אבירי מסדר הדמוקרטיה - לאן?

עם כל הכבוד לדמוקרטיה, ישנה שאלה שאין מנוס מלשאול אותה: האם המדינה תשרוד בתוך ההפקרות הזאת שהדמוקרטיה, בכוונותיה הטובות, מקדשת? נושאי צלב הדמוקרטיה מטיפים ומסבירים לנו מה לא צריך לעשות. הבעיה היא שאיש מהם אינו אומר לנו מה כן צריך לעשות ▪ ▪ ▪ תגיות: בנימין נתניהו אהוד ברק איתן כבל ציפי לבני (שפיצר) ממשלת ישראל בג"צ קול העם חופש הביטוי אז ציפי לבני נגד החוק ל"מניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם" ונגד ועדת חקירה פרלמנטרית. "מדינה רודפת אזרחיה", זועקת לבני, חוק איסור החרם נועד בעיניה "לסתום את פיהם של אזרחי המדינה". לא פחות. ובנימין נתניהו קל הרגליים, אלו שנשאוהו רחוק ככל האפשר מאולם המליאה, נגד ועדת החקירה הפרלמנטרית ובעד חוק איסור החרם (או שמא ההפך?). ואהוד ברק וסיעתו המרשימה 'עצמאות', "מאוד לא אוהבים את חוק החרם" (שזה אומר מה...?) וכמנהגו נגוז ונעלם מההצבעה. מיכה חריש, יו"ר העבודה, מתריע מהפיכה לא דמוקרטית "שאינה מקבלת ערכים אוניברסליים של כיבוד האחר" (ומיהו "האחר"? סתם ולא פירש כמובן). איתן כבל, מנציגיה הבולטים של "העבודה", מכריז בגבורה כי "מדובר בחוק פחדני שמהווה חלק מסדרת חוקים פשיסטיים". חיליק בר, מזכ"ל "העבודה" (יש דבר כזה), הצהיר כי "אנחנו נלחמים על אופייה של מדינת ישראל, על עתידה בקרב מדינות העולם". וכולם רוממות הדמוקרטיה בפיהם והם נשבעים להגן עליה עד טיפת דמנו האחרונה. עם דבוקה כזאת של אבירי חיל תינצל בוודאות הדמוקרטיה, כמה מרשים. עם כל הכבוד והיקר לדמוקרטיה, השאלה שאין מנוס מלשאול היא אם המדינה עצמה תשרוד בתוך ההפקרות הזאת שהדמוקרטיה בכוונותיה הטובות מקדשת. נושאי צלב הדמוקרטיה מטיפים ומסבירים לנו מה לא צריך לעשות. הבעיה היא שאיש מהם אינו אומר לנו מה כן צריך לעשות, שלא לדבר על כך מה הם עצמם אמורים לעשות לנוכח ההתקפות המשולבות על הריבונות והלגיטימיות של מדינת ישראל. יוזמי החוק לפחות קמו ועשו מעשה. אולי התוצר אינו מושלם, אבל נותן מענה סביר כלשהו לבעיה שמסלימה מיום ליום. מה המדינה הדמוקרטית צריכה לעשות נגד אלו שמסיתים נגדה? נגד אלה שמממנים את ההסתה הזאת? נגד אלו שמגדירים את קציני הצבא ומנהיגי המדינה (כולל ציפי לבני ואהוד ברק) כפושעי מלחמה וגורמים להוצאת צווי מעצר נגדם? נגד אלו שמחרימים תושבים של עיר שהוקמה על-ידי ממשלה דמוקרטית? נגד שיווק מוצרים שמקורם במפעלים שהוקמו כדין על-ידי ממשלה דמוקרטית? נגד החרם על חוקרי האקדמיה שלנו? נגד כל אסופת המערערים על הריבונות שלנו? נגד הגיס החמישי שחותר ללא לאות נגד אושיות המדינה? מה כן צריך לעשות - לבני/ברק/נתניהו? הרי בקשקשת הם חזקים מאוד, אבל בלעשות מעשה הם "על הבנקט". ואולי החרמות והחתרנות לגיטימיים בעיניהם? ואולי המטריה האווירית של "חופש הביטוי" סוככת על כל הפוגע, מחבל, מחרים ומסית נגד המדינה? אם כך, התלהמותם הנחרצת נגד החוק מובנת לחלוטין, מובנת אך מעוררת בעיה אחרת: אם חשיבותה של הדמוקרטיה עולה על זו של המדינה גם אם היא הופכת למכשיר להרס המדינה, לשם מה אנו צריכים מדינה? למה כל הדם שנשפך, השכול, ההקרבה של בני אדם שנתנו את כל מה שיש להם כדי שתהיה ליהודים מדינה משלהם? בואו נקבל את עצתה של הגברת הזקנה מהבית הלבן, הלן תומאס, לחזור לפולין ולגרמניה. הרי יש שם בדיוק את מה שבלעדיו לא היינו מתקיימים בגולה משך אלפיים שנים – דמוקרטיה! מי יודע, אולי עשינו טעות היסטורית כשהחלטנו להמיר את הדמוקרטיה האירופית מאירת הפנים לעם היהודי במדינה קשת-יום שתושביה לוחמים על קיומה מלחמה סיזיפית. אז גבירתי ורבותי שרואים עצמם כמנהיגינו, אם אין לכם פתרונות מעשיים לבעיות קיומיות - אז אחת מהשתיים: או שתחזרו לעשות לבתיכם ורובכם הוכחתם יכולות מרשימות בתחום הזה, או שתפסיקו לקשקש ולעשות רושם על כל מיני חוגים "נאורים" ונאורים בעיני עצמם, והתחילו לפעול כמו נציגים של אותם בוחרים ששלחו אתכם לכנסת. אתם יושבים שם כדי להגן על המדינה ולא על אלו שמחפשים כל דרך ואמצעי להכחידה ולהעלימה מהמפה. אני מוכן גם להניח שהכוונות שלכם טובות, אבל ברור לאן הן מובילות, ובמקום הזה כבר היינו.

נאום הימנים השמאלנים לידיעת בנימין נתניהו.

אני ימני בהשקפותיי המדיניות אבל שמאלני בדעותיי החברתיות. אני רואה את ממשלת הליכוד מנהלת מדיניות חברתית שהורסת את החברה בישראל. אני רואה את מצוקת שכבות הביניים ואת העשירון העליון שהולך ומתפקע מעושר כששאר האזרחים נאנקים ונלחמים לשרוד את החודש.מישהו כאן חייב להתעשת ומהר.

אני ימני. אני ימני כי זהו שקלול דעותיי,השקפותיי ואמונתי. אני מאמין בציונות,במדינה של העם היהודי שחייבת לשמור על רוב יהודי,בזכותנו על הארץ הזאת,אני גם יודע שלא כבשנו דבר מהמדינה של הפלסטינים, כי מעולם לא הייתה ישות כזאת.אני יודע בדיוק איזו מדינה שלטה ביהודה ובשומרון עד למלחמת ששת הימים וזו לא הייתה פלסטין. אני מכיר את כל הגורמים בתהליך התעמולתי והאינטרסנטי שבאמצעותו סולפה ההיסטוריה והפכה אותנו לכובשים ולקלגסים, תהליך שהושתת על עקרונות התעמולה הפאשיסטית-סטליניסטית ,שטיפת מוח שיטתית ומתמשכת שצרבה בתודעה של דעת הקהל העולמית את מושגי היסוד המסולפים והפכה ישראל למדינה שהלגיטימיות שלה מוטלת בספק.

אני ימני שמודע ותומך ללא סייג בזכויות של אזרחי המדינה שאינם יהודים, הזכות להיות אזרח שווה זכויות,תוך נאמנות מוחלטת למדינה כהגדרתה ומהותה – מדינת העם היהודי.

אני ימני פראקטי שמודע לתהליכים המדיניים שהתרחשו ומתרחשים בעשרים השנים האחרונות, ימני שמקבל את עיקרון המדינה הפלסטינית המפורזת שתקום בגבולות בטוחים ומוסכמים וזאת תוך שמירה

על גושי ההתיישבות העיקריים ביהודה ושומרון וסיפוחם המלא למדינת ישראל.

ימניותי הולכת וגוברת ככל שהשמאל הרדיקלי הולך ומקצין. אני רואה בפעולות ההסתה וההמרדה של השמאל הרדיקלי התהוות של "גיס חמישי" מובהק שנושא בחובו פוטנציאל של סיכון קיומי למדינה. אני חושב שהמדינה מגלה סלחנות מופלגת שאינה במקומה כלפי התופעה ההרסנית הזאת.

אני ימני בהשקפותיי המדיניות אבל אני שמאלני בדעותיי החברתיות. אני רואה את ממשלת הליכוד מנהלת מדיניות חברתית שהורסת את החברה בישראל. אני רואה את מצוקת שכבות הביניים שמצבם מחמיר משנה לשנה,את המיסוי העקיף שמעלה את יוקר המחיה,מוצרי הצריכה,תשלומי החשמל,המים,הארנונה ,המכונית הפרטית שהפכה למחלבת כסף,עלויות הביטוח הדרקוניות של רכב חסכוני דו-גלגלי, את המס ההזוי על הדלק ועלויותיו הבלתי נסבלות, את מחירי הדיור המפלצתיים,המשכנתאות שהופכות יותר ויותר לבלתי ניתנות לפירעון, את העלויות המטורפות של מערכת החינוך ומוסדות ההשכלה הגבוה בפרט ובעיקר את סדר היום המעוות של ממשלת ישראל שמתגאה בהישגים שמשמעותם קופת המדינה גדושה בכסף,עשירון העליון שהולך ומתפקע מעושר ושאר האזרחים נאנקים ונלחמים לשרוד חודש אחר חודש. אני לא מבין למה הכסף הזה צריך למלא את הקופה במקום להקל באמצעותו את הנטל הכבד מנשוא שעל כתפי הציבור.

אני רואה את בני ובנותיי שסיימו שרות צבאי קרבי ופיקודי,מנסים להיאחז בציפורניהם(ובציפורנינו) במשרות שאינן מתגמלות,בהלוואות שנלקחות חדשות לבקרים ,הלוואה שמנסה להחזיר את קודמתה,

כדי להגיע לדיור משלהם, להשלים לימודים והעיקר לעבור את החודש מבלי שפקיד הבנק יתקשר ויאיים בסגירת החשבון. אני שומע מהם ומחבריהם דברים שאינם נעימים לאוזני על עתידם במדינה הזאת,מדינה שבראיה היסטורית מהווה את הנס היחיד,המובהק והממומש שקרה לעם היהודי באלפיים השנים האחרונות נס שחיי המדף שלו הולכים ומתקצרים.

ולכן אני שמאלני חברתי וימני מדיני. ולא מעניין אותי שהקרן הישראלית החדשה(שיש לי בטן מלאה על מרבית פעולותיה),תומכת בהפגנת הסטודנטים ובהפגנת הרופאים. מי שמציג הפגנות אלו כהפגנות פוליטיות של השמאל הוא בעיני מגמתי או עיוור או טיפש.

