יום שישי, 27 בנובמבר 2009

מינוי בעייתי של יועץ משפטי

במדינה מתוקנת רקורד משפטי פרטי בתחום הפלילי אינו אמור להוות בעיה במינוי יועץ משפטי בישראל, רקורד כזה הוא בעיה.
עו"ד יהודה וינשטיין הוא אישיות משפטית מקצועית ומכובדת. בר-סמכא עתיר ניסיון בתחום המשפט הפלילי בסקטור הציבורי והפרטי. הנימוק העיקרי של השר יעקב נאמן בהמלצתו למנות את עו"ד וינשטיין ליועץ המשפטי, הינו הלוחמה בפשיעה אותה מציג נאמן כיעד מרכזי של הממשלה.עם כל הכבוד ללוחמה בפשיעה (ואין ספק שהנושא נזקק לטיפול בחדר טראומה ולא במרפאות חוץ), נותרו יעדינו המדיניים-ביטחוניים בעדיפות עליונה.
לפיכך, הרקורד הפלילי לא מהווה יתרון במינוי יועץ במתכונת התפקיד הקיימת.במדינה מתוקנת, רקורד משפטי פרטי בתחום הפלילי אינו אמור להוות בעיה במינוי יועץ משפטי. במדינת ישראל זו בעיה.
במציאות בה היטשטשו הגבולות בין המחויבות ללקוח להזדהות עם הלקוח (החיבוקים והצ'פחות שבהם אנו צופים בדאגה בטלוויזיה בין העבריינים לעורכי דינם), והאתיקה המקצועית נראית כמו המלצה בלתי מחייבת – תרחף עננת חשד מעל ראש היועץ, כי החלטותיו ושיקוליו נובעים ממניעים זרים.
נכון שעו"ד וינשטיין כיהן בעבר כתובע בפרקליטות, אך מזה שלושים שנה הוא מגן על חשודים בעבריינות פלילית.
בנוסף, שימש עו"ד וינשטיין כמייצגו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשת הקבלן אבנר עמדי. מינוי של וינשטיין ליועץ המשפטי על-ידי נתניהו עלול להתפרש כטובת הנאה וכתגמול.
במהלך מינוי למשרות ציבוריות, שניחנות בעוצמה והשפעה רבה, יש להקפיד שלא רק הצדק ייעשה אלא במיוחד שהצדק ייראה.
אבל, אם מכוון השר נאמן באמצעות מינוי זה להשלים את המהלך(החיוני לטעמי) של פיצול התפקיד בין היועץ לראש התביעה – ניתן להבין את ההיגיון של נאמן במינוי זה.
השאלה הגדולה תיוותר לגביי סיכוייו של נאמן להעביר בממשלה החלטה לפיצול כזה וסיכוייו לדעתי קלושים. נציגי ההגמונים בממשלה יילחמו בחירוף נפש להותיר את התפקיד ללא שינוי. נתניהו אינו מצטיין במתן גיבוי לנאמניו וייסחף מן הסתם לכיוון שאליו תנשב הרוח. ואנחנו, כמו תמיד, נישאר עם שוקת שבורה - מומחה לפלילים שיושב ובוהה בקבינט הביטחוני.
פורסם ב NEWS1 27.11.2009

יום שלישי, 24 בנובמבר 2009

תעלומת הריבית

כל מה שהצלחתי להבין מפעילותו של הנגיד מסתכם בריבית. הבנתי שלנגיד יש סמכות חשובה ונכבדה – להחליט על העלאת הריבית.

מבחינתי בנק ישראל הוא תעלומה גדולה והנגיד של בנק ישראל - חידה. להדיוט כמוני מצטייר הנגיד כדמות זחוחה שמופיעה אחת לכמה שבועות בטלוויזיה וממלמלת משפטים לקוניים במבטא אנגלוסקסי.

