על דמוקרטיה וזעם קדוש

באיזו שהיא פינה נידחת בנפש מכרסם חשד קטן שאולי נציגי האומה האיסלמית וגרורותיה בשמאל למרות מעמדם הבלתי ניתן לערעור כשוחרי הדמוקרטיה מקדם, תוכם אינן כברם?


ח"כ עפו אגברייה זועם. על מה ולמה זועם הח"כ המכובד? על כך שאוניברסיטת חיפה החליטה לדחות הפגנה שיזמו הסטודנטים הערביים לציון שנה למבצע "עופרת יצוקה". זהו "יום שחור לדמוקרטיה הישראלית" הטיח בנו חבר הכנסת בזעם כבוש. ואכן,יש לחבר הכנסת אגברייה את כל הסיבות שבעולם לכעוס. כנצר לאומה שהגתה ויישמה את הדמוקרטיה (וההיסטוריה מלאה במאבקיהם למען זכויות האדם באשר הוא), אומה שעשרות מדינותיה על פני הגלובוס הינן אות ומופת למשטרים דמוקרטיים, אומה שהוציאה מתוכה מנהיגים דגולים ודמוקרטיים כמו סדאם חוסיין,אסד הראשון והשני,מלכים דמוקרטיים כמו פארוק ועבדללה והרשימה קצרה מלהכיל את השליטים והאידיאולוגים שלהם שפעלו רבות ונצורות להפצת הדמוקרטיה בעולם.

איך יכול אדם שבקיטונו מטען ערכי ורב שנים כזה לסבול אקט טירני כמו דחיית הפגנה באוניברסיטה שכולה נועדה לקלס ולפאר החלטה של ממשלה דיקטטורית להגן על תושביה מפני ישות נאצלה הקרויה ח.א.מ.ס- (חסידי אומות העולם המוסלמי). אפילו חבר הכנסת דב חינין מחד"ש חושב כך. גם הוא שותף לזעמו של אגברייה. והוא מוחה על כך נמרצות. חסר לחינין "דיון ציבורי ופוליטי אמיתי" על המבצע הנפשע ותוצאותיו שיכלול כמובן גם את מרכיבי חופש הביטוי וגם את "חירות ההפגנה", בדיוק כפי שלמד אצל מורו ורבו וולדימיר איליץ' לנין וגם זכה לראות את יישומם של העקרונות הנעלים הללו בברית המועצות ובמדינות ערב הנאורות. איך אמרו חז"לינו? הלך הזרזיר אצל העורב.

אז כל מה שנותר לנו לנוכח הטפות המוסר של שני הצדיקים האלה זה להשפיל את ענינו בכלימה ולנסות לחזור לשגרה ככל שהמצב החדש יאפשר. למרות שבאיזו שהיא פינה נידחת בנפש מכרסם חשד קטן שאולי מציגי האומה האיסלמית וגרורותיה בשמאל למרות מעמדם הבלתי ניתן לערעור כשוחרי הדמוקרטיה מקדם, תוכם אינן כברם? אולי בכל זאת הם נסחפו והפכו את הדמוקרטיה למכשיר כל שהו? מכשיר להשגת מטרה? ואם כן – מהי המטרה הזו? מסקרן, לא?

וכך מוטרדים מהספקון המכרסם והמטריד הזה אנו נמשיך ונתקיים איך שהו עד להתגלמות הבאה של הצורך הבלתי נשלט בדמוקרטיה טוטאלית אצל חברי הכנסת מהגוש המסויים במדינה שזכויות האדם בה הפכו כידוע למרמס. נקווה לטוב.

פורסם ב NEWS1 30.12.09

עם ידידים כאלו, לא צריך

כשרצה בית המשפט להרחיב את אופקיו בסוגיה מקצועית כזו או אחרת - היה מזמן עד מומחה שיהיה מאיר את עיני השופטים בדקויות התחום שבו עסק. לא זכורים תקדימים רבים במשפט הישראלי לאותה נדיבות התנדבותית שקפצה על מועצת העיתונות והעומדת בראשה.

