ארדואן וממשלתו הורגלו לסגנון אחר,למין פירואט של צעד לפנים-צעד לאחור,למאין גמגום חצי מסביר וחצי מתנצל ולפתע שומו שמים מטיחים להם את האמת בכינון ישיר אל תוך הפרצוף. טורקיה שותקת.
ביום ראשון 26 לדצמבר 2010,כינס שר החוץ אביגדור ליברמן את השגרירים והנציגים של ישראל ברחבי העולם. ליברמן ינצל את הכנס כדי,ובין השאר להעביר מסר ישיר לטורקים. אתם משקרים ביודעין. העובדות ידועות לכם באותה בהירות שידועות לנו.ייצרתם נגדנו פרובוקציה,תמכתם בארגון טרור ששימש כזרוע המבצעת שלכם ואתם מעלילים עלינו עלילות,מציגים אותנו כרוצחים ובחוצפתכם דורשים מאיתנו להתנצל.
הדברים הבוטים,הקשים והלא דיפלומטיים הם דברי אמת. אמת שרק ליברמן מסוגל לבטא וזאת בניגוד לגמגומים וההיתפתלויות של ראש הממשלה ושריו האחרים.
הדברים שהתקבלו כרעם ביום בהיר.הייתה בהם גם מן ההתרסה כלפי נתניהו."ליברמן לא משפיל אותי,הוא מביע את דעתו" ציין נתניהו שלמעשה יורד גשם."בשיטת המשטר הישראלית,תמיד שרים מביעים את דעתם.בקואליציה יש דעות שונות. גם בממשלות אחרות,שרי חוץ וראשי ממשלה,אפילו מאותה מפלגה,היו בדעות שונות,הדעה המחייבת היא זו שמוחלטת ומובעת על ידי ראש הממשלה".נניח. מה שנתניהו בעצם אמר שאין משמעות לדבריו של שר החוץ,אותו השר שמייצג את עמדת הממשלה הפורמאלית.
בעוד נתניהו מוחל על כבודו ומנסה כמו תמיד לאחוז בחבל בשני קצותיו,פצחה מפלגת העבודה בדברי ביקורות חריפים על הצהרותיו של ליברמן:
: "סיעת העבודה מגנה בחריפות את דברי שר החוץ, אביגדור ליברמן אתמול בכנס השגרירים. מדובר בהתבטאויות שגויות, שאינן משקפות את עמדת הממשלה ואת קווי היסוד שלה וגורמות נזק לישראל". חברי הכנסת של העבודה הוסיפו כי ראוי היה שהאמירות הללו לא היו נאמרות, בוודאי שלא על ידי שר החוץ של ישראל".
יו"ר העבודה אהוד ברק אמר כי מטרתה של ישראל כיום היא להביא לנורמליזציה ביחסים עם טורקיה וכי לישראל אין כוונה להרחיב עימה את המחלוקת. גם שר התמ"ת, בנימין בן אליעזר, אמר כי ליברמן אינו יכול לייצג את ישראל וקרא לנתניהו "לומר לו עד כאן. לא יהיו שני קולות". בראיון לקול ישראל אמר בן אליעזר, כי את הטענות אין להפנות לשר החוץ אלא לראש הממשלה, מי שמינה אותו. "שר החוץ הוא שופרה של מדינת ישראל והדברים שאמר אתמול על טורקיה חמורים מאוד".
סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, תקף גם הוא את התבטאויותיו של שר החוץ והגדיר אותן כחסרות טעם "ההתבטאות של שר החוץ, היא כרגיל התבטאות אומללה, מיותרת, אין לה מקום ויש בה שיקולים שהם לא טובתה של מדינת ישראל אלא שיקולים זרים לחלוטין. זהו ויכוח מוזר, שראש הממשלה ושר החוץ מנהלים מעל דפי התקשורת, על מי מייצג את מי".
