יום שני, 31 באוגוסט 2009

הגרעין הקדוש ביישות האלסטית


הגרעין הקדוש ביישות האלסטית


איך אמר קהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וכי עת לכל חפץ. הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו, להילחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים
▪ ▪ ▪
סוגיית הקדושה של ארץ ישראל ניצבת כנושא מרכזי בשיח הציבורי בקשת הנמתחת בין דבר שאינו קדוש לבין קדושה כולה. כמו בסוגיות רבות, גם בזו האמת נמצאת אי-שם באמצע. מהי ארץ ישראל? מה הם גבולותיה? ומהי המשמעות של קדושה זו? ומה המחויבות שלנו כיהודים לארץ הזאת ובמיוחד לעצמנו.לפני כ-4,000 שנים יצאה משפחתו של אברהם אבינו מביתה שבאור כשדים והגיעה לארץ כנען. אירוע מכונן זה הניע תהליך פלאי שעודנו בעיצומו. תולדות עם ישראל. עם ישראל וארץ ישראל קשורים בעבותות שאינן ניתנות לפרימה. הקשר המתמשך מגדיר את היהדות עצמה ואין לה קיום בלעדיו. עד כמה הקשר הזה טוטאלי? עד כמה הקשר הזה היה טוטאלי? אם נסרוק את הרצף ההיסטורי ונתבונן במתווה המשתנה של ארץ ישראל, נראה שאמרתו האוניברסלית של איינשטיין חלה במלואה גם על הקשר הזה. הכל יחסי קבע, היקה הגאון הזה.ניתן לחלק את אופי הקשר בין העם לארץ לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון שכותרתו העם בארצו והשני כשהעם בגלות. בחלקו הראשון מתאפיין הקשר בהשתרשות, בבנייה, בהרחבה ובמלחמות מגן וכיבוש, ובשני מתאפיין בכמיהה לחזור לארץ ולחדש את חייו הלאומיים והדתיים. הדינמיקה הזאת הולידה תוואי משתנה של ארץ ישראל שתפח, הצטמק ושינה צורתו בהתאם לתקופות ולאירועים.כשכבש יהושע בן נון את הארץ בשנת 1,200 לפנה"ס התנחלו שבטי ישראל במרחב שקרב לצידון בצפון, הגלעד והבשן במזרח והנגב בדרום. במושגים של היום, כלל שטח זה את דרום לבנון, ירדן, איו"ש ומרכז המדינה להוציא את הממלכה הפלישתית על עריה אשדוד, אשקלון ועזה ורצועת חוף צרה בצפון ממפרץ חיפה עד צפונית לצידון.בתקופת שאול בן קיש נדחקה ישראל מרצועת החוף בה נוצר רצף פלישתי וצידוני, קו הגבול עבר ברכסים המערביים של הרי יהודה, אפרים ומנשה. דוד בן ישי פרץ חזרה לים ושחרר את רצועת החוף שבין יפו לחיפה, והכפיל את שטחה של ארץ ישראל צפונה עד לארם נהריים, אזור שכולל את כל חציה המערבי של סוריה ומזרחה ודרומה מעציון גבר (אילת) אדום, מואב ועמון. דוד כובש את יבוס מהיבוסים ומכריז עליה כעל ירושלים בירת ממלכתו – ממלכת דוד.