כל מה שהצלחתי להבין מפעילותו של הנגיד מסתכם בריבית. הבנתי שלנגיד יש סמכות חשובה ונכבדה – להחליט על העלאת הריבית. או להחליט על הורדת הריבית. או להחליט שלא להוריד וגם לא להעלות את הריבית. זהו. כלומר, כל המוסד הנאצל הזה שעובדיו משתכרים לחלוטין לא רע(ויש אומרים יפה מאד) מתמקד באמצעות נגידו בהנעת גורם אחד ובודד מעלה ומטה – הריבית. ממש כמו אותה הפרסומת של הנשים ההרות המועסקות בפעל למיצים.שנים התייסרתי בספקות על מסקנותיי אלו.

הייתכן שכל המערכת הזאת והמלומד שבראשה אינם עושים דבר להוציא את ההתעסקות בריבית?

ערב שבת אחד בכנס חברים שבו מלובנות בדרך כלל בעיות של אקטואליה ונושאים הרי עולם.(הנושא שטופל בערב ההוא עסק בסירובה של ציפי לבני להצטרף לממשלה של נתניהו). באחת האתנחתאות העזתי לזרוק לקלחת השיחה את השאלה המציקה.


לכמה דקות השתררה דממה שהופרה בצחקוקי מבוכה. לבסוף אחד החברים(כלכלן עתיר ניסיון במקצועו) הביט בי ברחמנות ואמר: "אתה יודע עד כמה מורכבת ואחראית העבודה של בנק ישראל?" "לא" עניתי במבוכה. האיש הביט בי ברחמים ואמר "אם לבני פטריוטית אמיתית היא תצטרף לממשלה לחזק אותה במבחנים שעוד צפויים לנו".מרגע זה קלחה שיחה ערה בנושא הרכבת הממשלה כששאלתי נותרה ללא מענה.בלית ברירה הבעתי גם את דעתי בנושא מהלכיה של קדימה.

והנה שוב קורא אני בעיתונים שהנגיד העלה את הריבית ב 0.25 אחוז. 0.25! מה יהיה עכשיו? המחירים יעלו? ירדו? נקבל תוספת יוקר? מס הבצורת ייגנז? מחיר הדלק שוב יעלה? ומה עם הביטוח של האופנוע שלי? אין לי מושג. גם אם אבקש מחברי המומחים שיסבירו לי – משם לא תבוא הישועה. וכך נותרתי בתוככי תעלומת הריבית הגדולה והחיים נמשכים כאילו אין סטנלי ואין בנק ישראל.

יום ראשון, 22 בנובמבר 2009

זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי


ארגון "בצלם" פרסם בעיתונות הכתובה מודעת אבל שחורה שהתפרסה על עמוד שלם, וזה עיקר לשונה: "נמאס לנו ונמאס לכם מאיתנו", כך בפולניות צחה ונרגנת מנסה המודעה להעיק על מצפוננו.למה זה נשמע לי כמו: 'אוי אוי, אתם לא אוהבים אותי מספיק?'. למה זה נשמע לי כמו 'התפטרות של אבו מאזן?'.
נראה שיש לי גם תשובה לכך. כשהארגון הצדקני הזה זנח את האובייקטיביות המינימלית ותפס צד, הוא איבד גם את התומכים הפוטנציאליים שלו. הוא איבד את האנשים ההגונים שבאמת ובתמים מתנגדים להתנהגות קלגסית – אך מבינים יפה את מורכבות המצב שהצבא נתון בו. בצלם הפך לגדעון לוי.
מובן שה"גדעון לויים" נוהים אחריו בהתלהבותם הקנאית, אך כל החבילה הזו הידרדרה לשוליים הדחויים. היה להם סיכוי טוב להצליח אם היו עושים עבודה מהימנה. אך כמנהג השמאלנים, הם בחרו בדרך הסטניליסטית – אם יחזרו על שקר אלף פעמים הוא יהפוך לאמת. זה לא שאין מקרים חריגים שבהם חיילים או שוטרים נהגו בניגוד לפקודות והנורמות, וודאי שהיו ויהיו מקרים כאלה ויש להשריש אותם.בצלם נהגו "לגבות עדויות" מהפלשתינים ולהתייחס אליהן כאל אינפורמציה שאין עליה עוררין. כל מענה צה"לי הוצג על ידם כמריחה חקירתית.
הדים לגישה שלהם מצאנו בדוח גולדסטון, שקבע כי לצה"ל יש "רקורד מזעזע" בתחקיריו הפנימיים. דוח גולדסטון בנוי מאותן הלבנים שמייצר בצלם.ארגון שמתיימר להיראות ככס הקדוש של ישראל איבד לחלוטין את אמינותו ואת אמון הציבור בו, אך זכה באהבתם של כל השמאל הליברלי, האנטישמים, הערבים ושאר שונאי ישראל. אז שלא ייבבו לנו באמצעות מודעות מגוחכות בעיתון.
כמו כל שמאלן טוב, גם לבצלם נדמה שהציבור מטומטם וכל עשרת הקבין של המוסר והחוכמה ניטלה על ידם.
פורסם ב: NEWS1 בתאריך 22.11.2009