אבל מעניינת ביותר היא תגובתה של טורקיה עצמה או נכון יותר העדר תגובתה. מדובר בהלם.הלם לא אפייני. ארדואן וממשלתו הורגלו לסגנון אחר, למין פירואט של צעד לפנים-צעד לאחור,למאין גמגום חצי מסביר וחצי מתנצל ולפתע שומו שמים מטיחים להם את האמת בכינון ישיר אל תוך הפרצוף. טורקיה שותקת. מובן שהשתיקה הזאת לא תמשך לנצח.לעת עתה מפלגת העבודה עושה להם את העבודה.המפלגה שלא הבינה שהפור נפל והקרע עם טורקיה הוא בלתי הפיך ומה שנשאר במצב הזה זה לפחות לשמור על כבודך. כשהטורקים יתעשתו הם יחזרו מהר מאד למדיניותם הידועה פניהם מופנות מזרחה ודבר לא ישנה את החלטתם זו. הטורקים יצהירו שמבחינתם ליברמן הוא שר החוץ של ישראל והצהרותיו משקפות את מדיניותה.ישראל תמשיך לספוג את מתקפת הרעל השקרית והמגמתית של הממשל הטורקי. בניגוד לנו הם יודעים לאן הם הולכים ומה הם רוצים, אבל אפקט ליברמן יגרום להם לעצור לרגע קט,לחשוב ואולי גם להסיק את המסקנה שמהבאר הזאת שלתוכה הם יורקים,באר ששמה יחסי טורקיה ישראל, גם הם שותים מים.
יום רביעי, 29 בדצמבר 2010
יום שלישי, 21 בדצמבר 2010
ושופטי ישראל בשלהם
הביקורת הציבורית על בתי המשפט מקיפה ונוקבת. ההיבט הזה של הענישה המינורית מצוי בדרך כלל בלב הביקורת הזאת והשופטים מתעלמים מכך לחלוטין. ליבם גס באמון הציבור כלפיהם,הם אינם מצליחים להפנים שתפקידם לשרת את הלקוח שלהם לשביעות רצונו והלקוח שלהם אומר להם השכם וערב רבותי, לא רק שהשרות שלכם גרוע,אתם גם גורמים לי לנזק מתמשך.
אין לי צל של ספק ששופטי ישראל אחראים לקטל בכבישים. מדיניות ה"ענישה" שמיושמת בפועל על עבריני התנועה הכבדים היא עד כדי כך חסרת פרופורציות,עלובה ופאטתית שמשקלו של מרכיב ההרתעה הוא אפס מוחלט.
היעדר הרתעה מהווה תמריץ עיקרי לעבריין להשתולל לקטול וגם לברוח מזירת הפשע. כתבתי על כך לא פעם ולאחר שהתייחסתי לנושא במאמר "אפס באינטליגנציה רגשית" שפורסם בnews1 ביום 30.7.10
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-50512-00.html, הגיע מכתב כעוס מדובר מזכירות בית המשפט למערכת ובו טרוניה על כך שהחמרתי עם השופט מאחר שלא ציינתי כי העבריין (בריון כבישים שהשתולל וניסה גם להכות אזרח בלום ברזל וזכה ב 6 חודשי עבודות שרות קל"ב) היה עצור
במהלך חקירתו והשופט בטובו גרע תקופה זו מעונשו(המגוחך בפני עצמו)הסופי של העבריין.
מאחר ודבר לא השתנה בממלכת דנמרק של בתי המשפט התבשרנו היום ששופטת התעבורה רות רז גזרה על נהג בשם גדעון יעקובי שנת מאסר בפועל לאחר שהאיש הודה והורשע ב"עבירות של גרימת חבלה,נהיגה בשכרות,אי ציות לרמזור ונהיגה רשלנית" ומה הייתה התוצאה להתנהלותו המופלאה של העבריין? פעוטה בת חודשיים בשם מוריה נפצעה קשה.
תאמרו מעד האיש מעידה חד פעמית ולכן זכה ברחמיה של השופטת רז? אך לא. 19 שנים לאחור ובנסיבות דומות הרג העבריין ילדה בת 8. גם אז גילה אחד משופטי התעבורה גודש של רחמים והשיט על העבריין שנת מאסר אחת. בכל מדינה מתוקנת היו מרחיקים אדם כזה מהחברה לעשר שנים לפחות. לא בישראל.כאן הסטנדרט אחר. טובת העבריין וזכויותיו הן בעדיפות ברורה וגבוה בהרבה מאלו של הקורבנות וכלל הציבור הנפגע בפוטנציה. אנחנו חברה הומאניות,ליברלית,אור לגויים ולעבריינים.