ההפגנות האלה חוצות הגדרות פוליטיות. הן מונעות על ידי צעירים שמגוון השקפותיהם המדיניות הן מכל

קצוות הקשת הפוליטית, ולכן אני שמאלני חברתי וימני מדיני. רבים מהם,כמוני,ימניים בדעותיהם המדיניות,מצביעי מפלגות הימין אך תומכים במדינה שיש לה אג'נדה סוציאליסטית חברתית,שהנהגתה מסוגלת לגלות אמפטיה לשכבות שמתקשות להתעשר ורוצות לחיות ברווחה ובכבוד. אמפטיה שאיננה מס שפתיים בלבד אלא כזאת שרוצה ויודעת לחלק את משאביה באופן צודק יותר ושווה יותר לכלל אזרחיה ולא לקבוצה שמנכסת לעצמה את כל השליטה על המשק וכוחה הולך ומתעצם על חשבון מצוקתם של שאר האזרחים. צעירים אלו מאסו במדיניות של קפיטליזם חזירי ובהבטחות נבובות שלעולם אינן מתממשות.

זו תהיה מהפכה חברתית צודקת שאין לה ולא כלום עם הפוליטיקה המדינית. וכדאי שראש ממשלתנו יתעשת ויקרא את המציאות החדשה הזאת בעיניים נטולות פילטרים שהונחו על חוטמו על ידי יועצי אחיתופל ובעלי עניין. האמון בנתניהו אינו קיים ולא היה קיים מעולם,אם חפצה נפשו לשרוד במקום שכל כך כמהה אליו ואליו יצאה נפשו – כס ראש הממשלה – כדאי שישנה את המדיניות הכלכלית-חברתית מקצה. תחילה ברמת הקונספט ואחר במעשים יעילים ונמרצים בשטח, תוכנית כלכלית וחברתית שמעוגנת בחקיקה וכבולה בלוח זמנים בלתי מתפשר ולא בנאומים ומצגות פתטיות כי זמנו הולך ואוזל.

וגם הגיע הזמן שנגלה למר נתניהו סוד שנעלם ממנו משום מה. אנחנו הרוב נתניהו,אנחנו הרוב ולוו דווקא אלו שרועשים ומצלצלים ללא הרף בשולי הימין והשמאל והרוב במדינה דמוקרטית בסכומו של דבר קובע.

המשט והמטס שנגוזו בקול ענות חלושה

ככה זה כשעובדים עם הראש ולא רק עם הגפיים.הניסיון הפתטי להסב את המשט ל"מטס" שבמהלכו נחתו בנתב"ג קומץ מפגינים מקצועיים,צווחו את אשר צווחו ונשלחו למכלאה עד לגרושם מהארץ העצים את תודעת הכישלון בקרב מתכנני הפרובוקציה שניסתה לקרוא תגר על הריבונות הישראלית.

נראה כי הפרק הדרמטי בתולדות המשט(והמטס-עאלק) מאחורינו. מבחינת מארגני הפרובוקציה הזאת היה כאן כישלון מביך. נשיאים ורוח שהניבו פלופ קלוש שמעבר לפרסום המקומי הותיר את תושבי כדור הארץ אדישים לחלוטין למראה השייטים המאוכזבים שקראו קריאות קרב למיקרופונים בעוד נוצותיהם מרוטות. סאגת המשט שיזמו צדיקי העולם בהנהגת הארגון "ההומניטארי" IHH ,(אותו ארגון שגינה בחודש שעבר את חיסולו של אביהם הרוחני אוסמה בין לאדן) הכריזו על יציאה לדרך והצהירו כי משימתם המיידית היא להאכיל את רעבי עזה "הנצורה" , כשכל התכונה הזאת נועדה אליבא ד'ראש הארגון בלוונט ילדרים,להביאם לבסוף אל היעד הגדול – כיבוש אל אקצה, או כלשונו של ילדרים "להשלים את המסע האיסלמי לאל אקצה".

למסע הזה מצטרפים תוך הזדהות מוחלטת עם יעדי ה IHH ,פרובוקאטורים מקצועיים מאירופה,(גם יהודים כמובן) וכן נציגות נכבדה של הנהגת ערביי ישראל בטיבול רדיקאלים "סמולנים" משלנו.

והנה התפוגגו להם הכוונות וההצהרות בדומה לבועות סבון עד שאחרון המתלהמים הוסב משייט נועז,מבקיע סגרים ימיים ללוחם מוטס שיצווח בנתב"ג "FREE PALESTIN !".

כך או אחרת ברור לכולם שהחבר'ה האלה כשלו ולכישלון הזה יש הרבה אבות ורובם לשם שינוי נמנים על כוחותינו.

ראשית,הצלחנו לגרום לטורקים להבין שטיפסו על עץ גבוה שהאינטרסים שלהם אינם מונחים בצמרתו. העץ הזה מתנדנד והטורקים מגששים את דרכם חזרה לקרקע היציבה שעליה דרכו קודם. לפתע מסתבר שפג הגבוי הנמרץ שהעניקו לפרובוקאטורים מה IHH, ובמקומו השמיע אחמט דאווטאולו,שר החוץ הטורקי סדרה של זמירות חדשות .

אחרי שמוצו האיומים והאזהרות לישראל "שלא תנסה להשתלט בכוח על המשט" ו "שלא תעשה את אותה הטעות שנעשתה בשנה שעברה אחרת טורקיה תגיב בתגובה ראוי" שחרר דאווטאולו קריאה למארגני המשט "להמתין ולראות איך ישתנו התנאים ברצועה בעקבות פתיחת המעברים על ידי המצרים וכינון ממשלת אחדות פלסטינית". למחרת,התייצב דובר ה IHH,חוסיין אורוץ' מול המיקרופונים,ובמקום קריאות הקרב שהשמיע שבוע קודם לכן על נכונותו שלו ושל צאן מרעייתו להפוך לשהידים(אופציה שהוא שומר לעצמו לטווח הזמן העתידי) ,מלמל ברוח נכאה כי "עקב המצב המחמיר בסוריה וזרם הפליטים ממנה,עשוי סדר היום של הארגון להשתנות".

.בינתיים ספינת הדגל "המאווי מרמרה" הזכורה לרע.(שקברניטה,במשט הקודם ובמענה לקריאות חיל הים לשנות כיוון השיב "שיתקו וחזרו לאושוויץ" והוסיף "אל תשכחו את ה 11 בספטמבר") – אותה מרמרה נשכחה לאנחות באחד מרציפיו הנידחים של נמל איסטנבול ואינה יכולה להפליג בראש ארמדת הישע -"לאור הנזקים שגרם לה חיל הים הישראלי".

במקביל התחוללו מספר תופעות ימיות נדירות בכמה מכלי השיט שתכננו להסתער על עזה,תופעות שגרמו לארכובות מתכת,צירי הינע וכנפי מדחפים להיסדק ולהתעקם, דבר שאינו תרם ליכולות השיוט של אותן הספינות.

תרומה מהותית לסיכול המשט תרם הממשל בארה"ב שהבהיר כי הפעילות הזאת אינה לרוחו ולא תשרת את האינטרסים הטורקים וכן (ובמיוחד) ארגון "שורת הדין" התומך בכל מרצו וכישרונו בנפגעי טרור ועדיין מכבד את הגדרתו כארגון זכויות אדם. הארגון הזה הזהיר את חברת הביטוח "לוידס" שמבטחת את מרבית כלי השיט בעולם שאם תבטח את ספינות המשט – תוגש נגדה תביעה משפטית על הסכמתה לבטח ספינות שמצהירות על כוונה לבצע פעילות הנוגדת את החוק הבינלאומי. כן הזהירה "שורת הדין" את חברת תקשורת הלוויינים INMARSAT, חברה בבעלות אמריקנית ואנגלית שמספקת רשתות תקשורת לספינות בים התיכון, שהיא מסתכנת באחריות פלילית ובתביעות ענק כספיות, אם תספק שירותי תקשורת לספינות המשט לעזה. "שורת הדין" מבססת את אזהרותיה על החוק האמריקני שאוסר סיוע לאויבים של מדינה ידידותית ועל החוק למניעת סיוע לטרור, שבפרשנותו העדכנית מכליל את החמאס ואת ה-IHH תחת ההגדרה הלא מחמיאה ארגון טרור.

כתוצאה הודיעה "לוידס" כי לא תבטח את ספינות המשט וההערכה היא שאלמלא בוטל המשט היתה גם INMARSAT יוצאת בהודעה דומה. ראוי לציין כי ללא תקשורת וללא ביטוח, אין אפשרות מעשית לקיים משט של כל כלי שיט מרמת סירה ומעלה.

אין גם לפסוח על החריש שנעשה ע"י משרד החוץ וגורמי ממשלה אחרים שתוצאותיו באו לידי ביטוי בטיפול הבלתי מתפשר של קפריסין ויוון בכל ניסיון יציאה מנמליהם ללא היתר של ספינות המשט. אכן עבודה יפה.

ככה זה כשעובדים עם הראש ולא רק עם הגפיים.הניסיון הפתטי להסב את המשט ל"מטס" שבמהלכו נחתו בנתב"ג קומץ מפגינים מקצועיים,צווחו את אשר צווחו ונשלחו למכלאה עד לגרושם מהארץ העצים את תודעת הכישלון בקרב מתכנני הפרובוקציה שניסתה לקרוא תגר על הריבונות הישראלית. אין ספק שניסיונות כאלה או דומים יהיו גם בעתיד אך הלקח שנלמד אצלנו מהפיאסקו של הטיפול במשט הקודם ומכלול הפעולות שננקטו בעקבותיו יגרום לזוממים לשקול בכובד ראש את כדאיות המזימות שירקמו.

המסקנה שנגזרת מכל הסיפור הזה, היא שאותן סיסמאות בנאליות לכאורה שלאורן התנהלנו בעבר בהצלחה - "בתחבולות תעשה לך מלחמה" ו"המעז מנצח" - עדיין תקפות מאז שטבע אותן מי שטבע.

חוק החרם במבחן הדמוקרטיה

תהליך הדה-לגיטימציה של ישראל שהשמאל הרדיקאלי הניע וממשיך ללבותו במרץ מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל ולכן יש לבלום אותו בכל האמצעים החוקיים שעומדים לרשות המדינה. לצורך כך יש פרלמנט שיושבים בו נציגים של כל גווני העם ולצורך כך על הפרלמנט לחוקק חוקים שיביאו לידי ביטוי את רצון הרוב.

ההתנפלות על חוק החרם ויוזמיו שברה שיאים חדשים בענף התחרותי הישראלי של הציניות והצביעות. כל הפאניקה,ההיסטריה והולכת האימים של מתנגדי החוק על גווניו נשענת על כרעי תרנגולת. מנסים לזרות לנו חול בעיניים באמצעות מצגי שווא והטמעת פרשנויות מסולפות למושגים שלכאורה אינם אמורים להיות במחלוקת. פגיעה אנושה בדמוקרטיה! רמיסת זכויות יסוד! חופש הביטוי הקדוש חולל!

מצווחים מהאגף השמאלי כש"המרכז" מחרה ומחזיק אחריהם במפתיע. החוק אינו בג"יצ שולף היועץ המשפטי של הכנסת את נשק יום הדין ואכן,העליון ביומרה שניכנס לעצמו לקבוע ערכים שגזורים מהאג'נדה הפרטית שלו,ולהתערב ברגל גסה בעבודת המחוקק – מהווה את רשת הביטחון של קואליציית מתנגדי החוק הנסערת. בואו נבחן באופן רציונאלי האם כצעקתה.