יום שבת, 21 בנובמבר 2009

זו אולי טרפה אך זו כנראה נבלה.

על שלושה חטאי הבג"צ ועל ארבעה לא אשיבנו. הוא נמנע מריסון משפטי והתערב כמנהגו בהחלטה של המחוקק, הוא עצר מיזם שעשוי היה להקל על עומסי השב"ס ולשפר את תנאי הכליאה והוא גרם לנזק כספי של מאות מליוני שקלים לקופת המדינה.


אני חושב כי טרוף ההפרטה שתקף את ממשלות ישראל הוא רע לאזרחי המדינה אך אני גם חושב שהשתלטות המשפט העליון על המדינה הוא רע לא פחות.

גם כשעיקרון ההפרטה הגורפת הינו פסול,צריך לבדוק עניינית ולגופו של דבר כל מהלך כזה.רווחיות עסקית של זכיין אינה בהכרח פגיעה בסיסית בזכויות מקבל השרות. הבג"צ עוד לא הפנים שאנחנו לא המצאנו את הגלגל. יש תקדימים בעולם שמהם ניתן ללמוד ולהפיק לקחים. בתי סוהר פרטיים הונהגו במעוזי זכויות האדם כמו ארה"ב, אנגליה וצרפת
ואפילו אבירי זכויות האדם שלנו אינם יכולים להטיל דופי בהחלטות של המדינות האלה בנושא הנדון. בניגוד לפסיקתה של השופטת בייניש איש במדינות דמוקרטיות אלו לא זועק כי הסידור הזה פוגע בזכויות האסירים.

השופטת בייניש פסקה בתרועה גדולה כי היעילות בהפעלת כלא פרטי(שעליה הבג"צ אינו מערער),אינה ערך עליון וכי "הזכויות הבסיסיות ביותר(!) של האסירים יפגעו. איך בדיוק יפגעו הזכויות הבסיסיות אלו הגברת בייניש?

הריי ההפעלה של מתקן כליאה פרטי תעשה תחת פקוח הדוק של השב"ס,על פי נהלי השב"ס ובצמוד להוראת החוק – פקודת בתי הסוהר. האפשרות כי שיקולים עסקיים של בעלי ומפעילי המתקן ירעו את תנאי הכליאה קלושה עד אפסית. אין בהנמקות הפסיקה של הבג"צ כל בסיס לאפשרות מעשית של הרעת תנאים מהותית כזאת. החלטת הבג"צ מתקבלת כפופוליסטית בהקשר להתנגדות הציבורית הכללית להפרטות(שהיא צודקת בפני עצמה)ולא כנכונה ועניינית.

אלטרנטיבה מעניינת מציעה השופטת בייניש למתקני כליאה פרטיים. במקום לשלם לזכיין 220 ₪ ליום כליאה- להשתמש בכסף כדי לבנות בתי סוהר חדשים ולהכשיר מאות סוהרים חדשים. כמה נפלא. העניין הוא שהגברת בייניש לא חיה כנראה בתוך עמה ואם היא מצפה שהאוצר יקצה את אותם עשרות המיליונים הדרושים ליישום המלצת הבג"צ – הרי שהיא חולמת באספמיה. בעולם המציאותי אנחנו נשאר עם אותם החורבות הדחוסות שימשיכו להתנהל בידי צוותי שב"ס יגעים והאסירים ימשיכו לחלום מתוך הדרגשים שלהם על תנאי כליאה שדומים לאלו הנהוגים בארצות המערב.