הביקורת הציבורית על בתי המשפט מקיפה ונוקבת. ההיבט הזה של הענישה המינורית מצוי בדרך כלל בלב הביקורת הזאת והשופטים מתעלמים מכך לחלוטין. ליבם גס באמון הציבור כלפיהם,הם אינם מצליחים להפנים שתפקידם לשרת הלקוח שלהם לשביעות רצונו והלקוח שלהם אומר להם השכם וערב רבותי, לא רק שהשרות שלכם גרוע,אתם גם גורמים לנו לנזק מתמשך. אם היו מפריטים את בתי המשפט
הם היו פושטים את הרגל ברמת שרות כזאת.
אבל הביקורת לא עושה עליהם רושם.שינבחו הכלבים,השיירה עבור תעבור.האטימות הזאת שנובעת מיהירות ומזלזול ב"איש הרחוב" אינה מאפשרת להם להקשיב ולהבין שיש בעיה.שהם הבעיה. לצורך כך צריך מידה של צניעות וצניעות אין.
וכאן אני חוזר ומביא את סיכום מאמרי הקודם בתקווה שהפוליטיקאים בכנסת ירימו סוף סוף את הכפפה:
"מאחר שאין לצפות ממערכת כזאת שתתקן את עצמה, חלה חובה על שליחי הציבור ברשות המחוקקת ובמשרדי הממשלה לתרגם את האינטרס הציבורי הדחוי לשפת המעשה. זה אומר שצריך לעגן בחקיקה אמות מידה שיפוטיות שיגדירו את רף הענישה התחתון,הגדרה שתחייב את השופטים ותצמצם בתחום הזה את שקול דעתם. כל חריגה מהרף שנקבע תהיה בלתי חוקית בעליל. אם שיקול הדעת הוא הבעיה אז יש למזער את מרחב שיקול הדעת של השופטים עד למינימום ההכרחי".
אין לי צל של ספק ששופטי ישראל אחראים לקטל בכבישים. מדיניות ה"ענישה" שמיושמת בפועל על עבריני התנועה הכבדים היא עד כדי כך חסרת פרופורציות,עלובה ופאטתית שמשקלו של מרכיב ההרתעה הוא אפס מוחלט.
היעדר הרתעה מהווה תמריץ עיקרי לעבריין להשתולל לקטול וגם לברוח מזירת הפשע. כתבתי על כך לא פעם ולאחר שהתייחסתי לנושא במאמר "אפס באינטליגנציה רגשית" שפורסם בnews1 ביום 30.7.10
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-50512-00.html, הגיע מכתב כעוס מדובר מזכירות בית המשפט למערכת ובו טרוניה על כך שהחמרתי עם השופט מאחר שלא ציינתי כי העבריין (בריון כבישים שהשתולל וניסה גם להכות אזרח בלום ברזל וזכה ב 6 חודשי עבודות שרות קל"ב) היה עצור
במהלך חקירתו והשופט בטובו גרע תקופה זו מעונשו(המגוחך בפני עצמו)הסופי של העבריין.
מאחר ודבר לא השתנה בממלכת דנמרק של בתי המשפט התבשרנו היום ששופטת התעבורה רות רז גזרה על נהג בשם גדעון יעקובי שנת מאסר בפועל לאחר שהאיש הודה והורשע ב"עבירות של גרימת חבלה,נהיגה בשכרות,אי ציות לרמזור ונהיגה רשלנית" ומה הייתה התוצאה להתנהלותו המופלאה של העבריין? פעוטה בת חודשיים בשם מוריה נפצעה קשה.
