה זהיר יותר והיעד הוגדר כ"פגיעה בממשל החמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה,תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן"(ההדגשה שלי).
הוגשה לממשלה תוכנית בשלושה שלבים שכללה בשלב ראשון מכה אווירית על יעדים "צבאיים",בשלב השני פעולה משולבת קרקעית,אווירית וימית והשלישי נותר חסוי אך במרומז ניתן היה להבין כי התוכנית כללה פעולות כירורגיות לחיסול הנהגת החמאס(שמיקומם אותר בוודאות). בדיעבד הוברר כי השלב השלישי נקרא "החזיקו אותי ולא..".
מההיבט הצבאי התנהלו המהלכים על פי התוכנית ובאופן מקצועי. חותמו של הרמטכ"ל החדש גבי אשכנזי בא לידי ביטוי בביצועים של הצבא. אולם,ככל שנקף הזמן והתרבו הנפגעים נראה היה שהנהגת החמאס אינה נוטה להישבר. כאן בניגוד למצופה לא הופעל השלב השלישי העלום ובמקומו הוכרזה מאין הפסקת אש חד צדדית אם אופציה להמשך הפעילות. בתוצאה הנהגת החמאס נותרה על כנה, שלטונה התבסס,האמל"ח זורם במרץ במעברים תת קרקעיים ,דעת הקהל בעולם שאוהדת את ה"אנדרדוג" החלה נוטה באופן בולט לטובת החמאס, אבו מאזן שציפה בכיליון עיניים ממש כמו ארה"ב להכרעה ישראלית ברוח היעד המינורי שהגדיר ראש הממשלה, סקר בעיניים כלות את הנותר בזירה וראה את תקוותו להכליל את שלטון הפתח חזרה על עזה וליצור רשות פלסטינית פרגמאטית ומאוחדת – מתרחקת וגזה.
השקט היחסי בגזרת עזה מנוצל עד תום על ידי החמאס להתעצם ולהתכונן לסבב הלחימה הבא.
ממשלת נתניהו
את האיוולת של בחירת נתניהו לראש הממשלה ניתן לייחס לציבור ולא להנהגה. הנטייה המוזרה של הבוחר הישראלי למחזר כישלונות היא כנראה בלעדית לנו. כך או אחרת קמה ממשלה בראשות בנימין נתניהו "החדש" ובדומה ל"ברק החדש" (שתחת הסיסמה הזאת כבש בשנית את ראשות מפלגת העבודה) החל פרק מפואר חדש של יצירת פערים בין העשוי לרצוי.
מערכת היחסים בין הממשל של ארה"ב לממשלת ישראל הלכה ונעכרה ,הצהרות הזויות בעיתוי הגרוע ביותר הפכו גם אישים אוהדי ישראל כמו סגן הנשיא ביידן לאופוזיציה נוספת בממשל, גם יחסי החוץ של ישראל עם המערב הלכו והורעו בין השאר בשל מינויו של אביגדור ליברמן לתפקיד שר החוץ, פחות בשל ביצועיו בפועל ויותר בגלל תדמיתו ועמדותיו.
היחסים עם טורקיה
את משבר היחסים עם טורקיה אין לתלות בכל גורם ישראלי. מדובר בסיטואציה מתוכננת,יזומה והייתי גם אומר - שטנית של ראש ממשלת טורקיה ארדואן. את הסיבות להיפוך המגמות והאינטרסים מהפרספקטיבה הטורקית ,פרטתי בהרחבה במאמרי "תסמונת העם המופתע" שפורסם בnews1 בתאריך 16.10.2009 אבל – ניתן היה למנף את מתקפת הזדון הטורקית לצרכים שלנו. דוגמה מובהקת לשלומיאליות,אינפנטיליות והפתטיות בחשיבה וההתנהלות של משרד החוץ הישראלי אפשר היה למצוא ברעיון ההזוי של אילון את ליברמן להשפיל את השגריר הטורקי. האיש זומן לחדרון שבו נכחו דני אילון ועוזרו,הושב על ספה נמוכה ,הסיטואציה המביכה לוותה בפס קול שבו אילון מסביר את המשמעות וחשיבות שהוא רואה בהושבתו הנמוכה של השגריר. מכל קשת אפשרויות התגובה לבוטות הטורקית נבחרה המביכה,הטיפשית והמזיקה ביותר. בתוצאה כמובן שנאלצנו לזחול ולהסביר ולהתנצל,דבר שלא רק גרע מכבודינו והעמיד אותנו בעמדת המתגונן אלה גם הסלים את מערכת היחסים המתדרדרת עם הטורקים והעניק להם עילה נוספת להשתלח בנו ביתר מרץ.
מבצע חיסול ממחוח דובאי
פרק זה נכתב בהסתייגות ובזהירת.
בעוד ישראל מנסה לשקם את מעמדה הרעוע בעולם ובמקביל לעודד קואליציה שתפעל נגד הגרעין האירני,התבשרנו בתקשורת על מבצע עלום שהתקיים בדובאי.דוח תחילה על טרוריסט וותיק שנפח את נשמתו בעודו תקוע במיטה. ככל שהעניין התקשורתי סביב המוות הזה הלך וגאה כן התרבו הפרטים שקשרו את ישראל לביצוע. מערכת מצלמות הטלוויזיה שהייתה פרוסה במעגלים שונים סביב זירת המוות תיעדה תכונה רבה של קבוצת אנשים שיצאו,נכנסו,עלו וירדו בעיתוי ובמקומות שעל פי מפקד משטרת דובאי קשרו את עצמם לאירוע.
אינפורמציה נוספת עסקה בדרכי המילוט של חברי הקבוצה ובתצלומי דרכונים שנותרו במלונות שהוברר כי מדובר בדרכונים מזויפים.
כתוצאה(בלי היכולת לקבוע אם מדובר בחשד מבוסס או לא),גורשו דיפלומטים שלנו מארצות ידידות והיחסים עם מדינות אלו הורעו באופן מהותי.
וכאן אשוב להסתייגות שהבעתי בתחילת הפרק. אם אין לנו יד ורגל בפרשה הזאת הרי הזובור שאנחנו חוטפים מהידידים שלנו חל כנראה מהסיבה הקלאסית של שנאת ישראל. אבל אם ידנו במעש – אז שוב,מישהו כאן לא חשב עד הסוף ולקח סיכונים שבמבחן התוצאה אני לא בטוח שהיה לוקח אותם.
עצירת משט הסיוע
אסיים בפעולת השייטת לעצירת "משט הסיוע" של גורמי הטרור האיסלמי שתפסו טרמפ על תשתית של פתאים הומניסטים בעיני עצמם.
סוף מעשה במחשבה תחילה. שני שלבים קודמים אמורים להתקיים לפני כל פעולה. שלב ראשון – הרעיון או הקונספט. שלב שני התכנון והשלב השלישי - בצוע.
אנחנו כשלנו כבר בשלב הראשון. המטרה המוצדקת של ישראל הייתה שלא לאפשר את הגעת הספינות לעזה. ניתן היה לעצור את הספינות בלב ים ע"י מכלול אמצעים אפשריים וקיימים מבלי להיכנס לפרטים ואפשר גם היה כמובן להשתלט על הספינות ולהובילן ליעדים שבחרנו. האפשרות הראשונה הייתה תוקעת את המשט בלב ים לחסדי אוהדיהם ושולחיהם וישראל יכלה לשוב בשקט לנמליה ולהמתין למשט הבא. הדרך השנייה שנבחרה דרשה פעולה נקייה. השתלטות מהירה,אפס נפגעים וניווט הספינות באמצעות הכוחות שלנו. לשם כך(כמו לכל פעולה צבאית ובמיוחד לפעולת קומנדו)נדרש מודיעין אמין ומדויק. מודיעין כזה לא היה. בתוצאה – פעולה מסורבלת,מדממת והרת אסון שהחמירה את מצבה של ישראל ביחסיה עם העולם ובמיוחד פגעה שוב ושוב בהרתעה שנו. מה שהצטייר על סיפון המרמרה היה גרוע ביותר לתדמית ולהרתעה. יחידת העילית של ישראל מוכה וחבולה נתונה לחסדיהם של בריוני המשט.
לסיכום
נראה לי שאירועים אלו משקפים את מיקומה של ישראל בסולם האווילות של טוכמן,שם ניצבת ישראל באחד משלביו הגבוהים של הסולם. ישראל, בנחישות ובבטחה, ממשיכה במרץ רב לפעול נגד האינטרסים של עצמה. אם הגברת טוכמן ז"ל הייתה בחיים,והיה לה עדיין כושר כתיבה ואנרגיות לעסוק בנושא מתסכל כזה הרי שלבטח הייתה יושבת וכותבת ספר חדש. "מצעד האיוולת של ישראל".
הבעיה הנוספת שהיא גדולה מהאיוולת(שבפני עצמה,כמו הטיפשות היא אינה נסלחת) הינה חוסר היכולת ללמוד מטעויות והתכונה החסרה הזאת הפכה לגורלית בכל הקשור לקיומנו כמדינת היהודים.מספרים על תא"ל אביגדור קהלני שיצא עם נהגו מנפח שברמת הגולן לפיקוד בצפת ובסוף הירידה מהרמה הורה לנהגו לחזור לבסיס בנפח. כשהגיעו לשער הבסיס הורה שוב קהלני לנהג לחזור לכוון צפת. "יש בור אחד שפספסת" הבהיר לנהג המשתומם. אז זהו שאיש אותנו לא יחזיר.
פורסם ב NEWS1 21.6.10
פרשת "סטרומה" כעדות לרשעות ולצביעות
בכל המחקרים ההיסטוריים לא נמצאה עדות לספינות סיוע אירלנדיות, סקנדינביות, טורקיות או אחרות שניסו לסייע ל-760 האומללים. אף שמאלני לא צווח בכיכרות אירופה, שום דגל טורקי או בריטי לא נשרף וכל חרם לא הוטל על מוצרי העותומאנים וצדיקי הממלכה המאוחדת
בשנת 1942 הוטבעה אוניית פליטי החרב "סטרומה". על סיפונה היו 760 יהודים, נשים, גברים וילדים, שניסו להימלט מהטבח שהתחולל ברומניה הפשיסטית. אדם אחד ניצל.
"סטרומה" הייתה אסדת נהר עתיקה וכל המערכות שלה פעלו בקושי. ספינה שיועדה להוביל בקר לאורך הדנובה. מארגני ההפלגה התכוונו להשיטה מנמל קונסטנצה שברומניה, לעבור מיצרי הבוספורוס והדרדנלים, ולהמשיך משם לחופי ישראל. התוכנית השתבשה עקב תקלות במנועי הספינה הרעועה ולאחר ארבעה ימים היא נגררה לנמל איסטנבול. התנאים התברואתיים בספינה היו בלתי נסבלים והמארגנים ביקשו מהטורקים לאפשר את הורדת הפליטים למחנה זמני בחוף הטורקי עד להסדרת האשרות ותיקון הספינה. הממשלה הטורקית התנתה את אישור השהות הזמנית בנמל איסטנבול בכך שמדינה אחרת תסכים לקלוט את הפליטים. אף מדינה לא נעתרה לסייע ליהודים הנואשים. הבריטים, בראשות הנציב העליון הרולד מקמייקל ושר המושבות הלורד מוין, סירבו בתוקף ובעקשנות לאפשר את כניסתם לארץ ישראל.
למעלה מחודשיים עגנה הספינה באחד מרציפיו הנידחים של נמל איסטנבול. הקהילה היהודית של איסטנבול התגייסה והעבירה אספקה לפליטים, אך מצבם הלך והחמיר. בשל התנאים הקשים פרצה בספינה מחלת הדיזנטריה, הנוסעים סבלו מקור, מצפיפות, מזוהמה ומרעב. הבריטים לחצו על הטורקים ללא הרף להחזיר את הפליטים לארץ מוצאם – רומניה, תחום הכיבוש הנאצי, שם חיכה להם גזר דין מוות. הסוכנות והג'וינט לא חסכו מאמץ להשתדל אצל הבריטים והטורקים להתיר את ירידת הנוסעים לחוף, לאפשר להם טיפול רפואי ולהרשות להם בהמשך להגיע לארץ ישראל - אך כל מאמציהם עלו בתוהו.
בליל ה-23 בפברואר 1942 נקשרה "סטרומה" לספינת גרר טורקית ונגררה ללב ים, שם הותירו הטורקים את הפליטים בלא מזון ומים לגורלם. צוללת רוסית שזיהתה בטעות את הספינה כ"אוניית אויב" שיגרה אליה טורפדו. "סטרומה" ירדה למצולות על מטענה האנושי האומלל.
בכל המחקרים ההיסטוריים לא נמצאה עדות למשטי סיוע אירלנדיים, סקנדינביים, טורקיים או אחרים שניסו לעזור ל-760 האומללים. אף שמאלני לא צווח בכיכרות של אירופה, שום דגל טורקי או בריטי לא נשרף, וכל חרם לא הוטל על מוצרי העותומאנים וצדיקי הממלכה המאוחדת. איש לא גינה אותם והאירוע לא הותיר את רישומו בתקשורת העולמית מעבר להערת אגב קטנה בשולי העיתונים.
נכון שהעולם היה עסוק במלחמה והבעיה היהודית לא עלתה לסדר היום, אבל אפשר לצפות למעט צניעות מבני אדם שמטיפים לנו מוסר בלהט רב והם עצמם ידעו להפגין חוסר אנושיות מצמרר. כדאי שיפשפשו קצת במעשיהם ובערכים ההומאניים שהנחו ומנחים אותם. ארדואן צריך להשתנק לפני שהוא מגיח מהמלונה שלו ופוצח בנביחות לעבר העץ הלא נכון. העץ הנכון גדל אצלו בחצר.
--------------------------------------------------------------------------------
פורסם ב NEWS1 136.10
בשנת 1942 הוטבעה אוניית פליטי החרב "סטרומה". על סיפונה היו 760 יהודים, נשים, גברים וילדים, שניסו להימלט מהטבח שהתחולל ברומניה הפשיסטית. אדם אחד ניצל.