לא אכנס לפרטי האירוע העצוב שבסיומו נורתה ונהרגה הילדה אימאן אל המאס. הדברים גלויים וידועים ונטחנו עד דק בתקשורת ובבתי המשפט.התוצאה הטרגית של מות ילדה בדיוק כמו במקרה מותו של הילד מוחמד דורה הינה מעבר לנסיבות ולפוליטיקה. גם כשמדובר בעלילת דם שרקמה תקשורת מגמתית כמו במקרה של דורה וגם כשמדובר בתחקיר מבושל כמו במקרה של אימן. כי ילד הוא ילד הוא ילד.

בית הדין הצבאי בפיקוד הדרום ניקה את המ"פ סרן ר. מאשמת שימוש בלתי חוקי בנשק ומאשמת ווידוא הריגה. בית המשפט התייחס בעקיפין לתחקיר של אילנה דיין בקובעו כי "דרך טיפולה של התקשורת,מעוררת מחשבות נוגות באשר לחלקה בפרשה. ראוי גם שהתקשורת תכיר במגבלותיה ובמיוחד אמורים הדברים כאשר עסקינן בפעילות מבצעית שמחייבת הבנה על בוריה וידע מקצועי שלא תמיד קיים אצל עיתונאים שמבקשים לעשות כך".

בהמשך תבע המ"פ את מגישת התוכנית "עובדה" בה שודר התחקיר אודותיו ואת הזכיינית ששידרה אותה. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי עליהם לפצות את הקצין ב 300 אלף ₪ על לשון הרע.

החלטות בית הדין של פד"מ ובית המשפט המחוזי ניערו את אבירי חופש הביטוי שנערכו לגבות את הערעור לעליון שהגישו מפיקי תוכנית התחקיר "עובדה" על ההחלטה הזו. נהרו האבירים ל”סליק” ושלפו משם נשק עתיק יומין בשם "ידידי בית המשפט".

זה לא שבית המשפט נדד ברחבי המדינה,דך ועצוב וחיפש נואשות ידידים כמו הרוח קאספר. בית המשפט הסתדר יפה. כשרצה בית המשפט להרחיב את אופקיו בסוגיה מקצועית כזו או אחת – היה מזמן עד מומחה שיהיה מאיר את עיני השופטים בדקויות התחום שבו עסק". לא זכורים תקדימים רבים במשפט הישראלי לאותה נדיבות התנדבותית שקפצה על מועצת העיתונות והעומדת בראשה.

אם כך מהיכן נובעת המית הלב שמאחורי ההצעה הרומנטית הזאת? או! בדיוק על זה רציתי לדבר.

השופטת דליה דורנר שעומדת בראש מועצת העיתונות רואה לנכון להגן על "חופש הביטוי".

כידוע,חופש הביטוי הוא מין ייצור אלסטי שניתן לעצבו כחומר ביד היוצר. זה תלוי לאן נושבת הרוח. אם הונף נס חופש הביטוי על התורן הימני הוא הופך להסתה,גזענות ופאשיזם(על שלשה דברים שהשמאל עומד) ואם הוא מונף על תורן השמאל הוא הופך ל"זכות יסוד". ולכן יש להתייחס בחשדנות רבה לכל התארגנות של מסע צלב להגנת חופש הביטוי וללמוד מיהם האבירים ששועטים בראש המסע הקדוש הזה.

גם במקרה הנדון צריך לחשוד בכוונתם הטהורה של תומכי המערערים במיוחד לאור התוצאה הצפויה להם אם הערעור ידחה וכן על רקע האג'נדה הידועה של המעורבים בתחקיר.

בשורה התחתונה במרבית המלחמות על חופש הביטוי נגלה המניע כאינטרס צר. אינטרס של בעלי עניין או אג'נדה. ובכך אבדה לביטוי הנאצל תומתו הראשונית. חופש הביטוי נשחק ונהיה כלי בידי בעל האינטרס. במבחן התוצאה אנו למדים כי הניצול של ערכים דמוקרטיים לטובת אג'נדות כיתתיות מביא לזילותם של הערכים ושל מנצליהם.

הייתי מציע לשופטת דורנר(אם יורשה לי כמובן),לצנן את התלהבותה הידידותית ולאפשר לתחנות הצדק לטחון גם בלי עזרתה האדיבה. גם למען כבודה.

