על משטרה וצבא 2006

* על משטרה וצבא 2006
במלחמת לבנון האחרונה,בלט לטובה תפקוד המשטרה מול התפקוד הלקוי של הצבא,פקוד העורף והרשויות השלטוניות השונות.

מאת: אלכס נחומסון

בסך הכל למשטרה עושים עוול. תקני כח האדם במשטרה מוקפאים מזה למעלה משלושים שנה. זה אומר שאם בתחנה עירונית היו 70 שוטרים ב 1977 כשאוכלוסיית העיר מנתה 70,000 תושבים, כמות זהה של שוטרים מנסה לשרת באותה העיר 200,000 תושבים. גם התקציבים לא גדלו ביחס ישיר לגידול האוכלוסייה ובמקרים מסוימים אף קטנו.
בנוסף הטילה ממשלת ישראל באמצע שנות ה 70 על המשטרה את האחריות על ביטחון הפנים וכך המשטרה אמורה לעסוק באכיפת החוק, פענוח פשעים, סדר ציבורי ומניעת פגועים כל זאת ללא שוטרים וללא כסף. וטענות יש לכולם. צריך להסיר את הכובע בפניהם על כך שהם מצליחים מדי פעם לעשות את העבודה. גם גדוד של סופרמנים לא היה מצליח. במלחמת לבנון האחרונה,בלט לטובה תפקוד המשטרה מול התפקוד הלקוי של הצבא,פקוד העורף והרשויות השלטוניות השונות.

צה"ל

משהו רע קרה לצה"ל בעשר השנים האחרונות.
בינוניות, קיבעון מחשבתי, הרעלת טכנולוגיה, מינויים לא ענייניים, אובדן אמינות, אי מתן גבוי אלו בעיקר הדברים שהביאו אותנו לתוצאות המלחמה האחרונה.
מובן שלא רק הצבא אשם. הפוליטיקאים אשמים לא פחות אם לא יותר. מאז שיצחק רבין ז"ל הורה למחט שומרון,אל"מ יהודה מאיר לשבור לערבים את העצמות באינטפדה הראשונה והמח"ט בצע את הפקודה כלשונה והבצוע לא הצטלם טוב ומייד עלו זעקות שבר מחוגי השמאל , רבין לא גיבה את המח"ט שמצא את עצמו מחוץ לצבא. אירוע זה מסמל בעיני את תחילת השבר בצבא-הולדת הראש הקטן.
כשאין גבוי למפקדים,נעלמת ההעזה,המקוריות ונותר התלם.

במקביל, ה"אינטפדות" הסבו את הצבא מגוף לוחמה קלאסי שערוך להתעמת עם צבאות לפסיפס של יחידות לוט"ר. כל התו"ל הותאם למרדף אחר מחבלים כשמסגרות לחימה כמו שריון,תותחנים וחיל האויר הפכו למאגר שמקצה אמצעי תמיכה לצורת לוחמה זו.
כשמרכז הכובד של החשיבה הצבאית,התכנון והאמצעים מוסט ללוחמה בטרור – החל הצבא הקלאסי להתנוון.פחות אימונים,פחות יחידות,פחות כלים.
אנשי מילואים לא התאמנו,מפקדים בכירים לא הוכשרו לתפקידים בכירים ויחידות סדירות לא סיימו מסלולי הכשרה.

אבל מה שקרה במלחמה האחרונה נבע משלוב של כל הנ"ל עם סדרה של מהלכים שגויים וקצרי ראות:
א. מינוי דן חלוץ לרמטכ"ל על ידי אריאל שרון
ב. מינוי עמיר פרץ לשר הביטחון ע"י אהוד אולמרט
הראשון מתוך שקולים קצרי טווח של ניהול ההינתקות.
השני מתוך שקולים פוליטיים,בלתי אחראיים ולא חכמים.
כששרון מינה את חלוץ הוא היה זקוק למנכ"ל שינהל את ההתנתקות,מהלך בעיתי בפני עצמו. על שרון אמרו תמיד שהוא טקטיקן גאוני אך אסטרטג גרוע ואין כמו המנוי של חלוץ להמחיש את נכונות האמירה הזאת. ברמה הטקטית המנוי הוכיח את עצמו לטווח הקצר,חלוץ עמד בצפיות ובצע את הפרוייקט בהצלחה.
ברמה האסטרטגית לטווח הארוך יותר מצאנו במטכ"ל את אותו המנכ"ל שהפך לרמטכ"ל כשהוא חסר ניסיון מינימלי בהפעלה מערכתית משולבת של צבא. מי שלא היה מ"פ,מג"ד,מח"ט ומפקד אוגדה – אינו יכול להיות רמטכ"ל ובטח לא מצביא במלחמה כוללת.
חלוץ החל בבניה של צבא חדש,בדמותו,צלמו ורקעו תוך הפיכת היוצרות והפיכת חיל האויר לגוף שמכריע את המערכה, תוך הקטנה וניוון צבא היבשה.
נאמן לתפישתו מינה קציני חיל אויר לתפקידים קריטיים כמו באגף התכנון כאשר אין לקצינים אלו רקע וניסיון מספיק בתכנון וישום מהלכי קרב של מסגרות יבשה.

