השכר והעונש של "בכירי התיאטרון" המחרימים

שחקני התיאטרון שחתומים על ההבטחה שלא יופיעו באריאל יורים לעצמם ברגליים אך גם שכרם יהיה בצידם. שכרו של הקדוש המעונה.

נראה לי שכל מה שאמור היה להיכתב על סירוב "בכירי התיאטרון" להופיע באריאל נכתב ובכל זאת, מבקש לציין מספר דברים בהקשר הזה.
יש לשמאל תכונה משונה לירות לעצמו ברגלים.אין זה אומר שמנתזי הירי הזה גם אחרים אינם נפגעים.
בדרך כלל כולם נפגעים מהירי הבלתי מבוקר הזה,אך השמאל הולך ודוחק את עצמו לפינת האי לגיטימיות(בעיני הציבור הישראלי-ציוני) ומאבד את כוחו האלקטוראלי באופן עקבי וברור ואתה שואל את עצמך איך זה קורה שאנשים תרבותיים ומשכילים ולא רק בעיני עצמם מצליחים להשתחל לפינות האפלות והקיצוניות האלה כמו הכרזת חרם.
חרם, פעולה שהוקעה מאז ומתמיד על ידי אבות השמאל האמיתי ושויכה על ידם ליריביהם המושבעים מימין. אם יש משהו העומד בסתירה לפלורליזם,הומניזם ודמוקרטיה(שלוש הרגלים שלשמאלננו נדמה כי השקפת עולמם ניצבת עליהם איתן) זה החרם.

פורסם ב NEWS1 29.8.10

אם כך,מה עשוי להיות הגורם או הגורמים להבלחה פתאומית כזאת של החרמה אווילית? מעשה שמביא על ראשם מתקפה רחבת היקף של הציבור הישראלי כמעט מכל גווני הקשת האידיאולוגית? עשייה שהיא בחזקת כריתת הענף שהם ומעסיקיהם יושבים עליו? יש לך מספר תשובות אפשריות.

הראשונה שהאנשים האלה הרבה פחות חכמים ממה שנדמה ובמיוחד ממה שנדמה להם.
האפשרות השנייה כי בכל הנוגע למי שאינו חושב כמוהם הם מפתחים אמוציות סוערות שמאפילות על הרציונל הבסיסי שלהם.
והאפשרות השלישית והנדושה שבהם,היא שהחברה האלה חיים בתוך הבועה של עצמם. בבועה הזאת הם יצרו מציאות משלהם,שם הם מתבשלים בתוך עצמם,יש בבועה תפאורה שמדמה את המציאות,יש תאורה שצובעת את חייהם על פי הדימויים שמוחם הזה במגבלות ההסגר שגזרו על עצמם וקרני השמש של המציאות על מורכבותה,בעיותיה וגווניה,אינן חודרות אל תוך הבועה הזאת. קשה שלא לייחס לבועה הזאת גם מימד גיאוגראפי כי שוב ושוב מוכח שכל מה שנמצא דרומית ליפו,צפונית לאפקה ומזרחית לאילון הוא מבחינתם "שטחים". אחרת אין להבין את ההתנפלות הגחמנית שלהם על אריאל דווקא. ישוב ישראלי וותיק שייכלל בתחום מדינת ישראל בכל הסדר אפשרי ועתידי.