"סטרומה" הייתה אסדת נהר עתיקה וכל המערכות שלה פעלו בקושי. ספינה שיועדה להוביל בקר לאורך הדנובה. מארגני ההפלגה התכוונו להשיטה מנמל קונסטנצה שברומניה, לעבור מיצרי הבוספורוס והדרדנלים, ולהמשיך משם לחופי ישראל. התוכנית השתבשה עקב תקלות במנועי הספינה הרעועה ולאחר ארבעה ימים היא נגררה לנמל איסטנבול. התנאים התברואתיים בספינה היו בלתי נסבלים והמארגנים ביקשו מהטורקים לאפשר את הורדת הפליטים למחנה זמני בחוף הטורקי עד להסדרת האשרות ותיקון הספינה. הממשלה הטורקית התנתה את אישור השהות הזמנית בנמל איסטנבול בכך שמדינה אחרת תסכים לקלוט את הפליטים. אף מדינה לא נעתרה לסייע ליהודים הנואשים. הבריטים, בראשות הנציב העליון הרולד מקמייקל ושר המושבות הלורד מוין, סירבו בתוקף ובעקשנות לאפשר את כניסתם לארץ ישראל.
למעלה מחודשיים עגנה הספינה באחד מרציפיו הנידחים של נמל איסטנבול. הקהילה היהודית של איסטנבול התגייסה והעבירה אספקה לפליטים, אך מצבם הלך והחמיר. בשל התנאים הקשים פרצה בספינה מחלת הדיזנטריה, הנוסעים סבלו מקור, מצפיפות, מזוהמה ומרעב. הבריטים לחצו על הטורקים ללא הרף להחזיר את הפליטים לארץ מוצאם – רומניה, תחום הכיבוש הנאצי, שם חיכה להם גזר דין מוות. הסוכנות והג'וינט לא חסכו מאמץ להשתדל אצל הבריטים והטורקים להתיר את ירידת הנוסעים לחוף, לאפשר להם טיפול רפואי ולהרשות להם בהמשך להגיע לארץ ישראל - אך כל מאמציהם עלו בתוהו.
בליל ה-23 בפברואר 1942 נקשרה "סטרומה" לספינת גרר טורקית ונגררה ללב ים, שם הותירו הטורקים את הפליטים בלא מזון ומים לגורלם. צוללת רוסית שזיהתה בטעות את הספינה כ"אוניית אויב" שיגרה אליה טורפדו. "סטרומה" ירדה למצולות על מטענה האנושי האומלל.
בכל המחקרים ההיסטוריים לא נמצאה עדות למשטי סיוע אירלנדיים, סקנדינביים, טורקיים או אחרים שניסו לעזור ל-760 האומללים. אף שמאלני לא צווח בכיכרות של אירופה, שום דגל טורקי או בריטי לא נשרף, וכל חרם לא הוטל על מוצרי העותומאנים וצדיקי הממלכה המאוחדת. איש לא גינה אותם והאירוע לא הותיר את רישומו בתקשורת העולמית מעבר להערת אגב קטנה בשולי העיתונים.
נכון שהעולם היה עסוק במלחמה והבעיה היהודית לא עלתה לסדר היום, אבל אפשר לצפות למעט צניעות מבני אדם שמטיפים לנו מוסר בלהט רב והם עצמם ידעו להפגין חוסר אנושיות מצמרר. כדאי שיפשפשו קצת במעשיהם ובערכים ההומאניים שהנחו ומנחים אותם. ארדואן צריך להשתנק לפני שהוא מגיח מהמלונה שלו ופוצח בנביחות לעבר העץ הלא נכון. העץ הנכון גדל אצלו בחצר.
--------------------------------------------------------------------------------
פורסם ב NEWS1 136.10
מכתב גלוי לראש הממשלה
הסדקים שליוו את אמון הציבור מאז שהרכבת את ממשלתך הולכים ומתרחבים וכעת בעקבות הטיפול שלכם ב"משט הסיוע" הסדקים הפכו לבקע הטיפול במשט הזה נראה רע, רע בכל הרמות: במתווה הנבחר, בתכנון וביבצוע
שלום לך אדוני ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
אני בטוח שאין כל צורך להזכיר כי אתה ושריך הינם נבחרי הציבור ולמרות הביטחון הזה מצאתי לנכון לציין זאת, בעיקר כדי למנוע אי הבנות. אי הבנות שעלולות להיווצר לגבי הציפיות של הציבור מכם.
אתם חייבים דין וחשבון לציבור. דין וחשבון על התפקוד שלכם. דין וחשבון שיוגש בשקיפות ובאמינות מבלי להסתתר מאחורי עמימות של רגישות ביטחונית טוטאלית.
אני מבקש להסב את תשומת לבך למשבר אמון שמתפתח ביניכם לבין הציבור, שהחל לפקפק ביכולות שלכם לנהל את מדינת ישראל בעת הזאת. הציבור (או לפחות רובו) תוהה אם אתם הם המנהיגים שמסוגלים לקבל החלטות נכונות במצבים קשים - והמצבים קשים. המצבים הקשים הולכים להיות קשים הרבה יותר.
הסדקים שליוו את אמון הציבור מאז שהרכבת את ממשלתך הולכים ומתרחבים, וכעת בעקבות הטיפול שלכם ב"משט הסיוע", הסדקים הפכו לבקע. הטיפול במשט הזה נראה רע. רע בכל הרמות, במתווה הנבחר, בתכנון וביבצוע. וזהו גם סדר החשיבות שעל פיו צריך להתייחס לדברים.
נותרו שאלות רבות שעליהם הציבור לא קיבל מענה ולפני שנשקע בסחרחורת של ועדות חקירה ונצפה במצעדים לא נגמרים של עורכי דין מטעם עליכם להישיר מבט לציבור ולענות לשאלות שאינן נותנות מנוח.
על הציבור לדעת איך הוחלט על מתווה הפעולה שבוצעה בפועל,עליו לדעת אם ומה האלטרנטיבות שנשקלו. עליו לדעת למשל מדוע הוחלט על השתלטות ולא על עצירת המשט באמצעים אפשריים אחרים,עליו לדעת איזה הגיון עמד בטפטוף לוחמים על סיפון שהומה בגורמים עוינים,עליו לדעת מה הייתה איכות המודיעין למבצע ועד כמה תאם המודיעין את המציאות בזירת הבצוע.עליו לדעת אם נכונה הידיעה שהרמטכ"ל מודר משלבי ההחלטות הקריטיות, עליו לדעת מדוע נכנעתם לדרישה הטורקית ושחררתם את כל פעילי המשט מבלי לסיים הליכים מתבקשים של חקירה ביטחונית,פלילית וריבונית.עליו לדעת אם שר הביטחון מקדיש זמן מספיק לטיפול בסוגיות הביטחוניות הדחופות או שהוא עסוק מדי בעניינים מפלגתיים והגנה בבתי המשפט על גחמותיו.
עליו לדעת באיזה פורום מתקבלות החלטות הרות גורל ומדוע לא משתפים גופים מקצועיים כמו המל"ל למרות המלצות מחייבות שבאו לידי ביטוי בדוחות של וועדות חקירה כמו אגרנט וווינוגרד למשל.
עלינו לדעת את האמת ואתם חייבים להשיב על השאלות האלה מתוקף היותכם נבחרי הציבור,אם יש לכם תשובות טובות כדאי שנשמע אותם וזה לטובת כולנו ואם אין לכם וכשלתם – קחו אחריות. קחו אחריות, אמרו שפעלתם כמיטב יכולתכם וזוהי היכולת שלכם במיטיבה - והתפטרו (יש חיה כזאת).
מדינת ישראל מאויימת היום ברמות חסרות תקדים, מדינת ישראל מבודדת בעולם בין גוש שעוין ומאיים עליה בגלוי שכולל את הציר האירני-ערבי-טורקי לבין שאר העולם שלא יניד עפעף כשנאלץ לנהל את המלחמה האחרונה על קיומנו. גם ארה"ב על נשיאה החצוי בין אמונתו בערכי האיסלאם לרצונו להנהיג סדר עולמי הוגן בהתאמה לאינטרסים של אמריקה, גם ארה"ב של אובמה לא תצליח לבלום לבדה את האיום המתגבש והמתממש, ולכן בשעה הזו אמורים לעמוד בראש המדינה המנהיגים החכמים, הטובים, המוכשרים והישרים ביותר. הציבור לא בטוח שאתם עונים לקריטריון הזה. שכנעו אותנו, השיבו בכנות וביושר לשאלות המעיקות על כולנו, וקחו אחריות על התנהלות שלכם. הציבור ממתין לקבל דין וחשבון. הציבור חייב לדעת אם הגה המדינה נמצא בידיים הטובות ביותר בימים הקשים האלה. ואם אין זה כך אז להחליפכם במתאימים ובהקדם האפשרי ויפה שעה אחת קודם.
פורסם ב NEWS1 11.6.10
שלום לך אדוני ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
אני בטוח שאין כל צורך להזכיר כי אתה ושריך הינם נבחרי הציבור ולמרות הביטחון הזה מצאתי לנכון לציין זאת, בעיקר כדי למנוע אי הבנות. אי הבנות שעלולות להיווצר לגבי הציפיות של הציבור מכם.
אתם חייבים דין וחשבון לציבור. דין וחשבון על התפקוד שלכם. דין וחשבון שיוגש בשקיפות ובאמינות מבלי להסתתר מאחורי עמימות של רגישות ביטחונית טוטאלית.
אני מבקש להסב את תשומת לבך למשבר אמון שמתפתח ביניכם לבין הציבור, שהחל לפקפק ביכולות שלכם לנהל את מדינת ישראל בעת הזאת. הציבור (או לפחות רובו) תוהה אם אתם הם המנהיגים שמסוגלים לקבל החלטות נכונות במצבים קשים - והמצבים קשים. המצבים הקשים הולכים להיות קשים הרבה יותר.
הסדקים שליוו את אמון הציבור מאז שהרכבת את ממשלתך הולכים ומתרחבים, וכעת בעקבות הטיפול שלכם ב"משט הסיוע", הסדקים הפכו לבקע. הטיפול במשט הזה נראה רע. רע בכל הרמות, במתווה הנבחר, בתכנון וביבצוע. וזהו גם סדר החשיבות שעל פיו צריך להתייחס לדברים.
נותרו שאלות רבות שעליהם הציבור לא קיבל מענה ולפני שנשקע בסחרחורת של ועדות חקירה ונצפה במצעדים לא נגמרים של עורכי דין מטעם עליכם להישיר מבט לציבור ולענות לשאלות שאינן נותנות מנוח.
על הציבור לדעת איך הוחלט על מתווה הפעולה שבוצעה בפועל,עליו לדעת אם ומה האלטרנטיבות שנשקלו. עליו לדעת למשל מדוע הוחלט על השתלטות ולא על עצירת המשט באמצעים אפשריים אחרים,עליו לדעת איזה הגיון עמד בטפטוף לוחמים על סיפון שהומה בגורמים עוינים,עליו לדעת מה הייתה איכות המודיעין למבצע ועד כמה תאם המודיעין את המציאות בזירת הבצוע.עליו לדעת אם נכונה הידיעה שהרמטכ"ל מודר משלבי ההחלטות הקריטיות, עליו לדעת מדוע נכנעתם לדרישה הטורקית ושחררתם את כל פעילי המשט מבלי לסיים הליכים מתבקשים של חקירה ביטחונית,פלילית וריבונית.עליו לדעת אם שר הביטחון מקדיש זמן מספיק לטיפול בסוגיות הביטחוניות הדחופות או שהוא עסוק מדי בעניינים מפלגתיים והגנה בבתי המשפט על גחמותיו.
עליו לדעת באיזה פורום מתקבלות החלטות הרות גורל ומדוע לא משתפים גופים מקצועיים כמו המל"ל למרות המלצות מחייבות שבאו לידי ביטוי בדוחות של וועדות חקירה כמו אגרנט וווינוגרד למשל.
עלינו לדעת את האמת ואתם חייבים להשיב על השאלות האלה מתוקף היותכם נבחרי הציבור,אם יש לכם תשובות טובות כדאי שנשמע אותם וזה לטובת כולנו ואם אין לכם וכשלתם – קחו אחריות. קחו אחריות, אמרו שפעלתם כמיטב יכולתכם וזוהי היכולת שלכם במיטיבה - והתפטרו (יש חיה כזאת).
מדינת ישראל מאויימת היום ברמות חסרות תקדים, מדינת ישראל מבודדת בעולם בין גוש שעוין ומאיים עליה בגלוי שכולל את הציר האירני-ערבי-טורקי לבין שאר העולם שלא יניד עפעף כשנאלץ לנהל את המלחמה האחרונה על קיומנו. גם ארה"ב על נשיאה החצוי בין אמונתו בערכי האיסלאם לרצונו להנהיג סדר עולמי הוגן בהתאמה לאינטרסים של אמריקה, גם ארה"ב של אובמה לא תצליח לבלום לבדה את האיום המתגבש והמתממש, ולכן בשעה הזו אמורים לעמוד בראש המדינה המנהיגים החכמים, הטובים, המוכשרים והישרים ביותר. הציבור לא בטוח שאתם עונים לקריטריון הזה. שכנעו אותנו, השיבו בכנות וביושר לשאלות המעיקות על כולנו, וקחו אחריות על התנהלות שלכם. הציבור ממתין לקבל דין וחשבון. הציבור חייב לדעת אם הגה המדינה נמצא בידיים הטובות ביותר בימים הקשים האלה. ואם אין זה כך אז להחליפכם במתאימים ובהקדם האפשרי ויפה שעה אחת קודם.
פורסם ב NEWS1 11.6.10
גלעד שליט תמורת הסרת הסגר? רעיון טיפשי ומסוכן
הצהרה כזאת תהיה מכת מוות לאמינות של ישראל. הצהרה כזאת תיתן לגיטימציה לכל מי שטען כי אנחנו פועלים באופן ברוטאלי ומטומטם מתוך אמוציות ולא משקולים טקטיים ואסטרטגיים.
לאחרונה מופרחים "בלוני ניסוי" של כל מיני גורמים מגמתיים,תמימים וגאונים בעיני עצמם של רעיון איווים חדש: הסרת המצור תמורת שליט.
אם חשבתי שעד היום נעשו ומוצו כל השגיאות המטומטמות,הסתבר שטעיתי. השמים הם הגבול. אם נכנס למלכודת הפתאים הזאת – נאבד הכל. את האמינות שלנו,את הלגיטימיות של האסטרטגיה שלנו ואת גלעד שליט. ובמו ידנו נספק את כל התחמושת לכל שונאינו – והפעם בצדק רב.