בימי שלמה בן דוד הוחזר השטח הצפוני לארם דמשק והגבול הצפוני נמתח לאורך הירדן עד נחל הליטני. באלף שלפני הספירה התכווצה הממלכה בהדרגה למובלעת יהודה שנדחקה בין השומרון בצפון לאדום ולמואב במזרח, פלשת במערב ומצרים בדרום. ממלכת יהודה כללה את ירושלים, חברון, באר שבע וקדש ברנע. גלות אשור ובבל חתמו את הפרק הראשון של עם ישראל בארצו.שיבת ציון בחסות ממלכת פרס יצרה אוטונומיה במרחב מצומצם שבמרכזו ירושלים, במערבו לוד ובדרומו חברון. מלכי בית החשמונאים הרחיבו את ממלכתם במהלך המאה האחרונה של האלף שלפנה"ס עד לבניאס בצפון ובאר שבע בדרום. הממלכה כללה גם רצף של רצועת החוף מחיפה ועד אל עריש של היום ואת הגדה המזרחית של הירדן כולל הבשן, הגלעד והרי אדום ומואב מדרום. הסיפור הזה נגמר בשנת 70 לסה"נ עם חורבן הבית השני בידי הרומאים.החל ממלחמת הקוממיות, דרך מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור וההסדרים שנחתמו לאחריה המשיכה ארץ ישראל בצורתה העכשווית כמדינת ישראל בשינוי ממדיה. כל דבר חדש לא אירע במאה העשרים בהיבט הנדון. כושי לא הפך עורו ונמר לא השיל חבורותיו. ארצות תפחו, קטנו, מדינות פוצלו, השמש זרחה ושקעה.גם טיעוניהם של דודנינו המוסלמים על קדושת האדמות משוללות יסוד. בדומה לנו הם ישבו באזור הזה במגוון תצורות ולהם עוד פחות אסמכתאות להציג מאשר לנו. ההכרזות שלהם על השייכות המוחלטת והסופית של אדמות ארץ ישראל לאיסלאם מוגזמות בלשון המעטה. היו להם ממלכות והממלכות שלהם נפלו. מעצמות שונות עשו בהן כבשלהן, סימנו קווי גבול והכריזו על חמולות נאמנות כעל ממלכות אינסטנט ועל-פי אינטרס קולוניאלי מובהק.מה ניתן להסיק לסיכום? שאין פיסת אדמה על הגלובוס שלנו שניתן להגדירה באופן אבסולוטי ובוודאי שלא לקדשה. ממלכות קמו ונפלו, ארצות התרחבו, הצטמקו ונעלמו, עמים באו והלכו, כל אחד מהם היה קדוש בעיני עצמו אך לכולם היה גורל זהה. איך אמר קהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וגם כי עת לכל חפץ.הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו, להילחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים. יש לנו את כל הסיבות בעולם לשמור על מדינת ישראל בשיניים ובציפורניים בגבולות פיזיים שיאפשרו זאת ובהתנהלות נבונה שתמנע את הצורך לממש את יכולות השמירה שלנו.קדושת הארץ באה לביטוי בהיבטה הרוחני, כמרכיב משלים ליהדות ולא בהיבט הפיזי שאת היקפו המוחלט איש אינו יודע להגדיר. זהו הגרעין הקדוש של החומריות האלסטית.גם אלוהים בהבטחתו לאברהם לא התנה את הענקת ארץ ישראל ולא הגדירה כפיקדון שאין לוותר על חלקיו. אלוהים התנה את הבטחתו בעמידה בתנאיו. ואם לא קיבלנו את כל המובטח, עלינו לבדוק בציציות שלנו או לחילופין - לדעת לשמוח במה שיש ולדעת לשמור על מה שיש.
פורסם ב NEWS1 30.9.2009