פורסם ב NEWS1 25.12.2009

משבר המים בחלם

מי אשם? זעק הציבור ומי יתן את הדין? והנה עשן שחור עלה מארובת חדר הוועדה,הדלת חרקה על צירה ושלושה חלמאים חכמים ומאובקים עמדו בפתח."יש" אמרו החכמים,הסתיימה הבדיקה ונגלו האשמים.

בחלם עירם של חכמים,התמעטו הגשמים והתדלדל האגם ממימיו. בצוק העיתים הושיבו הפרנסים חלמאי מלומד על המדוכה. ישב החכם עד שהמציא מכונה שמתפילה את מימי הים והופכת אותם למי שתייה מרנינים. פנו פרנסי החלמאים מלווים בחכם הממציא לנערי האוצר וביקשו תקציב כדי לייצר מספר מכונות שיתפילו את מימי הים ויזרימו שפע של מים חיים לאגמם הדועך. בתחילה הסכימו הנערים לבקשת הפרנסים אך ביום ההקצבה חלפה עננה מעל העיר והזליפה כמות נאה של טיפות גשם. קפצו הנערים את ידם והפרנסים שבו חפויי ראש לביתם.

חלפה שנה,מפלס האגם ירד פלאים והפרנסים אצו רצו למשרד האוצר,שם שטחו את תחינתם בשנית באזני הנערים. "שובו מחר לקבל את הכסף" אמרו הנערים והחלמאים חזרו לבתיהם שמחים וטובי לב. למחרת בדרכם למשרד האוצר החל טפטוף מדאיג של נוזל דמוי טיפות גשם והנערים שבו וקפצו את ידם. כך התהלכו הפרנסים שנים ארוכות מביתם לאוצר ובחזרה וכסף אין.

בייאושם החלו החלמאים להגות פתרונות חלופיים כמו גרירת מים בנודות ענק מווארשה הרחוקה או להמס את הקרחון העתיק שבראשו של הר חלם אך לא עלה בידם לממש רעיונות אלו(מחוסר תקציב) ואף ננזפו קשות על ידי החלמאים הירוקים על הכוונה לערער סדרי בראשית. אובדי עצות כתמיד הטילו הפרנסים "מס בצורת" שנגש במשכורתיהם של החלמאים המסכנים ושאעוותם עלתה לשמים.

עד שביום בהיר אחד יבשו מימי האגם והברזים ברחבי העיר חירחרו,רטטו ופלטו גניחה יבשה במקום מים צלולים. מיד קמה זעקה גדולה וראש הפרנסים מינה וועדת חכמים חלמאים למען תשב ותחקור מי אשם במצוקתם.

ישבו שלושה חלמאים מלומדים צפונים בחדרי חדרים,עלעלו בניירות ושמעו את דברם של כל המעורבים במחדל. חלפה שנה אחת ועוד שנה,עננים באו והלכו גשמים התמעטו והלכו והחלמאים צמאים מתמיד. מי אשם? זעק הציבור ומי יתן את הדין? והנה עשן שחור עלה מארובת חדר הוועדה,הדלת חרקה על צירה ושלושה חלמאים חכמים ומאובקים עמדו בפתח."יש" אמרו החכמים,הסתיימה הבדיקה ונגלו האשמים. "ובכן" נהם ציבור החלמאים בשקיקה שאו דברכם כי מקשיבים אנו. וזקן חברי הוועדה ששערו אדום פתח ואמר: "גילינו כי אכן יש משבר מים בחלם!" רטט עבר בקרב החלמאים וצמרמורת חלפה בגוום.אכן גדולים וחכמים אנשי הוועדה,אשרנו כי זכינו להתחמם בזיוום.ומה גדולה תגליתם."שנית" המשיך החלמאי החכם "מצאנו את האשם העיקרי,והוא- הלך רוח הציבור החושב כי די בשנה אחת גשומה על מנת לשפר את מאגרי המים בחלם! ובכן,לא די בשנה אחת לשפר את מאגרי המים בחלם!" נזף החכם בחלמאים. בשמוע החלמאים את מסקנת החכמים ואת תוכחתם,בושו ונכלמו,הרכינו את ראשם ושבו אבלים וחפויי ראש לביתם.