על הבג"צ לתת קרדיט לרשויות האכיפה בישראל שידעו לקיים פיקוח על קבלני משנה, איכות עבודתם והקפדתם לעמוד בדרישות החוק. פסיקת הבג"צ משדרת למעשה חוסר אמון במחוקק וחוסר אמון ברשויות דבר שהוא חמור ביותר ברמת העקרונות הבסיסיים של משטר דמוקרטי.

כנסת ישראל אישרה תיקון לפקודת בתי הסוהר שמתיר הקמת כלא פרטי. זו החלטה של המחוקק נציג הציבור וכאן אמורה להרשם נקודה. אך הבג"צ כמנהגו ונאמן להצהרתו כי בעיניו הכל שפיט – הפך את החלטת נציגי הציבור על פיה.

על שלושה חטאי הבג"צ ועל ארבעה לא אשיבנו. הוא נמנע מריסון משפטי והתערב כמנהגו בהחלטת המחוקק, הוא עצר מיזם שעשוי היה להקל על עומסי השב"ס ולשפר את תנאי הכליאה והוא גרם לנזק כספי של מאות מליוני שקלים לקופת המדינה עקב הצורך לפצות את הזכיין.

עוד החלטה בג"צית הפוגעת באימון הציבור במערכת המשפט שהעמידה עצמה מעל הכל.
פורסם ב NEWS-1 בתאריך 21.11.2009