תאמרו מעד האיש מעידה חד פעמית ולכן זכה ברחמיה של השופטת רז? אך לא. 19 שנים לאחור ובנסיבות דומות הרג העבריין ילדה בת 8. גם אז גילה אחד משופטי התעבורה גודש של רחמים והשיט על העבריין שנת מאסר אחת. בכל מדינה מתוקנת היו מרחיקים אדם כזה מהחברה לעשר שנים לפחות. לא בישראל.כאן הסטנדרט אחר. טובת העבריין וזכויותיו הן בעדיפות ברורה וגבוה בהרבה מאלו של הקורבנות וכלל הציבור הנפגע בפוטנציה. אנחנו חברה הומאניות,ליברלית,אור לגויים ולעבריינים.
הביקורת הציבורית על בתי המשפט מקיפה ונוקבת. ההיבט הזה של הענישה המינורית מצוי בדרך כלל בלב הביקורת הזאת והשופטים מתעלמים מכך לחלוטין. ליבם גס באמון הציבור כלפיהם,הם אינם מצליחים להפנים שתפקידם לשרת הלקוח שלהם לשביעות רצונו והלקוח שלהם אומר להם השכם וערב רבותי, לא רק שהשרות שלכם גרוע,אתם גם גורמים לנו לנזק מתמשך. אם היו מפריטים את בתי המשפט
הם היו פושטים את הרגל ברמת שרות כזאת.
אבל הביקורת לא עושה עליהם רושם.שינבחו הכלבים,השיירה עבור תעבור.האטימות הזאת שנובעת מיהירות ומזלזול ב"איש הרחוב" אינה מאפשרת להם להקשיב ולהבין שיש בעיה.שהם הבעיה. לצורך כך צריך מידה של צניעות וצניעות אין.
וכאן אני חוזר ומביא את סיכום מאמרי הקודם בתקווה שהפוליטיקאים בכנסת ירימו סוף סוף את הכפפה:
"מאחר שאין לצפות ממערכת כזאת שתתקן את עצמה, חלה חובה על שליחי הציבור ברשות המחוקקת ובמשרדי הממשלה לתרגם את האינטרס הציבורי הדחוי לשפת המעשה. זה אומר שצריך לעגן בחקיקה אמות מידה שיפוטיות שיגדירו את רף הענישה התחתון,הגדרה שתחייב את השופטים ותצמצם בתחום הזה את שקול דעתם. כל חריגה מהרף שנקבע תהיה בלתי חוקית בעליל. אם שיקול הדעת הוא הבעיה אז יש למזער את מרחב שיקול הדעת של השופטים עד למינימום ההכרחי".
יום שבת, 18 בדצמבר 2010
כן לעריפת ראשים
הויכוח הציבורי בעד או נגד וועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אסון הכרמל הוא בעיקרו בין שתי קבוצות,בין אלו שעלולים להיפגע ממצאי הוועדה לבין אלו שעשויים להרוויח מהפגיעה בראשונים. אבל את הציבור הרחב השיקולים של הנ"ל ממש לא מעניינים
וצריך לומר את הדברים בשפה ברורה: אם האחראים למחדל לא יתנו את הדין ולא ישלמו ביוקר על המחדלים שלהם – המחדל הבא בפתח.
זו מסקנה מתבקשת שמתווספת ל 43 סיבות עשנות אחרות שדמן זועק מהאדמה לחקור ולאתר את האחראים לתוצאה הנוראה הזאת כדי שכל המתרשל והמחבל ישא בתוצאות ויבין שיש דין ויש דיין.
לא לעריפת ראשים מכריזים בעלי העניין? כן לעריפת ראשים יענו האזרחים שהופקרו לאסון. לצערנו אין כלי מתאים יותר למיצוי הדין מאשר וועדת חקירה ממלכתית על כל מגבלותיה הידועות. הטיעון שהעובדות ידועות ומרביתן מצויות בדוח מבקר המדינה הוא נכון אך היכולת לתרגם את הממצאים למסקנות אישיות ולגזירת דינם של המתרשלים היא של וועדת החקירה הממלכתית בלבד. והפעם אין לפסוח על השלב ההכרחי הזה של קבלה ונשיאה באחריות עד תום.