וכך הסתיימה פרשת המים ללא מים אך הציבור לא הציק יותר לפרנסים בתלונות וטרוניות כי הרי קבעו חכמיהם שלמרות היותם חלמאים,חכמים בני חכמים ,את הצרה הזאת הביאו במו ידיהם על ראשם.

הענישה הפושעת

מה היו נימוקי השופטים שהפחיתו בחצי את עונשו של הנהג הקטלן? "איזון בין אינטרס הציבור לזכותו של היחיד לשמירת עקרונות של אחידות ענישה". אתם הבנתם את זה?האיזון הקדוש הכריע.

יש רגעים בחיי אדם שהוא חש בצורך עז למרות את שערות ראשו. רגע כזה חוויתי למקרא הידיעה בעיתונות שבישרה כי שופטי המחוזי בפ"ת ריחמו על הנהג הקטלן עותמן ממזרח ירושלים.

עותמן כזכור נהג במשאיתו בכביש מס' 1 ובעודו משוחח בטלפון סלולארי התנגש ברכב פרטי שנסע לפניו,הרג משה סולימני מחולו,את אשתו אירית ואת ביתם בת החמש שני.

לעותמאן קופת שרצים עבריינית של 190(!!) עבירות תנועה שכוללות מעבר ברמזורים אדומים וחציית פס לבן בעקיפה. רישיונו של עותמאן נשלל עד לאירוע המחריד הזה 17 פעמים.

עותמאן נשפט בבית משפט השלום ברמלה,הורשע בגרימת מוות ברשלנות ועברות נוספות ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר.
ארבע שנות מאסר שהן בפועל מעט יותר ממחצית הסכום הזה עבור קטל 3 בני אדם. 4 שנות מאסר לבריון דרכים שחיי אדם כקליפת שום בעיניו.

מי שראה את עותמאן מתפרע בדרך למעצר ובבית המשפט,בועט לכל עבר ומנבל את פיו מבין במדויק עם איזה סוג של אדם יש לנו עסק.

"האדם הסביר" היה משקלל את נתוני התאונה,עברו ואישיותו של הנהג ומגיע למסקנה ההגיונית כי סכנה כזאת לציבור יש לנטרל באמצעות כליאה לשנים ארוכות.

אך לא כך חשבו מלומדי המשפט המחוזי מנחם פינקלשטין,עופר גרוסקופף וורדה פלאוט. קטן עליהם האדם הסביר. השופטים קבלו את ערעורו של העבריין האלים והפחיתו שנה וחצי מהעונש שפסק בית משפט השלום. כדי שלא נתבלבל,נערוך חישוב יסודי של יתרת העונש בפועל. ארבע פחות אחד וחצי שווה שתיים וחצי ופחות שליש שווה שנה ושבעה חודשים. מהשנה ושבעת חודשים אלו יש לנכות 6 חודשים שעותמאן מרצה בכלא והנה התוצאה: 13 חודש יתרת כליאה. בינואר 2011 יחזור עותמאן לכביש. איך אם רישיון הנהיגה שלו הפסול? הצחקתם את עותמאן.

ומה היו נימוקי הטרויקה השיפוטית? איזון בין אינטרס הציבור לזכותו של היחיד לשמירת עקרונות של אחידות ענישה. אתם הבנתם את זה?האיזון הקדוש שהכריע. הזכות של העבריין המסוכן לענישה סטנדרטית שקולה לזכות של אזרח שומר חוק להתגונן מפניו. האם ניתן היה לצפות מהשופטים המכובדים לשקול את האיום הקונקרטי שנשקף לציבור מנאשם קונקרטי כדי להתאים לו עונש קונקרטי? לא. השופטים שבויים בתוך תרבות המקדשת את זכויות הפרט מעל לכל ערך אחר. הקיבעון הזה גורם לעיוות של הצדק ומנציח מצב של אנטי-צדק כרוני. זכויות הפושע עדיפות על זכויות הקורבן,זכויות הפושע עדיפות על טובת הציבור.