העיקרון הבסיסי של "חופש הביטוי" הינו האפשרות להביע בכתב או בע"פ כל דעה,רעיון,השקפה ללא מורא וללא הגבלה ועל כך אין מחלוקת.העניין הפיזי היחיד שקשור לחופש הזה נוגע למנגנון שמניע את הלשון בפקודת המוח. חופש הביטוי הוא גם החופש להפגין במגבלות החוק. חופש הדיבור אינו כולל להחרים או להסית לחרם על פעילויות,מוצרים או מקומות שהמדינה בחרה לקיים באמצעות ממשלה נבחרת,בהליך תקין ודמוקרטי שמשקף את רצון הרוב. פעילות כזאת של החרמה לא רק שאינה מהווה "חופש ביטוי" אלא ניסיון לכפות את רצון המיעוט על הרוב באמצעים פסולים וכעת גם לא חוקיים.

חרם כזה הוא זה שפוגע בדמוקרטיה,הוא זה שרומס את זכות הייסוד של הרוב לנהל את עניני המדינה מתוקף היותו הרוב ולכן החרם הוא מעשה אנטי דמוקרטי בעליל.

יוזמי החוק נמצאים בחזית מלחמת הקיום שמנהלת מדינת ישראל נגד קואליציה רחבה של דורשי רעתה. אלו ששוללים את עצם קיומה,אלו שמציגים אותה כבלתי לגיטימית ואלו שבראש סולם הערכים שלם הציבו עקרונות שמשמשים כמכשיר להשגת המטרות של הקבוצה הראשונה.

הרוב של הציבור הישראלי הציב מעל העקרונות החשובים בפני עצמם של הדמוקרטיה עקרון אחד חשוב יותר בעיניו. ההישרדות. ההישרדות והקיום של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

ואם הדמוקרטיה בפרשנותה הטוטאלית מסכנת את הקיום הזה,תואיל המטרוניתא להתכבד ולשבת בחדר ההמתנה עד שינוטרלו האימים הקיומיים.אנחנו נקבל אותה גם אחרי דיאטה מסוימת שתשיל כמה קילוגרמים מגופה.

תהליך הדה-לגיטימציה של ישראל שהשמאל הרדיקאלי הניע וממשיך ללבותו במרץ מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל ולכן יש לבלום אותו בכל האמצעים החוקיים שעומדים לרשות המדינה. לצורך כך יש פרלמנט שיושבים בו נציגים של כל גווני העם ולצורך כך על הפרלמנט לחוקק חוקים שיביאו לידי ביטוי את רצון הרוב.והרוב רוצה מדינה יהודית דמוקרטית ברוח אבות הציונות,בית לאומי,התיישבות,קוממיות,ראו ערך מגילת העצמאות.זו דמוקרטיה.

הפרשנות הרחבה לחופש הביטוי של השמאל מכלילה בחופש הזה גם פעולות של חרם וגם הסתה לחרם. פעולות אלו בעידוד ומימון של גורמים אינטרסנטיים בארץ ובחו"ל "הניבו" למדינה מעמד של מוקצה מחמת מיאוס. קציני צבא ונציגי ציבור הפכו לנרדפים ומאוימים כפושעי מלחמה,אומנים ו"אומנים" מחרימים ומסיתים לחרם על תושבים ומוצרים,חרם,הסתה ונידוי באקדמיה,באיגודים מקצועיים,הפגנות שטנה בנוסח ליל הבדולח,משטים ומטסים שנועדו לערער על הריבונות הישראלית שבאה לביטוי בפעילות לאבטחת ביטחונה,פעילות התואמת לחוק הבין לאומי.

הנזק שנגרם למדינה הינו אדיר ולכן במלחמה כמו במלחמה צריך לנקוט בכל פעולה חוקית כדי למנוע תבוסה. חוק החרם של ח"כ זאב אלקין הינו חוק לגיטימי,דמוקרטי ומתבקש. ולאלו שזועקים חמס צריך לאמור בפשטות: א.אנחנו לא נבהלים. ב.ככל שתחריפו את הפעילות נגד המדינה כך תמצאו מולכם יותר חוקי הגנה ובלימה מסוג זה. הרוב הציוני במדינה לא ישב בחיבוק ידיים לנוכח המלחמה שהכרזתם על הציונות ועל דמותה ומהותה של מדינת ישראל.

ולסיכום כמה מילים על ההנהגה שלנו.תילי תילים של מילים כבר נכתבו על העדר מוחלט של מנהיגות בעידן המסוכן הזה שישראל מצויה בו. החסר הזה הובא במלואו לביטוי בהתנהגות של ראש הממשלה ושר הביטחון שהעדיפו להעלם ולהתנתק מכל מעורבות בהליך החקיקה ובמיוחד בהצבעה על אישור החוק. זו נקודת שפל חדשה של אנשים שמתיימרים להנהיג אותנו ומבקשים את קולותינו בקלפי. לשאלה הנצחית כמה נמוך אפשר לרדת התשובה כמסתבר הינה עד אין סוף.כמה עצוב וכמה עלוב.

צל"ש וטר"ש

צל"ש וטר"ש

מאת: אלכס נחומסון

אהובה תומר,ליאור בוקר ויצחק מלינה זכרם לברכה,לא נקלעו לכרמל הבוער במקרה. הם הגיעו לשם מתוקף תפקידם ונשארו במקום בגלל האחריות,בגלל האומץ ובגלל כל מה שהניע ועיצב אותם כל חייהם ועל כך הם ראויים לצל"ש.

טקס הענקת הצל"שים שנערך בבנייני האומה בירושלים נועד בעיקר להעניק את המעט האפשרי. את הוכרת המדינה לאלו שחרפו את נפשם(בומבסטי אבל מדויק)כדי לנסות ולהציל אחרים.

מרבית העיטורים ניתנים ליחידים במצבים של כשל מערכות. כמות הצל"שים עומדת ביחס ישר לגודל ולהיקף הכישלון. מלחמת ששת הימים הניבה 263 עיטורים ומלחמת יום הכיפור – 546 , בתום מלחמת לבנון הראשונה הוענקו 74 עיטורים ובשנייה 135. במלחמות ה"מוצלחות" מרבית הצל"שים ניתנים על יוזמות התקפיות ודבקות במשימה ובמלחמות הכושלות על חילוץ והצלה. במלחמות הכושלות מספר הצל"שים כפול כי נדרש מהפרט אותו מאמץ עילאי והרואי שנדרש פחות כשהמערכה מתנהלת כהלכה ואין בכך חדש. השרפה בכרמל כמו כל מחדל אחר הייתה בראש ובראשונה תוצאה של כשל מערכות.

צדק המפכ"ל דודי כהן כשעמד על דעתו לקיים את הטקס במועדו. יותר מדי לשונות רעות רחשו ובחשו בנושא. גורמים ששמו עצמם שופטי-כורסא וחרצו את דינם לגבי התנהגותם של הקצינים תומר,בוקר ומלינה זכרם לברכה. "שופטים" שמתיימרים לדעת מה גרם או הניע כל אחד מהקצינים שנספו, איזה מידע היה להם בזמן אמיתי שעליו התבסס שקול דעתם.האש השתוללה והרוח שבשה תוך שניות כל הערכת מצב שניתן היה לקיים בתוך הכאוס הזה. לפתוח את הציר ולאפשר תנועה למעלה? לסגור ולהחזיר את הרכבים לאחור? מה עדיף להורות במצב הכאוטי הזה? יש למבקרי הכורסא שלנו תשובה לזה? מישהו מהם היה מתמודד אחרת עם הדילמות?דבר אחד ברור. אהובה תומר, ליאור בוקר ויצחק מלינה לא נקלעו לכרמל הבוער במקרה. הם הגיעו לשם מתוקף תפקידם ונשארו במקום בגלל האחריות,בגלל האומץ ובגלל כל מה שהניע ועיצב אותם כל חייהם ועל כך הם ראויים לצל"ש. הם ובני המשפחות שלהם. "חשוב להראות" אמרה נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש למשפחות השכולות שעתרו נגד הענקת הצל"שים,"חשוב להראות שמי שאינו בורח משדה הקרב הוא גיבור".

גם את אנשי השב"ס שפעלו בזירת השרפה אסור לשפוט.איש לא יקבע אם החלטתם שלא להוריד את הצוערים מהאוטובוס הייתה שגויה בנסיבות שנוצרו. בדיעבד כולנו חכמים.

כל זאת לא סותר את ההבנה,ההזדהות והסימפטיה למשפחות צוערי השב"ס שנספו. להם יש פרספקטיבה משלהם ואת הכאב הפרטי שלהם, מבחינתם היה מחדל(והיה מחדל) שכתוצאה ממנו אבד להם היקר מכל. הם ראויים לתשובות ולהסברים, הם חייבים לדעת כי מי שאחראי/האחראים לאסון ייתנו את הדין על רשלנותם או מחדליהם, אבל וכפי שהוסיפה בצדק רב השופטת בייניש בפנייתה למשפחות השכולות "חשבו אם אתם במלחמה הנכונה" ובכך היה יותר מרמז שיש לחפש את האשמים במקומות שבהם מיהרו לכבות את הפנס בזמן שכולם מחפשים את המטבע, באותם חדרי הישיבות ששם הוחלט על ביטול הפעלת היסעורים מבלי להותיר אלטרנטיבה, במקומות שהובטחו תקציבים למערך הכבוי ובפועל ייבשו את המערך הזה,במקומות שנהנו ממנעמי התפקיד וכיבודיו ולא דפקו על השולחן ולא חשבו להתפטר כשהיה ברור שהמערך שבאחריותם לא יספק מענה לאסון שבשער,כל אלו שרוחצים בניקיון כפיהם מהווים את הכתובת הנכונה לטר"ש ולדרישותיהם של המשפחות השכולות לקבלת צדק. קציני המחוז הצפוני הם הטובים בטרגדיה הזאת והם ראויים לצל"ש ולכל הוקרה שניתן להעניק.