יום שבת, 29 באוגוסט 2009

חלאות אדם

חלאות אדם




פגע וברח. אם לפוגע - בורח אין חמלה לנפגע, מדוע שבית המשפט יחמול עליו?



כלפי חוץ נראה המפגע הזה בדרך כלל נורמטיבי,הולך ומדבר בדומה לכולם אבל משהוא בסיסי חסר בו - צלם אנוש.
▪ ▪ ▪
מגיפת תאונות ה"פגע וברח" מתרחבת ומתעצמת. התופעה המפלצתית הזאת הופכת אט אט לנורמה.

מאיפה מגיעה השפלות הזאת, מיהם החלאות שפגעו באדם ומפקירים אותו למות בצידי הדרך, מאיפה באות המפלצות? מאיזו מדמנה כרו את החומר שממנו מייצרים דבר נאלח כזה?

תאונות פגע וברח הן סימפטום לריבוי הגורם ההרסני הזה, דמוי האדם שקיים בחברה שלנו. זהו ייצור אגואיסטי שמלבדו איש לא חשוב ודבר לא חשוב לו מלבד עצמו. ייצור שהערכים הבסיסיים ביותר שהופכים אותו לאדם הראוי לחיות בחברה, הערבות ההדדית וההתחשבות בזולת –זרים לו לחלוטין. אפס באינטליגנציה ריגשית אומרים אנשי המקצוע. אפס אולי זו ההגדרה הממצה ביותר.

כלפי חוץ נראה המפגע הזה בדרך כלל נורמטיבי,הולך ומדבר בדומה לכולם אבל משהוא בסיסי חסר בו - צלם אנוש.

אין לתופעה זו קשר לרמת השכלה, מעמד חברתי או מוצא. טווח הטיפוסים נע בין אימבצילים מוחלטים ל"מחנכים/ות" אקדמאים. עניים מרודים ועשירים מופלגים - אין לדעת מהיכן תצוץ החלאה הבאה.

אני מניח שיש הרבה הסברים מלומדים לתופעה הייחודית הזאת וביניהם כישלון מערכת החינוך, אובדן הערכים המינימליים שבלעדיהם חברה לא תמשיך להתקיים וכמובן חסידי תיאורית הכיבוש משחית. בשלב זה הגורמים פחות מעניינים ומה שחשוב באמת זה איך מדבירים את התופעה הזאת.

החוק היבש מגדיר את העבירה כתקנה 144 לתקנות התעבורה ומורה למעורב בתאונה לנהוג על-פי הכללים הבאים:
  • לעצור את הרכב ולהימנע מלהזיז את הנפגע
  • להגיש עזרה לנפגע ולהזעיק את כוחות ההצלה
  • למסור את פרטיו האישיים לנפגע על-פי בקשתו
  • להודיע למשטרה על המקרה ולמסור את פרטיו.

הדרגה החמורה ביותר לעבירה הזו היא ההאשמה בהפקרה. סעיף 64ב' לתקנה הזאת משית 9 שנות מאסר על המפקיר, זאת בנפרד לענישתו או זיכוי בהיותו הגורם לתאונה או שאינו אשם בגרימתה.

עשרות רבות של תאונות מהסוג הזה אירעו השנה כשרובן התרחשו בחודשים האחרונים. בין הקורבנות ילדים קטנים,נערים ונערות,זקנים ואפילו שוטרים.

גם אני "זכיתי" לחוויה כזו בצהרי היום. הגעתי לצומת כביש 4 מכוון בנימינה ועצרתי ברמזור אדום. לאחר שהאור התחלף לירוק הסעתי את הרכב למרכז הצומת בכדי לפנות שמאלה. לפתע הגיח משמאלי מהנתיב המיועד לפניה שמאלה, מערב, רכב אאודי שחור, פגע בחוזקה בחלקו הקדמי של הרכב שלי ומעוצמת הפגיעה עלה על אי התנועה ונהדף בסכומו של דבר אל מעקה הבטיחות שם נבלם ללא יכולת לנוע. בשבריר שנייה זינק נהג הרכב ממושבו ופתח בריצת אמוק לעבר השדות ומאז נעלמו עקבותיו. הבוחן שגבה ממני עדות במשטרת חדרה לא הופתע במיוחד מהאירוע. הוא כבר רגיל לזה.

מה נותר לעשות? הפיתרון המיידי הוא בידי מערכת המשפט. ענישה ללא פשרות, ללא נסיבות מקלות וללא קורטוב של הבנה ורחמים. מי שאין בליבו מעט חמלה לזולתו ואינו מסוגל לשאת באחריות למעשיו אינו ראוי לרחמים. גם לא לרחמי בית המשפט הישראלי הידוע בסלחנותו המופלגת וברמת ענישה מעוררת פלצות או גיחוך (תלוי באיזה צד אתה נמצא).