אבל ברור לי לחלוטין שהם גם יצאו נשכרים מהפרכוס הזה. מהר מאד הם ימצבו לעצמם את הפוזה שתפורה למידותיהם – פוזת הקורבן. המונחים הקלאסיים ישלפו מאשפת חיציהם המורעלים והם כבר מוכנים לשיגור. "סתימת פיות", "פאשיזם","פגיעה בחופש הדיבור" ושאר פניני מבית היוצר של אבותיהם הרוחניים מבית וולדימיר איליץ' לנין ושות'. את מיטב כישרונותיהם התיאטרליים הם יעמידו לטובת הסצנה המוחצנית הזאת שאין לעמוד בפניה ולתגובת השרשרת הבלתי נמנעת שלאחריה ,תגובתם של צדיקי העולם המאוחדים(נגד מדינת ישראל)שיקרקרו במקהלה את דאגתם הרבה על רדיפת האומנים בישראל הפשיסטית. החברה האלה יוזמנו להרצאות בחו"ל שם יורעפו עליהם מחמאות וכיבודים לרוב ושם הם יוצגו כלוחמי חופש אמיצים ונרדפים, קדושים מעונים כמיטב המסורת הנוצרית ויהיו משוכנעים שגם אם אין הילה זוהרת מעל לראשיהם אז החמה לבטח זורחת להם מהתחת.

גם בארץ יתעשתו במהרה כל חוגי הליברלים המקומיים מוכי האשמה העצמית הכרונית ויאמצום אל ליבם בהמיה. וזה מה שיהיה. ומה על הציבור בארץ? אותו הציבור שמוגדר כרוב הדומם ופרוס בין קצוות השמאל השפוי לימין הרציונאלי? אז הציבור הזה יעשה את מה שצריך. אני סומך עליו. הוא מוכיח את עצמו במצבים האלה. כמו שהמיר את אנטליה באיי יוון וסרב לקרוא לנביחותיו של ארדואן תיפוף שמאני וליריקותיו גשם,כך גם יזכור הציבור את השמות איתי טיראן,דורון תבורי,אופירה הניג,יעל רונן,דרור קרן,יהושע סובול ושאר משרבטי החתימה על מסמך החרמות העלוב הזה.הציבור יאמר את דברו בקופות והתיאטרון יגיע גם יגיע לאריאל ויגיע למעלה אדומים ויגיע לכל מקום בו ישבו ישראלים עם החבורה הנפוחה הזאת או בלעדיה.

איך הפסידו חכמי החלם את האוצר היקר לידי שכניהם מצידון.

מדוע שהזיכיון להפקת הגז ייפול לידיו בלבד? הלינו החלמאים ושוועתם עלתה והגיע לאוזני פרנסי ממשלתם. תשובה נקרה להתייצב בפני וועדות חלמאים שונות ושם טען כי אלמלא השקיע מזמנו וכספו וייזם את החפירה המבורכת – היו החלמאים מתחממים עד עצם היום הזה לאורה הקלוש של העששית.

חלם הרחוקה הייתה ידועה בעולם בזכות חכמיה המופלגים, אך למרות חוכמתם הרבה היו החלמאים עניים בני עניים וחיו מהיד לפה. בנוסף למחסור החמור במים שממנו סבלו החלמאים לאורך שנים, חסרו להם גם אוצרות טבע חיוניים כמו חומרים דליקים למיניהם כדי שיוכלו לחמם את בתיהם ולהניע את גלגלי המפעלים שבהם ייצרו דברי סדקית ותשמישי קדושה.

החלמאים צפו בקנאה ובערגה בשכניהם העשירים שהרבו לחפור באדמה ולהפיק ממנה נפט בכמויות העולות פי רבבה מצורכיהם אך כל ניסיונותיהם לחפור באדמתם העקרה לא העלו דבר מעבר להזלפות חלושות של נוזל כהה ולא ברור שלווה בשיעול מקוטע ושלהבת קטנה אף מנר של החנוכה.

נעצבו החלמאים עצב רב וביכו את מר גורלם. עד שיום אחד התעשת ראש החלמאים וקרא: הגיע הזמן לחפור בים שלנו,אולי נגלה שם מרבצים של דלקים ונביא ישועה לחלם. שמחו החלמאים על הרעיון החדש של הפרנס והחלו לטכס עצה איך לחפור בתוך הים, דבר שמעולם לא התנסו בו וגם לא מצאו בקופתם די מטבעות שבהן יוכלו לרכוש מכונות חפירה או לשכור את שרותיהם של חפרים ידועי שם.