התהום הפעורה בנינו לבינם

התהום הפעורה בינינו לבינם

תהום עמוקה-עמוקה [צילום: פלאש 90] אין לפלשתינים פרופ' אסא כשר שיכתיב להם קוד אתי. קוד כזה, זר לתרבותם. להם יש את "אללה הוא אכבר" שמושמע בלהט פנאטי במהלך כל רצח; ולנו, מול הקברים הפתוחים של קרבנות הטבח החייתי, יש קריאה אחרת: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" שתי הקריאות הללו הן שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו ▪ ▪ ▪ התרבות הזאת שמקיפה אותנו מצויה מעברה של תהום. תהום של פערי מוסר, פערים של ערכי אנוש. נציגיה של התרבות הזאת מגיחים תדיר מהאפלה ומנחיתים לשפל חדש את כל מה שאנו רוצים להאמין שמגדיר אנושיות. לחדור לבית פרטי באשר הוא, לשסף גרונות של הורים וילדים שישנים במיטותיהם - זהו מעשה ידיהם של יצורים שלנצח לא יהיה לנו איתם דבר משותף. "הודנות" ו"תהאדיות" - יהיו על-פי צורכי השעה. לא מעבר לזה. אם למישהו עוד לא ברור עם מי יש לנו עסק, אחרי שהגיבור הלבנוני סמיר קונטאר רוצץ באבן את ראשה של עינת הרן בת הארבע בחוף הים של נהריה; ואחרי שרויטל אוחיון עם שני ילדיה, נועם ומתן, נטבחו במיטתם שבקיבוץ מצר מידיו של סירחן הגיבור - בא הרצח של משפחת פוגל מאיתמר כדי להבהיר למסרבי ההפנמה שזה החומר האנושי שעימו אנחנו מתמודדים. אנו נתונים במלחמה מתמשכת מיום שקמה המדינה. במלחמה גם אנו קיפדנו חיים של ילדים ואזרחים חפים מפשע, אך המוות הזה היה בלתי מכוון ובלתי רצוי. כמה שדאבנו והיכינו על חטא לאחר כל מקרה ואירוע, ככה שמחה וצהלה יש אצלם כשגיבוריהם מניפים את סכיני הטבח נוטפות מדם הילדים. ולא שמעתי על פרופסור אסא כשר שלהם שיכתיב להם קוד אתי. קוד כזה זר לתרבותם. להם יש את "אללה הוא אכבר" שמושמע בלהט פנאטי במהלך כל רצח. כך קרא מוחמד עטא בזמן שפוצץ את הבואינג אל תוך מגדל התאומים הגדוש באזרחים, וזאת קריאתן של כל המפלצות-מתפוצצות באוטובוס או במסעדה או במעבר-חציה ובתוך קבוצת בנות שהלכו לחגוג את חג הפורים בתל אביב. זאת הקריאה של מבצעי הלינץ' לדורותיהם, גם כשהם יורים אחד בברכיו של השני ושוחטים איש את אחיו בתאבת דם. לנו, מול הקברים הפתוחים של קרבנות התאבה החייתית הזאת, קריאה אחרת: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל". שתי הקריאות האלה - "אללה הוא אכבר", "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל" - הן שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. הן שתי פלנטות שניצבות אחת מול השנייה משני עברי תהום. תהום תרבותית ומוסרית, תהום שלא ניתנת לגישור.

---

צדק צדק תרדוף

צדק צדק תרדוף? הצחקתם את שופטי ישראל!

שחר גרינשפן בימים טובים יותר, שלעולם לא תזכה להם עוד האחראים לעסקה: המדינה והעליון איתמר לוין לשופטת התעבורה בפתח תקוה לא הייתה למעשה ברירה אלא לאשר את עונשו המגוחך של הנהג שלא העניש בכלום את מי שהותיר את הנערה שחר גרינשפן משותקת ונטל ממנה למעשה את חייה לרשימה המלאה המקרה של שחר גרינשפן בת ה-12, שנדרסה על-ידי שיכור שסטה למדרכה ו"פיצפץ" את ראשה של הילדה, היווה שיא מרושע חדש של מערכת משפט השבויה באידיאולוגיה שיפוטית דרקונית אחותה של שחר: "שחר לא צד בתביעה הזאת. התביעה התנהלה בין מרק פטריק למדינת ישראל, שהאינטרסים שלה הם קודם כל לחסוך כסף, לחסוך זמן" > "מערכת המשפט: שחר גרינשפן היא לא יותר ממס' זהות" ▪ ▪ ▪ תגיות: כבוד האדם וחירותו אם היה לנו לאן ללכת לשנה-שנתיים, צריך היה לעזוב את המדינה ובפרק הזמן הזה להרוס ולבנות מחדש כמה מערכות מרכזיות. אחת מהן היא מערכת המשפט. כתבתי לא מעט בטור שלי באתר זה על העוולות שנגרמות מהכרעות הדין ההזויות שמושתות על עברייני תנועה אלימים/מסוממים/שתויים/ברחנים (כל אחד בנפרד או כולם יחד), עוולות כלפי הקרבנות והציבור כולו, עוולות שמקורן בקונספציה שיפוטית עאלק-הומאנית/ליברלית, שתוצאותיה הפוכות מיומרתה – להיטיב עם האנושות. בכל פעם שנדרשתי לעסוק בנושא, היה זה כתוצאה משבירת שיא חדש של פסיקה צינית/אטומה ו/או מרושעת. נהג משאית בריון שרצח משפחה, שתיין מסומם שדרס למוות רוכב אופניים ונס על נפשו העלובה, עבריינים חסרי-מצפון שדרסו שתי נשים, האחת למוות והשנייה לגורל של נכות וכאב מתמשך ונמלטו מזירת הפשע, ועוד אירועים אכזריים שיצורים חסרי צלם-אנוש גרמו להם וחמקו מעונשם. בכל המקרים נרקמו עסקות טיעון מפוקפקות או נגזרו עונשים מגוחכים, או שהתקבלו ערעורים שהפכו גזרי דין סבירים לבדיחה עצובה. המקרה של שחר גרינשפן בת ה-12, שנדרסה על-ידי שיכור שסטה למדרכה ו"פיצפץ" את ראשה של הילדה, היווה שיא מרושע חדש של מערכת משפט השבויה באידיאולוגיה שיפוטית דרקונית. יושבת לה שופטת תעבורה, הגברת טל אוסטפלד-נאוי, מקשיבה בקשב רב (כך אני רוצה להאמין) לפרטי המקרה המצמרר וידה אינה רועדת כשהיא חותמת על הכרעת הדין שכולל שלושה אלמנטים: עבודות שירות, פסילת רישיון למספר שנים ואלף שקל קנס (!!!). מספרים לי שכבולות ידיה של השופטת לעסקת טיעון שגובשה על-ידי המדינה ושבית המשפט העליון מצווה על ההיסטנציות שתחתיו לקבל את העסקות האלו כלשונן. על כך אני יכול לומר משהו צלול וברור (שיסלח לי אלוהים על גסות הרוח הנקודתית): זה מעניין את האיבר שמשמש לנו בדרך כלל לישיבה! מבחינתי (כאזרח), העליון, הפרקליטות וכבוד השופטים בכל הרמות והתחומים, כולם-כולם מייצגים את מערכת המשפט הישראלית. מבחינתי (כאזרח), המערכת הזאת צריכה לתת לי שירות הוגן, הגון, צודק, מידתי, ולספק לי באמצעותו את הביטחון והצדק שהמדינה אמורה להעניק לאזרחיה שומרי החוק. ואם המערכת הזאת כשלה והתוצרים שלה מערערים את ביטחוני, מחסלים כל מרכיב של הרתעה מלבצע פשע, מתעללים נפשית בקרבנות הפשע ומנמקים את מחדליהם בפרוצדורות ובפילוסופיות פלצניות לגבי איזשהם ערכים אולטרה-הומאניים של זכויותיזם רדיקלי שכולו (לדעתם) נחלת העבריין – אז שיחזירו לי (כאזרח) את המפתחות (אני משלם להם משכורת) ויילכו לגדל כבשים. המצב הזה, שמערכת המשפט מתנהלת בתוך עצמה, תוך התעלמות מוחלטת מהאינטרס הציבורי – חייב להיפסק.

"מערכת המשפט: שחר גרינשפן היא לא יותר ממס' זהות" כותבת על כך מכתב יעל גרינשפן, אחותה של שחר, בדם ליבה: ▪ ▪ ▪ "אני מחפשת את המילים המתאימות לתאר את הכאב שלי כרגע, ופשוט לא מוצאת. שום דבר לא מספיק כדי לתאר את הכעס שאני חשה, ואת האכזבה, העלבון והעצב הזה... מרק פטריק פגע באחותי ובחברה שלה. חברתה נפגעה באורח קל, ושחר נפגעה באורח אנוש. היא התנדנדה שבוע בין החיים למוות, הייתה שרויה בקומה במשך חודש וחצי... כבר שנה ושלושה חודשים שאני מחכה שאחותי הקטנה, שהייתה ימים ספורים לפני חגיגות בת המצווה שלה, שאת יום הולדתה חגגנו לה כשהיא שוכבת בטיפול נמרץ, מונשמת, תקום על הרגליים, ותצחק ותרקוד... היום, ה-6.3.11, התקיים דיון בבית המשפט לתעבורה בפ"ת, דיון בו תובעת המדינה את מרק פטריק. הדיון שהיה אמור להתקיים בשעה 10:00 הוקדם ספונטאנית לשעה 09:00 לערך וכשאני ומשפחתי הגענו בשעה 09:30 הדיון כבר הסתיים. אף אחד לא הודיע לנו דבר. כאשר ביקשנו לעיין בפרוטוקול, נשלחנו למזכירות וטורטרנו מהמזכירות לשופטת ובחזרה במשך כמעט שעתיים. לבסוף, כאשר הפרוטוקול היה בידי, חשכו עיניי. נחתמה עסקת טיעון בה נאמר שמרק פטריק, אותו אדם שנהג שיכור, עלה על מדרכה ופגע בילדה בת 12 שחיכתה שהאור ברמזור יתחלף לירוק, קיבל קנס על סך אלף שקלים, עבודות שרות בהיקף של 600 שעות, רשיונו נשלל ל-6 שנים והוא קיבל מאסר על תנאי... האדם שלקח מאחותי את החיים, שהרס משפחה שלמה, הולך לחיות את חייו כאילו דבר לא קרה. הזדעזעתי לקרוא את הפרוטוקול, בו נאמר שתוצאות התאונה היו "די קשות" ונאמרו שם שקרים בנוסח "ניסה לבקר בבית החולים אך גורש משם", מה שלא היה ולא נברא... מרק פטריק לקח לשחר את החיים. מרק פטריק נהג בשבת אחרי הצהריים, בעודו שיכור, עלה על אי תנועה, וריסק לה את הראש. אני רוצה לצרוח בקולי קולות, ואין מי ששומע. לאף אחד במדינה הזאת לא אכפת מצדק ומהגיון בריא. אכפת להם שהוא "הודה וחסך זמן שיפוטי יקר", על-פי הפרוטוקול. לא אכפת להם שכבר שנה ושלושה חודשים מהחיים של אחותי אבדו. הזמן הזה לא נחשב בעיניהם... הלב שלי שבור, וכואב, ואני מרגישה כאילו לקחו את הלב השבור שלי היום ודרכו עליו. לא עברנו מספיק עדיין. לא מספיק שאבא שלי נאלץ לסחוב את אחותי כי המדינה לא מאשרת לנו לבנות מעלית בבית, או שעשרות אלפי שקלים יוצאים מכיסם של הורי על-מנת לשלם על הטיפולים של שחר. לא מספיק שנאלצנו לשמוע רופאים מספרים לנו שאחותי הקטנה, למעשה כבר מתה... שחר לא צד בתביעה הזאת. היא מעולם לא הייתה. התביעה התנהלה בין מרק פטריק למדינת ישראל, שהאינטרסים שלה הם קודם כל לחסוך כסף, לחסוך זמן. למי אכפת שדורכים על בני אדם בדרך... שחר היא קודם כל ומעל הכל-בן אדם. מבחינת בית המשפט, היא לא יותר ממספר זהות. המערכת לא תבוא ותסתכל לה בעיניים, כי לא אכפת לה. בתי המשפט, הפרקליטות – מנסים לסמן כמה שיותר וי על דברים, לא למצות את הצדק... אנחנו לא צד במשפט. אבל אני לא יכולה לשתוק, אני לא יכולה לתת לזה לעבור ולהתעלם ולהמשיך הלאה, אז אני מבקשת, תפיצו את זה. אני רוצה שכמה שיותר אנשים ידעו מה קרה לשחר". אז גם אני לא יכול לשתוק ומה שנותר לי לעשות, זה למקסם את זעקתם של שחר, יעל ומשפחתן בתפוצה רחבה ככל הניתן עד שתנפץ הזעקה הזאת את חומות האטימות של מערכת המשפט, ותהיה זו תרומתי הצנועה לחברה שנפגעת על-ידי אלו שאמורים להגן עליה.