כי מהי בעצם המשמעות של ההצהרה הזאת? עד היו תעננו כי הסגר נועד למנוע או למזער את ההברחות של אמצעי הלחימה ושל רבי מחבלים לתוך עזה.
תחת הדגל הזה אנחנו מקיימים פעילות מבצעית מיום שהחמאס עלה לשלטון,סופגים ביקורת ובד"כ מגלים עקביות בהסברים ובתגובות ופתאום כל הטיעון הבסיסי הזה מתאדה. גלעד שליט יושב וכל האיומים שבגינם פעלנו - ייעלמו .
הצהרה כזאת תהיה מכת מוות לאמינות של ישראל. הצהרה כזאת תיתן לגיטימציה לכל מי שטען כי אנחנו פועלים באופן ברוטאלי ומטומטם מתוך אמוציות ולא משקולים טקטיים ואסטרטגיים.
הצהרה כזאת תהווה נוק-אאוט ליחסים הבין לאומיים של ישראל בדגש למדינות שעדיין מקיימות איתנו יחסים כאלה.
הצהרה כזאת תיתן לגיטימציה בין לאומית לגל של משטי סיוע חדשים והפעם מלווים בכוחות צבאיים של המדינות התומכות בהם.
אני מציע לכל מי שהוגה ומפרסם את הרעיון הזה,לעצור,לקחת אויר ולמשוך אותו חזרה כי בכוונותיו הטובות הוא מוביל אותנו לגיהינום שממנו כבר לא נוכל להיחלץ. יש לנו מספיק טעונים מוסריים ואמצעים ליצור לחץ כדי לזרז את שובו של גלעד שליט. הדרך המוצעת הזאת לוקה בכל החסרונות האפשריים כמו קוצר ראות,אי הבנת המשמעויות ובלשון עדינה – מדובר רעיון מטומטם.
פורסם ב: NEWS1 8.6.10
לאחרונה מופרחים "בלוני ניסוי" של כל מיני גורמים מגמתיים,תמימים וגאונים בעיני עצמם של רעיון איווים חדש: הסרת המצור תמורת שליט.
אם חשבתי שעד היום נעשו ומוצו כל השגיאות המטומטמות,הסתבר שטעיתי. השמים הם הגבול. אם נכנס למלכודת הפתאים הזאת – נאבד הכל. את האמינות שלנו,את הלגיטימיות של האסטרטגיה שלנו ואת גלעד שליט. ובמו ידנו נספק את כל התחמושת לכל שונאינו – והפעם בצדק רב.
כי מהי בעצם המשמעות של ההצהרה הזאת? עד היו תעננו כי הסגר נועד למנוע או למזער את ההברחות של אמצעי הלחימה ושל רבי מחבלים לתוך עזה.
תחת הדגל הזה אנחנו מקיימים פעילות מבצעית מיום שהחמאס עלה לשלטון,סופגים ביקורת ובד"כ מגלים עקביות בהסברים ובתגובות ופתאום כל הטיעון הבסיסי הזה מתאדה. גלעד שליט יושב וכל האיומים שבגינם פעלנו - ייעלמו .
הצהרה כזאת תהיה מכת מוות לאמינות של ישראל. הצהרה כזאת תיתן לגיטימציה לכל מי שטען כי אנחנו פועלים באופן ברוטאלי ומטומטם מתוך אמוציות ולא משקולים טקטיים ואסטרטגיים.
הצהרה כזאת תהווה נוק-אאוט ליחסים הבין לאומיים של ישראל בדגש למדינות שעדיין מקיימות איתנו יחסים כאלה.
הצהרה כזאת תיתן לגיטימציה בין לאומית לגל של משטי סיוע חדשים והפעם מלווים בכוחות צבאיים של המדינות התומכות בהם.
אני מציע לכל מי שהוגה ומפרסם את הרעיון הזה,לעצור,לקחת אויר ולמשוך אותו חזרה כי בכוונותיו הטובות הוא מוביל אותנו לגיהינום שממנו כבר לא נוכל להיחלץ. יש לנו מספיק טעונים מוסריים ואמצעים ליצור לחץ כדי לזרז את שובו של גלעד שליט. הדרך המוצעת הזאת לוקה בכל החסרונות האפשריים כמו קוצר ראות,אי הבנת המשמעויות ובלשון עדינה – מדובר רעיון מטומטם.
פורסם ב: NEWS1 8.6.10
יום שבת, 5 ביוני 2010
בריאן אינו,מריו יוסה ומה שביניהם
המקשר בין שתי הכתבות הוא החרם התרבותי על ישראל. אינו בעד החרמתה של ישראל "כדי לתמוך ,לא להעניש" כדבריו ואילו יוסה גורס כי "חרם תרבותי הוא דבר מטופש".
*
בשבועיים האחרונים גילו עורכי וכותבי המוסף התרבותי של "ידיעות אחרונות" – 7 לילות איפוק ראוי לשמו. איש מכותביו לא השחיל אפילו בדל מעוך של השקפתו הפוליטית והמוסף כלל מגוון מאמרים וכתבות בענייני ספרות,קולנוע,תיאטרון,מוזיקה ופרפראות,כתיבה מרעננת ומחכימה כמו שמוסף תרבות ראוי לשמו אמור להראות.
לא עלתה במוחי צילה של מחשבה שלרשימתי הצנועה "המעוז השמאלני של ידיעות ארונות" שפורסמה כאן בתאריך 13.5.10 הייתה השפעה כל שהיא על מקבלי ההחלטות במערכת של המוסף הנ"ל. כפי הנראה גם שם חלפה תחושה שהגדישו את הסאה והתוצאה מדברת בעד עצמה. על כך אמרו חז"ל כי במקום בו בעלי תשובה עומדים צדיקים אינם עומדם,אמרו וצדקו כמו תמיד.
לא שההיבט הפוליטי נעדר מהגיליונות הנ"ל לחלוטין אך מה שהתפרסם ואליו אתייחס בהמשך היה רלוונטי לחלוטין למהותו של המוסף וליעדיו.
כוונתי לשתי כתבות האחת שנרשמה במו ידיו של בריאן אינו,אדם שהוגדר על ידי מערכת 7 לילות "מהיוצרים הגדולים שראה העולם ב-40 השנים האחרונות" הגדרה המשקפת לחלוטין את מעמדו של הכותב בעיני חברי המערכת והכתבה האחרת מפרי עטה של יעל נעמני,שם היא מראיינת את הסופר הפרואני מריו ורגס יוסה.
המקשר בין שתי הכתבות הוא החרם התרבותי על ישראל. אינו בעד החרמתה של ישראל "כדי לתמוך,לא להעניש" כדבריו ואילו יוסה גורס כי "חרם תרבותי הוא דבר מטופש". מאחר ולגבי מריו ורגס יוסה לא ציינה המערכת שמדובר ב"אחד מהיוצרים הגדולים שראה העולם" ומאחר וגם קראתי שניים מתריסר ספריו נותרתי לבושתי עם חור שחור בהשכלה בכל הקשור לגדולתו של בריאן אינו ומיהרתי לאינטרנט ללקט פרטים על האיש ופועלו. שם למדתי כי הנ"ל הוא אמן ומפיק מוזיקה אלקטרונית בריטי(מוזיקה שבאופן אישי אני מתעב אך מכבד כל מי שבטוח שהיא החלופה האנושית של המאה ה 21 ליצירות של משפחת באך),למדתי שהאיש היה קלידן,שהפיק 2 תקליטי רוק,שהוא תיאורטיקן מוזיקלי(שלא ברור לי מה זה בדיוק) והחשוב ביותר שהוא נחשב לאבי מוזיקת האמביינט שתהרגו אותי אבל אין לי מושג ירוק מה זה האמבייט. מובן שדלותי האינטלקטואלית אינה גורעת מגדולתו של האיש שמחרים אותנו ואני מניח שצריך לתת קרדית לקביעתם הנחרצת של עורכי 7 לילות לגבי מימדיו הנפיליים של הנ"ל.
כל זה פחות חשוב מההיבט המרכזי אליו רציתי להתייחס,אותו היבט שמאבחן באופן חד וברור בן פיגורה סמולנית גדולה ככול שתהיה(לפחות בעיני חסידיה) לבין אדם אינטליגנטי מהשורה כמו הסופר יוסה. ואני מדבר על ההנמקה של קביעותיהם המוצהרות.
אינו מצהיר שהוא וכמותו "מתנגדים לפאשיזם באופן אינסטינקטיבי" ,הוא לא חושב שישראל היא מדינה פאשיסטית "בינתיים – אבל זה הכיוון שהיא צועדת אליו באופן שקשה יותר ויותר להכחישו". אינו רואה את המציאות הישראלית כתהליכים של "התנחלויות בלתי פוסקות,גירוש פלסטינים מאדמתם,שליטה בדרכים,בתקשורת ובאמצעי המחיה שלא לדבר על "חיסולים פוליטיים" וההשפלה הבלתי פוסקת שאותה חווים אזרחים פלסטיניים "וכל אלו יוצרים אצלו "תמונה מוכרת ומבשרת רעות". אלו הדברים שאינו רואה והוא כמובן שאינו רואה את הסיבות והגורמים שהביאו ליצירת התמונה הזאת ולכן מסקנתו היא שהחרמת ישראל על ידי אומנים היא חשובה ביותר מאחר ובכך מועבר המסר ש"אני לא מוכן להראות כמי שתומך בפעולות הממשלה הזאת".
הוא חלילה אינו אנטישמי ויש לאנטי-ישראליות שלו הסבר לעוס כי מאחר וישראל "נתפסת כדמוקרטיה אמיתית,מגדלור של ערכים שהמערב רוצה לשמור ולשמר והתדמית הזו אפילו לא קרובה להתאים למציאות הנוכחית בישראל,מה שהופך את התמיכה שלנו בה לצביעות חלולה". כלומר מאחר ואנחנו לא עומדים בציפיות של אינו,בניגוד לאיראן,סעודיה ואפגניסטן למשל – אותנו יש להחרים.
ומאחר והמציאות היא פרשנות שבעיני המתבונן,מריו יוסה רואה את אותה המציאות באופן שונה והוא גם מגיע למסקנה הפוכה. להבדיל מאינו ששיגר ברוב חסדו את הרשימה באימייל ,הגיעה יוסה לביקור בישראל בשלמותו הפיזית והרוחנית , כי היה לו חשוב "להתרשם מהדבר האמיתי ולא מהייצוג הקוטבי של ישראל מצד ידידה ואויביה".זהו אגב ביקורו החמישי של יוסה בישראל בעוד שהגאון האנגלי למיטב ידיעתי לא טרח להגיע לכאן כדי להתרשם מקרוב מנשוא החרמתו. יוסה נשאל על ידי נעמני אם לא חשב פעמיים לפני נסיעתו לישראל ועל כך השיב "מעולם לא היו לי ספקות לגבי הגעה לכאן.יש ישראלים שלא אוהבים את מה שאני אומר וזה נורמאלי לגמרי,אבל חרם תרבותי הוא דבר מטופש כי ישראל היא לא מדינה ימנית קיצונית – זו חברה מורכבת,ויש בה אנשים שכן נאבקים לשנות את המצב.לכן,להעניש את כלל הישראלים זו בעיני טעות גדולה". ובכך לדעתי מסתכם ההבדל בין פלצן סמולני מהגדולים שראה העולם ב 40 השנים האחרונות ליוצר עשיר ואינטליגנטי ששייך למחנה גדול ושקט,מחנה של אנשים הגונים.
*
בשבועיים האחרונים גילו עורכי וכותבי המוסף התרבותי של "ידיעות אחרונות" – 7 לילות איפוק ראוי לשמו. איש מכותביו לא השחיל אפילו בדל מעוך של השקפתו הפוליטית והמוסף כלל מגוון מאמרים וכתבות בענייני ספרות,קולנוע,תיאטרון,מוזיקה ופרפראות,כתיבה מרעננת ומחכימה כמו שמוסף תרבות ראוי לשמו אמור להראות.
לא עלתה במוחי צילה של מחשבה שלרשימתי הצנועה "המעוז השמאלני של ידיעות ארונות" שפורסמה כאן בתאריך 13.5.10 הייתה השפעה כל שהיא על מקבלי ההחלטות במערכת של המוסף הנ"ל. כפי הנראה גם שם חלפה תחושה שהגדישו את הסאה והתוצאה מדברת בעד עצמה. על כך אמרו חז"ל כי במקום בו בעלי תשובה עומדים צדיקים אינם עומדם,אמרו וצדקו כמו תמיד.
לא שההיבט הפוליטי נעדר מהגיליונות הנ"ל לחלוטין אך מה שהתפרסם ואליו אתייחס בהמשך היה רלוונטי לחלוטין למהותו של המוסף וליעדיו.
כוונתי לשתי כתבות האחת שנרשמה במו ידיו של בריאן אינו,אדם שהוגדר על ידי מערכת 7 לילות "מהיוצרים הגדולים שראה העולם ב-40 השנים האחרונות" הגדרה המשקפת לחלוטין את מעמדו של הכותב בעיני חברי המערכת והכתבה האחרת מפרי עטה של יעל נעמני,שם היא מראיינת את הסופר הפרואני מריו ורגס יוסה.
המקשר בין שתי הכתבות הוא החרם התרבותי על ישראל. אינו בעד החרמתה של ישראל "כדי לתמוך,לא להעניש" כדבריו ואילו יוסה גורס כי "חרם תרבותי הוא דבר מטופש". מאחר ולגבי מריו ורגס יוסה לא ציינה המערכת שמדובר ב"אחד מהיוצרים הגדולים שראה העולם" ומאחר וגם קראתי שניים מתריסר ספריו נותרתי לבושתי עם חור שחור בהשכלה בכל הקשור לגדולתו של בריאן אינו ומיהרתי לאינטרנט ללקט פרטים על האיש ופועלו. שם למדתי כי הנ"ל הוא אמן ומפיק מוזיקה אלקטרונית בריטי(מוזיקה שבאופן אישי אני מתעב אך מכבד כל מי שבטוח שהיא החלופה האנושית של המאה ה 21 ליצירות של משפחת באך),למדתי שהאיש היה קלידן,שהפיק 2 תקליטי רוק,שהוא תיאורטיקן מוזיקלי(שלא ברור לי מה זה בדיוק) והחשוב ביותר שהוא נחשב לאבי מוזיקת האמביינט שתהרגו אותי אבל אין לי מושג ירוק מה זה האמבייט. מובן שדלותי האינטלקטואלית אינה גורעת מגדולתו של האיש שמחרים אותנו ואני מניח שצריך לתת קרדית לקביעתם הנחרצת של עורכי 7 לילות לגבי מימדיו הנפיליים של הנ"ל.