יום שבת, 14 בנובמבר 2009

מחוץ לתחום

טירוני כפיר בהניפם שלטי מחאה פגעו במרכיב החשוב ביותר של הצבא משמעת המניע האידיאולוגי אינו מעניין וגם לא רלוונטי
▪ ▪ ▪
חורף 1966. אוהל כיתת טירונים. אני עומד בדום זקוף ליד מיטת שדה מסודרת בקפידה. שמיכה מתוחה, תד"ל ופק"ל הדוקים קפל"ד וחגור מונחים בניצב. המ"כ מתקרב אלי בפנים קפואות. המ"כ מביט בי בעיני קרח ובשבריר שניה הופך את המיטה על תכולתה."סדר את הברדק" הוא מסנן ואני במהירות אוסף את הציוד, מקפל מיישר ומניח במקום. "אמרתי סדר את הברדק" נובח המ"כ תוך שהוא הפוך את המיטה בשנית ולאחר מכן בשלישית.כך הועבר לנו המסר העיקרי של הצבא. משמעת ברזל. כך הפנמנו בימי הטירונות הראשונים שצבא פירושו משמעת. מה שקלטנו ברגליים נעשה מובן מאליו בהמשך דרכינו כחיילים ומפקדים. צבא ומשמעת הם תאומי סיאם.טירוני כפיר, בהניפם שלטי מחאה פגעו במרכיב החשוב ביותר של הצבא. משמעת. המניע האידיאולוגי אינו מעניין וגם לא רלוונטי. האידיאולוגיות בצבא מופנות לאזור שמוגדר כ"מחוץ לתחום". מי שאינו מבין או שאינו רוצה להבין עובדה יסודית זו פוגע ישירות במדינה שבא הוא חי. המגויסים לצבא מגיעים ממגוון אידיאולוגיות,מגזרים ודעות. בבקו"מ כל זה נעצר. השמאלנים, הימנים, כיפות סרוגות או שחורות, המתנחלים, העולים, בני המיעוטים מעבירים סוויץ' למצב של חייל עד לביקורם הבא בבקו"מ. ואוי לנו אם לא. מי שיפעל נגד העיקרון הזה יהיה אחראי לפלנגות שיחליפו את צה"ל.ישראל היא מדינה דמוקרטית והממשלה שלה היא הריבון. הצבא הוא זרועה הביצועית-ביטחונית של הממשלה. הצבא מבצע את החלטות הממשלה. לא גיליתי כאן סוד גדול אבל כדאי לחוגים מסוימים לשנן את המשפט הזה ביום ובליל עד שיופנם. מי שהסידור הזה לא לרוחו שיצביע בבחירות לכנסת עבור סידור אחר. מי שמחליט לפגוע בצבא באמצעות סוסים טרויאניים פוגע בכולנו. אם לאותם גורמים יש השגות על התנהלות הצבא ומשימותיו שיאוצו ללוביסטים שלהם בכנסת. שם יפעלו לשנות החלטות/גזירות/כוונות. אל תשלחו ידכם אל צה"ל.היו לממשלה החלטות קשות והיו גם החלטות רעות. כולן היו חוקיות וכולן התקבלו על-ידי אנשים שבחרנו אותם למשול. כמוכם כמוני כאבתי תוצאות לא מעטות של החלטות אלו. את מה שהיה לי לומר על זה אמרתי וכתבתי. בבחירות לכנסת הצבעתי כפי שחשבתי והערכתי. לא תמיד צדקתי אבל תמיד ידעתי שאין דרך טובה יותר לחיות במדינה של אלף דעות.ועל הצבא לפעול ביד קשה ולגדוע מתוכו את הגורמים שמייצגים את התופעות האסורות האלה. שיקבלו צל"שים, שלמונים וכיבודים מחוץ לגדרותיו של הצבא ולאחר שירצו את עונשם בכלא. כך יפעל הצבא אם הוא חפץ חיים. אחרת ימעל במחויבותו למדינה.צרמה לי התפעלותו של אל"מ אורן אבמן, מח"ט כפיר מדרך הביצוע של הנפת השלטים בטקס סיום הטירונות, כפי שהתבטא בכתבה שפורסמה היום בנושא בידיעות אחרונות: "אירוע תקשורתי מעורר הערכה שצריך להילמד בבתי ספר לתקשורת". כך שח המח"ט. לא זה המסר הרצוי שהצבא יעביר. זו לא הדרך למגר תופעות כאלה. זו במובן מסויים רוח גבית להן גם אם נאמרו לצרכי אוירה חיובית.וכמה מילים אישיות לקיצונים. מבחינתי האישית (אם דעתי חשובה) קיצוני משמאל שקול לקיצוני מימין. מי שפוגע במדינה בגלל אמונה א' או אידיאולוגיה ב' הוא מבחינתי אותו מפגע. מי שמסרב פקודה הוא סרבן וסרבן הוא סרבן ימני או שמאלני אין כל הבדל בינהם. מי שמחליש את הגדרות שלי מסכן את הבית שלי. ולא מעניין אותי למה הוא עושה את זה. יכול להיות שאני קרוב לדעות שלכם ויכול להיות שלא. בנושא הזה תמיד תמצאו אותי מולכם ולא לידכם. והיו בטוחים שלא אמצא שם לבד. האחריות לבית השלישי היא של כולנו. לא מתאים לעם ישראל לשחזר טעויות שבגינן כמעט ואבדנו הכול.
פורסם ב: NES1 14.11.2009

יום ראשון, 1 בנובמבר 2009

צריך להחליף חייטים



ישראל זקוקה נואשות לשיטה ייחודית, שיטה שתושתת על עקרונות דמוקרטיים, הומניים, אך תדע להכליל אלמנטים שיעדיפו את שלומה וקיומה של המדינה על פני כל עיקרון נעלה אחר
▪ ▪ ▪
תגיות: דניאל פרידמן יעקב נאמן דוד בן-גוריון