ועוד מילה לסיכום באזני הברחנים: שימו לב, במרבית המקרים לא עוזרים כל הטריקים שלכם ואתם נתפסים ומובאים לדין. אז אם על אחרים אינכם מסוגלים לחשוב ולהזדהות תחשבו על עצמכם ועל ריח הליזול באבו כביר. גם בחשבון האנוכי והמבחיל שאתם יודעים לעשות תשקלו מה כדאי יותר, לעצור, לסייע - או לברוח ולהירקב תקופה משמעותית מאחורי הסורגים וגם לשלם פיצויים לקורבנות.

פורסם ב NEWS1 29.8.09

יום שישי, 28 באוגוסט 2009

הגרעין הקדוש של הישות האלסטית

איך אמר קוהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וכי עת לכל חפץ.

הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו,להלחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים.


מאת: אלכס נחומסון


סוגיית הקדושה של ארץ ישראל ניצבת כנושא מרכזי בשיח הציבורי בקשת הנמתחת בין דבר אינו קדוש לבין קדושה כולה. כמו בסוגיות רבות גם בזו האמת נמצאת אי שם באמצע.

לפני כארבע אלפי שנים יצאה משפחתו של אברהם אבינו מביתם שבאור כשדים והגיעו לארץ כנען.

אירוע מכונן זה הניע תהליך פלאי שעודנו בעיצומו. תולדות עם ישראל. עם ישראל וארץ ישראל קשורים

בעבותות שאינן ניתנות לפרימה.הקשר המתמשך מגדיר את היהדות עצמה ואין לה קיום בלעדיו.

עד כמה הקשר הזה טוטלי? עד כמה הקשר הזה היה טוטלי? אם נסרוק את הרצף ההיסטורי ונתבונן במתווה המשתנה של ארץ ישראל נראה שאמרתו האוניברסאלית של איינשטיין חלה במלואה גם על הקשר הזה. הכל יחסי קבע היקה הגאון הזה.

ניתן לחלק את אופי הקשר בין העם לארץ לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון שכותרתו העם בארצו והשני כשהעם בגלות. בחלקו הראשון מתאפיין הקשר בהשתרשות,בניה,הרחבה ומלחמות מגן וכיבוש ובשני מתאפיין בזיקה לחזור לארץ ולחדש את חייו הלאומיים והדתיים.

הדינאמיקה הזאת הולידה תווי משתנה של ארץ ישראל שתפח,הצטמק ושינה צורתו בהתאם לתקופות ולאירועים.

כשכבש יהושע בין נון את הארץ בשנת 1,200 לפנה"ס התנחלו שבטי ישראל במרחב שקרב לצידון בצפון, הגלעד והבשן במזרח והנגב בדרום. במושגים של היום כולל שטח זה את דרום לבנון,ירדן,איו"ש ומרכז המדינה להוציא את הממלכה הפלשתית על עריה אשדוד ,אשקלון ועזה ורצועת חוף צרה בצפון ממפרץ חיפה עד צפונית לצידון.

בתקופת שאול בן קיש נדחקה ישראל מרצועת החוף בה נוצר רצף פלישתי וצידוני,קו הגבול עבר ברכסים

המערביים של הרי יהודה,אפרים ומנשה.דוד בן ישי פרץ חזרה לים ושחרר את רצועת החוף שבין יפו לחיפה,והכפיל את שטחה של ארץ ישראל צפונה עד לארם נהריים,אזור שכולל את כל חציה המערבי של סוריה ומזרחה ודרומה מעציון גבר(אילת)אדום,מואב ועמון. דוד כובש את ,יבוס מהיבוסים ומכריז עליה כעל

ירושלים בירת ממלכתו – ממלכת דוד.