זוהי תוצאה ישירה של האג'נדה ההומניסטית שנכפתה על אזרחי ישראל ע"י קבוצה של עריצים שיפוטיים שהתנחלה בבית המשפט העליון.הקבוצה שמקרינה את ערכיה הפלצניים על האינסטנציות הנמוכות וכובלת אותם למיטת סדום של ענישה מגוחכת.
הקבוצה הזאת מתנהלת בתוך בועה אוטופית שרחשי לב הציבור לא חודרות אותה,הצהרות של הרשות המבצעת על הצורך בהחמרת הענישה לא מזיזות לה ובמקום לשרת את האינטרס הציבורי היא פוגעת בו בציניות גמורה.

לרמת הענישה הנהוגה בישראל אין אח ורע בעולם. עונשים קלים עד כדי פלצות המושטים כחלק מעסקות טיעון מקוממות או נימוקים הומאניים הזויים. הציבור חש כנגדם נבגד וחסר אונים. זוהי ענישה פושעת. זו מעילה באמון הציבור.

להתנהלות הזאת יש שתי תוצאות אובדניות לטווח הקצר – אובדן ההרתעה וכתוצאה מכך החמרת הפשיעה והעבריינות ואובדן אמון הציבור במערכת המשפט ותוצאה אחת לטווח הארוך – הרס החברה והמדינה. לא פחות. משפט שאינו מגן על הציבור וגורם להפקרת הציבור לסכנות הפשע –מפורר את החברה ומאבד את הזכות לקיומו. בית משפט כזה מאבד את זכותו המוסרית לשפוט, זכות שמוקנית לו כדי שישמור על האינטרס של הציבור ויעדיף אינטרס זה על כל אינטרס של פרט כזה א אחר.

משהו חייב להשתנות באופן קיצוני בהתנהלות בתי המשפט כדי שהציבור יחזור לקבל את הביטחון שהוא זכאי לו וכדי להשיב את האמון הציבורי לשופטים.

אורי אבנרי כנזק מתמשך ובלתי הפיך

במאמר "שיא הקיטש",רקח אורי אבנרי רעיון זדוני שמשמעותו המעשית - מכה נוספת על ישראל,זאת תוך שימוש בחומרים תמימים וניטרליים לכאורה כמו היחס של הגרמנים לשואה ואסוציאציות לטרמינולוגיה נאצית.

אורי אבנרי הוא אדם עתיר זכויות. לחם במלחמת הקוממיות, פרץ דרך לעיתונאות לוחמת וביקורתית, גידל ועיצב שורה של עיתונאים איכותיים. אורי אבנרי הוא גם אדם שגרם וגורם נזק רב ובלתי הפיך למדינתו.השמאל הקיצוני על פלגיו ותצורותיו הוא נכדו של אורי אבנרי.
אורי וחבריו בשמאל הקיצוני אחראים לדוקטרינה שמכרסמת ביסודות של מדינת ישראל. אותה דוקטרינה שנשענת על מספר נקודות מוצא:
א. אנחנו אשמים בשל קיומנו ונוכחותנו בארץ ישראל כמדינה של העם היהודי.
ב. כפועל יוצא מסעיף א' אנחנו אשמים בכל עימות עם אויבנו.
ג. כל גרסה של אויבנו קבילה וכל הסבר שלנו חשוד כשקר.
ד. הפיתרון לכל החולאים של המדינה ,האזור והעולם הוא בהפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה.
ה. כל האמצעים מקדשים את המטרה שבסעיף ד'.