כל זה פחות חשוב מההיבט המרכזי אליו רציתי להתייחס,אותו היבט שמאבחן באופן חד וברור בן פיגורה סמולנית גדולה ככול שתהיה(לפחות בעיני חסידיה) לבין אדם אינטליגנטי מהשורה כמו הסופר יוסה. ואני מדבר על ההנמקה של קביעותיהם המוצהרות.
אינו מצהיר שהוא וכמותו "מתנגדים לפאשיזם באופן אינסטינקטיבי" ,הוא לא חושב שישראל היא מדינה פאשיסטית "בינתיים – אבל זה הכיוון שהיא צועדת אליו באופן שקשה יותר ויותר להכחישו". אינו רואה את המציאות הישראלית כתהליכים של "התנחלויות בלתי פוסקות,גירוש פלסטינים מאדמתם,שליטה בדרכים,בתקשורת ובאמצעי המחיה שלא לדבר על "חיסולים פוליטיים" וההשפלה הבלתי פוסקת שאותה חווים אזרחים פלסטיניים "וכל אלו יוצרים אצלו "תמונה מוכרת ומבשרת רעות". אלו הדברים שאינו רואה והוא כמובן שאינו רואה את הסיבות והגורמים שהביאו ליצירת התמונה הזאת ולכן מסקנתו היא שהחרמת ישראל על ידי אומנים היא חשובה ביותר מאחר ובכך מועבר המסר ש"אני לא מוכן להראות כמי שתומך בפעולות הממשלה הזאת".
הוא חלילה אינו אנטישמי ויש לאנטי-ישראליות שלו הסבר לעוס כי מאחר וישראל "נתפסת כדמוקרטיה אמיתית,מגדלור של ערכים שהמערב רוצה לשמור ולשמר והתדמית הזו אפילו לא קרובה להתאים למציאות הנוכחית בישראל,מה שהופך את התמיכה שלנו בה לצביעות חלולה". כלומר מאחר ואנחנו לא עומדים בציפיות של אינו,בניגוד לאיראן,סעודיה ואפגניסטן למשל – אותנו יש להחרים.
ומאחר והמציאות היא פרשנות שבעיני המתבונן,מריו יוסה רואה את אותה המציאות באופן שונה והוא גם מגיע למסקנה הפוכה. להבדיל מאינו ששיגר ברוב חסדו את הרשימה באימייל ,הגיעה יוסה לביקור בישראל בשלמותו הפיזית והרוחנית , כי היה לו חשוב "להתרשם מהדבר האמיתי ולא מהייצוג הקוטבי של ישראל מצד ידידה ואויביה".זהו אגב ביקורו החמישי של יוסה בישראל בעוד שהגאון האנגלי למיטב ידיעתי לא טרח להגיע לכאן כדי להתרשם מקרוב מנשוא החרמתו. יוסה נשאל על ידי נעמני אם לא חשב פעמיים לפני נסיעתו לישראל ועל כך השיב "מעולם לא היו לי ספקות לגבי הגעה לכאן.יש ישראלים שלא אוהבים את מה שאני אומר וזה נורמאלי לגמרי,אבל חרם תרבותי הוא דבר מטופש כי ישראל היא לא מדינה ימנית קיצונית – זו חברה מורכבת,ויש בה אנשים שכן נאבקים לשנות את המצב.לכן,להעניש את כלל הישראלים זו בעיני טעות גדולה". ובכך לדעתי מסתכם ההבדל בין פלצן סמולני מהגדולים שראה העולם ב 40 השנים האחרונות ליוצר עשיר ואינטליגנטי ששייך למחנה גדול ושקט,מחנה של אנשים הגונים.
יום רביעי, 2 ביוני 2010
לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם טורקיה
טורקיה שדרגה עצמה ממעמד של בת ברית למעמד של מדינה עוינת והיא קרובה ביותר למעמד של מדינת אויב ההגדרה הזאת מעבר לפינה, יתכן שמיד אחרי הפרובוקציה הקרובה של הספינה שבדרך
▪ ▪ ▪
המת מוטל לפנינו. זו הגווייה של מערכת היחסים טורקיה-ישראל. השאלה כעת הינה מי יחתום על תעודת הפטירה ד"ר ארדואן או ד"ר נתניהו ורצוי מאד שיהיה זה נתניהו. סיבת המוות כפולה. רצח ורשלנות רפואית. ארדואן רצח את היחסים משום שהיה זה הרג בכוונה תחילה.
ארדואן עלה על כס ההנהגה עם אג'נדה ברורה ותוכנית סדורה שאותה יישם בשלבים, בקור רוח מקפיא ומבלי להביט לצדדים. זוהי מנהיגות לדוגמא. הרשלנות הרפואית הינה בעיקרה של צוות הרופאים בחדר הטראומה נתניהו, ליברמן וברק. בעוד החולה מוטל על שולחנם במצב קריטי הצוות הזה עשה כל טעות אפשרית ובעיקר בדיאגנוזה, בדרך הטיפול ובמינון יתר תרופתי.
כעת יש להכריז על המוות, להפיק תעודת פטירה ובה תיאור מלא של גורם המוות, שלבי ההתדרדרות של הפציינט ותיעוד של ניסיונות ההחייאה. רצוי שאנחנו נהיה חתומים על התעודה הזאת ולא הטורקים. כך נמנע מהסיטואציה היהודית הקלאסית של גם וגם. גם לחטוף מכות, גם לאכול דג רקוב וגם להיות מגורש מהעיר.
במאזן של עלות תועלת אין כל תועלת לנסות ולהחיות את הגופה הזאת. העלות אינה נסבלת. האינטרסים מנוגדים לחלוטין, הדיפלומטיה שלנו גם אינה מסוגלת לשקם יחסים עם גורם שאינו מעוניין בהם.
טורקיה שדרגה עצמה ממעמד של בת ברית למעמד של מדינה עוינת והיא קרובה ביותר למעמד של מדינת אויב. ההגדרה הזאת מעבר לפינה, יתכן שמיד אחרי הפרובוקציה הקרובה של הספינה שבדרך. הברית האסטרטגית מתה יחד עם קריסת מערכת היחסים, כל ההשקעות של ישראל באמל"ח הטורקי ובמערכות ביטחוניות אחרות יופנו בסיכומו של דבר נגדנו.
האלטרנטיבה לשבת ולחכות עד שהטורקים יבעטו לנו בתחת היא גרועה יותר. גם הפסדנו וגם נושפל.
כדאי שנציל את המעט האפשרי. הכבוד של מדינת ישראל.
--------------------------------------------------------------------------------
פורסם ב NEWS1 2.6.10
▪ ▪ ▪
המת מוטל לפנינו. זו הגווייה של מערכת היחסים טורקיה-ישראל. השאלה כעת הינה מי יחתום על תעודת הפטירה ד"ר ארדואן או ד"ר נתניהו ורצוי מאד שיהיה זה נתניהו. סיבת המוות כפולה. רצח ורשלנות רפואית. ארדואן רצח את היחסים משום שהיה זה הרג בכוונה תחילה.
ארדואן עלה על כס ההנהגה עם אג'נדה ברורה ותוכנית סדורה שאותה יישם בשלבים, בקור רוח מקפיא ומבלי להביט לצדדים. זוהי מנהיגות לדוגמא. הרשלנות הרפואית הינה בעיקרה של צוות הרופאים בחדר הטראומה נתניהו, ליברמן וברק. בעוד החולה מוטל על שולחנם במצב קריטי הצוות הזה עשה כל טעות אפשרית ובעיקר בדיאגנוזה, בדרך הטיפול ובמינון יתר תרופתי.
כעת יש להכריז על המוות, להפיק תעודת פטירה ובה תיאור מלא של גורם המוות, שלבי ההתדרדרות של הפציינט ותיעוד של ניסיונות ההחייאה. רצוי שאנחנו נהיה חתומים על התעודה הזאת ולא הטורקים. כך נמנע מהסיטואציה היהודית הקלאסית של גם וגם. גם לחטוף מכות, גם לאכול דג רקוב וגם להיות מגורש מהעיר.
במאזן של עלות תועלת אין כל תועלת לנסות ולהחיות את הגופה הזאת. העלות אינה נסבלת. האינטרסים מנוגדים לחלוטין, הדיפלומטיה שלנו גם אינה מסוגלת לשקם יחסים עם גורם שאינו מעוניין בהם.
טורקיה שדרגה עצמה ממעמד של בת ברית למעמד של מדינה עוינת והיא קרובה ביותר למעמד של מדינת אויב. ההגדרה הזאת מעבר לפינה, יתכן שמיד אחרי הפרובוקציה הקרובה של הספינה שבדרך. הברית האסטרטגית מתה יחד עם קריסת מערכת היחסים, כל ההשקעות של ישראל באמל"ח הטורקי ובמערכות ביטחוניות אחרות יופנו בסיכומו של דבר נגדנו.
האלטרנטיבה לשבת ולחכות עד שהטורקים יבעטו לנו בתחת היא גרועה יותר. גם הפסדנו וגם נושפל.
כדאי שנציל את המעט האפשרי. הכבוד של מדינת ישראל.
--------------------------------------------------------------------------------
פורסם ב NEWS1 2.6.10
אין לי ארץ אחרת
את הדין וחשבון על בחירת הקונספט, התכנון והביצוע יידרשו המנהיגים לתת לאחר שהספינה שכולנו שטים בה תתייצב כעת לא הזמן להלקאה עצמית כעת יש להתגייס כדי לכבות את התבערה
▪ ▪ ▪
בשיקול דעת אחראי (מצרך נדיר במדינת ישראל) חייב כעת כל ישראלי ציוני לבלום את הביקורת על הפעולה הימית של יירוט ספינות הפרובוקציה הטורקית ולהתרכז במתן גיבוי ותמיכה להנהגה המקרטעת שלו ולצבא.
אנו נתונים כעת במלחמה על קיומנו כמדינה יהודית. אנו נאלצים להדוף מתקפות של רשע וצביעות מבחוץ וגרוע יותר מבית. אם האזרח הישראלי הציוני לא יתאחד בתמיכתו בהנהגה – האנרכיה תהפוך לשלב האחרון של קיומנו.
הצדק איתנו ועל כך אין כל ספק. לא ניתן להרשות לישות טרוריסטית שמתחזה לרשות לגיטימית להצטייד ולהתעצם באמל"ח וברבי מחבלים מתחת לאפינו ומבלי שננקוט בפעולות למניעת האיום. ניסינו לעצום עין בלבנון וקבלנו צבא טרוריסטי מזוין במגוון אמצעי לחימה עד שיניו שטחן את ערינו בטילים וממשיך לאיים על שלומנו וביטחוננו בגיבוי מלא של פטרוניו.
כל פעולת סיכול ומניעה שנעשה כלפי החמאס היא לגיטימית ומוסרית. וזהו המסר שעל ישראל ואזרחיה להעביר לעולם בשפה ברורה ובקול רם. זהו המסר שחייב כל ישראלי אחראי, בין אם הוא אדם פרטי או נושא תפקיד ייצוגי ואפילו ישראלי שהוא איש תקשורת, להעביר לכל שומעיו ולהתבצר מאחוריו.
משט "הסיוע" הוא פעולת טרור נגד ישראל במסווה של סיוע הומני. זו פעולת טרור שמאחורי יוזמה של מדינה עוינת וארגון טרור איסלמי קיצוני. המשט הוא פרובוקציה שנועדה לייצר מלכודת. מלכודת שאליה נכנסנו בעיניים פקוחות.
את הדין וחשבון על בחירת הקונספט, התכנון והביצוע ידרשו המנהיגים לתת לאחר שהספינה שכולנו שטים בה תתייצב. כעת לא הזמן להלקאה עצמית ולהתכתשויות מתוקשרות. כעת יש להתגייס כדי לכבות את התבערה. אין לנו ארץ אחרת גם אם האדמה בוערת כפרפראזה לדברי המשוררת.
--------------------
פורסם ב NEWS1 31.5.10
▪ ▪ ▪
בשיקול דעת אחראי (מצרך נדיר במדינת ישראל) חייב כעת כל ישראלי ציוני לבלום את הביקורת על הפעולה הימית של יירוט ספינות הפרובוקציה הטורקית ולהתרכז במתן גיבוי ותמיכה להנהגה המקרטעת שלו ולצבא.
אנו נתונים כעת במלחמה על קיומנו כמדינה יהודית. אנו נאלצים להדוף מתקפות של רשע וצביעות מבחוץ וגרוע יותר מבית. אם האזרח הישראלי הציוני לא יתאחד בתמיכתו בהנהגה – האנרכיה תהפוך לשלב האחרון של קיומנו.
הצדק איתנו ועל כך אין כל ספק. לא ניתן להרשות לישות טרוריסטית שמתחזה לרשות לגיטימית להצטייד ולהתעצם באמל"ח וברבי מחבלים מתחת לאפינו ומבלי שננקוט בפעולות למניעת האיום. ניסינו לעצום עין בלבנון וקבלנו צבא טרוריסטי מזוין במגוון אמצעי לחימה עד שיניו שטחן את ערינו בטילים וממשיך לאיים על שלומנו וביטחוננו בגיבוי מלא של פטרוניו.
כל פעולת סיכול ומניעה שנעשה כלפי החמאס היא לגיטימית ומוסרית. וזהו המסר שעל ישראל ואזרחיה להעביר לעולם בשפה ברורה ובקול רם. זהו המסר שחייב כל ישראלי אחראי, בין אם הוא אדם פרטי או נושא תפקיד ייצוגי ואפילו ישראלי שהוא איש תקשורת, להעביר לכל שומעיו ולהתבצר מאחוריו.
משט "הסיוע" הוא פעולת טרור נגד ישראל במסווה של סיוע הומני. זו פעולת טרור שמאחורי יוזמה של מדינה עוינת וארגון טרור איסלמי קיצוני. המשט הוא פרובוקציה שנועדה לייצר מלכודת. מלכודת שאליה נכנסנו בעיניים פקוחות.
את הדין וחשבון על בחירת הקונספט, התכנון והביצוע ידרשו המנהיגים לתת לאחר שהספינה שכולנו שטים בה תתייצב. כעת לא הזמן להלקאה עצמית ולהתכתשויות מתוקשרות. כעת יש להתגייס כדי לכבות את התבערה. אין לנו ארץ אחרת גם אם האדמה בוערת כפרפראזה לדברי המשוררת.