ניתן להסיק ברמה גבוהה של ודאות מהניסיון שנצבר בשישים ואחת שנות קיומה של מדינת ישראל כי שיטת הממשל והמשפט אינה תואמת את צרכי המדינה.מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שעצם קיומה שנוי במחלוקת. ישראל היא גם המדינה היחידה בעולם שקיומה הפורמלי והפיזי נתון באיום קבוע ומתמשך. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שכעשרים אחוז מאזרחיה מתנגדים להגדרת המהות של המדינה, ובכך מהווים איום פוטנציאלי על קיומה כמדינת לאום של העם היהודי.ההתייחסות של הקהילה הבינלאומית לישראל באמצעות מוסדותיה, האו"ם על מגוון ועדותיו, ובית הדין הבינלאומי בהאג הינה פועל יוצא של מצבנו המיוחד.רב-תרבותיתמקובל לאפיין את ישראל כמדינה של חברה רב-תרבותית. מודל כזה מתהווה בדרך כלל כתוצאה מכיבוש צבאי, הסכמים טריטוריאליים או הגירה. מדובר בתהליכים היסטוריים שלא פסחו על-אף אומה, כך שאין לדבר על תהליכים אלו במושגים של צדק ומוסר, אלא במושגים של פרגמאטיות היסטורית כשכל מדינה פעלה ותפעל על-פי האינטרס של עצמה.ישראל היא מדינה רב-תרבותית מיוחדת במינה. כל השוואה למדינה רב-תרבותית אחרת אינה במקומה. אם ניקח כדוגמה את אותם המהגרים שהציפו את ארה"ב במחצית הראשונה של המאה העשרים, המהגרים הגיעו לשם כדי להיות אמריקנים ולא כדי להפוך את אמריקה ליישות שונה ממה שאבותיה המייסדים הגדירו אותה. המהגרים נשבעו לחוקה, לדגל ולמורשת של ארה"ב כדי להיות אזרח נאמן שווה זכויות וחובות במדינה הזאת. צאצאיהם הפכו לאמריקנים לכל דבר.הגדרתה של ארה"ב כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מותנית בנאמנותם של כל אזרחיה לעקרונות האלה. אין אזרחות על תנאי - או שאתה אזרח נאמן או שאינך אזרח כלל.צרכים מיוחדיםישראל מאפשרת קיום של רמות אזרחות שונות, חלקן פטורות מחובות וחלקן פטורות מקבלת מהותה הבסיסית של המדינה ואף רואים בה את אסונם. מכוח עובדות אלו, מדינת ישראל הינה מדינה ייחודית שכל מודל קיים של ממשל ושפיטה אינו תואם את מצבה וצרכיה, ולכן עליה להתנהל על-פי מודל ייחודי.מדינת ישראל הוקמה על-ידי התנועה הציונית כדי להוות מקום על פני הגלובוס שבו יוכלו היהודים לחיות בבטחה תוך מימוש תרבותם וערכיהם. מדינת ישראל הוקמה כמדינת לאום ולא כמדינת כל אזרחיה. מצבם המיוחד של היהודים לאורך ההיסטוריה אינו מותיר אפשרויות רבות להבטחת המשך קיומם הלאומי והדתי מעבר לאפשרות הקיימת של מדינה עצמאית ליהודים.ברוח האופנה של הטרמינולוגיה החיובית אנחנו מדינה עם צרכים מיוחדים. מכך יוצא שכל חליפה קיימת, ממשלית או שיפוטית, שמלבישים עלינו תהיה קצרה מדי או ארוכה מדי, ולכן עלינו לפנות לחייט מקצועי ויצירתי שימדוד, ישקול, ישרטט ויתפור את אותה החליפה שתאפשר לנו ללכת עם ולהרגיש עם וגם להיראות לבושים לעיני הילד מהקהילה הבינלאומית, שתמיד מוכן לצעוק לעברנו שאנחנו עירומים."