מערך הכבאות וההצלה פעל באירוע השרפה של יערות הכרמל במגבלות שייצרו פוליטיקאים,פקידים ומי שמתיימרים להיות מנהיגים. וועדת החקירה הזאת אינה נחוצה רק כדי להבין את הסיבות שגרמו לאובדן חיי האדם,הרכוש ושרפת היערות. זו אינה הסיבה העיקרית להקמתה. הבעיות של מערך הכבאות והפתרונות להן,מעוגנים ברצף החלטות ממשלה משנת 1995 ועד כחודשיים שקדמו לאסון.הוועדה הזאת נחוצה בעיקר לשם איתור הגורמים לאי יישום ההחלטות האלה.כדי שנדע מי ולמה.כדי שאפשר יהיה להצביע עליהם ולקרוא להם בשמם. כדי שנזכור אותם כשנלך בפעם הבאה לקלפי.כדי שנדע כי למחדל יש כתובת,כדי שיידעו גם הפוליטיקאים שסמכות פרושה אחריות ושלחוסר אחריות יש מחיר.גם מחיר אישי. כי אם איש לא ישלם על רשלנות ועל שיקול דעת לקוי או ציני בקביעת סדרי עדיפות יגיע לבטח עוד מחדל ועוד אחד אחריו ואין דרך אחרת למנוע את שרשרת המחדלים.ולא צריך להיבהל מהצדקנים ובעלי העניין שמנסים למנוע את הקמתה בתירוצים שונים.הצורך בוועדה גובר על כל שקול אחר. "לא צריך לערוף ראשים" זו סיסמתם של המחדליסטים ותומכיהם לדורותיהם.טעינו,לא נורא,תנו לנו להמשיך לשבת על הכסא המרופד,נבטיח ללמוד מטעותנו, אבל הניסיון הציבורי הוא שונה והמסקנה המתבקשת היא הפוכה. אם לא ייערפו ראשים,הראשים הנכונים,לעולם לא נצא מהמעגל הסגור של האסונות.
הוועדה תדרוש תשובות לשאלות רבות.שיואילו ויסבירו(אולי ההסברים יהיו משכנעים?) מדוע לא יושמו המלצות וועדת גינוסר מ1998 לרפורמה מקיפה במערך הכבאות? מדוע לא יושמה החלטת ממשלה מס' 3484 להקמת רשות כבאות כנגזרת מהמלצות וועדת גינוסר? מדוע בוטלה החלטת ממשלה להמשך השימוש בפלטפורמות של חיל האוויר כמרכיב במערך הכבוי הארצי ומדוע לא נבנתה כל אלטרנטיבה לכך? התשובות לשאלות עיקריות אלו אמורות להבהיר את התנהלות האנשים והמערכות בכל דרגי השלטון והמנהל שעסקו בנושא. וצריך לזכור כי רק לוועדת חקירה ממשלתית יש סמכות להמליץ להעמיד לדין את האחראים או לנקוט נגדם בסנקציות מעשיות.רק לוועדה כזאת יש שיניים,שיניים שמקנה לה החוק. ויש גם לומר בברור לחברי הוועדה כי במידה ותמצא שיש מחדל,ויש אחראים למחדל,היא לא תוכל להתחמק מאמירה ברורה ונחרצת לגבי המסקנות האישיות כלפי אותם האחראים ולא תסתתר מאחורי מסרים מעורפלים על ציפיות שיש להם או היו להם מאחראים אלו.הציבור לא יקבל יותר את החמקמקות הזאת.
כמו תמיד ישלפו בעלי העניין את הספינים השחוקים על גרדומים בכיכרות כדי לייסר את מצפונו של הציבור ולעורר חמלה כלפי הנבדקים אבל לא עוד. וועדת חקירה ממלכתית כאן ועכשיו.
וצריך לומר את הדברים בשפה ברורה: אם האחראים למחדל לא יתנו את הדין ולא ישלמו ביוקר על המחדלים שלהם – המחדל הבא בפתח.
זו מסקנה מתבקשת שמתווספת ל 43 סיבות עשנות אחרות שדמן זועק מהאדמה לחקור ולאתר את האחראים לתוצאה הנוראה הזאת כדי שכל המתרשל והמחבל ישא בתוצאות ויבין שיש דין ויש דיין.