--------------------
פורסם ב NEWS1 31.5.10
ערוץ 2 - בין פארסה למופע אימים
לשם מה טרח עמנואל רוזן עם מצלמתו לחצר הכלא האיום בת"א? למה לא שאל את עצמו את שאלותיו המלטפות וגם נתן להן תשובה? וגם: הגברת מצליח מטיפה למתן וילנאי
---------------------------------------------------------------------------------------------
הכל החל בחדשות ערוץ 2, ביום חמישי, בשמונה בערב. יונית לוי, חמורת סבר, מספרת על פרומו ובו חלון הזדמנויות נדיר שנקרה בדרכו של עמנואל רוזן. ענת קם דיברה לאומה! לכתב החרוץ נודע שהגברת שגנבה מבסיסה בשיטתיות חומר סודי ורגיש ביותר, ומסרה אותו לעיתונאי של הארץ, מתייצבת אחת ליום בתחנת המשטרה. רוזן נשלף ממיטתו וארב לה בחדר המדרגות. לאחר שהביט בה בעיניים טרוטות, הצליח לנסח שתי שאלות: "מה דעתך, מאשימים אותך בריגול חמור. מתי לדעתך הם יצליחו לרדת מהעץ שטיפסו עליו?" וגם: "האם מדובר בריגול חמור או בהגזמה חמורה ומתי הם יגיעו למשהו שפוי יותר?". קם נענתה לאתגר ופלטה את ראשי הפרקים של כתב ההגנה ה'פלדמני' שלה. מאוד מעניין. הפרומו הסתיים כשיונית ועמנואל נועצים מבט רב-משמעות בצופים ההמומים מגודל המעמד וכל מה שנותר, זה להמתין בקוצר-רוח ליצירה השלמה שניחתה עלינו לטובה במסגרת התוכנית "נדבר על זה בבית" ששודרה היום.
כאן לא היו הפתעות רבות. רוזן חזר על שאלותיו, קם ציטטה את אימא שלה, שקבעה כי בלונדון טוב יותר מאשר בתל אביב, ועמנואל הצליח אפילו למצוא (באותו חדר המדרגות) זוג אוהדים שתמכו בהלך רוחו. "מדובר בהתנהגות של ארגון נפוח אגו", סח האוהד הזכר כשהוא מכוון כנראה לשב"כ או לצה"ל. "מה תרצי למסור לענת?", שואל עמנואל את האוהדת שלצידו, "שתחזיק מעמד!", הטיחה הגברת בנאורות. השופט שלי טימן שישב בפאנל התוכנית הסביר שעל-פי החוק היבש מעשיה של קם הם עבירה על חוק העונשין סעיף 113-ריגול חמור, אך הסברו נפל על אוזניים אטומות. חלון ההזדמנויות, אם כך, מוצה ונוצל כמיטב המסורת של התקשורת האובייקטיבית שלנו לעוד מחווה דביקה של חיבוק ותמיכה בגורם עבריין שהוא בשר מבשרה של התקשורת. עיתונאות במיטבה. לשם מה טרח רוזן עם מצלמתו לחצר הכלא האיום בצפון תל אביב? למה לא שאל את עצמו את שאלותיו המלטפות וגם נתן להן תשובה? מה זה היה משנה בכלל? למה קיבלתי פתאום בחילה, אולי בגלל הסביח שהתפתיתי לאכול בערב, ואולי מסיבה אחרת...
בנוסף להנאה הצרופה שנגרמה לי מהתוכנית הנ"ל, זכיתי גם למופע אימים של גברת אחת שהשתלטה על תוכנית אחרת של ערוץ 2 - "פגוש את העיתונות". שם ניסתה רינה מצליח, יחד עם אריה גולן ורון ברגמן, להציק למתן וילנאי. וילנאי פלט משהו על חוסר היכולת של מנהלי משט הסיוע הטורקי-חמאסי להתארגן ולצאת לדרך. "תפסיק לצחוק עליהם" צרחה עליו הגברת, "הם לא צבא!". וכשהשיחה נסובה על פרסומים קודמים בתקשורת לגבי פעולת קומנדו ישראלית לכאורה שהורידה בקפריסין למצולות ספינת סיוע לצדיקי חמאס, אומר לה וילנאי: "את לא צריכה להאמין לכל מה שמתפרסם בתקשורת", והגברת מצטעקת מבלי לאבד זמן: "אני מאמינה לזה והמציאות הוכיחה שאני צודקת!". אפילו גולן וברגמן התכווצו בכיסאותיהם במבוכה. עוד המחשה לעיתונות אובייקטיבית ומקצועית של עיתונאי ערוץ 2. אחר-כך הם שופכים דמעות תנין על יחסו של הציבור כלפיהם.
---------------
פורסם ב NEWS1 30.5.10
---------------------------------------------------------------------------------------------
הכל החל בחדשות ערוץ 2, ביום חמישי, בשמונה בערב. יונית לוי, חמורת סבר, מספרת על פרומו ובו חלון הזדמנויות נדיר שנקרה בדרכו של עמנואל רוזן. ענת קם דיברה לאומה! לכתב החרוץ נודע שהגברת שגנבה מבסיסה בשיטתיות חומר סודי ורגיש ביותר, ומסרה אותו לעיתונאי של הארץ, מתייצבת אחת ליום בתחנת המשטרה. רוזן נשלף ממיטתו וארב לה בחדר המדרגות. לאחר שהביט בה בעיניים טרוטות, הצליח לנסח שתי שאלות: "מה דעתך, מאשימים אותך בריגול חמור. מתי לדעתך הם יצליחו לרדת מהעץ שטיפסו עליו?" וגם: "האם מדובר בריגול חמור או בהגזמה חמורה ומתי הם יגיעו למשהו שפוי יותר?". קם נענתה לאתגר ופלטה את ראשי הפרקים של כתב ההגנה ה'פלדמני' שלה. מאוד מעניין. הפרומו הסתיים כשיונית ועמנואל נועצים מבט רב-משמעות בצופים ההמומים מגודל המעמד וכל מה שנותר, זה להמתין בקוצר-רוח ליצירה השלמה שניחתה עלינו לטובה במסגרת התוכנית "נדבר על זה בבית" ששודרה היום.
כאן לא היו הפתעות רבות. רוזן חזר על שאלותיו, קם ציטטה את אימא שלה, שקבעה כי בלונדון טוב יותר מאשר בתל אביב, ועמנואל הצליח אפילו למצוא (באותו חדר המדרגות) זוג אוהדים שתמכו בהלך רוחו. "מדובר בהתנהגות של ארגון נפוח אגו", סח האוהד הזכר כשהוא מכוון כנראה לשב"כ או לצה"ל. "מה תרצי למסור לענת?", שואל עמנואל את האוהדת שלצידו, "שתחזיק מעמד!", הטיחה הגברת בנאורות. השופט שלי טימן שישב בפאנל התוכנית הסביר שעל-פי החוק היבש מעשיה של קם הם עבירה על חוק העונשין סעיף 113-ריגול חמור, אך הסברו נפל על אוזניים אטומות. חלון ההזדמנויות, אם כך, מוצה ונוצל כמיטב המסורת של התקשורת האובייקטיבית שלנו לעוד מחווה דביקה של חיבוק ותמיכה בגורם עבריין שהוא בשר מבשרה של התקשורת. עיתונאות במיטבה. לשם מה טרח רוזן עם מצלמתו לחצר הכלא האיום בצפון תל אביב? למה לא שאל את עצמו את שאלותיו המלטפות וגם נתן להן תשובה? מה זה היה משנה בכלל? למה קיבלתי פתאום בחילה, אולי בגלל הסביח שהתפתיתי לאכול בערב, ואולי מסיבה אחרת...
בנוסף להנאה הצרופה שנגרמה לי מהתוכנית הנ"ל, זכיתי גם למופע אימים של גברת אחת שהשתלטה על תוכנית אחרת של ערוץ 2 - "פגוש את העיתונות". שם ניסתה רינה מצליח, יחד עם אריה גולן ורון ברגמן, להציק למתן וילנאי. וילנאי פלט משהו על חוסר היכולת של מנהלי משט הסיוע הטורקי-חמאסי להתארגן ולצאת לדרך. "תפסיק לצחוק עליהם" צרחה עליו הגברת, "הם לא צבא!". וכשהשיחה נסובה על פרסומים קודמים בתקשורת לגבי פעולת קומנדו ישראלית לכאורה שהורידה בקפריסין למצולות ספינת סיוע לצדיקי חמאס, אומר לה וילנאי: "את לא צריכה להאמין לכל מה שמתפרסם בתקשורת", והגברת מצטעקת מבלי לאבד זמן: "אני מאמינה לזה והמציאות הוכיחה שאני צודקת!". אפילו גולן וברגמן התכווצו בכיסאותיהם במבוכה. עוד המחשה לעיתונות אובייקטיבית ומקצועית של עיתונאי ערוץ 2. אחר-כך הם שופכים דמעות תנין על יחסו של הציבור כלפיהם.
---------------
פורסם ב NEWS1 30.5.10
משט הסיוע הבא - יוטבע!
אין ברירה אלא לנקוט בצעדים קשוחים אל מול מבקשי רעתנו שאילולא כן - הפרובוקציה הבאה מצידם תהיה כפולה ומכופלת
----------------------------------------------------------------------------------------------
עוד פרובוקציה מבית היוצר של מלאכי השמאל האוניברסלי יצאה לדרך. משט של ספינות עמוסות בטובין ובצדיקים (ואולי גם באמל"ח) בדרך לשבור את ה"מצור" הישראלי על עיר הטרור עזה.
מצבם ההומניטארי של תושבי עזה מעניין את הצדיקים כקליפת השום. הם רוצים להוריד את ישראל על הברכיים, להציגה כפושעת מלחמה, וזאת על-פי תוכנית סדורה ושטנית של שני השלבים. שלב ראשון - ליצור הצדקה לכל פעולה נגד ישראל על-ידי גרירתה למעשים שייראו כפשעים הומניטאריים; שלב שני - לפעול נגד ישראל כפי שפועלים נגד כל מדינה שהיא מוקצה מחמת מיאוס וזה אומר החרמות, סנקציות ובסוף פעילות צבאית פיזית. אלו הדברים רבותיי, ומי שיבחר להתעלם מכך ייאלץ להתמודד עם מציאות קשה ללא הכנה נפשית.
מול הגורמים והמדינות שתומכים בפרובוקציה זו, מציבה ישראל את מדיניותה המסורתית - לקיים הידברות חשאית כדי למזער את הגזרה. המדיניות הזאת מניבה גם תוצאות מסורתיות בדמות ביצה ששפוכה לנו על הפרצוף.
מה שעלינו לעשות בפועל, זה בדיוק את מה שלא עשינו לפני מבצע "עופרת ייצוקה": להכריז בגלוי ובקול רם, על כל במה ובערוצים הישירים של אירלנד, טורקיה, יוון, שבדיה ואלג'יריה ושאר נספחיהן, ולומר דברים מפורשים ובגלוי:
מדינת ישראל אינה רואה כל הצדקה לשתף פעולה עם גורמים שפועלים במסווה של סיוע הומניטארי מיותר על-מנת לפגוע בריבונותה.
מדינת ישראל מזהירה אתכם בזאת, שהיא תמנע בכוח כל פרובוקציה נגדה. כל ספינה שתגיע למים הטריטוריאליים של ישראל ותנסה להיכנס בכוח לתחומה - תוטבע. ראו הוזהרתם!
ואם אנחנו מדינה אמיתית ולא ישות מלאכותית כפי שטוענים אוהבינו, אנחנו חייבים לשמור בכל מחיר על הריבונות שלנו. זה המינימום שנדרש ומצופה ממדינה. כניעה והתכופפות במקרים כאלה, מזמינות את הפרובוקציה הבאה, שתהיה כפולה ומשולשת בדיוק כפי שקרה במקרה האחרון.
זהו מבחן המנהיגות של בנימין נתניהו וממשלתו.
--------------------------------------------------------------------------------
פורסם ב NEWS1 27.5.10
----------------------------------------------------------------------------------------------
עוד פרובוקציה מבית היוצר של מלאכי השמאל האוניברסלי יצאה לדרך. משט של ספינות עמוסות בטובין ובצדיקים (ואולי גם באמל"ח) בדרך לשבור את ה"מצור" הישראלי על עיר הטרור עזה.
מצבם ההומניטארי של תושבי עזה מעניין את הצדיקים כקליפת השום. הם רוצים להוריד את ישראל על הברכיים, להציגה כפושעת מלחמה, וזאת על-פי תוכנית סדורה ושטנית של שני השלבים. שלב ראשון - ליצור הצדקה לכל פעולה נגד ישראל על-ידי גרירתה למעשים שייראו כפשעים הומניטאריים; שלב שני - לפעול נגד ישראל כפי שפועלים נגד כל מדינה שהיא מוקצה מחמת מיאוס וזה אומר החרמות, סנקציות ובסוף פעילות צבאית פיזית. אלו הדברים רבותיי, ומי שיבחר להתעלם מכך ייאלץ להתמודד עם מציאות קשה ללא הכנה נפשית.
מול הגורמים והמדינות שתומכים בפרובוקציה זו, מציבה ישראל את מדיניותה המסורתית - לקיים הידברות חשאית כדי למזער את הגזרה. המדיניות הזאת מניבה גם תוצאות מסורתיות בדמות ביצה ששפוכה לנו על הפרצוף.
מה שעלינו לעשות בפועל, זה בדיוק את מה שלא עשינו לפני מבצע "עופרת ייצוקה": להכריז בגלוי ובקול רם, על כל במה ובערוצים הישירים של אירלנד, טורקיה, יוון, שבדיה ואלג'יריה ושאר נספחיהן, ולומר דברים מפורשים ובגלוי:
מדינת ישראל אינה רואה כל הצדקה לשתף פעולה עם גורמים שפועלים במסווה של סיוע הומניטארי מיותר על-מנת לפגוע בריבונותה.
מדינת ישראל מזהירה אתכם בזאת, שהיא תמנע בכוח כל פרובוקציה נגדה. כל ספינה שתגיע למים הטריטוריאליים של ישראל ותנסה להיכנס בכוח לתחומה - תוטבע. ראו הוזהרתם!