---

מינוי הרמטכ"ל במבחן המנהיגות

ראש הממשלה נתניהו, צריך להתעשת במהירות כי האחריות היא עליו והוא זה שייתן בסופו של דבר את הדין על האדמה החרוכה שמותיר שר הביטחון שלו,בגיבויו המלא.
נתניהו צריך להתעשת ולקבוע את הקביעה היחידה האפשרית וההגיונית במצב שיצר. להאריך את הקדנציה של גבי אשכנזי עד סוף השנה ולאפשר בכך את מיצוי ההליכים לבחירת היורש הראוי.


אין לי כוונה להמשיך ולדוש ופרטי המינוי של האלוף יואב גלנט, הליך שכולו תערובת מבעבעת של
שיקולים אישיים,גחמות ומשחקי אגו אינפנטיליים. אין צל של ספק שאם הליך בחירת הרמטכ"ל היה מתקיים ביושרה,באחריות,על פי מנהל תקין ומונע משיקולים של טובת המדינה,כפי שהליך כזה חייב להתנהל – לא היינו מגיעים למצב העגום שבו צה"ל,המדינה והנפשות המעורבות מצויים כעת.

מעבר להתנהלות העקומה של מקבלי ההחלטות יש להדגיש כי כל הזכויות שצבר האלוף גלנט כקצין צבא
מקצועי,אמיץ,נבון ומוערך(ואין על כך עוררין), לא יעמדו לו אם ממצאי המבקר מיכה לינדנשטראוס מעוגנים בראיות משפטיות חותכות ואם האלוף חתם ביודעין על תצהיר שקרי. חד וחלק. אין לי יומרה וכלים לחוות דעה על ממצאים אלו אך יש לזכור כי מדובר בגורמים מוסמכים שחקרו ובדקו וחובה על כולנו לקבל את הממצאים שלהם,בין אם הם נוחים או לא. כך גם נהג ובצדק היועץ המשפטי העו"ד ויינשטיין כשפסק כי לאור ממצאי המבקר אינו יכול להגן על המינוי של האלוף.

צריך את הפרסה הזאת להניח במהירות מאחורינו ולמחוק אותה מהפרוטוקול ההיסטוריה של מדינת ישראל.

אלו ממחוללי הפרסה הזאת שאמורים להתבייש הם חסרי בושה ולכן גם אין לצפות שיכו על חטא.
את הביקורת הקשה שהטיחה וועדת החוץ והביטחון בה"ה נתניהו ברק הם הרוויחו ביושר.
נדמה לי כי דבריו של ח"כ בנימין בן אליעזר ,חבר הוועדה מתמצתים את ביקורתה ואמירתה של הוועדה על ההליך ותוצריו - "כמי שהיה שר ביטחון" אומר בן אליעזר, "אני קובע שההחלטה הזו היא פגיעה בביטחון מדינת ישראל. ללכת להפקיר את הביטחון בגלל אובססיה אישית של אדם שהחליט לא לתת שנייה אחת לרמטכ"ל אשכנזי להמשיך, יותר משזה שיקולים זרים – זו פגיעה בביטחון מדינת ישראל. אי אפשר לנתק את ההחלטה הזו ממה שקורה במרחב שלנו. אינני מופתע מההחלטה של ברק, זה מתאים לו. אני מופתע מההסכמה של ראש הממשלה לקבל מה שהחליט ברק. צר לי שאדם (גלנט – פ"ו), בגלל טמטום של מערכת, היה צריך לשלם מחיר יקר אחרי יותר מ- 30 שנה שהוא משרת את המדינה".

דבריו החריפים ,החדים והברורים של בן אליעזר אמורים להדהד בראשים של כולנו. החל מהקומבינאטורים שבהנהגה שכנראה מאבדים את הפרספקטיבה שמחייבת את התפקיד שהם ממלאים וכלה בנו,אזרחי המדינה שהקרקס הזה מתנהל על חשבון עתידנו בחבל ארץ זה.

מדובר בראש וראשונה בכשל מנהיגותי של ראש הממשלה ושר הביטחון.

האדון ראש הממשלה נתניהו, צריך להתעשת במהירות כי האחריות היא עליו והוא זה שייתן בסופו של דבר את הדין על האדמה החרוכה שמותיר שר הביטחון שלו,בגיבויו המלא.
נתניהו צריך להתעשת ולקבוע את הקביעה היחידה האפשרית וההגיונית במצב שיצר. להאריך את הקדנציה של גבי אשכנזי עד סוף השנה ולאפשר בכך את מיצוי ההליכים לבחירת היורש הראוי.

כל החלטה אחרת,כולל מינוי זמני של סגן הרמטכ"ל לחודשיים תהיה החלטה רעה ותוצאה של שיקולים אישיים של גורמים שרואים את טובת עצמם בלבד.
אני בטוח כשתעשה פניה כזאת לרא"ל גבי אשכנזי,מידת האחריות הלאומית שלו תגבר על כל שיקול אחר
כולל דחית הטיול המתוכנן למזרח הרחוק .

מהות הפיוז הקצר של אובמה

מה "הבגידה" האמריקנית במובארק משדרת למשטרים אחרים? לשליטים של ערב הסעודית למשל? כעת ברור למלך עבלללה אבן עבד בן-עזיז איך תנהג ארה"ב כשמפגינים סעודיים יגדשו את כיכרות ריאד ומה בדיוק שווה הברית שכרת עימה
▪ ▪ ▪
תגיות: סדאם חוסיין ברק אובמה
לנשיא ארה"ב ברק אובמה היו שלוש אפשרויות תגובה להתקוממות במצרים. הוא יכול היה לתמוך במובארק ולסייע לו,הוא יכול היה לצודד במתקוממים או לשתוק ולהמתין. אובמה בחר באפשרות השניה. מדוע מיהר ברק אובמה לצאת בדרישות לרפורמה ולהזהיר את מוברק מפני שפיכות דמים?. מה מהות הפתיל הקצר של אובמה ועל מה מושתת שיקול דעתו?.

ארה"ב שרואה עצמה נושאת את דגל הדמוקרטיה והליברליות נוהגת כמיטב המסורת המערבית והולכת עם אמונותיה כמעט בעיוורון עד לסוף. כמו אותם מלכים, נסיכים ואבירים אירופאים שהנהיגו את מסע הצלב לשחרור ארץ הקודש מהמוסלמים, בשם הכס הקדוש כשעל העולם לעבור לדום. הנפשות הפועלות במחזה הקלאסי הזה התחלפו, גם התפאורה שונתה, ושמו של הכס הקדוש הוחלף לדמוקרטיה, אך המהות נותרה בעינה. אנו יודעים מה טוב עבורכם אומרים הצלבנים החדשים גם כשהמציאות טופחת בפניהם פעם אחר פעם.

סליחה על הבנאליה, אך קשה שלא להזכיר כי איינשטיין כבר הגדיר את המושג "טיפש" כאחד שחוזר על אותן הפעולות ומצפה לתוצאה שונה. ארה"ב מתעקשת לקבל תוצאה שונה. שום דמוקרטיה כפויה לא הניבה את התוצאה הרצויה ובדרך כלל הניבה את ההפך. צרפת שטיפחה את הטירן חומיני, לאור ערכיה המערביים ובעידודה ותמיכתה של ארה"ב וסייעה בידו להפיל את השאח הפרסי קבלה את שלטון האימים של האייתולות, כשארה"ב המופתעת מצאה את עצמה בעמדת "השטן הגדול", עירק שוחררה מטלפיו של הרודן סדאם חוסיין כדי להפוך לעיסה מדממת של טרור יומי.

ישראל נאנסה להסכים לבחירות "דמוקרטיות" ברשות הפלשתינית שהניבו את שלטון החמאס בעזה. במקום להפיק לקחים ולהסיק מהכשלים שלא כל מדינה בשלה להנהיג בחירות ומשטר דמוקרטי, ולא כל חברה מאמינה באותם הערכים, בוחרים הצלבנים ההומניים את דרכם המיסיונרית. מצרים מאז קליאופטרה היא האיש החולה של המזרח התיכון. (חולה בין חולים) לא תיתכן הנהגה שבמעשה הוקוס פוקוס תשתפר את מצבה פלאים.

עבד אל נאצר לא הצליח בכך לאחר שהנהיג מהפכת קצינים והפיל את המלך פרוק, סאדאת מחליפו לא צלח וגם לא מובארק יורשו. רצוי היה לנסות ולחזק את מובארק במקום לייחל להנהגה חדשה שתחולל ניסים ועוד בדרך דמוקרטית. אך העניין העיקרי הוא במסר. מה "הבגידה" האמריקנית במובארק משדרת למשטרים אחרים?, לשליטים של ערב הסעודית למשל? (אותה מדינה הידועה במשטרה הדמוקרטי ובהתנהלותה ההומנית)? - כעת ברור למלך עבדאללה אבן עבד בן עזיז איך תנהג ארה"ב כשמפגינים סעודיים יגדשו את כיכרות ריאד ומה בדיוק שווה הברית שכרתו עימה.

מדוע מיהרו אובמה וקלינטון לצאת בהצהרות התמיכה במפגיני קהיר? למה אצה להם הדרך? הרי המהירות היא מהשטן. על כך עונה אהרון ברנע, הכתב המדיני של ערוץ-2 בוושינגטון, כי ממשל אובמה חייב לפעול על-פי הערכים של עצמו ולהתייצב לצידם של "הטובים" מבלי לאבד את המומנטום. ארה"ב שבויה בערכיה כמו מרבית מדינות המערב. הבעיה היא שארה"ב איבדה את המומנטום בכל מקרה. אם מובארק או נציגיו ישרדו בשלטון בתום ההתקוממות הזאת (וכנראה שלא), או שמתוך הכאוס תצמח הנהגה חדשה - כך או כך מעמדה של ארה"ב יתערער ומצרים תחפש לעצמה משענת שאיננה משענת קנה רצוץ.

את הסימנים לכך ניתן כבר לקבל בהצהרות ובשלטי הרחוב האנטי אמריקניים בקהיר ובאלכסנדריה, לכן המהלך ההצהרתי האמריקני היה מיותר ומזיק. רוסיה שיושבת על הגדר ממלא את פיה מים. יודעת כי יפה השתיקה לחכמים וממתינה לפירות הבשלים שיפלו לחיכם. ארה"ב תצא קירחת מכאן ומכאן, וכמנהגה תגורש מהעיר עם כל התוספות הידועות, כשישראל תחטוף את נתזי התוצאה הבלתי נמנעת שתתקבל.

את מי משרת בית המשפט העליון?