לא לעריפת ראשים מכריזים בעלי העניין? כן לעריפת ראשים יענו האזרחים שהופקרו לאסון. לצערנו אין כלי מתאים יותר למיצוי הדין מאשר וועדת חקירה ממלכתית על כל מגבלותיה הידועות. הטיעון שהעובדות ידועות ומרביתן מצויות בדוח מבקר המדינה הוא נכון אך היכולת לתרגם את הממצאים למסקנות אישיות ולגזירת דינם של המתרשלים היא של וועדת החקירה הממלכתית בלבד. והפעם אין לפסוח על השלב ההכרחי הזה של קבלה ונשיאה באחריות עד תום.
מערך הכבאות וההצלה פעל באירוע השרפה של יערות הכרמל במגבלות שייצרו פוליטיקאים,פקידים ומי שמתיימרים להיות מנהיגים. וועדת החקירה הזאת אינה נחוצה רק כדי להבין את הסיבות שגרמו לאובדן חיי האדם,הרכוש ושרפת היערות. זו אינה הסיבה העיקרית להקמתה. הבעיות של מערך הכבאות והפתרונות להן,מעוגנים ברצף החלטות ממשלה משנת 1995 ועד כחודשיים שקדמו לאסון.הוועדה הזאת נחוצה בעיקר לשם איתור הגורמים לאי יישום ההחלטות האלה.כדי שנדע מי ולמה.כדי שאפשר יהיה להצביע עליהם ולקרוא להם בשמם. כדי שנזכור אותם כשנלך בפעם הבאה לקלפי.כדי שנדע כי למחדל יש כתובת,כדי שיידעו גם הפוליטיקאים שסמכות פרושה אחריות ושלחוסר אחריות יש מחיר.גם מחיר אישי. כי אם איש לא ישלם על רשלנות ועל שיקול דעת לקוי או ציני בקביעת סדרי עדיפות יגיע לבטח עוד מחדל ועוד אחד אחריו ואין דרך אחרת למנוע את שרשרת המחדלים.ולא צריך להיבהל מהצדקנים ובעלי העניין שמנסים למנוע את הקמתה בתירוצים שונים.הצורך בוועדה גובר על כל שקול אחר. "לא צריך לערוף ראשים" זו סיסמתם של המחדליסטים ותומכיהם לדורותיהם.טעינו,לא נורא,תנו לנו להמשיך לשבת על הכסא המרופד,נבטיח ללמוד מטעותנו, אבל הניסיון הציבורי הוא שונה והמסקנה המתבקשת היא הפוכה. אם לא ייערפו ראשים,הראשים הנכונים,לעולם לא נצא מהמעגל הסגור של האסונות.
הוועדה תדרוש תשובות לשאלות רבות.שיואילו ויסבירו(אולי ההסברים יהיו משכנעים?) מדוע לא יושמו המלצות וועדת גינוסר מ1998 לרפורמה מקיפה במערך הכבאות? מדוע לא יושמה החלטת ממשלה מס' 3484 להקמת רשות כבאות כנגזרת מהמלצות וועדת גינוסר? מדוע בוטלה החלטת ממשלה להמשך השימוש בפלטפורמות של חיל האוויר כמרכיב במערך הכבוי הארצי ומדוע לא נבנתה כל אלטרנטיבה לכך? התשובות לשאלות עיקריות אלו אמורות להבהיר את התנהלות האנשים והמערכות בכל דרגי השלטון והמנהל שעסקו בנושא. וצריך לזכור כי רק לוועדת חקירה ממשלתית יש סמכות להמליץ להעמיד לדין את האחראים או לנקוט נגדם בסנקציות מעשיות.רק לוועדה כזאת יש שיניים,שיניים שמקנה לה החוק. ויש גם לומר בברור לחברי הוועדה כי במידה ותמצא שיש מחדל,ויש אחראים למחדל,היא לא תוכל להתחמק מאמירה ברורה ונחרצת לגבי המסקנות האישיות כלפי אותם האחראים ולא תסתתר מאחורי מסרים מעורפלים על ציפיות שיש להם או היו להם מאחראים אלו.הציבור לא יקבל יותר את החמקמקות הזאת.