בימי שלמה בן דוד הוחזר השטח הצפוני לארם דמשק והגבול הצפוני נמתח לאורך הירדן עד נחל הליטני. באלף שלפני הספירה התכווצה הממלכה בהדרגה למובלעת יהודה שנדחקה בין השומרון בצפון לאדום ומואב במזרח,פלשת במערב ומצרים בדרום. ממלכת יהודה כללה את ירושלים,חברון,באר שבע וקדש ברנע. גלות אשור ובבל חתמו את הפרק הראשון של עם ישראל בארצו.

שיבת ציון בחסות ממלכת פרס יצרה אוטונומיה במרחב מצומצם שבמרכזו ירושלים,במערבו לוד ובדרומו חברון.מלכי בית החשמונאים הרחיבו את ממלכתם במהלך המאה האחרונה של האלף שלפה"פ עד לבניאס בצפון ובאר שבע בדרום. הממלכה כללה רצף של רצועת החוף מחיפה ועד אל עריש של היום ואת הגדה המזרחית של הירדן כולל הבשן,הגלעד והרי אדום ומואב מדרום. הסיפור הזה נגמר בשנת 70 לסה"נ עם חורבן הבית השני בידי הרומאים.

החל ממלחמת הקוממיות,דרך מלחמת ששת הימים,מלחמת יום כיפור וההסדרים שנחתמו לאחריה המשיכה ארץ ישראל בצורתה העכשווית כמדינת ישראל בשינוי ממדיה. כל דבר חדש לא ארע במאה העשרים בהיבט הנדון. כושי לא הפך עורו ונמר לא השיל חבורותיו ארצות תפחו,קטנו,מדינות פוצלו השמש זרחה ושקעה.

גם טיעוניהם של דודנינו המוסלמים על קדושת האדמות משוללות יסוד. בדומה לנו הם ישבו באזור הזה במגוון תצורות ולהם עוד פחות אסמכתאות להציג מאשר לנו. ההכרזות שלהם על השייכות המוחלטת והסופית של אדמות ארץ ישראל לאסלם מוגזמות בלשון המעטה. היו להם ממלכות וממלכות שלהם נפלו. מעצמות שונות עשו בהן כבשלהן,סימנו קווי גבול והכריזו על חמולות נאמנות כעל ממלכות אינסטנט ועל פי אינטרס קולוניאלי מובהק.

מה ניתן להסיק לסיכום? שאין פיסת אדמה על הגלובוס שלנו שניתן להגדירה באופן אבסולוטי ובוודאי שלא לקדשה. ממלכות קמו ונפלו ארצות התרחבו,הצטמקו ונעלמו עמים באו והלכו,כל אחד מהם היה קדוש בעיני עצמו אך לכולם היה גורל זהה. איך אמר קוהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וכי עת לכל חפץ.

הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו,להלחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים.

קדושת הארץ באה לביטוי בהיבטה הרוחני,כמרכיב משלים ליהדות ולא בהיבט הפיזי שאת היקפו המוחלט

איש אינו יודע להגדיר. זהו הגרעין הקדוש של החומריות האלסטית.

גם אלוהים בהבטחתו לאברהם לא התנה את הענקת ארץ ישראל ולא הגדירה כפיקדון שאין לוותר על חלקיו. אלוהים התנה את הבטחתו בעמידה בתנאיו. ואם לא קבלנו את כל המובטח,עלינו לבדוק בציציות שלנו או לחילופין לדעת לשמוח במה שיש.

28 לאוגוסט 2009.

הגרעין הקדוש בישות האלסטית

איך אמר קוהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וכי עת לכל חפץ.

הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו,להלחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים.

מאת: אלכס נחומסון

סוגיית הקדושה של ארץ ישראל ניצבת כנושא מרכזי בשיח הציבורי בקשת הנמתחת בין דבר אינו קדוש לבין קדושה כולה. כמו בסוגיות רבות גם בזו האמת נמצאת אי שם באמצע.

לפני כארבע אלפי שנים יצאה משפחתו של אברהם אבינו מביתם שבאור כשדים והגיעו לארץ כנען.