עד שיום אחד קם חלמאי עשיר ורב פעלים ושמו יצחק תשובה וקרא אל אחיו המיואשים: הסירו דאגה מליבכם,הנה אני לוקח על עצמי את המלאכה ואם אצליח במעשה ידי נצא מכך נשכרים כולנו. שמחו החלמאים שמחה גדולה והעניקו לתשובה את בירכת הדרך.

עמל תשובה ימים כלילות,שכר בכספו את מיטב המכונות והמומחים והנה לאחר שחפר ונבר במעמקי הים חודשים ארוכים גילה מחילה ובה מטמון יקר לאין שיעור – גז טבעי בכמות שתספק את כל צורכי חלם לעשרים השנים הבאות!

שמעו החלמאים את הבשורה המרנינה ופרצו בשירה ומחולות תוך שהם נושאים את תשובה על כפיהם בקריאות מושיענו ומצילנו אתה!

התכנסו החלמאים למסיבת ניצחון גדולה,רכשו מניות בכל זלוטי שגירדו מארנקם והחלו לתכנן תוכניות לניצול מיטבי של האוצר שנפל בחלקם. ככל שחלפו הימים מרגע שהתבשרו על הנס, כך דעכה ההתלהבות ובמקומה החלו להישמע רטינות וטרוניות שונות. תחילה בקול ענות חלושה אך בהמשך גאתה הטרוניה ובאה לידי ביטוי במאמרי ביקורת של חלמאים פוליטיים וחלמאים מושכי עט כשאת חיציהם הם יורים אל החלמאי העשיר ובעל הבשורה – יצחק תשובה.

מדוע שהזיכיון להפקת הגז ייפול לידיו בלבד? הלינו החלמאים ושוועתם עלתה והגיע לאוזני פרנסי ממשלתם. תשובה נקרה להתייצב בפני וועדות חלמאים שונות ושם טען כי אלמלא השקיע מזמנו וכספו וייזם את החפירה המבורכת – היו החלמאים מתחממים עד עצם היום הזה לאורה הקלוש של העששית.

טיעוניו אלו נפלו על אוזניים ערלות ומלחמת כל וכל פרצה במדינת החלמאים.

תלונות ושאילתות לרוב הוגשו ליועציהם המשפטיים ובתי המשפט הידועים גם הם בחכמתם הרבה החלו לעסוק בסוגיית הגז הטבעי שאפף את חלם כעננה עכורה.

באותה השעה צפו בנעשה שכניהם הלבנונים מצפון,הלו הם הפניקים תושבי צור וצידון מארץ הארזים

בעוד החלמאים רבים ומורטים איש את זקן רעהו, פנו הפניקים לבני בריתם העותומנים וביקשו לספק להם קושאנים ושאר מגילות שיוכיחו את חזקתם על מצולות הים כולל המחילה ובה האוצר הגדול. העותומנים נענו לבקשה ברצון רב,פשפשו במרתפים והעלו קושאן משנת תרפפ"ו ובו כתוב באותיות קידוש לבנה שהים על מצולותיו,דגיו וחלוקי אבניו מטריפולי שבצפון ועד פלשת בדרום הוא קניינם הבלעדי של תושבי צור וצידון עוד מאז איזבל מלכתם.

הפניקים לא בזבזו את זמנם והחלו לשאוב במרץ רב את הגז היקר ולמוכרו לכל המרבה במחיר עד שהידלדל לאחר שנים רבות. צפו החלמאים בפניקים ועיניהם כלות. חזרו לבתיהם הקורסים ונאנחו הנחה כבידה. נגזר גורלנו,קוננו החלמאים לרעוב ולקפוא בקור ומאחר שמדובר בגזרת גורל גם חוכמתינו הרבה והידועה בגויים לא תושיע. וכך נותרו החלמאים עם השוקת השבורה בעוד שכניהם שכבדו בצאן ובמקנה מלעגים עליהם מעבר לגדרות גבולם.