כמו תמיד ישלפו בעלי העניין את הספינים השחוקים על גרדומים בכיכרות כדי לייסר את מצפונו של הציבור ולעורר חמלה כלפי הנבדקים אבל לא עוד. וועדת חקירה ממלכתית כאן ועכשיו.
יום שבת, 11 בדצמבר 2010
התנצלות לטורקים מהווה ליקוי מאורות מנהיגותי
הדרישה/הקנטה של הטורקים להתנצלות הינה תמרון ברור להטיל על ישראל את ה"אשמה" לתוצאות כדי לקצור את פירות ההצלחה,חיזוק מעמדם בעולם המוסלמי
מה מתבשל בדיוק בערוצים החשאים בין טורקיה לישראל יודעים מטי מעט,אבל אם נכונה הידיעה שהתפרסמה לראשונה ברשת "אל-חורה" שישראל שוקלת לפצות את הטורקים ולהתנצל על פעולת השייטת במהלך ההשתלטות על המרמרה – אנו בדרך לתוצאה גרועה מאד של כישלון וביזיון.
למי ששכח,ספינת "הסיוע" לצדיקי החמאס בעזה אורגנה על ידי הארגון האיסלמי טרוריסטי EHH. הספינה אוישה בתערובת של מחבלים,אידיאליסטים פתאים ושונאי ישראל למיניהם. ישראל הזהירה את המארגנים ואת ממשלת טורקיה שתמכה במהלך ואף העניקה להם סיוע בפועל,שלא ינסו לבצע את מזימתם לפרוץ את הסגר הימי על עזה. מארגני השיט בתמיכה נחרצת של הממשל הטורקי התעלמו מההזהרה ומשאר הפניות של ישראל וכתוצאה אירע העימות הבלתי נמנע על תוצאותיו הקשות והידועות.
האחריות לתוצאות מוטלת באופן חד משמעי על טורקיה שבחוצפתה הבוטה מעבירה אותה לישראל ואף דורשת התנצלות ופיצויים.
אם בנימין נתניהו שוקל להיענות לדרישה הטורקית זו תהיה אחת מהטעויות הקשות שיעשה.מעבר לסטירת הלחי שתונחת על לוחמי השייטת ועל כל המשתמע מכך תהיה זו טעות שתהפוך את ישראל לבדיחה עצובה כאותה מעשיה ישנה ושחוקה (שמתאימה כמסתבר לדפוס הנהלותינו בזירה הבין לאומית) על אותו היהודי שנדרש לאכול דג רקוב ולבסוף גם הוכה וגורש.ההתנצלות של ישראל לא רק שלא תשפר את יחסי טורקיה-ישראל לטווח הרחוק,היא גם תפגע בישראל ומעמדה ייחלש. מדובר בעיוורון מנהיגותי וחוסר יכולת להבין את הטקטיקה כחלק מאסטרטגיה טורקית ברורה כשמש.
טורקיה בעיצומו של מהפך אסטרטגי שמשמעותו התרחקות מהקונספט החילוני של אטא-טורק וחזרה למהותה ההיסטורית כישות איסלמית אזורית וסיבותיה עימה. הצהרותיו רוויות המשטמה של ארדואן והברית שהולכת ונרקמת בציר טורקיה-סוריה-איראן מידה כאלף עדים על מגמה ברורה זו.מדובר במדיניות שעליה החליט הממשל הנוכחי באנקרה שנתמך ברוב קולות ציבור הבוחרים הטורקי,כפי שבא לביטוי בבחירות האחרונות.
הדרישה/הקנטה של הטורקים להתנצלות הינה תמרון ברור להטיל על ישראל את ה"אשמה" לתוצאות כדי לקצור את פירות ההצלחה,חיזוק מעמדם בעולם המוסלמי ונעיצת מסמר נוסף בארון הקבורה של התדמית הישראלית כמדינה לגיטימית ושומרת חוק.