ממרומי בועתו משרת העליון את האידיאולוגיה של עצמו, את מערכת הערכים שכפה על מדינתו - ובראשה זכויות הפרט המופלגות, בדגש על זכויותיו של העבריין, שעדיפות בעיניו על זכותה של החברה לביטחון ומי שפוצה פה ומצפצף, מתויג מיד כאנטי-דמוקרט

> העליונים: "ראה דרכינו - וקדש"

> עדיפה זכות העבריין על בטחוננו

▪ ▪ ▪
תגיות: אדמונד לוי חנן מלצר יצחק עמית צבי גורפינקל צבי גורפינקל
ערעורם של הגורמים להריגת מיטל אהרונסון ז"ל ופציעתה הקשה של מלי יזדי, תיבדל לחיים ארוכים, התקבל על-ידי שופטי העליון. הם החליטו שהעונשים שנגזרו על-ידי שופט המחוזי צבי גורפינקל "חרגו באופן קיצוני מהמקובל". רצו לומר חרגו מהנורמה האומללה שהם קבעו. אין לראות בהחלטה הזאת אירוע נקודתי, אלא מדיניות עקשנית והחלטית למצב מערכת משפטית שנקבעה על-ידי קבוצת אידיאולוגיית-שיפוט מצומצמת, ולה השקפת עולם שאליה הם מחוייבים בקנאות.

מיטל אהרונסון וחברתה מלי יזדי נפגעו על-ידי רכב נהוג בידי העבריינים שי סימון ושלום ימיני, והופקרו על ידם לדמם על הכביש. מיטל נהרגה, מלי נפצעה קשה ונדונה לחיים של סבל וכאב. האירוע התרחש ברח' אבן גבירול בתל אביב באוקטובר 2008. העבריינים עוכבו קודם לדריסה על-ידי שוטרת סיור, לצורך בדיקה שגרתית, אך החליטו לברוח ממנה לפני תום הבדיקה וסיבותיהם עימם. במהלך בריחתם דרסו את מיטל ומלי, בעת שהשתיים חצו מעבר-חציה ונמלטו מהמקום.

השופט המחוזי צבי גורפינקל שישב בדינם של העבריינים, גזר על סימון 20 שנות מאסר, בקובעו כי היה נהג הרכב, פגע בקרבנות, שיקר לבית המשפט והפליל אדם אחר בתואנת שווא. העונש הושתת על עבירות הריגה וחבלה חמורה בתוספת עבירת הפקרה. "הנאשם נהג ברכב בפזיזות רבה, בנהיגה נפשעת ולאחר מכן הפקיר את הקורבנות, נטש את המקום, החליף חולצה במטרה לטשטש את זהותו, החביא את מפתחות הרכב, מחק את טביעת אצבעותיו מתוך הרכב, כל זאת במגמה למנוע את לכידתו. הנאשם מסכן את הציבור בנהיגתו", קבע השופט גורפינקל. על הנאשם השני, שלום ימיני, גזר השופט גורפינקל חמש שנות מאסר וציין כי "יש לזכור שאין זו הפעם הראשונה שהוא מעורב בעבירת הריגה, שהומרה מעבירת רצח".

השניים ערערו לעליון על חומרת העונש באמצעות עורכי דינם, והערעור נדון בפני הרכב השופטים אדמונד לוי, חנן מלצר ויצחק עמית. הערעור התקבל. לנהג הדורס הופחתו שש שנים ולחברו שלצידו הופחת העונש בחצי. "הכרעת בית המשפט העליון היא לא סכין, אלא כמו בלוק שנופל על הראש", אמרה ליאורה אהרונסון, אמה של מיטל ז"ל, לאחר הקראת ההחלטה. "כנראה שבית המשפט העליון החליט שחיי אדם שווים פחות מאשר בית המשפט המחוזי", הגיבה על הפסיקה מלי יזדי, קרבנם של השניים, שבנס נותרה בחיים.
העליונים: "ראה דרכינו - וקדש"

65 עמודים מילא השופט יצחק עמית בפרטי סיבות ונסיבות בניסיון להצדיק את החלטתם השערורייתית של השופטים להקל בעונשם של הנהגים המפקירים. לזכותו של השופט עמית ייאמר שהוא צפה את הסערה הציבורית שתקום ובעקבות כך ניסה להקדים תרופה למכה, למכה האנושה שמנחית העליון על מרכיב ההרתעה שבענישה, למכה על האמון ההולך ואוזל של הציבור בבית המשפט, אמון שכנראה לא מהווה מרכיב בשיקול דעתם של שופטי העליון.

מה שבעצם חשוב לשופטי העליון זו האידיאולוגיה. אידיאולוגיה שהם תוצריה ומשרתיה. כדי לקדש אידיאולוגיה זו, הם קבעו שיש לקיים "אחידות ענישה שהוא עיקרון העומד בבסיס תורת הענישה, חשיבותו של עיקרון זה [קובע עמית] נעוצה בצורך להבטיח את קיומו של עיקרון שוויון הנאשמים בפני החוק ושמירת אמון הציבור בהליך הפלילי". וכך קבע ההרכב: "חרג המחוזי באופן קיצוני מהמקובל בנורמות הענישה של מקרים דומים". צריך רק להזכיר (אם צריך), כי מי שקבע את מדרג הענישה והנחה בהתאם את ההיסטנציות שמתחתיו, הוא העליון עצמו. ואם כבר אזר מישהו במחוזי אומץ לתקן את סולם הענישה הדרקוני לציבור, מצנן העליון בפסקנות את התלהבותו ובמילים אחרות אומר למחוזי – ראה את הנורמות שקבענו וקדש.

אך מאידך-גיסא, נוהג העליון כקוזק נגזל וממעמדו המוצהר כקובע נורמות שיפוטיות, הפך לפתע כפועל במגבלות שצצו מאי שם. כמה נוח. "הגיעה העת להעלות את הרף בעבירות אלה, שנקעה נפשו של הציבור מהן", כותב השופט עמית בדם ליבו. ובהקשר לעונשו של שלום ימיני הוא "קורא למחוקק לתקן את החוק באופן שיבהיר אם העבירה [פגע וברח, או דרוס והפקר - א.נ.] מתייחסת גם לנוסע" - אחרת, אין לעליון נעבעך מרחב של שיקול-דעת משל עצמו להחליט על העונש ההולם על-פי הנסיבות. אז מס השפתיים שולם לציבור והמשפט כמנהגו ינהג.

אמירה מוזרה זו של השופט עמית, תמוהה עוד יותר על-רקע אישורה של ועדת השרים לענייני חקיקה (חודש לפני מתן ההחלטה של העליון) את הצעת החוק של ח"כ משה מטלון, להעלאת העונש המרבי בתאונות "פגע וברח", משבע לעשרים שנות מאסר. כלומר, המחוקק עשה את שלו, אך העליון שהתעלם מכך, העדיף את ערכיו הישנים והטובים (בעיניו), גם במחיר סירוסו וכבודו של בית המשפט המחוזי. ואיך בכל זאת ניתן לתקן את המעוות אליבא דהשופט עמית? "העלאת הרף חייבת להתבצע בהדרגתיות ותוך קיומו של מדרג הגיוני בין עבירות שונות". מתי? מי? למה? יש להם זמן לשופטי העליון, דרכם לא אצה, ומה הם קרבנות הפגע וברח לעומת עקרונות המשפט הנעלים שאותם יש לקדש בכל מחיר?!
עדיפה זכות העבריין על בטחוננו

ואם נדמה שרק בענייני עבירות תעבורה גס ליבם של שופטי העליון, אז נדמה. וכדי להפנים שזו השקפתם בכל תחומי העבירות על החוק, נחתה (יום ב', 24.1.11) החלטה טרייה להקל בעונשו של עבריין מין. מדובר בנרקומן עבר, בן 46, בשם נפתלי אדרי, שביצע מעשה סדום בשלושה נערים. ב-2007 גזר בית המשפט המחוזי על אדרי עשרים שנות מאסר ותשלום פיצויים בגובה 70,000 שקלים לכל נער. האיש הוגדר על-ידי הגורמים המוסמכים כמסוכן ונקבע כי הוא "אינו מהסס להשתמש באלימות לצורך סיפוק צרכיו". בערעורו לעליון טען אדרי כי הוא סובל מ"התנכלות אלימה מצד אסירים אחרים, בין היתר בשל סוג העבירות בהן הורשע, והוא אף הועבר בשל כך לאגף מיוחד". כן ביקש להתייחס למצבו הבריאותי ולעובדה שבמהלך מאסרו עבר צנתור לב ואירוע מוחי (עובדות שהיו על שולחנו של השופט המחוזי במהלך המשפט). נכמרו רחמי העליון על העבריין והפחיתו שנתיים מעונשו. אך לא מדובר בשנתיים, מדובר בצורך הבלתי נשלט להקל על עבריינים. צריך לקרוא את הפסיקה כדי להבין את הפער בין מס השפתיים השיפוטי להחלטה בפועל:

"המערער ניצל את מצוקתם ואת פגיעותם של שלושה קטינים, וחמור מכך את האמון שאלה נתנו בו, ובתואנות שווא והבטחות שונות הוביל אותם למקום מסתור אותו הכין מבעוד מועד ושם ביצע בהם עבירות מין קשות ומכוערות. מעשיו הנלוזים של המערער חרטו צלקות בגופם ובנפשם של הקטינים", כתבו השופטים בפסק הדין. אז כתבו. ואין כמו מאמר חז"לינו בנושא, כי כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים, וכך הם הדברים במציאותנו השיפוטית.

כך, ממרומי בועתו, משרת בית המשפט העליון את האידיאולוגיה של עצמו, את מערכת הערכים שכפה על מדינתו ובראשה זכויות הפרט המופלגות, בדגש על זכויותיו של העבריין, שעדיפות בעיניו על זכותה של החברה לביטחון; ומי שפוצה פה ומצפצף, מתויג מיד כאנטי-דמוקרט וכפשיסט.

מי המפסיד הגדול בסאגה השיפוטית הזאת? אנחנו, הציבור, אזרחי מדינת ישראל. האג'נדה השיפוטית הסופר-הומאנית שהרגה את ההרתעה מפני החוק ואוכפיו, ובכך תורמת את תרומתה הישירה למגמת העלייה בפשע לסוגיו. האם זו גזירה משמיים? כנראה שלא, אך לא ברור מהיכן תגיע הישועה כשהמערכת הפוליטית והאינטרסנטית מאפשרת לקבוצת משפטנים לכפות על הציבור ערכים שנויים עד למאוד במחלוקת.

חוק בשארה – רואים את הסוף

"מבחינתי", היכה על חטא ח"כ חסון, מיוזמי החוק, "העלאת הצעת חוק היא אחד הרגעים העצובים שלי כאזרח במדינה. נבחר ציבור נחשד בביצוע עבירה ומחליט שלא להעמיד עצמו לרשות רשויות אכיפת החוק ולחקירה... ועולם כמנהגו נוהג"
▪ ▪ ▪
תגיות: ג'מאל זחאלקה דורית ביניש ישראל חסון מרים נאור עזמי בשארה נורית אלשטיין יריב לוין דני דנון
"חוק בשארה" שאושר אתמול בקריאה ראשונה בכנסת הוא תיקון מאוחר של מחדל חלמאי ומתמשך. עזמי בשארה, האיש שעל שמו קרוי החוק הזה, מתח עד לקצה האבסורד את מערכת יחסי הגומלין שבין האזרח למדינה שלו.