אירוע מכונן זה הניע תהליך פלאי שעודנו בעיצומו. תולדות עם ישראל. עם ישראל וארץ ישראל קשורים

בעבותות שאינן ניתנות לפרימה.הקשר המתמשך מגדיר את היהדות עצמה ואין לה קיום בלעדיו.

עד כמה הקשר הזה טוטלי? עד כמה הקשר הזה היה טוטלי? אם נסרוק את הרצף ההיסטורי ונתבונן במתווה המשתנה של ארץ ישראל נראה שאמרתו האוניברסאלית של איינשטיין חלה במלואה גם על הקשר הזה. הכל יחסי קבע היקה הגאון הזה.

ניתן לחלק את אופי הקשר בין העם לארץ לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון שכותרתו העם בארצו והשני כשהעם בגלות. בחלקו הראשון מתאפיין הקשר בהשתרשות,בניה,הרחבה ומלחמות מגן וכיבוש ובשני מתאפיין בזיקה לחזור לארץ ולחדש את חייו הלאומיים והדתיים.

הדינאמיקה הזאת הולידה תווי משתנה של ארץ ישראל שתפח,הצטמק ושינה צורתו בהתאם לתקופות ולאירועים.

כשכבש יהושע בין נון את הארץ בשנת 1,200 לפנה"ס התנחלו שבטי ישראל במרחב שקרב לצידון בצפון, הגלעד והבשן במזרח והנגב בדרום. במושגים של היום כולל שטח זה את דרום לבנון,ירדן,איו"ש ומרכז המדינה להוציא את הממלכה הפלשתית על עריה אשדוד ,אשקלון ועזה ורצועת חוף צרה בצפון ממפרץ חיפה עד צפונית לצידון.

בתקופת שאול בן קיש נדחקה ישראל מרצועת החוף בה נוצר רצף פלישתי וצידוני,קו הגבול עבר ברכסים

המערביים של הרי יהודה,אפרים ומנשה.דוד בן ישי פרץ חזרה לים ושחרר את רצועת החוף שבין יפו לחיפה,והכפיל את שטחה של ארץ ישראל צפונה עד לארם נהריים,אזור שכולל את כל חציה המערבי של סוריה ומזרחה ודרומה מעציון גבר(אילת)אדום,מואב ועמון. דוד כובש את ,יבוס מהיבוסים ומכריז עליה כעל

ירושלים בירת ממלכתו – ממלכת דוד.

בימי שלמה בן דוד הוחזר השטח הצפוני לארם דמשק והגבול הצפוני נמתח לאורך הירדן עד נחל הליטני. באלף שלפני הספירה התכווצה הממלכה בהדרגה למובלעת יהודה שנדחקה בין השומרון בצפון לאדום ומואב במזרח,פלשת במערב ומצרים בדרום. ממלכת יהודה כללה את ירושלים,חברון,באר שבע וקדש ברנע. גלות אשור ובבל חתמו את הפרק הראשון של עם ישראל בארצו.

שיבת ציון בחסות ממלכת פרס יצרה אוטונומיה במרחב מצומצם שבמרכזו ירושלים,במערבו לוד ובדרומו חברון.מלכי בית החשמונאים הרחיבו את ממלכתם במהלך המאה האחרונה של האלף שלפה"פ עד לבניאס בצפון ובאר שבע בדרום. הממלכה כללה רצף של רצועת החוף מחיפה ועד אל עריש של היום ואת הגדה המזרחית של הירדן כולל הבשן,הגלעד והרי אדום ומואב מדרום. הסיפור הזה נגמר בשנת 70 לסה"נ עם חורבן הבית השני בידי הרומאים.

החל ממלחמת הקוממיות,דרך מלחמת ששת הימים,מלחמת יום כיפור וההסדרים שנחתמו לאחריה המשיכה ארץ ישראל בצורתה העכשווית כמדינת ישראל בשינוי ממדיה. כל דבר חדש לא ארע במאה העשרים בהיבט הנדון. כושי לא הפך עורו ונמר לא השיל חבורותיו ארצות תפחו,קטנו,מדינות פוצלו השמש זרחה ושקעה.