היחסים עם ישראל ימשיכו לדעוך בקצב שיוחלט עליו באנקרה וזאת לאחר מיצוי כל שניתן להפיק מישראל מתוקף ההסכמים שנחתמו בימים טובים יותר.
צריך לקוות שנתניהו לא ישחק לידהם של ארדואן וחבריו ולא ימית עלינו קלון שאין כל יתרון לצידו.
מה מתבשל בדיוק בערוצים החשאים בין טורקיה לישראל יודעים מטי מעט,אבל אם נכונה הידיעה שהתפרסמה לראשונה ברשת "אל-חורה" שישראל שוקלת לפצות את הטורקים ולהתנצל על פעולת השייטת במהלך ההשתלטות על המרמרה – אנו בדרך לתוצאה גרועה מאד של כישלון וביזיון.
למי ששכח,ספינת "הסיוע" לצדיקי החמאס בעזה אורגנה על ידי הארגון האיסלמי טרוריסטי EHH. הספינה אוישה בתערובת של מחבלים,אידיאליסטים פתאים ושונאי ישראל למיניהם. ישראל הזהירה את המארגנים ואת ממשלת טורקיה שתמכה במהלך ואף העניקה להם סיוע בפועל,שלא ינסו לבצע את מזימתם לפרוץ את הסגר הימי על עזה. מארגני השיט בתמיכה נחרצת של הממשל הטורקי התעלמו מההזהרה ומשאר הפניות של ישראל וכתוצאה אירע העימות הבלתי נמנע על תוצאותיו הקשות והידועות.
האחריות לתוצאות מוטלת באופן חד משמעי על טורקיה שבחוצפתה הבוטה מעבירה אותה לישראל ואף דורשת התנצלות ופיצויים.
אם בנימין נתניהו שוקל להיענות לדרישה הטורקית זו תהיה אחת מהטעויות הקשות שיעשה.מעבר לסטירת הלחי שתונחת על לוחמי השייטת ועל כל המשתמע מכך תהיה זו טעות שתהפוך את ישראל לבדיחה עצובה כאותה מעשיה ישנה ושחוקה (שמתאימה כמסתבר לדפוס הנהלותינו בזירה הבין לאומית) על אותו היהודי שנדרש לאכול דג רקוב ולבסוף גם הוכה וגורש.ההתנצלות של ישראל לא רק שלא תשפר את יחסי טורקיה-ישראל לטווח הרחוק,היא גם תפגע בישראל ומעמדה ייחלש. מדובר בעיוורון מנהיגותי וחוסר יכולת להבין את הטקטיקה כחלק מאסטרטגיה טורקית ברורה כשמש.
טורקיה בעיצומו של מהפך אסטרטגי שמשמעותו התרחקות מהקונספט החילוני של אטא-טורק וחזרה למהותה ההיסטורית כישות איסלמית אזורית וסיבותיה עימה. הצהרותיו רוויות המשטמה של ארדואן והברית שהולכת ונרקמת בציר טורקיה-סוריה-איראן מידה כאלף עדים על מגמה ברורה זו.מדובר במדיניות שעליה החליט הממשל הנוכחי באנקרה שנתמך ברוב קולות ציבור הבוחרים הטורקי,כפי שבא לביטוי בבחירות האחרונות.
הדרישה/הקנטה של הטורקים להתנצלות הינה תמרון ברור להטיל על ישראל את ה"אשמה" לתוצאות כדי לקצור את פירות ההצלחה,חיזוק מעמדם בעולם המוסלמי ונעיצת מסמר נוסף בארון הקבורה של התדמית הישראלית כמדינה לגיטימית ושומרת חוק.
היחסים עם ישראל ימשיכו לדעוך בקצב שיוחלט עליו באנקרה וזאת לאחר מיצוי כל שניתן להפיק מישראל מתוקף ההסכמים שנחתמו בימים טובים יותר.
צריך לקוות שנתניהו לא ישחק לידהם של ארדואן וחבריו ולא ימית עלינו קלון שאין כל יתרון לצידו.
הירשם ל-
רשומות (Atom)