אדון בשארה, כידוע, גם לא היה אזרח מין השורה. הוא היה חבר כנסת, כנציגה של מפלגה שנויה במחלוקת, מפלגת בל"ד. במה זכה בשארה לכבוד המפוקפק הזה? האיש נחשד בעבירה ביטחונית קשה ביותר. ריגול וסיוע לאויב במהלך מלחמה.

חבר הכנסת של מדינת ישראל נחשד שעמד בקשר עם ארגון החיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השניה והעביר להם מידע חיוני שבאמצעותו שיפר החיזבאללה את יכולת טיווח הרקטות שלו. לעבירה הזאת שבה הוא נחשד יש דם על הידים. בגין עבירה כזאת נגזר במדינות רבות עונש מוות ובאחרות מאסר עולם ללא זכות לחנינה.

אדון בשארה לא חשב לרגע להלחם על חפותו אם הייתה, הוא לא הסתכן בעסקת טיעון שלבטח הייתה ממירה את פשעו לנשיקה ונגיעה ברגלו של נסראללה. בשארה ארז את פקלאותיו ונמלט ללבנון. מארץ הארזים הוא שיגר לכנסת מכתב התפטרות ובתמורה זכה ב-200 אלף שקלים "דמי הסתגלות". כמה מתחשב.

לא שמנכ"ל הכנסת, אבי בלשניקוב עשה זאת בחדווה, הוא קיים דיון בהשתתפות הח"כ רוחמה אברהם שכיהנה כיו"ר ועדת הכנסת, החשב אבי לוי והיועצת המשפטית נורית אדלשטיין כשהאחרונה הבהירה כי "לא ניתן למנוע זכויות חוקיות של חבר כנסת שלא הורשע בבית המשפט". ואיך ניתן להרשיע עבריין שנמלט מהדין? אז זהו שלא ניתן ולכן הוא יקבל את התמלוגים שמגיעים לו ממדינתו חסרת האונים. על כך אמר ח"כ יריב לוין מהליכוד ש"בגידה במדינת ישראל הפכה לעסק משתלם".

כך יושב לו האדון בלבנון וממומן ביד נדיבה בידי מדינת ישראל. פנסיה חודשית קוצבים לו.זה לא שהוא צריך את ה 7,248 שקלים האלה כשהוא סמוך על שולחנו של נסראללה הנדיב, משפחתו התומכת נהנית מהסכום הזה. לקח לחברי הכנסת שלנו 3 שנים ארוכות להתעשת ולהריץ חוק שקובע כי מי שנדרש לחקירה פלילית-ביטחונית ולא מתייצב - לא יקבל כספים מהמדינה.

קדמו לאישור החוק דיונים בבג"צ שקבע כי בשארה ימשיך לקבל את הגימלה. נשיאת בית המשפט דורית ביניש והשופטות מרים נאור ועדנה ערבל דחו את עתירתו של ח"כ דני דנון שביקש לשלול את אזרחותו של בשארה בטענה ש"המהלך החוקתי טרם הושלם" ולכן "אין באפשרותן כרגע להתערב". נוח מאד.

קביעה מוזרה במקצת של מוסד שאינו מהסס לבטל חוקים שנוגדים את השקפת עולמו. השופטות לא התרשומו מטיעוניו של נציג העותרים על כי בשארה נמלט מהארץ "באמצע חקירה שמתנהלת נגדו בחשד לביצוע עבירות ביטחון" ואת המערכה הזאת סיכמה הנשיאה ביניש בהחלטה משונה שמאחר שבאשרה אינו שוהה בארץ (אלא כידוע נמצא במשימה ממלכתית בניכר-א.נ.),"ולכן לא ניתן לדעת את כל החשדות והראיות נגדו".ומדוע לא לשאול את גופי החקירה ואכיפת החוק שמחזיקים בראיות באופן מוסמך וגלוי? סתמה הנשיאה ולא פירשה.

לבלימת התיקון למצב ההזוי שנוצר הצטרפה גם היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד נורית אלשטיין במותחה ביקורת חריפה על חוק "בשארה", ביקורת שמתבססת על "פגיעה חמורה בקניין". עניין של פרופורציות כמובן.

"מבחינתי", היכה על חטא ח"כ ישראל חסון מקדימה מיוזמי החוק - "העלאת הצעת חוק זה היא אחד הרגעים העצובים שלי כאזרח במדינה. נבחר ציבור שהוא מחוקק ומציב נורמות ציבוריות נחשד בביצוע עבירה שדינה בין 5 ל-10 שנות מאסר (על אי התייצבות לחקירה ולא על עבירת הבגידה – א.נ.), ומחליט שלא להעמיד עצמו לרשות רשויות עכיפת החוק ולחקירה...ועולם כמנהגו נוהג.

הוא ממשיך לקבל תגמולים מהכנסת, זה מצב מטורף, אבסורדי ולא מתקבל על הדעת. באיזו זכות מוסרית אנו עומדים מול הציבור אם כך אנו נוהגים ומועלים באמון של האנשים שבחרו בנו?. אני לא מתלבט, אלא מתבייש שלא העלתי את ההצעה מוקדם יותר - כבר לפני 3 שנים".

הפליק פלאק של נציגי השב"כ

והנה נדמה שהסאגה הנפתלת והבלתי תאומן עומדת בפני סיום צודק. אך הדברים אינם כה פשוטים. מעבר לתגובות הצפויות של חברי מפלגתו, כמו ג'מאל זחאלקה שכינה את ח"כ יריב לוין מהליכוד "איש מוות ולא שפוי" והכריז כי ידיו של לוין "מגועלות בדם" (את זה אומר חברו של מטווח הרקטות בשארה), נציגי השמאל רואים כמובן את הפשיזם מבצבץ מכל שורה שבחוק ותמוה גם הפליק פלאק שבצעו נציגיו המשפטיים של השב"כ שבניגוד לעמדתו של הארגון שהובהרה בדיון קודם בכנסת כי "עקרונות הצעת החוק של הסמכות לשלול אזרחות – אנחנו רואים בזה בעצם מרכיב של הרתעה, בכל הקשור למקרים קיצוניים של פגיעה בביטחון" הכריזו היום (10.1.11) בדיון בוועדת הפנים של הכנסת על התנגדותם ל"חוק בשארה" במתכונתו הנוכחית.

"הדרך המוצעת בהצעת החוק רחבה מדי בנוסחה וחסרה מאזנים נוספים הקיימים בחוק בנוסחו דהיום". כנראה שהמשפטולוגיה המשתקת לא פסחה גם על הארגון היעיל והנחוש הזה שעוסק בסיכול חתרנות ואפשר לצפות ממנו שבכך יתרכז ולא ב"מאזנים שקימים או לא קיימים דהיום". יש מספיק משפטנים רעבים במוסדות שונים שיתפרנסו יפה מחידודים כאלה.

כך או אחרת צריך לברך על המוגמר ולסכם כי מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. ולח"כ לוין וחסון יש לומר – עבודה יפה.

עוד פיתיון אינפנטילי של מערכת וואלה!

לפעמים אני תוהה איך אנשים שעונים להגדרה אינטליגנטים מפיקים מעצמם אינפנטיליות דוחה, כמו זו שעלתה לאוויר באתר וואלה! מבית עיתון הארץ התסכול, כנראה, הוא אויבם העיקרי של ה"סמולנים"
▪ ▪ ▪
תגיות: גדעון לוי מתנחלים הוצאת עיתון הארץ בע"מ עיתון הארץ
לילה ארוך התלבט הגאון התורן ממערכת וואלה!: איך "נכניס" בתחכום לימנים האלה, שתומכים בחקירת מקורות המימון של ארגוני זכויות מהשמאל. שעות ארוכות נדדה שנתו של הגאון ולקראת הנץ החמה, כשהשכוי מתכונן לקריאת הבוקר, זה קרה. אוריקה! זעק הגאון, יש! נטמין להם מלכודת מתוחכמת בשיטה הבולשביקית הידועה והבדוקה. וזה הולך ככה: קודם נקבע עובדה, אחר-כך נציע אופציות, והתוצאה תדבר בעד עצמה. ישב הגאון מאחורי מכתבתו ושירבט את הכותרת הבאה: "אתם קובעים: מה הצעד הבא נגד השמאלנים?"; ותחת הכותרת פורס הגאון בערמומיות את רשתו: "ועדת החקירה בכנסת היא רק ההתחלה", הוא קובע; "אתם מצביעים כיצד תצליח ישראל לבער מתוכה את נגע השמל ומה צריך לעשות עד סיום המשימה. זכרו, לרשותכם הצבעה בודדת". וכעת, ימנים יקרים, נמוכי המצח (השמאלנים יבינו ללא ספק שמדובר בסטירה חריפה), אתם מוזמנים להצביע על אחת מהאופציות הבאות:

* איסור להתחתן עם שמאלנים

* לסמן אותם ברחוב

* איסור על השכרת דירות

* חינוך מחדש בחוות גלעד

* מינוי ליציע המזרחי בטדי בתשלום מלא

* מגן אנושי עבור שוטרי מג"ב בבילעין

* איסור משכב זכר

* להשכיר דירה בת"א מדניאלה וייס

* תואר בהיסטוריה של עם ישראל במכללת אריאל


הגאון סקר את יצירתו בסיפוק ומה זה היה מאושר; כעת נמתין שהימנים יעוטו על הסקר כמוצאי שלל רב ואת התוצאות נעביר מיד לכל ידידינו בחו"ל, כך נחשוף בצוותא את פרצופם האמיתי של הישראלים הפשיסטים. חיכך הגאון את כפות ידיו זו בזו כמעשה גרגמל, יצא מביתו, וקצר-נשימה פרץ את דלת מערכת העיתון והעלה את היצירה לרשת.

את התגובות של הקוראים אני מציג כאן, הן מדברות בעד עצמן:

* "מה הולך פה?? מה זה הכתבה המזעזעת הזאת?

וואלה - לא מאמינה למראה עיני ולמראה הכותרת???

וואלה, אתם מערכת של דמגוגים.

הסתה של מערכת וואלה אל תתנו לזה יד.

השמאל נתפס עם המכנסים למטה.

פשיזם.

גדול!!! הלוואי והכל יהיה.

המשאל האנטי ציוני באמת פשט את הרגל - הומור נמוך.

אתם מטורפים. אין מקום לזה. בושה.

אתם פתטיים, אבל מה לעשות, אתם גם גייס חמישי.

וואלה אתם שמאלנים וזה כתבה מגעילה!!!

הצעדים שכבר ננקטו נגד ימנים/ מתנחלים/ דתיים.

וואלה, כסוכני מישנה של עיתון הארץ ושלוחי גדעון לוי.

האופציה החסרה - השתלמות בעזה".



לפעמים אני תוהה איך אנשים שעונים להגדרה אינטליגנטיים מפיקים מעצמם כזאת אינפנטיליות דוחה. מה אגיד, התסכול כנראה הוא אויבם העיקרי של ה"סמולנים". לא הימין. התסכול הוא אבי הטמטום והרשעות וגם מבטל את יכולת המחשבה הרציונאלית והביקורת העצמית.