ואם אנחנו מדינה אמיתית ולא ישות מלאכותית כפי שטוענים אוהבינו, אנחנו חייבים לשמור בכל מחיר על הריבונות שלנו. זה המינימום שנדרש ומצופה ממדינה. כניעה והתכופפות במקרים כאלה, מזמינות את הפרובוקציה הבאה, שתהיה כפולה ומשולשת בדיוק כפי שקרה במקרה האחרון.
זהו מבחן המנהיגות של בנימין נתניהו וממשלתו.
--------------------------------------------------------------------------------
פורסם ב NEWS1 27.5.10
פגוש את העיתונות וקבל צפיחית בדבש
העיתונאית דנה וייס ראיינה ביראת כבוד את חומסקי כיאה לאייקון מהשמאל הרדיקלי שעל חוכמתו אין עוררין לראיין מישהו שיציג פן אחר ל"ויכוח"? הצחקתם אותה...
==================================================================
שפעת בשבת גורמת לך לעשות דברים מיותרים וזאת בשל מגבלות תנועה וכוח. כך יצא לי לבהות בערוץ 2 ולחזור למיטה עם שתי תובנות. האחת: שעדיף לנמנם סתם בלי לבהות במרקע, כי בהייה שתוצאתה תחושת שעמום מהולה בהתעצבנות, לבטח אינה תורמת להליך ההבראה. והשנייה: כולם בעצם רוצים את טובתנו ואנחנו בעיוורוננו לא ידענו זאת.
נועם חומסקי למשל, רוצה בטובתנו. היוונים רצו שנתייוון, הרומאים שנהפוך לפגאנים, פרדיננד ואיזבלה רצו להציל את נפשותינו ושנתנצר אך הסתפקו באוטו-דה-פה, כטאלין שנהפוך לרובוטמוניסטים (רק היטלר חשב שלטובתנו רצוי שלא נהיה בכלל) וחומסקי רוצה מאוד בטובתנו רק אם נפרק את המדינה ונהפוך אותה למדינת כל אזרחיה (הערבים). כולם כל-כך דואגים לנו, ממש נוגע ללב ורק אנחנו מתעקשים לדחות את הצעותיהם הנדיבות. עם קשה-עורף.
בפאנל של "פגוש את העיתונות" (22.5.10) בהנחיית דנה וייס, נסב הדיון על נועם חומסקי. נעם חומסקי האיש ופועלו, ובמיוחד האיש והסערה בכוס התקשורת, על אי-הכנסתו למדינת היהודים. דנה וייס (שיודעת להיות חדה ונשכנית כשניצבת מולה פיגורה ממחנה הימין או סתם שר מצטדק מהממשלה) ראיינה ביראת כבוד את חומסקי כיאה לאייקון מהשמאל הרדיקלי שזוהר באור החוכמה שאין עליה עוררין - ובמקום להתמקד בהצהרותיו הידועות על חיסול מדינת היהודים, על התמיכה באחמדינג'אד וההכחשה שהאיש מטהרן מצהיר השכם והערב כי אין לנו מקום על הגלובוס (אבל שמעתי במו-אוזניי שוייס מילמלה במחאה חלושה ונכנעה במהירות מפני מבטו הרושף), הסתפקה וייס בהרחבת שאלותיה לגבי תחושותיו כרדיקל מותקף, על בית אבא ועל דעתו החשובה בנושא תפקודה של ממשלתנו.
לדיון שהתפתח בעקבות הראיון של חומסקי זימנה וייס מקהלת עיתונאים שזימרו בקול אחיד והיו תמימי-דעים באופן משמים. כולם מסכימים שחומסקי לגיטימי וכולם מסכימים שממשלתנו על משרדיה הרלוונטיים לנושא הדיון לוקה בטמטום כרוני. דעה אחרת?פחחח... איפכא מסתברא? הצחקתם אותה... מישהו שיציג פן אחר ל"ויכוח"? יוק ויוק. למה לקלקל את האווירה החמימה והחביבה שבפינה השמאלית?
מול דוד ויצטום שמייצג את ערוץ 1 ואת עצמו, בן כספית ממעריב, ובמיוחד אביעד קליינברג מהארץ - הייתה דנה וייס אמורה, כעיתונאית מקצועית, להציב גם מישהו שיגן על החלטות משרד הפנים ובמיוחד גם לזמן עיתונאי מחדשות כהנא (כמשקל נגד ל'הארץ' ואם אין עיתון כזה, אז להקים מיד) כדי שנקבל דיון רציני רב-צדדי. זה לא שמקבלי ההחלטות שלנו חפים ממעשי איוולת - ועל אלו כתבתי לא מעט - זו המגמתיות של חוגים מסוימים להציג בתקשורת תמונה חד-צדדית תואמת להשקפתם. אך למה אפשר לצפות כשהמטרה כבר סומנה מראש והמסר הרצוי עבור יעבור?
עצוב לראות את אבירי חופש הביטוי ונציגיה האמיצים של עיתונות אובייקטיבית בעליבותם. כך נוסף לו גם העצב על הכעס והשיממון, ולא נותר אלא להתהפך לצד השני ולהתעורר במצב סביר ביום ראשון בבוקר. עוד יהיה על מה להתעצבן בשבוע שיחול עלינו לטובה. האוניות בדרך לעזה, נתניהו בינתיים נחוש לעוצרן, אנחנו כבר נדע איך לקבל את כל ההחלטות החכמות כדי לספק עילה חדשה לאהבה פורצת גבולות לכל דורשי טובתנו בעולמו המופלא של הקב"ה.
------------
פורסם ב NEWS1 23.5.10
==================================================================
שפעת בשבת גורמת לך לעשות דברים מיותרים וזאת בשל מגבלות תנועה וכוח. כך יצא לי לבהות בערוץ 2 ולחזור למיטה עם שתי תובנות. האחת: שעדיף לנמנם סתם בלי לבהות במרקע, כי בהייה שתוצאתה תחושת שעמום מהולה בהתעצבנות, לבטח אינה תורמת להליך ההבראה. והשנייה: כולם בעצם רוצים את טובתנו ואנחנו בעיוורוננו לא ידענו זאת.
נועם חומסקי למשל, רוצה בטובתנו. היוונים רצו שנתייוון, הרומאים שנהפוך לפגאנים, פרדיננד ואיזבלה רצו להציל את נפשותינו ושנתנצר אך הסתפקו באוטו-דה-פה, כטאלין שנהפוך לרובוטמוניסטים (רק היטלר חשב שלטובתנו רצוי שלא נהיה בכלל) וחומסקי רוצה מאוד בטובתנו רק אם נפרק את המדינה ונהפוך אותה למדינת כל אזרחיה (הערבים). כולם כל-כך דואגים לנו, ממש נוגע ללב ורק אנחנו מתעקשים לדחות את הצעותיהם הנדיבות. עם קשה-עורף.
בפאנל של "פגוש את העיתונות" (22.5.10) בהנחיית דנה וייס, נסב הדיון על נועם חומסקי. נעם חומסקי האיש ופועלו, ובמיוחד האיש והסערה בכוס התקשורת, על אי-הכנסתו למדינת היהודים. דנה וייס (שיודעת להיות חדה ונשכנית כשניצבת מולה פיגורה ממחנה הימין או סתם שר מצטדק מהממשלה) ראיינה ביראת כבוד את חומסקי כיאה לאייקון מהשמאל הרדיקלי שזוהר באור החוכמה שאין עליה עוררין - ובמקום להתמקד בהצהרותיו הידועות על חיסול מדינת היהודים, על התמיכה באחמדינג'אד וההכחשה שהאיש מטהרן מצהיר השכם והערב כי אין לנו מקום על הגלובוס (אבל שמעתי במו-אוזניי שוייס מילמלה במחאה חלושה ונכנעה במהירות מפני מבטו הרושף), הסתפקה וייס בהרחבת שאלותיה לגבי תחושותיו כרדיקל מותקף, על בית אבא ועל דעתו החשובה בנושא תפקודה של ממשלתנו.
לדיון שהתפתח בעקבות הראיון של חומסקי זימנה וייס מקהלת עיתונאים שזימרו בקול אחיד והיו תמימי-דעים באופן משמים. כולם מסכימים שחומסקי לגיטימי וכולם מסכימים שממשלתנו על משרדיה הרלוונטיים לנושא הדיון לוקה בטמטום כרוני. דעה אחרת?פחחח... איפכא מסתברא? הצחקתם אותה... מישהו שיציג פן אחר ל"ויכוח"? יוק ויוק. למה לקלקל את האווירה החמימה והחביבה שבפינה השמאלית?
מול דוד ויצטום שמייצג את ערוץ 1 ואת עצמו, בן כספית ממעריב, ובמיוחד אביעד קליינברג מהארץ - הייתה דנה וייס אמורה, כעיתונאית מקצועית, להציב גם מישהו שיגן על החלטות משרד הפנים ובמיוחד גם לזמן עיתונאי מחדשות כהנא (כמשקל נגד ל'הארץ' ואם אין עיתון כזה, אז להקים מיד) כדי שנקבל דיון רציני רב-צדדי. זה לא שמקבלי ההחלטות שלנו חפים ממעשי איוולת - ועל אלו כתבתי לא מעט - זו המגמתיות של חוגים מסוימים להציג בתקשורת תמונה חד-צדדית תואמת להשקפתם. אך למה אפשר לצפות כשהמטרה כבר סומנה מראש והמסר הרצוי עבור יעבור?
עצוב לראות את אבירי חופש הביטוי ונציגיה האמיצים של עיתונות אובייקטיבית בעליבותם. כך נוסף לו גם העצב על הכעס והשיממון, ולא נותר אלא להתהפך לצד השני ולהתעורר במצב סביר ביום ראשון בבוקר. עוד יהיה על מה להתעצבן בשבוע שיחול עלינו לטובה. האוניות בדרך לעזה, נתניהו בינתיים נחוש לעוצרן, אנחנו כבר נדע איך לקבל את כל ההחלטות החכמות כדי לספק עילה חדשה לאהבה פורצת גבולות לכל דורשי טובתנו בעולמו המופלא של הקב"ה.
------------
פורסם ב NEWS1 23.5.10
מקרה בן-איבגי: פרצוף מערכת המשפט בישראל
זכויות הפרט, ע"פ שופטי הבג"צ, עדיפות על זכויות הציבור. השקפה זו מעוותת את ההיגיון שלהם, עד כדי כך שברוב להיטותם להוכיח עד כמה קדוש עיקרון זה – הם פוסקים באופן הזוי
----------------------------------------------------------------------------------------------
פרשת בריחתו ומעצרו של משה בן-איבגי, אחד משני רוצחיו של נהג המונית דרק רוט ז"ל, היא פרצופה של מערכת המשפט בישראל. הפרשה מקפלת בתוכה את כל החולאים שבהם מערכת זו נגועה ובראשם חוסר מקצועיות, "זכויותיזם" הרסני קיצוני ותשתית ביורוקרטית מסורבלת ובלתי מבוקרת.
כזכור, ארבל אלוני ומשה בן-איבגי, שני נערים בני 14 מהרצליה, עלו בליל ה-9 בינואר 1994 על מוניתו של דרק רוט המנוח וירו בגבו שישה כדורים מאקדח גנוב שנמצא ברשותם. השניים נידונו ל-16 שנות מאסר משולבות בכמות דמיונית של חופשות - למעלה מ-50 חופשות מהכלא. בדיעבד, הוברר כי היו שתי חופשות יותר מדי.
במהלך אחת מהחופשות ביצעו אלוני ובן-איבגי שוד מזוין ואלים של בעל מכולת מהרצליה, על כך נשפטו ל-5 שנים נוספות שהתווספו ל-16 הקיימות וכן נשללה מהם הזכות לכל חופשה נוספת. בן-איבגי עתר לבג"צ על השלילה הנ"ל וזכה כמובן לרחמי השופטים. למרות התנגדות נחרצת של השב"ס, הזכות לחופשה הוחזרה לרוצחים.
במאי 2004 יצא בן-איבגי לחופשה נוספת מהכלא, בהכשר הבג"צ. יצא ולא חזר. הוברר כי הוברח מהארץ באמצעות דרכון מזויף שסופק לו מגורמים בעולם התחתון והגיע דרך ספרד ואורוגוואי לארגנטינה, שם חבר לקבוצת עבריינים נמלטים מישראל עד שנעצר על-ידי משטרת בואנוס איירס בחשד לעבירות סמים.
ישראל עטה על חלון ההזדמנויות ודרשה מארגנטינה להסגיר את בן-איבגי - דרישה שנתקלה תחילה בסירוב, וב-6 בפברואר 2007 החליט בית המשפט העליון הארגנטינאי לשחרר את בן-איבגי מהכלא. כחודשיים לאחר מכן הנ"ל נעצר שוב כדי לבחון בשנית את דרישת ההסגרה, מעצר שהסתיים בשחרור בתנאים מגבילים. היה עליו להתייצב בבית המשפט אחת לשבועיים. במהלך תקופה זו הסכימה ארגנטינה להסגיר את בן-איבגי בגין עבירת שוד שביצע בישראל ולא על עבירת הרצח, זאת כי גיל האחריות הפלילית בארגנטינה נקבע ל-16, כשהרוצחים היו בני פחות מ-15 בזמן שירו בדרק רוט ז"ל.
עורכי דינו של בן-איבגי ניצלו את חוסר הבקיאות של ישראל בחוק הארגנטינאי וערערו על ההחלטה. בית המשפט העליון הארגנטינאי קיבל את ערעורם והעניק לישראל 30 יום להגיש בקשה מחודשת. גלגל ההצלה שהושלך על-ידי העליון הארגנטינאי פגע כפי הנראה בראשה של מערכת המשפט הישראלית שנכנסה להלם בלתי-מוסבר ובמקום להיאחז בו ולהגיש בקשת הסגרה מחודשת עד תום המועד שנקבע – איחרו את המועד והארגנטינאים חזרו מהסכמתם להסגיר את בן-איבגי.
ביוני 2009, בן-איבגי לא התייצב כנדרש מתנאי שחרורו ומאז נעלם, עד שב-15 במאי 2010 נתפס על-ידי המשטרה הארגנטינאית ובעקבות כך נמסר מהפרקליטות שישראל חידשה את בקשת ההסגרה.