אהוד אולמרט קיבל את חלוץ כרמטכ"ל כעובדה מוגמרת. אהוד אולמרט היה זקוק לשר ביטחון מקצועי,עתיר ניסיון שיהיה אוטוריטה כלפי הצבא ויוכל לייעץ לראש הממשלה,לבקר תוכניות פעולה ולהנחות את הצבא מתוך ראיה ותבונה מקצועית .
צורך זה היה הכרחי במיוחד בגלל שרמטכ"ל חסר ניסיון עמד בראש הצבא.
אבל אהוד אולמרט מתוך שקולים פסולים וקטנוניים,סרב לוותר על תיק האוצר והעדיף להפקיר את תיק הביטחון בידי אדם נטול ניסיון וכישורים מינימליים – עמיר פרץ.
פרץ בעל אגו הגדול ממידותיו, קיבל על עצמו בהתלהבות את התפקיד ומעבר למבוכה והבושה שגרם עצם המנוי נגרם נזק בלתי הפיך למדינה.
ניהול המערכה בלבנון על ידי השלישייה חסרת הניסיון והכישורים נעשה באופן כושל,ברשלנות, בשחצנות, בטיפשות ובניגוד לכל העקרונות הצבאיים הבסיסיים של ניהול מלחמה.
המכה האווירית לא הכריע את האויב בניגוד להערכות הרמטכ"ל והמהלכים הקרקעיים של "הפשיטות" המקומיות וההתגוששות החזיתית במקום איגוף אנכי ולכידת החיזבאללה בתנועת מלקחיים תוכננו ובוצעו בצורה האווילית ביותר שאפשר לעלות על הדעת. כאילו עננה של טמטום נחתה על חבורת הפיקוד של המלחמה.
כוחות המילואים גויסו באיחור קריטי והושלכו למערכה ללא פקודות ויעדים ברורים,ללא ציוד,מפות,מים ומזון מספיקים.
כל תוכניות הקרב שתורגלו ושכבו במגירות ונועדו בדיוק למלחמה כזאת, נזנחו ללא הסבר, ללא הגיון מקצועי והותירו את מפקדי המסגרות הלוחמות מבולבלים וחסרי ישע.

כתוצאה הפסדנו במלחמה מול ארגון קטן שמצויד ברובו בנשק קל ולא מתוחכם,
חודשיים שליש מאזרחי המדינה היה נתון תחת הפגזה בלתי פוסקת של טילים, כושר ההרתעה של ישראל נפגעה אנושות והביטחון העצמי של המפקדים הבכירים ירד לשפל שלא היה כמותו ובמידה רבה של צדק.
גם דובר/ת צה"ל אבדה לחלוטין את אימון הציבור בדברור בלתי אמין שעמד בסטירה לאמינות היחסית של דיווחי האויב.
ההתפטרויות של הרמטכ"ל,אלוף הפיקוד ומפקד אוגדת הגליל היו מחויבות המציאות.

ההתפטרות של אולמרט ופרץ חייבת להיות מיידית. מאחר לפוליטיקאים אין בלקסיקון את מילה כזאת, מישהו או משהו חייב לגרום להם ללכת הביתה.
ועדת החקירה בראשות השופט וינוגרד הינה הסיכוי האחרון שזה יקרה. סיכוי קטן אבל עדיין קיים.
כדי שהצבא יתאושש, על הרמטכ"ל החדש גבי אשכנזי לבנות מטה מקצועי,ערכי ובוטח ביכולתו. לשם כך עליו להחזיר לצבא אלופים ותיקים שפרשו, שמכירים את מקצוע החיילות ללא כל התיאוריות הפלצניות שהשתרשו בצבא בשנים האחרונות ולחזור ולבנות את צה"ל כפי שהוא היה ב 30 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל.
כשנחזור ונראה את המח"טים,המג"דים והאוגדונרים מזיעים בחפ"ק בשדה הקרב ונשמע אותם בקשר מתוך נגמ"ש הפיקוד מחזקים את החיילים שלהם ומנהלים את המערכה מתוך שדה הקרב במקום לשבת מול מסכי המחשב בתוך בונקרים ממוזגים,נדע שעלינו על דרך השיקום.

ועוד הערה ברמת קוריוז: נוכחתי בטקס השבעה של טירוני גבעתי וראיתי אותם צועדים עם מפקדיהם על בימת המתחם. הטקס היה מרשים מאד אבל צורת הצעידה צרמה. צעדי ברווז קופצניים בדומה למצעדים של שכנינו.
וכבר אמר מי שאמר כי תמונה אחת שווה אלף מילים.

פורסם ב"הביטחון, גיליון 18, אפריל-מאי 2007