יכול להיות שהסיפור הזה היה מצחיק אם הוא לא היה כל כך עצוב ומייאש.

יצה - התקליט החורק של מוסף ידיעות אחרונות

שוב ושוב כמו תקליט חורק משתלחים יצה המרואיין לכתבה ורונן ברגמן בטורו המוסף לכתבה בראש המלמ"ב יחיאל חורב ומנסים להציגו כדמון. גם פואד בן אליעזר אינו פטור מזעמם. בטיעונים שמעלים רונן ויצה אין כל חדש.

אחת לשנה או פחות,מנער "ידיעות אחרונות" את האבק מדפי העיתון ומלעיט אותנו בסנסציה הממוחזרת על ההתעללות הדרקונית של מערכת הביטחון בתא"ל(במיל)יצחק(יצה) יעקב הקשיש והטוב.
הפעם על המלאכה מנצח הכתב עמוס שביט,כשהוא מסתמך בעיקר על בעל העניין העיתונאי רונן ברגמן.
הכתבה ה"סנסציונית" פורסמה במוסף 7 ימים מתאריך 20.8.10. העילה התורנית לפרסום – הקרנת הסרט "ממלכת הסוד" בערוץ 8.

שוב ושוב כמו תקליט חורק משתלחים יצה המרואיין לכתבה ורונן ברגמן בטורו המוסף לכתבה בראש המלמ"ב יחיאל חורב ומנסים להציגו כדמון. גם פואד בן אליעזר אינו פטור מזעמם. בטיעונים שמעלים רונן ויצה אין כל חדש,כמו שאין כל חדש בתשובות והתגובות לטיעוניהם אלו מנשוא זעמם, אך עובדה זו לא מפריעה לעיתון המכובד לנופף בברווז המרוט הזה באופן מחזורי בהסתמך כנראה על זכרונו הלקוי של הציבור או על הצטרפותו של דור קוראים חדש שלא ידע את יצה ולא הבין על מה המהומה:

תא"ל(במיל)יצחק יעקב, היה איקון בולט במערכת הביטחון. האיש תרם תרומה לא מבוטלת לביטחון המדינה,על כך ראוי למלוא ההערכה ועל כך אין ויכוח. הבעיה עם הנ"ל החלה לאחר שפרש והחליט לפרסם ספר ובו כלולים נושאים המהווים סוד מדינה. לצורך כך הפיץ עפ"י כתב התביעה נגדו את טיוטת הספר שכתב ל "18 גורמים שונים בארה"ב".("לא היו 18 אלה פחות אבל אני לא זוכר בדיוק כמה" משיב על כך יצה בראיון הנ"ל).
בנוסף החל לכתוב בשנת 1998 ספר זיכרונות וגם בו שבץ נושאים מסווגים כסוד מדינה.

בתחילת 2001 נפגש יצה במושבו בניו יורק עם העיתונאי רונן ברגמן,פגישה שבעקבותיה הוכנה כתבה שאמורה הייתה להתפרסם ב "7-ימים". הכתבה נמסרה כנדרש לצנזורה ואז(אליבא דעמוס שביט)-
"החל מחול שדים ראשון מסוגו במדינה" ומה מהות המחול ומי הם השדים? הכתבה נפסלה לפרסום ו"השד" יחיאל חורב,ראש המלמ"ב דרש לקבל לידיו את הקלטות ובהן הראיונות מוקלטים עם יצה וגם ובמקביל החלה "חקירה חשאית" נגד יצה בחשד לריגול. כשהוברר למלמ"ב שטיוטות הספר הועברו לגורמים לא מורשים שונים בחו"ל – הוחלט לעוצרו.