גם טיעוניהם של דודנינו המוסלמים על קדושת האדמות משוללות יסוד. בדומה לנו הם ישבו באזור הזה במגוון תצורות ולהם עוד פחות אסמכתאות להציג מאשר לנו. ההכרזות שלהם על השייכות המוחלטת והסופית של אדמות ארץ ישראל לאסלם מוגזמות בלשון המעטה. היו להם ממלכות וממלכות שלהם נפלו. מעצמות שונות עשו בהן כבשלהן,סימנו קווי גבול והכריזו על חמולות נאמנות כעל ממלכות אינסטנט ועל פי אינטרס קולוניאלי מובהק.

מה ניתן להסיק לסיכום? שאין פיסת אדמה על הגלובוס שלנו שניתן להגדירה באופן אבסולוטי ובוודאי שלא לקדשה. ממלכות קמו ונפלו ארצות התרחבו,הצטמקו ונעלמו עמים באו והלכו,כל אחד מהם היה קדוש בעיני עצמו אך לכולם היה גורל זהה. איך אמר קוהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וכי עת לכל חפץ.

הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו,להלחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים.

קדושת הארץ באה לביטוי בהיבטה הרוחני,כמרכיב משלים ליהדות ולא בהיבט הפיזי שאת היקפו המוחלט

איש אינו יודע להגדיר. זהו הגרעין הקדוש של החומריות האלסטית.

גם אלוהים בהבטחתו לאברהם לא התנה את הענקת ארץ ישראל ולא הגדירה כפיקדון שאין לוותר על חלקיו. אלוהים התנה את הבטחתו בעמידה בתנאיו. ואם לא קבלנו את כל המובטח,עלינו לבדוק בציציות שלנו או לחילופין לדעת לשמוח במה שיש.

28 לאוגוסט 2009.

יום שבת, 22 באוגוסט 2009

חופש הביטוי וחופש השיסוי נוסח שוודיה


האירופאים קצת פחות פנאטיים לעקרונותיה של הדמוקרטיה כשמדובר בגורמים אחרים – מוסלמים למשל
▪ ▪ ▪
שר החוץ של שוודיה, האדון בילרט, מסרב לגנות את הפרסום ב'אפטונבלדט' שמספר לקוראיו על כך שחיילי צה"ל רוצחים פלשתינים כדי לסחור באיברים שלהם. הסיבה לכך כמובן היא קדושת הדמוקרטיה ויוצא חלציה המורם מעל כל ערך אחר – חופש הביטוי. "המדינה שלנו לא עובדת כך ובצדק", מנמק השר המכובד את סירובו לגנות את כתב הפלסתר. עמי אירופה מצוינים בדמוקרטיה ואין פליאה שמחילים את עקרונותיה במלואם על ישראל והיהודים עוד מימים ימימה. גבלס הדמוקרט הכריז שהיהודים דומים לעכברושים שאותם יש לבער בשם חופש הביטוי והגזע הארי. גם כשאתה מעליל עלילות דם עדיין תגן עליך הדמוקרטיה הקדושה. בהקשר היהודי כמובן. כשמדובר בגורמים אחרים – מוסלמים למשל, האירופאים קצת פחות פנאטיים לעקרונותיה של הדמוקרטיה.קורט וסטרגורד, קריקטוריסט בעיתון דני שצייר את מוחמד עם פצצה בטורבנו פוטר וממשלת דניה התנצלה. חופש הביטוי נאלץ לזחול במקרה הזה תחת שמלתה של הדמוקרטיה. ומה באשר לעקרונות אחרים של הדמוקרטיה האירופית, כמו למשל שוויון בפני החוק? כשמשטרת שוויץ עצרה את בנו הבריון של קדאפי על תקיפה חבלנית הטיס עצמו ראש ממשלתה הדמוקרט של שוויץ עד לבנגאזי כדי להתנצל בפני האב הנעלב. מסתבר שעקרונותיה של הדמוקרטיה באירופה גמישים כמו שירת היודל. תלוי אם שרים עם הרוח או מולה.הצביעות האירופאית המסורתית באה לידי ביטוי בהתנהלות הסלקטיבית שלהם בכל הנוגע לישראל. שני הגורמים למוסרם הכפול הם האנטישמיות הגנטית והאינטרסים. את הפרצוף המוכר הזה הם מנסים לכסות בדמגוגיה על ערכים קדושים. לזבל הזה כבר אין קונים, וכשתפרוץ האפוקליפסה ותתרחש המלחמה האחרונה בין בני האור לבני החושך, הם יזדקקו לשאת פנסים גדולים כדי לא לירות אחד בשני כי הצד שבו הם ימצאו את עצמם במלחמה הזאת זה הצד שבו הם בחרו. היום הזה אינו רחוק, האוכלוסיה המוסלמית באירופה גדלה בעקביות, תוך עשור הם יהוו משקל מכריע בארצות אירופה. מה שלא עשה הסיף חזיתית עושה ההגירה והילודה, וגם אם ידחיקו את הסיוט המתרגש בשם הדמוקרטיה – הוא כבר השתרש. וכשיצבור מספיק כוח, יחזור חופש הביטוי האירופאי למה שהיה בשנות הארבעים.
פורסם ב NEWS1 22.9.09