נאמנים לעקרונות האלה עוסקים אבנרי וחבריו במתקפות בלתי פוסקות על המדינה,מוסדותיה והחלטות של מנהיגיה. מתקפות אלו משולבות במערכה כוללת נגד הלגיטימיות של המדינה.מתקפות אלו נערכות מעל כל במה אפשרית.
ככלל, אבנרי וחבריו פועלים בשתי זירות, המקומית – בחוסר הצלחה קולונסיאלי.(הציבור ברובו סולד ומתעב אותם) ובזירה השנייה שבה הם נוחלים הצלחה מרשימה – זירת חו"ל. בחו"ל(בעיקר באירופה) הם מצאו אוזן קשבת ולב אוהב בקרב קואליציה של השמאל שרואה עצמו ליברלי,אנרכיסטים,אנטישמים,אגודים מקצועיים של מגוון תחומים בעלי זיקה ידועה ואינטרסנטים פרו מוסלמים. שם שמאלנינו זוכים לכבוד ויקר עבורו אנחנו אזרחי המדינה משלמים במטבע קשה. את המעמד שלנו כמצורעי העולם אנו חייבים להם.
ולמה אני כותב את כל הבנאליה הזאת שלבטח אינה מחדשת דבר? בזכות מאמרו של אבנרי "שיא הקיטש" שראה אור אתמול במחלקה הראשונה. שיא הקיטש אמור להיקרא שיא הצביעות. אורי אבנרי רקח רעיון שמשמעותו המעשית -מכה נוספת על ישראל.זאת, תוך שימוש בחומרים תמימים וניטרליים לכאורה כמו היחס של הגרמנים לשואה ואסוציאציות לטרמינולוגיה נאצית. בתוך חומרים אלו הגניב אבנרי את הרעיון השמאלני הבסיסי שיש לחבוט בישראל עד התממשות חיזיון העוועים שלהם – הפיכת מדינת ישראל למדינת "כל אזרחיה". "לישראל אין זכויות יתר" מלמד אבנרי את הגרמנים. ישראל שאתם תומכים בה,היא "הנהג השיכור" המסכן את העולם קובע אבנרי.

"כאשר הידיד שלך השיכור כלוט ומתעקש לנהוג במכונית - האם צריך לעודד אותו? האם בכך מתבטאת ידידות-אמת? או שחובת הידידות מחייבת אותך להגיד לו לעזוב את ההגה עד שיתפכח?" (כך במקור). אנחנו אם כך השיכורים והמסוכנים בעיניו של אבנרי,יהודי אזרח ישראל.אנחנו ולא אירן,אנחנו ולא חמאס ולא חיזבאללה ולא טליבן.
אבנרי מציע לגרמנים בשמאלניות סמויה, הפסיקו לתמוך בידידכם השיכור והצטרפו לחגיגה האירופאית של חובטי ישראל. ולא שאבנרי שוכח להציע להם אלטרנטיבה,שהיא - ניחשתם נכון - עצמו ומחנה שמאלניו. " יש הרבה דרכים שבהן יכולה ממשלת גרמניה להפגין ידידות כלפי ישראל האחרת(אבנרי), ישראל שוחרת שלום וזכויות-האדם(אבנרי). חבל מאוד שאין היא עושה זאת."
אבנרי מטיף מוסר לגרמנים וגם לא שוכח את השוויצרים. " תוצאת משאל-העם השווייצי על איסור בנייתם של צריחי-מסגדים אינה דבר רע. היא דבר מתועב" קובע אבנרי.(עלק-אנלוגיה שנפלה לידיו כמוצא שלל רב).
מה שאבנרי ודומיו מסרבים לקבל שהשווייצים הפרגמאטיים רגילים להביט מעבר לאופק(אולי בשל אופייה ההררי של מדינה זו).ומה שהשוויצרים רואים משם אבנרי לא רואה מכאן. ומה שהשוויצרים רואים משם השוודים לא רואים מתחת לחוטמם, אך אבנרי שניכס לעצמו את כל תארי השלום רואה את השווייצים כ"מתועבים". " -אין פה עניין של ארכיטקטורה,(לגבי צריחי המסגדים) אלא של גזענות פרימיטיבית, ברוטאלית, מהסוג שהגרמנים בורחים ממנה". אבנרי יודע כמובן מה טוב לגרמנים ולשוויצרים הרבה יותר טוב מהם.
אפשר להתייחס לאורי אבנרי כקוריוז שולי אך תהיה זו טעות. היקף הנזק שנגרם למדינה מפעילותו של אבנרי ודומיו – עצום. שוב ושוב אנחנו עדים לחולשות הדמוקרטיה הליברלית שלנו בכל הנוגע ליכולת ההגנה מפני תופעות הרסניות כאלה. אותה דמוקרטיה שאומצה על ידי האבות המייסדים בכוונה טהורה ומתוך אידיאלים כנים והפכה למפלטו של הנבל.