יחיאל חורב,שיצה וברגמן לא חוסכים ממנו את שבט לשונם עשה את העבודה שלו בהתאם לסמכותו ולשקול דעתו. הניסיון לייחס לחורב אובססיה "לצבירת כוח" עושה לאיש עוול. זו השמצה חסרת בסיס.אחד מתפקידי המלמ"ב הוא לוודא שחומר מסווג לא דולף ממערכת הביטחון. התפקיד הזה אינו מוצא חן בעיני עיתונאים מסוימים ובעיני גורמים שנדמה להם כי הם מעל לחוק ושתרומתם בעבר מקנה להם חסינות לבצע כל פעולה על פי הבנתם וראות עינם , גם אם היא אסורה. העיקרון שכל אדם(כולל יצה), ההופך בתוקף תפקידו לשותף סוד וחתום על התחייבות שלא להעביר את פרטי הנושא הסודי לאף גורם שאינו מוסמך לא מפריע להם. וגם שאין לשותף הסוד כל שבריר של שיקול דעת בנושא חשיפת המידע לא עוצר אותם כשקבלו החלטה לפעול על פי נטיית ליבם. עובדתית, הפרה של התחייבות כזאת מהווה עבירה פלילית בהיבט הפורמאלי והפקרות בהיבט האישי והאזרחי. שום עיקרון מתחום הזכויותיזם הישראלי הליברלי אינו עומד מעל להתחייבות לסודיות של עובד מדינה,ושוב, כלל זה גם חל אפילו על יצה.

יצה הועמד לדין ומשפטו נערך בדלתיים סגורות. בכתב האישום יוחסו ליצה עבירות של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 113(ב)לחוק העונשין, מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק (כיום סעיף 113א לחוק) ומסירת ידיעה בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 112(א) לחוק. יצה טען להגנתו שהחומרים הסודיים שאליהם התייחס בספרו וביומנו אינם כאלה מאחר וחלקם פורסם בעיתונות זרה. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט, שהדגיש "קיים הבדל תהומי בין פרסומים ממקורות זרים או ישראליים על ידי חוקרים או עיתונאים לבין פרסום מפי האדם אשר היה אחראי לפיתוח אמצעי לחימה בצה"ל. פרסום שכזה יהיה בידי האויב ידיעה, להבדיל מהערכה, ויספק לו אישור מוסמך לידיעות שכבר יש בידיו, או להערכות המצויות בידיו". בית המשפט קבע כי יצה לא פעל בכוונה לפגוע בביטחון המדינה "אף שהיה מודע לכך שבעיני מערכת הביטחון קיימת חשיבות עליונה שלא לחשוף סודות אלו". הוסיף בית המשפט " - ניתן לתהות כיצד אדם במעמדו של הנאשם, כבעל ניסיון רב שיש לו בתחומים הנדונים, איננו מסוגל להבין את הנזקים הממשיים שהתנהגותו עלולה לגרום".הנאשם אמנם התרשל בצורה חמורה והזניח קשות את חובתו לשמור על הסודות הרגישים ביותר שהופקדו בידיו בתקופת שירותו הצבאי, אף שהיה מודע לכך שבעיני מערכת הביטחון קיימת חשיבות עליונה שלא לחשוף סודות אלו. אך הנאשם לא פעל מתוך מודעות מלאה לנזק הממשי שעלול להיגרם לביטחון המדינה כאפשרות קרובה לוודאי, שכן הוא עצמו, מבחינה סובייקטיבית, היה משוכנע אז – ועודנו משוכנע כיום – כי שום נזק של ממש לא היה נגרם לביטחון המדינה מחשיפת הסודות. אמנם ניתן לתהות כיצד אדם במעמדו של הנאשם, כבעל ניסיון רב שיש לו בתחומים הנדונים, איננו מסוגל להבין את הנזקים הממשיים שהתנהגותו עלולה לגרום. אך אי אפשר להתווכח עם תחושתו והבנתו הסובייקטיביות של הנאשם, שהן הקובעות לעניין היסוד הנפשי בעבירות הדורשות כוונה מיוחדת של פגיעה בביטחון המדינה.
בהכרעת הדין זוכה יצה בשתי עבירות קשות שיוחסו לו והורשע בעבירה של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א')לחוק העונשין. הוטל עליו עונש של שתי שנות מאסר על תנאי.