יום חמישי, 20 באוגוסט 2009

לבסוף גבר האביר הפולני

יהיה זכרו ברוך למרות הכול. בסדום שבה אנו חיים הוא לא היה בשורת הרשעים הראשונה.

מאת: אלכס נחומסון *

כשטופז כרך את החגורה סביב צווארו הוא חזר להיות גולדנברג. האיש המוכשר שלא מוכן היה לקבל את
המציאות ותמרן עצמו לפינה שאין ממנה מוצא. הברירה הייתה השפלה מתמשכת עד ליום מותו או מותו המיידי שיחסוך את ההשפלה הזאת מעצמו ומבני משפחתו.דודו נשאר עם האקדח על השולחן ובחר לנהוג באבירות פולנית.

עכשיו משתרר שקט ורק תחושה של עצב נותרה באוויר.
העצב על הבזבוז שנובע מההכרה שהכול יכול היה להיות אחרת. זה בסך הכול עניין של קבלת החלטות, של שליטה עצמית,של ראיית המציאות בפרופורציות נכונות,של ענווה או העדרה. כעת זה גם זמן הצבועים והמאשימים והרגשות שמאפילות על העובדות הקשות. זהו גם זמן עורכי הדין שיידעו איך להפיק מהסיפור הזה את המיטב.

חבל על דודו אבל איש לא אשם במותו.

דודו פרע את השטר באופן מלא וסופי על מעשים שעשה. להכות אישה צעירה לעיני בנה הקטן ולחבור עם פושעים כדי לפגוע במי שחשב שמגיע לו אין לכך נסיבות מקלות והמחיר שיש לשלם – כבד. דודו שילם את המחיר הזה והותיר אותנו תוהים במציאות של אבות החונקים את הבנות שלהם,אמהות שמטביעות את הילדים שלהם,מבתרי גופות,שודדי זקנות, מבצעי לינץ' חסרי צלם אנוש, נערות מסוממות שאינן מבדילות בין טוב לרע ופושעים שמבצעים מטווחים על מטרות אקראיות ברחובות. איש מהם לא התאבד. הם עוד מניחים כיפה גדולה על ראשם בבית המשפט ומצפים לרחמי השופטים.

איש מהם לא היה וגם לא יהיה אביר פולני. דודו לפחות היה כזה. יהיה זכרו ברוך למרות הכול. בסדום שבה אנו חיים הוא לא היה בשורת הרשעים הראשונה.


* 4 רשימות קודמות