תחלואים רבים - ומרפא אין
עד כאן הסאגה הפלילית-משפטית של פרשת רצח נהג המונית דרק רוט. פרשה השזורה בכל החוליים של מערכת המשפט הישראלית, החל מהאישור שהבג"צ החזיר לרוצחים לצאת לחופשות בניגוד להמלצה של הרשות המקצועית – שב"ס, דרך הקלות הבלתי נסבלת של יציאתו מהארץ בדרכון מזויף וכלה בחוסר המקצועיות של הפרקליטות בעניין מהותי כמו ידיעת החוק במדינה שנדרשת להסגיר עבריין ישראלי לארצו.
החלטת בג"צ לשחרר את האסירים המסוכנים לחופשה בניגוד לדרישת השב"ס מושתתת על תפישת עולמם האולטרה-הומניסטית של שופטי העליון. תפישת עולם שמקבעת סדר עדיפות משלה ובראשה זכויות הפרט. זכויותיו של הפרט על-פי פסיקותיו של הבג"צ דה-פקטו עדיפות על זכויות הציבור. השקפה זו מעוותת את הגיונם של השופטים, שברוב להיטותם להוכיח עד כמה קדוש העיקרון הזה – פוסקים באופן הזוי ובניגוד לכל היגיון סביר, כמו בהחלטה לאפשר לרוצחים להמשיך בחופשתם גם לאחר שהוכיחו כי אין לתת בהם אמון מינימלי.
השופטת דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון, משוכנעת כי הביקורת על בית המשפט נובעת מ"היעדר הבנה לתפקידו של בית המשפט". הציבור אינו מבין אם כך את מהותו והתנהלותו של בית המשפט, ובשל כך מטיח בו ביקורת. "יש תמיד השקפות שונות ויכולות להיות השקפות ביקורתיות לגיטימיות, אך הגרעין הקשה של התפקיד לא יכול להיות שנוי במחלוקת – הגנה על זכויות אדם, שמירת חוק, אלה בלבו של התפקיד השיפוטי". כאילו שהוויכוח הוא על מהות התפקיד ולא על דרך ביצועו.
באשר למחדלי הפרקליטות, שאת תוצרי עבודתה אפשר לראות בדמות תיקים מתמוססים ועסקות טיעון מקוממות. ומי כעו"ד אירית באומהון, בשר מבשרה של הפרקליטות שמהווה עדה נאמנה למתרחש בין הכתלים של המוסד הזה, שמצהירה בהקשר שונה לגבי פרשת החשד לאונס ומעשים מגונים בכפייה של הנשיא לשעבר משה קצב, כי "פרשת קצב הייתה מבחינתי גט כריתות למערכת" - כך הצהירה הפרקליטה הבכירה והמוערכת בראיון שפורסם בידיעות אחרונות. באומהון מדווחת על התנהלות עדרית של אנשי הפרקליטות, על חוסר עקביות ושיקולים זרים בתיק האונס של הנשיא לשעבר קצב ובתיקים מובילים אחרים.
אי-קיום מנגנון בקרה על הליכי קבלת ההחלטות בפרקליטות מאפשר התנהלות תזזיתית כמו בהחלטה להשמיט את סעיף האונס בפרשת א' בתיק הנשיא על-פי עדותה של עו"ד באומהון כנ"ל, החלטת מטוטלת ממצב של תמימות דעים שיש להאשים באונס, למצב קוטבי של תמימות-דעים שאין להאשים בסעיף זה (מובן כי הצהרה זו הפכה את עו"ד באומהון מאוטוריטה מוערכת למתוסכלת והזויה).
לאחרונה הכריז שר המשפטים על כוונתו לכונן "גוף פיקוח וביקורת על הפרקליטות". נחיה ונראה. גם מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, לא חוסך מהפרקליטות את שבט ביקורתו ומלין על תחלופה גבוהה של פרקליטים בתיקי פשע, תופעה שאינה מאפשרת בקיאות בפרטים במהלך התביעה בבית המשפט.
לא מדובר באסופה של אנשים חסרי כישרון ומוטיבציה שהתמקמו בפרקליטות באופן מקרי או מחוסר ברירה אחרת – ההפך. מדובר באנשים מוכשרים חדורי תחושת שליחות. מדובר בשיטת עבודה לקויה הנובעת בעיקר מעומס בלתי סביר שנגרם ממחסור בתקנים ובתקציבים. עו"ד ענת סבידור-גולדנצווייג, שהעמידה עצמה בראש המאבק לשיפור תנאי העבודה בפרקליטות, מציינת במפורש כי התנאים הקשים שגורמים לפרקליטים לעבוד סביב השעון אינם מאפשרים מלחמה יעילה בפשע.
פרשת בן-איבגי על נפתוליה ומחדליה הינה סימפטום לתחלואיה האידיאולוגיים והארגוניים של מערכת המשפט הישראלית.
--------------
פורסם ב NEWS1 19.5.10
----------------------------------------------------------------------------------------------
פרשת בריחתו ומעצרו של משה בן-איבגי, אחד משני רוצחיו של נהג המונית דרק רוט ז"ל, היא פרצופה של מערכת המשפט בישראל. הפרשה מקפלת בתוכה את כל החולאים שבהם מערכת זו נגועה ובראשם חוסר מקצועיות, "זכויותיזם" הרסני קיצוני ותשתית ביורוקרטית מסורבלת ובלתי מבוקרת.
כזכור, ארבל אלוני ומשה בן-איבגי, שני נערים בני 14 מהרצליה, עלו בליל ה-9 בינואר 1994 על מוניתו של דרק רוט המנוח וירו בגבו שישה כדורים מאקדח גנוב שנמצא ברשותם. השניים נידונו ל-16 שנות מאסר משולבות בכמות דמיונית של חופשות - למעלה מ-50 חופשות מהכלא. בדיעבד, הוברר כי היו שתי חופשות יותר מדי.
במהלך אחת מהחופשות ביצעו אלוני ובן-איבגי שוד מזוין ואלים של בעל מכולת מהרצליה, על כך נשפטו ל-5 שנים נוספות שהתווספו ל-16 הקיימות וכן נשללה מהם הזכות לכל חופשה נוספת. בן-איבגי עתר לבג"צ על השלילה הנ"ל וזכה כמובן לרחמי השופטים. למרות התנגדות נחרצת של השב"ס, הזכות לחופשה הוחזרה לרוצחים.
במאי 2004 יצא בן-איבגי לחופשה נוספת מהכלא, בהכשר הבג"צ. יצא ולא חזר. הוברר כי הוברח מהארץ באמצעות דרכון מזויף שסופק לו מגורמים בעולם התחתון והגיע דרך ספרד ואורוגוואי לארגנטינה, שם חבר לקבוצת עבריינים נמלטים מישראל עד שנעצר על-ידי משטרת בואנוס איירס בחשד לעבירות סמים.
ישראל עטה על חלון ההזדמנויות ודרשה מארגנטינה להסגיר את בן-איבגי - דרישה שנתקלה תחילה בסירוב, וב-6 בפברואר 2007 החליט בית המשפט העליון הארגנטינאי לשחרר את בן-איבגי מהכלא. כחודשיים לאחר מכן הנ"ל נעצר שוב כדי לבחון בשנית את דרישת ההסגרה, מעצר שהסתיים בשחרור בתנאים מגבילים. היה עליו להתייצב בבית המשפט אחת לשבועיים. במהלך תקופה זו הסכימה ארגנטינה להסגיר את בן-איבגי בגין עבירת שוד שביצע בישראל ולא על עבירת הרצח, זאת כי גיל האחריות הפלילית בארגנטינה נקבע ל-16, כשהרוצחים היו בני פחות מ-15 בזמן שירו בדרק רוט ז"ל.
עורכי דינו של בן-איבגי ניצלו את חוסר הבקיאות של ישראל בחוק הארגנטינאי וערערו על ההחלטה. בית המשפט העליון הארגנטינאי קיבל את ערעורם והעניק לישראל 30 יום להגיש בקשה מחודשת. גלגל ההצלה שהושלך על-ידי העליון הארגנטינאי פגע כפי הנראה בראשה של מערכת המשפט הישראלית שנכנסה להלם בלתי-מוסבר ובמקום להיאחז בו ולהגיש בקשת הסגרה מחודשת עד תום המועד שנקבע – איחרו את המועד והארגנטינאים חזרו מהסכמתם להסגיר את בן-איבגי.
ביוני 2009, בן-איבגי לא התייצב כנדרש מתנאי שחרורו ומאז נעלם, עד שב-15 במאי 2010 נתפס על-ידי המשטרה הארגנטינאית ובעקבות כך נמסר מהפרקליטות שישראל חידשה את בקשת ההסגרה.
תחלואים רבים - ומרפא אין
עד כאן הסאגה הפלילית-משפטית של פרשת רצח נהג המונית דרק רוט. פרשה השזורה בכל החוליים של מערכת המשפט הישראלית, החל מהאישור שהבג"צ החזיר לרוצחים לצאת לחופשות בניגוד להמלצה של הרשות המקצועית – שב"ס, דרך הקלות הבלתי נסבלת של יציאתו מהארץ בדרכון מזויף וכלה בחוסר המקצועיות של הפרקליטות בעניין מהותי כמו ידיעת החוק במדינה שנדרשת להסגיר עבריין ישראלי לארצו.
החלטת בג"צ לשחרר את האסירים המסוכנים לחופשה בניגוד לדרישת השב"ס מושתתת על תפישת עולמם האולטרה-הומניסטית של שופטי העליון. תפישת עולם שמקבעת סדר עדיפות משלה ובראשה זכויות הפרט. זכויותיו של הפרט על-פי פסיקותיו של הבג"צ דה-פקטו עדיפות על זכויות הציבור. השקפה זו מעוותת את הגיונם של השופטים, שברוב להיטותם להוכיח עד כמה קדוש העיקרון הזה – פוסקים באופן הזוי ובניגוד לכל היגיון סביר, כמו בהחלטה לאפשר לרוצחים להמשיך בחופשתם גם לאחר שהוכיחו כי אין לתת בהם אמון מינימלי.
השופטת דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון, משוכנעת כי הביקורת על בית המשפט נובעת מ"היעדר הבנה לתפקידו של בית המשפט". הציבור אינו מבין אם כך את מהותו והתנהלותו של בית המשפט, ובשל כך מטיח בו ביקורת. "יש תמיד השקפות שונות ויכולות להיות השקפות ביקורתיות לגיטימיות, אך הגרעין הקשה של התפקיד לא יכול להיות שנוי במחלוקת – הגנה על זכויות אדם, שמירת חוק, אלה בלבו של התפקיד השיפוטי". כאילו שהוויכוח הוא על מהות התפקיד ולא על דרך ביצועו.
באשר למחדלי הפרקליטות, שאת תוצרי עבודתה אפשר לראות בדמות תיקים מתמוססים ועסקות טיעון מקוממות. ומי כעו"ד אירית באומהון, בשר מבשרה של הפרקליטות שמהווה עדה נאמנה למתרחש בין הכתלים של המוסד הזה, שמצהירה בהקשר שונה לגבי פרשת החשד לאונס ומעשים מגונים בכפייה של הנשיא לשעבר משה קצב, כי "פרשת קצב הייתה מבחינתי גט כריתות למערכת" - כך הצהירה הפרקליטה הבכירה והמוערכת בראיון שפורסם בידיעות אחרונות. באומהון מדווחת על התנהלות עדרית של אנשי הפרקליטות, על חוסר עקביות ושיקולים זרים בתיק האונס של הנשיא לשעבר קצב ובתיקים מובילים אחרים.
אי-קיום מנגנון בקרה על הליכי קבלת ההחלטות בפרקליטות מאפשר התנהלות תזזיתית כמו בהחלטה להשמיט את סעיף האונס בפרשת א' בתיק הנשיא על-פי עדותה של עו"ד באומהון כנ"ל, החלטת מטוטלת ממצב של תמימות דעים שיש להאשים באונס, למצב קוטבי של תמימות-דעים שאין להאשים בסעיף זה (מובן כי הצהרה זו הפכה את עו"ד באומהון מאוטוריטה מוערכת למתוסכלת והזויה).
לאחרונה הכריז שר המשפטים על כוונתו לכונן "גוף פיקוח וביקורת על הפרקליטות". נחיה ונראה. גם מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, לא חוסך מהפרקליטות את שבט ביקורתו ומלין על תחלופה גבוהה של פרקליטים בתיקי פשע, תופעה שאינה מאפשרת בקיאות בפרטים במהלך התביעה בבית המשפט.
לא מדובר באסופה של אנשים חסרי כישרון ומוטיבציה שהתמקמו בפרקליטות באופן מקרי או מחוסר ברירה אחרת – ההפך. מדובר באנשים מוכשרים חדורי תחושת שליחות. מדובר בשיטת עבודה לקויה הנובעת בעיקר מעומס בלתי סביר שנגרם ממחסור בתקנים ובתקציבים. עו"ד ענת סבידור-גולדנצווייג, שהעמידה עצמה בראש המאבק לשיפור תנאי העבודה בפרקליטות, מציינת במפורש כי התנאים הקשים שגורמים לפרקליטים לעבוד סביב השעון אינם מאפשרים מלחמה יעילה בפשע.
פרשת בן-איבגי על נפתוליה ומחדליה הינה סימפטום לתחלואיה האידיאולוגיים והארגוניים של מערכת המשפט הישראלית.
--------------
פורסם ב NEWS1 19.5.10
המעוז השמאלני של ידיעות אחרונות
מוסף "7 לילות" הפך בהדרגה למבצר השמאלני של העיתון נשללה מאיתנו הקוראים הזכות הבסיסית להתענג על מוסף תרבותי
-----------------------------------------------------------------------------------------------
בניגוד לעיתון הארץ בעל האג'נדה, נחשב ידיעות אחרונות לעיתון פלורליסטי וגם לעיתון שמצליח לשמר הלכה למעשה את העיקרון הזה. בין כותביו ניתן למצוא מכלול בעלי דעות מכל גווני השקפות העולם והנטיות הפוליטיות. הדבר נכון לגבי מרכיביו השונים של עיתון זה מלבד יוצא מהכלל אחד והוא - המוסף התרבותי 7 לילות.
מוסף זה הפך בהדרגה למעוז שמאלני של העיתון ידיעות אחרונות. לאט-לאט ובהתגנבות יחידים השתלטו על מוסף זה כותבים בעלי דעות שמאלניות מובהקות, שהפכו אותו למעוז השמאלני של ידיעות אחרונות.