אז מה היה לנו לסיכום הדרמה הממוחזרת הזאת? עיתון שחייב למלא את דפי המוסף שלו, עיתונאי נעלב שמיידה כדורי נפתלין בפקידי ממשלה שבסך הכל ממלאים את תפקידם ואדם זקן שלא רוצה להבין כי סודות המדינה אינם רכושו הפרטי.

אלמלא היינו נתונים בעיצומה של דהירה ברכבת שדים הררית כשמכל פינה צורחות עלינו מכשפות בדמות וועדת חקירה ובכל סיבוב מזדקרת מול פרצופינו מפלצת ההולילנד, ראש ממשלה מושחת, נשיא נואף וקוספירטור נטול פנים שממנה רמטכ"לים, אפשר אולי לפטור את הפרסום על יצה בהמהום קצר של השתתפות בצער או בפיהוק נינוח. אבל (כמו שעדי אשכנזי אומרת)מה זה השטויות האלה יצה?? הסיפור מאחוריך,אתה כבר לא אדם צעיר, המשך ליהנות מילדך ונכדיך, יחיאל חורב פרש מזמן ואני מניח שנכדיו מעסיקים אותו יותר מהפגזת הסרק התקופתית הזאת ויש מספיק גורמים בזירה שממלאים את המשבצת של "החייב לגרום נזק למדינה ובכל מחיר",שמאלנים קיצוניים,פוסט ציונים,מרצים שנושכים את זנב עצמם,משיחים הזויים שמקפצים על הגבעות, אנרכיסטים-צעצוע שיוצאים לחו"ל כדי לקרוא להחרמת המדינה, משטים ובהם צדיקי עולם שכל כוונתם להאכיל בכפית את מזי הרעב של עזה והיד עוד נטויה. אתה קטן עליהם יצה הגיע הזמן להירגע.סך הכל יצאת בזול.

פורסם ב: NEWS1 24.8.10

בהצלחה לרמטכ"ל הנבחר ובהצלחה לחוקרים

צריך לאחל הצלחה רבה לרמטכ"ל הנכנס ולהודות לרמטכ"ל היוצא ובמקביל לחשוף את הגורמים שבחשו בקדירת הליך הבחירה.

האלוף יואב גלנט הוא בחירה טובה. האיש שלא מוכתם בכתם כישלון מלחמת לבנון השנייה, הכין ופיקד על מבצע עופרת יצוקה באופן מקצועי ונחוש,קצין עתיר ניסיון מבצעי וארגוני.

צריך לאחל לגלנט הצלחה במילוי התפקיד האחראי והמרכזי ביותר במציאות העכשווית של המדינה.
צריך להודות לרמטכ"ל הנוכחי רא"ל גבי אשכנזי על כך שקיבל לידיו צבא חבוט שתוחזק ונוהל באופן לקוי והעמידו על רגליו. גבי אשכנזי החזיר לצבא את העקרונות הבסיסיים שנלקחו ממנו על ידי כל מיני גורמים "מהפכניים" והסיט את הדגש מתיאוריות הזויות אל הפרקטיקה האפורה של חיילות, אימונים , משמעת , פשטות ונחישות בלתי מתפשרת. הצבא שגלט מקבל מאשכנזי מאומן יותר,מאורגן יותר,מצויד טוב יותר ,חושב עניני ונטול פוזה. אין זה אומר שכל מחלות העבר רופאו. מבצע ההשתלטות של חיל הים על ספינת צדיקי הסיוע היא נורת אזהרה שעדיין מהבהבת על שולחן העבודה של הרמטכ"ל. חיידק הקונספציה עוד לא הודבר ומצריך להתייחס אליו בכל נוהל קרב ותכנון מבצעי שיבוא.