האדם הנאור" ו"האיש ברחוב"איתרע גורלנו ועל תקן החייט המקצועי התיישבה חבורת משפטנים בעלי אג'נדה שחברו, כמאמרו של פרופ' מנחם מאונטנר, לקבוצה של "ההגמונים לשעבר" ומנחילים ערכים ושיטות שלא תמיד עולים בקנה אחד עם השקפת עולמם של מרבית אזרחי המדינה.הפער בין "האדם הנאור" (דימוי שמייחס ההגמון לעצמו ולבן דמותו) לבין "האיש ברחוב" שאותו אכנה "האדם הנבון" (שמצופה ממנו לקבל את השקפת עולמו של ההגמון לאחר שיואיל ההגמון להסביר בסבלנות את פסיקותיו), קשה לגישור מפאת הכוח השיפוטי שנטל לעצמו ההגמון.התעקשותה של חבורת הגמונים משפטיים לתפור לנו חליפה הומנודמוליברלית שנרכשה ישירות מבתי האופנה של המערב גורמת לנו להיראות רע. כמו באגדה על העורב שחשק להיות יונה, ציבע את נוצותיו בלבן והחל לעכס בחברת יונים שסילקוהו אחר כבוד חזרה לעדתו. אך גם שם ציפתה לו הפתעה ואכזבה כשנזרק בשל נוצותיו הלבנות.מידות מיוחדותעם כל הביקורת וההסתייגויות, אין לי צל של ספק כי משטרים דמוקרטיים וליברליים עדיפים על כל שיטה קיימת וכך גם מערכת משפט שנשענת על ערכים אלו, אך גם אין לי צל של ספק שהסגנון הזוהר הזה בפרשנותו הקיימת אינו תפור עלינו תרתי משמע. ואין כאן סתירה אלה פיכחון עצוב.המשתמע מכך, הוא שישראל זקוקה נואשות לשיטה ייחודית, שיטה שתושתת על עקרונות דמוקרטיים, הומניים, אך תדע להכליל אלמנטים שיעדיפו את שלומה וקיומה של המדינה על פני כל עיקרון נעלה אחר. עם כל חשיבותו של עיקרון זכויות האזרח קודם, מדינה במצבה של ישראל חייבת לתת עדיפות לזכויותה כמדינה, וזאת עם כל הצער שבדבר.יחד עם ההסכמה וההבנה שדמוקרטיה היא שיטת הממשל העדיפה, ראינו לא מעט אסונות ותקלות שנבעו מיישומה הטוטאלי. הדמוקרטיה העלתה את הנאצים לשלטון, הרסה את החברה והמערכת השלטונית בעירק והעניקה למחבלי החמאס, קנאי האיסלאם הקיצוני וסרבני ההכרה בישראל את השלטון בעזה.הדמוקרטיה עדיפה אך לא לכל אחד, לא על כל מרכיביה ולא בכל מחיר. נקודה. דמוקרטיה, כמו חליפה, יש לתפור על-פי מידותיה ומצבה של כל אומה.משנים וכופרים?הניסיונות לשפר את ביצועי מערכת הממשל והשפיטה בישראל נתקלו תמיד בהתנגדות חריפה של כהני השיטה הקיימת. יוזמי השינוי הוצגו ככופרים בעיקר, כאינטרסנטים, או ככאלו שמפריעים לבני האור. דניאל פרידמן חש את נחת זרועם וגם גורלו של השר נאמן לא יהיה שונה.שינוי השיטה והתאמתה לצרכים המיוחדים של מדינת ישראל הינה אתגר שמונח לפתח ביתן של הקהילה המשפטית והאקדמיה שלנו, אך נראה שחבורת החייטים הזאת אינה יודעת לספק לנו את הסחורה. ככל שהתנהלותם מורחבת ומעמיקה, כך מצבנו הולך ורע, ופוטנציאל האיום על המדינה והחברה במגמת עלייה מתמדת.לא ברור איך הפכנו מאותם יהודים שהגו תיאוריות חברתיות וכלכליות, הובילו מהפכות והיו מעורבים בעיצוב משטרים באירופה, לחברה שאינה מצליחה להנהיג ממשל ומערכת משפט התואמים לצרכיה ומסתפקת באימוץ של מיטות סדום שונות."נחליף המומחים", אמר בן-גוריון כשהבין כי יועציו ומומחיו לא יממשו את חזונו. נחליף החייטים, צריך לומר היום כדי שיתפרו לנו חליפה ההולמת את מידותינו.

פורסם ב NEWS1 ב 1 לנובמבר 2009