די אם נעלעל עלעול מדגמי בגיליונותיו האחרונים: נמצא שם את רענן שקד שתוקף את ערוץ 1 על סירובו לשמש כשופר לחמאס; ליאור תאני שמצטרף לעליהום הנשכני על עמיר בניון על כך שחיבר לטעמו "שיר הסתה"; את יהודה נוריאל שבגישת הפוך על הפוך מתנגד לגורמים המפצירים באחד "סקוט-הרון" שיבטל את הופעותיו בישראל, ולא שוכח להוסיף ש"הכיבוש" הורס את האופי הדמוקרטי והיהודי של ישראל ומהווה פשע של נישול וגזל, ואנחנו עוברים השחתה מוסרית שלא תיאמן מהממשל לאזרח הקטן. ארדואן לא היה מנסח את זה טוב יותר. אמירה אמנותית חשובה ביותר.
אז איך זה שמוסף אחד מעז להפוך את התרבות והאמנות שהוא אמור לעסוק בהן לטריבונל של השקפה פוליטית שנויה במחלוקת ולמעוזם של השמאלנים?
מאוד פשוט.
מדובר בתהליך שטיפת מוח יסודי ומתמשך במהלכו החדירו למוחותיהם של הישראלים כי מי שלא 'סמולן' (שמאלן) הוא בבון נמוך-מצח וכל עשרת הקבין של המוסר, התבונה והנאורות שירדו לעולם, נחתו ישירות במדגרה השמאלנית. התהליך הזה איפשר את דחיקת רגליהם של כל הכותבים שדעתם מהמרכז ימינה, וגם איפשר את הדה-לגיטימציה שלהם בקרב ברוני התקשורת, עורכים ומנכסי התרבות. ביקורת ספרותית שיכתוב עיתונאי מאוזן? סקירת עונה בתיאטרון של כתב בעל השקפת עולם שלא תואמת שמאל? הצחקתם אותם...
גם ידיעות אחרונות נפל בעניין הזה ואיפשר לעורכי המוסף לקבץ כתבים משוכפלים מאותו פס הייצור השמאלני, ובכך ליצור הגמוניה שאין עליה עוררין. תרבות - זה שמאל - קבעו כהני המרקסיזם. ומי שזה לא מוצא חן בעיניו, יכול לשתות את הים של חוף גורדון.
ובזאת נשללה מאזרחי המדינה הזכות הבסיסית להתענג על מוסף תרבותי מבלי להיחשף להגיגיהם המורעלים של שוביו. בכך מקווה השמאל לקבע תדמית פבלובית כי התרבות זה שמאל וכל השאר נמצא בגובה הדשא או מתחתיו - חלוקה ידועה ומוכרת של העולם בין "האדם הנאור" ל"איש ברחוב" בהתאמה לתורתו של אחד מאליליו המרכזיים.
-----------
פורסם ב NEWS1 13.5.10
-----------------------------------------------------------------------------------------------
בניגוד לעיתון הארץ בעל האג'נדה, נחשב ידיעות אחרונות לעיתון פלורליסטי וגם לעיתון שמצליח לשמר הלכה למעשה את העיקרון הזה. בין כותביו ניתן למצוא מכלול בעלי דעות מכל גווני השקפות העולם והנטיות הפוליטיות. הדבר נכון לגבי מרכיביו השונים של עיתון זה מלבד יוצא מהכלל אחד והוא - המוסף התרבותי 7 לילות.
מוסף זה הפך בהדרגה למעוז שמאלני של העיתון ידיעות אחרונות. לאט-לאט ובהתגנבות יחידים השתלטו על מוסף זה כותבים בעלי דעות שמאלניות מובהקות, שהפכו אותו למעוז השמאלני של ידיעות אחרונות.
די אם נעלעל עלעול מדגמי בגיליונותיו האחרונים: נמצא שם את רענן שקד שתוקף את ערוץ 1 על סירובו לשמש כשופר לחמאס; ליאור תאני שמצטרף לעליהום הנשכני על עמיר בניון על כך שחיבר לטעמו "שיר הסתה"; את יהודה נוריאל שבגישת הפוך על הפוך מתנגד לגורמים המפצירים באחד "סקוט-הרון" שיבטל את הופעותיו בישראל, ולא שוכח להוסיף ש"הכיבוש" הורס את האופי הדמוקרטי והיהודי של ישראל ומהווה פשע של נישול וגזל, ואנחנו עוברים השחתה מוסרית שלא תיאמן מהממשל לאזרח הקטן. ארדואן לא היה מנסח את זה טוב יותר. אמירה אמנותית חשובה ביותר.
אז איך זה שמוסף אחד מעז להפוך את התרבות והאמנות שהוא אמור לעסוק בהן לטריבונל של השקפה פוליטית שנויה במחלוקת ולמעוזם של השמאלנים?
מאוד פשוט.
מדובר בתהליך שטיפת מוח יסודי ומתמשך במהלכו החדירו למוחותיהם של הישראלים כי מי שלא 'סמולן' (שמאלן) הוא בבון נמוך-מצח וכל עשרת הקבין של המוסר, התבונה והנאורות שירדו לעולם, נחתו ישירות במדגרה השמאלנית. התהליך הזה איפשר את דחיקת רגליהם של כל הכותבים שדעתם מהמרכז ימינה, וגם איפשר את הדה-לגיטימציה שלהם בקרב ברוני התקשורת, עורכים ומנכסי התרבות. ביקורת ספרותית שיכתוב עיתונאי מאוזן? סקירת עונה בתיאטרון של כתב בעל השקפת עולם שלא תואמת שמאל? הצחקתם אותם...
גם ידיעות אחרונות נפל בעניין הזה ואיפשר לעורכי המוסף לקבץ כתבים משוכפלים מאותו פס הייצור השמאלני, ובכך ליצור הגמוניה שאין עליה עוררין. תרבות - זה שמאל - קבעו כהני המרקסיזם. ומי שזה לא מוצא חן בעיניו, יכול לשתות את הים של חוף גורדון.
ובזאת נשללה מאזרחי המדינה הזכות הבסיסית להתענג על מוסף תרבותי מבלי להיחשף להגיגיהם המורעלים של שוביו. בכך מקווה השמאל לקבע תדמית פבלובית כי התרבות זה שמאל וכל השאר נמצא בגובה הדשא או מתחתיו - חלוקה ידועה ומוכרת של העולם בין "האדם הנאור" ל"איש ברחוב" בהתאמה לתורתו של אחד מאליליו המרכזיים.
-----------
פורסם ב NEWS1 13.5.10
ייסורי ריצ'רד הזקן
ייסורי ריצ'רד הזקן
--------------------------------------------------------------------------------
ערוות גולדסטון ושולחיו נחשפה ברבים
אלכס נחומסון
המינוי של גולדסטון לראשות ועדת החקירה הינו כתם מוסרי של האו"ם * כתם שמערער את אמינות המוסד הזה ומעמיד בספק את המרכיבים הבסיסיים שעליהם הוא מושתת - אובייקטיביות, הוגנות ושוויון * האו"ם כשל במקרה של גולדסטון כשל מערכתי
לרשימה המלאה
מדוע תוקפים את ריצ'רד גולדסטון ללא רחם? מה הוא לא עשה בסדר? הייתכן כי הסיבה נעוצה באימרה "לשקר אין רגליים"?
▪ ▪ ▪
מעניין אם נפתוליו של ריצ'רד גולדסטון יכולים היו להוות מקור השראה ליוהאן פון גתה הנערץ. בניגוד לוורתר הצעיר, גיבורו של גתה נעץ קליע בראשו בגלל שנואש מחוסר התכלית של חייו, ובשל התנהלותו הכושלת וחסרת המזל נראו חייו של ריצ'רד הזקן סוגים בשושנים.
ריצ'רד תמיד עשה את מה שצריך. אימא שלו רצתה שיהיה עורך דין, הוא עמד בציפיות ואפילו התמנה לשופט. מערכת המשפט הגזענית של אפריקה הדרומית ציפתה ממנו לאשרר גזרי דין דרקוניים, וריצ'רד ניפק את הסחורה באריזה של צידוקים טכניים משכנעים. האו"ם ציפה שירשיע את ישראל בפשעי מלחמה, וריצ'רד הממושמע לא היסס. הוא ישב וקיבץ ורשם והגה תילי מילים, מילים שנבעו ממוחו הקודח ובמו שיניו הנרצעות מסר את כתב האישום לאדוניו.
אז איך זה יכול להיות שריצ'רד מותקף כמעט מכל הכיוונים? מה לא עשה בסדר? מדוע הפרלמנט האירופי פוסל את היצירה שלו? מדוע ארצות הברית מסתייגת ממנה? מדוע אישים ידועי-שם תוקפים אותו ללא רחם? איך זה שאפילו לוועדה לזכויות האדם תקוע הדוח הזה בגרון, לא לבלוע ולא להקיא? מה קרה פתאום? הוא לא השקיע זמן ועבודה? לא פעל על-פי הנוסחה המצליחה של להיות בסדר? אם יעליבו אותו לא יבכה? אם ידקרו אותו לא ידמם? ריצ'רד בהלם. זו סיטואציה שלא התנסה בה. הסבריו המלומדים נופלים על אוזניים ערלות ומעמדתו של המרשיע הסדרתי הוא מוצא את עצמו מותקף ומורשע.
אז אלו הם החיים ריצ'רד, החיים כנדנדה. אמר מי שאמר כי לא ניתן לשקר לכולם כל הזמן וזמנך הגיע. אצל בני עמך אתה כבר מסומן כקאפו. השכנים היהודים שלך מפנים מבט הצידה כשאתה חולף על פניהם. בבית הכנסת השכונתי הפכת לשיקוץ. צעירים בני 20-19 שמשטר מתועב וגזעני דחף אותם למעשים קיצוניים יבקרו אותך בלילות, אתה תצפה בהם שוב ושוב מפרפרים בקצה החבל, החבל שאושרר בחתימתך.
אתה כבר "סוס מת" ריצ'רד גולדסטון, אך בניגוד לוורתר הצעיר תמשיך בחייך העלובים עד שתישכח לחלוטין מהזיכרון הקולקטיבי. שמך ייזכר מדי פעם בהקשרים שלא היית רוצה לשמוע עליהם. ישראל תמשיך ותשגשג למרות טיפוסים כמוך ולמרות המפעילים שלהם. חייך כבר אינם חשובים ומבחינת מרבית הציבור הישראלי והיהודי, אתה "מחוק".
--------------------------------------------------------------------------------
פורסם ב NEWS1 9.5.10
--------------------------------------------------------------------------------
ערוות גולדסטון ושולחיו נחשפה ברבים
אלכס נחומסון
המינוי של גולדסטון לראשות ועדת החקירה הינו כתם מוסרי של האו"ם * כתם שמערער את אמינות המוסד הזה ומעמיד בספק את המרכיבים הבסיסיים שעליהם הוא מושתת - אובייקטיביות, הוגנות ושוויון * האו"ם כשל במקרה של גולדסטון כשל מערכתי
לרשימה המלאה
מדוע תוקפים את ריצ'רד גולדסטון ללא רחם? מה הוא לא עשה בסדר? הייתכן כי הסיבה נעוצה באימרה "לשקר אין רגליים"?
▪ ▪ ▪
מעניין אם נפתוליו של ריצ'רד גולדסטון יכולים היו להוות מקור השראה ליוהאן פון גתה הנערץ. בניגוד לוורתר הצעיר, גיבורו של גתה נעץ קליע בראשו בגלל שנואש מחוסר התכלית של חייו, ובשל התנהלותו הכושלת וחסרת המזל נראו חייו של ריצ'רד הזקן סוגים בשושנים.
ריצ'רד תמיד עשה את מה שצריך. אימא שלו רצתה שיהיה עורך דין, הוא עמד בציפיות ואפילו התמנה לשופט. מערכת המשפט הגזענית של אפריקה הדרומית ציפתה ממנו לאשרר גזרי דין דרקוניים, וריצ'רד ניפק את הסחורה באריזה של צידוקים טכניים משכנעים. האו"ם ציפה שירשיע את ישראל בפשעי מלחמה, וריצ'רד הממושמע לא היסס. הוא ישב וקיבץ ורשם והגה תילי מילים, מילים שנבעו ממוחו הקודח ובמו שיניו הנרצעות מסר את כתב האישום לאדוניו.
אז איך זה יכול להיות שריצ'רד מותקף כמעט מכל הכיוונים? מה לא עשה בסדר? מדוע הפרלמנט האירופי פוסל את היצירה שלו? מדוע ארצות הברית מסתייגת ממנה? מדוע אישים ידועי-שם תוקפים אותו ללא רחם? איך זה שאפילו לוועדה לזכויות האדם תקוע הדוח הזה בגרון, לא לבלוע ולא להקיא? מה קרה פתאום? הוא לא השקיע זמן ועבודה? לא פעל על-פי הנוסחה המצליחה של להיות בסדר? אם יעליבו אותו לא יבכה? אם ידקרו אותו לא ידמם? ריצ'רד בהלם. זו סיטואציה שלא התנסה בה. הסבריו המלומדים נופלים על אוזניים ערלות ומעמדתו של המרשיע הסדרתי הוא מוצא את עצמו מותקף ומורשע.
אז אלו הם החיים ריצ'רד, החיים כנדנדה. אמר מי שאמר כי לא ניתן לשקר לכולם כל הזמן וזמנך הגיע. אצל בני עמך אתה כבר מסומן כקאפו. השכנים היהודים שלך מפנים מבט הצידה כשאתה חולף על פניהם. בבית הכנסת השכונתי הפכת לשיקוץ. צעירים בני 20-19 שמשטר מתועב וגזעני דחף אותם למעשים קיצוניים יבקרו אותך בלילות, אתה תצפה בהם שוב ושוב מפרפרים בקצה החבל, החבל שאושרר בחתימתך.
אתה כבר "סוס מת" ריצ'רד גולדסטון, אך בניגוד לוורתר הצעיר תמשיך בחייך העלובים עד שתישכח לחלוטין מהזיכרון הקולקטיבי. שמך ייזכר מדי פעם בהקשרים שלא היית רוצה לשמוע עליהם. ישראל תמשיך ותשגשג למרות טיפוסים כמוך ולמרות המפעילים שלהם. חייך כבר אינם חשובים ומבחינת מרבית הציבור הישראלי והיהודי, אתה "מחוק".
--------------------------------------------------------------------------------
פורסם ב NEWS1 9.5.10
הירשם ל-
רשומות (Atom)