עד כאן לגבי ראשי המטות. מכאן יש להבהיר נושא הקשור לנ"ל. מסמך "ארד-גלנט". מישהו ניסה לעשות "תרגיל מסריח" בהקשר לבחירת הרמטכ"ל ובנושא הזה חובה עלינו להפריד בין העיקר והטפל.
ההיבט העיקרי הינו שגורם כל שהו ניסה להשפיע באופן שפל עד פלילי על הליך בחירת הרמטכ"ל,בין אם המסמך אוטנטי או מזויף. את הגורם או הגורמים האלו יש לחשוף על שמותיהם ומניעיהם. הציבור חייב לדעת מיהם הגורמים האלה, מה הם רצו להשיג וזאת כבי לבער את הנגע האינטרסנטי והנכלולי הזה מהתרבות הארגונית של מערכת הביטחון. העניין בלתי נסבל ויש לטפל בו במלוא הרצינות והאחריות.

ההיבט הטפל הינו חלקה של העיתונות בחשיפת המסמך. זה ממש לא משנה מה אברמוביץ' או רוני דניאל ידעו או לא ידעו לגבי המסמך(אלא אם כן יסתבר שהם חלק פעיל בקונספירציה). אין לכך כל נגיעה לצורך הבלתי מתפשר לחשוף את המזימה והזוממים וצריך לדעת ולהפריד בין הדברים.

כך שבמקביל לאיחולי ההצלחה לרמטכ"לים,יש לאחל הצלחה גם לחוקרי הפרשה הזאת כדי שיחשפו את האמת וכל האמת בנושא החמור הזה. זו הציפייה והדרישה של אזרחי המדינה שטוהר המידות במערכת הביטחון חשוב להם ועליו לא יהיו פשרות. יש להזכיר לכל הגורמים במערכות הממשל והביטחון שהם משרתיו של הציבור וחייבים לציבור דין וחשבון מלא. משרה ציבורית היא לא חנות מכולת פרטית שקיבלו בירושה.

אם המסמך מזויף,מה חשב לעצמו המזייף?

השאלה הפשוטה שהמזייף היה אמור לשאול את עצמו היא מה תהיה התגובה לפרסום המסמך והתשובה שכל בר דעת היה משיב לעצמו הינה – מהומת אלוהים.


היום פורסם בתקשורת שככל הנראה מסמך גלנט-ארד זויף. זו ההערכה של המשטרה לאחר מס' ימי חקירה אינטנסיביים שכללו בדיקות פוליגרף לשותפי מהשרד "ארד-תקשורת". בבדיקת הפוליגרף נמצאו הנ"ל דוברי אמת לגבי יצירת המסמך הנ"ל.

סיפור מוזר הסיפור הזה. אם המסמך שעוסק באסטרטגיה קונספירטיבית שמטרתה ליצור אקלים מתאים למינוי האלוף גלנט לרמטכ"ל אכן מזויף, אז המסקנה המתבקשת היא שהגורמים שעומדים מאחורי הזיוף הם אנשים מאד לא אינטליגנטיים וזאת בלשון המעטה.
השאלה הפשוטה שהמזייף היה אמור לשאול את עצמו היא מה תהיה התגובה לפרסום המסמך והתשובה שכל בר דעת היה משיב לעצמו הינה – מהומת אלוהים.

הרי ברור שהנפגעים במקרה הזה,האלוף גלנט ומשרד ארד יתלוננו במשטרה וידרשו חקירה.
הרי ברור שתפתח חקירה שתנוהל ע"י מקצוענים ועם הרבה אמביציה.
והרי ברור שלמשטרה ולמערכות אחרות יש את הידע,הניסיון והאמצעים לחשוף את העבריין/ים.
ואם הדברים כל כך ברורים,אז איך אדם הגיוני יכול לעשות פעולה טיפשית כזאת?