אני גם תמה איך לעורך העיתון, שיש לתת לו קרדיט מקצועי לפחות, מתפלחת מדי פעם מין נפיחה סרת-טעם ובלתי מבוקרת כזאת. לאלוהי התקשורת פתרונים.
נוצר: 06/01/2011 עודכן: 07/01/2011

מלחמת התמלוגים הלא-כשרה

לזכיין הפקת הגז יש קייס כי הוא מחזיק בידיו חוזה. על החוזה חתומים שני צדדים, יצחק תשובה ומדינת ישראל. בחוזה מפורט גובה התמלוגים והמיסים שיחולו על הזכיין. מה שמדינת ישראל מנסה לעשות זה להפר חוזה באופן חד-צדדי. הנימוקים להפרה כזאת אינם רציניים
▪ ▪ ▪
תגיות: יצחק תשובה
תגלית הגז האדירה בים התיכון, סחפה כצפוי את עם ישראל לקרב אדירים. המשקיעים תובעים את שלהם בהתאם לחוזים החתומים ושר האוצר מגובה בלובי ובמסגרות החברתיות מנסים בכל כוחם למזער את רווחיהם של הנ"ל. אם נסנן את הרעשים מפס הקול הצורם של המערכה הזאת ונתמצת את סלע המחלוקת למרכיביו העיקריים, נמצא חוסר תום לב מצד האוצר, תומכיו ומגביו, ומנגד דרישה לגיטימית של הזכיין המשקיע. קשה להשתחרר מהרושם כי מדובר במהלך שאינו כשר ובעוונותיהם של פרנסינו גם מסריח.

אני יודע שזה לא אופנתי לתמוך בבעלי ההון ולמען גילוי נאות עלי להבהיר שאין לי מניות בדלק אנרגיה ואף לא בכל חברה אחרת שקשורה לזכיינים, ולמעשה אין לי מניות כלל. איש מהם לא נמנה על החוג החברתי שלי ואת דמותם אני מזהה על-פי תצלומיהם בתקשורת. יתרה על כך, אם במערכה הזאת יזכו האוצר והחברתיים, הסיכויי שלי להפיק רווח כל שהו מניצחון כזה שריר וקיים, בעוד שניצחונם של בעלי הזיכיון לא יקנה לי דבר או חצי דבר.

ולגופו של עניין צריך להודות שיש לזכיינים קייס. והקייס הזה מושתת על אתיקה בסיסית הגורסת שהסכמים יש לכבד. (אני יודע שבמחוזותינו הכלל הזה מעיד על תמימות או גרוע יותר - טיפשות, אך אנחנו חיים בכפר גלובלי ולא בבועה של נוכלים). לזכיין יש קייס כי הזכיין מחזיק בידיו חוזה. על החוזה חתומים שני צדדים, יצחק תשובה ומדינת ישראל. בחוזה מפורט גובה התמלוגים והמיסים שיחלו על הזכיין. מה שמדינת ישראל מנסה לעשות זה להפר חוזה באופן חד-צדדי.

מעבר להיבט הלא מוסרי יש בכך פגיעה משמעותית באמינות של המדינה בכל הקשור להתקשרויות עתידיות. פעם רמאי תמיד רמאי ויהיו לכך השלכות גם אם נצפה את המהלך הדוחה הזה בתירוצי קרמל וסוכריות צבעוניות. וכי מי רוצה לעשות עסקים עם רמאים?

טוענת המדינה להגנתה כי עליה לדאוג לאינטרסים של אזרחיה. לגבי הטיעון הזה ניתן רק לגחך. אפוא היו הדאגנים האלה בזמן החתימה על החוזה?. ואכן - דאגו לנו היטב עד כה. ניקח לדוגמה את ים המלח שנמסר לתאגיד פרטי שמתעלל באגם הנדיר הזה עד צאת נשמתו. האגם בותר, סוללות כעורות חוצות אותו לרוחב, בולענים אימתניים סובבים את חופיו, מפלס מימיו עולה באזור המלונות ומאיים להשקיעם במים, תוך שנים אחדות - עד 2017 צפוי המפלס העולה של בריכות אידוי המלח להגיע עד למלונות. כדי לנסות ומנוע את היכחדות התיירות במקום, כיל, המפעילה את בריכות האידוי, מדינת ישראל והמועצה האזורית צפויות להשקיע סכום מוערך של 3-5 מיליארד שקל בהריסת בתי המלון והקמתם מחדש באזור בטוח יותר.

גם גורלה של הכינרת לא שפר. המפלס ירד לרמה קטסטרופאלית, הדגה נעלמת, החופים נכבשו על-ידי גורמים פרטיים שגובים במטבע קשה על זכות הגישה למים שלא לדבר על מצבו העגום של משק המים על האקוויפרים המדוללים והבארות המיובשות. אם כך דואגים לנו נבחרנו עדיף להישאר יתום.

אז בואו נניח לטיעון הלא-רציני הזה, נלמד לכבד חוזים, נלמד להפיק לקחים מטעויות ואם טעו פרנסינו וחתמו על חוזה שאינו מעניק תמורה מספקת לציבור - שיואילו ויתעמקו ביתר שאת לפני החתימה על הסכמים עתידיים, תצמח מכך טובה רבה יותר מלהפר חוזה ולבזבז מיליונים על הגנה משפטית שגם אם תיצלח יהיה בכך ניצחון פירוס.

כשנתניהו כותב לבר-הפלוגתא שלו

למה סבור נתניהו שמכתבו עם הבקשה לשחרור פולארד בנסיבות הקיימות ירשים את אובמה וישיג את כל שלא הושג בפגישות אישיות ופורמליות של ראשי הממשלה השונים מאז שפולארד נחשף? נתניהו זיהה במהלך זה יתרון החביב עליו - יתרון תדמיתי

הנה עמד בנימין נתניהו בדיבורו. הוא הבטיח לאסתר פולארד שידרוש מאובמה לשחרר את בעלה ג'ונתן. הבטיח וקיים. נתניהו כתב מכתב. לא קשה לדמיין את תגובתו הספונטנית של אובמה למכתב הזה. הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בחדר הסגלגל כשאובמה מעיין בכתוב.

האיש שהציג אותו ככלי ריק בפני העולם כולו, כותב לו מכתבי דרישה. אין זה משנה אם הצעתו של אובמה להמשך הקפאה זמנית נוספת של הבנייה באיו"ש הייתה נבונה או לא (וכנראה שלא), אין זה משנה שאובמה הגיע עם אג'נדה מאוד לא נוחה לישראל, שגם לא הניבה תשומות מהצד המחוזר על ידו. מה שכן משנה, זו הסנוקרת שספג מראש מדינת חסות, בהושבת פניו ריקם.

מלכתחילה, כימיה לא הייתה בין שני האישים הללו. חוסר אמון וחשדנות היו גם היו. אם היחסים ביניהם היו תקינים, לא היה כל צורך במכתב שכזה.

הסירוב של נתניהו לפנייתו של ברק אובמה בספטמבר 2010, להאריך את צו הקפאה הבנייה המלא באופן חד-פעמי, ב–60 יום תמורת התחייבויות מרחיקות-לכת למען ביטחון ישראל, ייצר קרע מוחלט ביניהם, קרע שמזכירת המדינה הילרי קלינטון לא מצליחה לאחות. על כך כתב תומאס פרידמן מה"ניו-יורק טיימס": "כששופכים עליך מיליארדים ב-50 שנה", אינך יכול לסרב לקבל את ההצעה/בקשה האמריקנית.
לא יסייע לפולארד, כן יסייע לנתניהו

אז מה הטעם בפנייה הדרמטית ובמכתב דווקא? הרי לא מדובר במכתב אישי, מדובר במכתב שזכה לפרסום מיידי - נתניהו הקריא את תוכנו בכנסת מול כל נציגי התקשורת. ולמה סבור נתניהו שמכתבו בנסיבות אלו ירשים את אובמה וישיג את כל שלא הושג בפגישות אישיות ופורמליות של ראשי הממשלה השונים מאז שפולארד נחשף? ראשי ממשלות שנהנו מהערכתם של נשיאי ארה"ב? קשה להאמין שכך סבור נתניהו.

חוצפה ישראלית סתמית? כנראה שכן. אך לא רק. כי נתניהו זיהה באקט הזה יתרון שחביב עליו מאוד, היתרון התדמיתי – להרוויח נקודות בדעת הקהל. ומי יוכל לומר עליו כעת שלא עשה דבר לשחרורו של פולארד?

האם המכתב של נתניהו יסייע לעניינו של פולארד? כנראה שלא. האם ישפר את תדמיתו של נתניהו? הוא מקווה שכן.

ומה שנקבל, כמו תמיד, זו עוד איוושת אוויר חם מלווה בצלצולים, שתתפוגג באויר עד לספין הבא.

יש מחיר לפגיעה בגדר ההפרדה

גדר ההפרדה עצרה את גל הפגועים ששטף את המדינה בשנים שלפני הקמתה ולכן כל הפוגע בגדר או מפריע להקמתה – פוגע בביטחון אזרחי המדינה.


מותה של המפגינה הפלסטינית מבילעין במהלך ההתפרעות נגד גדר ההפרדה,שהתקיימה ביום 31.12.10,הוא המחיר שנגבה על פגיעה בביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. אין זה משנה אם הייתה למנוחה היסטוריה רפואית או לא,אם נפטרה בביתה או בבית החולים.מותה נגרם מעצם מעורבותה בפעילות שמסכנת את ביטחונם של תושבי ישראל.גדר ההפרדה הינה מרכיב מרכזי במניעת טרור.כתבתי על כך בהרחבה במאמר "המחבלים של גדר ההפרדה" שפורסם בnews1 בתאריך 10.10.2009(קישור) http://www.news1.co.il/Archive/003-D-41632-00.html.

ליבי אינו גס במותה של צעירה,במיוחד כשזו טרגדיה שנייה במשפחתה,אך התוצאה היא בלתי נמנעת. גדר ההפרדה עצרה את גל הפגועים ששטף את המדינה בשנים שלפני הקמתה ולכן כל הפוגע בגדר או מפריע להקמתה – פוגע בביטחון אזרחי המדינה. כוחות הביטחון למיניהם אחראים לספק ביטחון מרבי לתושבי המדינה ותפקידם לסכל כל ניסיון לפגוע בביטחון הזה. כך הם פעלו ויפעלו וזה יהיה גם בעתיד המחיר של מי שלוקח את החוק לידים ומסכן אחרים.

ח"כ טיבי וחבורת השמאלנים והאנרכיסטים שפעילים נגד גדר ההפרדה דורשים וועדת חקירה. הם לא יקבלו. אין כל סיבה בעולם לחקור פעילות לגיטימית,נכונה שנעשתה בסמכות ועל פי הצורך. מדינה שאינה מעוניינת לחקור את מחדליה שגרמו ל 44 הרוגים,לא תחקור את אירועים שהתקיימו באופן חוקי ותקין גם כשיש הרוגה אחת. צריך לתת גיבוי מלא לכוחות הביטחון שאוכפים חוק ומיישמים את מדיניות הממשלה,כדי שימשיכו למנוע איומים,בנחישות ומקצועיות וללא עו"ד צמוד.

ולכל אבירי הסופר-דמוקרטיה בגרסה הישראלית,שמהווה למעשה כסות לאנרכיה אנטי ציונית שיזעקו בוודאי על פגיעה בחופש הדיבור ובחופש ההפגנה, צריך להשיב באופן ברור. חופש דיבור-כן. חופש להפגין – כן. חופש לחבל בביטחון – לא. ומי שייקח את החוק לידיו ישלם את מלוא המחיר.