אומר ההיגיון – זה לא יכול להיות ואם כך קרוב לוודאי שהמסמך אינו מזויף, אבל ההיגיון הזה אינו תקף למציאות של מדינת ישראל במאה העשרים ואחת ולרמת הנפשות הפועלות והבוחשות בפוליטיקה הישראלית ובמערכותיה האחרות. אלו האנשים וזו רמתם. הדבר משתקף בביצועים שלנו בכל תחום אפשרי וטופח לנו בפרצוף פעם אחר פעם.

כעת לא נותר אלא להמתין בסבלנות לתוצאות הסופיות של החקירה. מה אומר? יהיה מעניין.

פורסם ב NEWS1 180810

המתנה של אובמה לג'יהאד העולמי

מדובר באירוע שפגע בליבו ובנפשו של הציבור האמריקאי ועל אובמה להיזהר מלפגוע בציבור הזה ולהחליט מה טוב עבורו במקרה זה. משאל עם מחייב זו הדרך שבה עליו לתמוך.


את המתנה הגדולה ביותר מעניק הנשיא אובמה לבן לאדן. על חורבות מגדלי התאומים יבנה מסגד גדול. שאיפותיו של בן לדן מתגשמות במלואן. הוא הרס את סמלו של העולם המערבי החופשי והעולם הפצוע הזה מקים במו ידיו את הסמל שבשמו הוא יצא למלחמת הטרור הקנאי והרצחני בתרבות המערב. יהיה זה קל מידי להגיב שהיה זה צפוי מברק אובמה,האיש החצוי באמונתו ותחושותיו בין התרבויות, חצוי בין דרשותיו של ג'רמיה רייט הכומר הקיצוני,מורו ורבו,לבין מה שינק בחינוכו ולימודיו מהתרבות החופשית של המערב. יהיה זה קל מדי כי זו התגובה האינטואיטיבית. אבל המציאות מורכבת יותר. ברק אובמה הוא אדם רציונאלי, קר מזג ומפוכח. החלטותיו פוליטיות ואלקטוראליות,החלטותיו נובעות מהערכת מצב מעמיקות שנעשות בסיוע יועצים ומניתוח של עלות-תועלת.זה לא שאין לו אידיאולוגיה,חזון ויעדים,יש לו והוא כמובן מתמרן כדי לממשם.
יחד עם זאת המכונה הקרה והמשומנת הזאת טועה מידי פעם, כפי שראינו בכתף הקרה שהגיש לנתניהו וכך גם בהצהרת התמיכה שהביע בבניית המסגד בגראנד-זירו. השכל הישר במקרה הזה,בניגוד להתנהלותו השוטפת, אמור הפעם להכיל את הרגש. הרבה רגש ולא את רגשותיו האישיים אלא את רגישותו לרגשותיהם של רוב תושבי ניו יורק ושל מרבית האמריקאים. העמדה של אובמה במקרה הזה חייבת להיות פשוטה וברורה. שהעם יחליט. אירוע טראומטי ומכונן כמו פיגוע התאומים אינו מהלך מדיני של תזוזת כוחות צבא בעירק או טיפול בדליפת באר נפט. מדובר באירוע שפגע בליבו ובנפשו של הציבור האמריקאי ועל אובמה להיזהר מלפגוע בציבור הזה ולהחליט מה טוב עבורו במקרה זה. משאל עם מחייב זו הדרך שבה עליו לתמוך,משאל עם ואין בילתו.

אני מכיר את כל הבנליה של ההפרדה בין "טיבו האמיתי" של האיסלם לבין התגלמותו בטרור של אל קאידה. יתכן וההפרדה הזו נכונה וסביר שהיא נכונה חלקית, בכל מקרה היא אינה רלוונטית לפגוע התאומים. במחזה המבעית הזה הדמויות מוכרות וברורות,במקרה הזה מדובר בשחור-לבן ולא בגוונים. הסמליות זועקת לשמים,כך היא גם נתפסת אצל תומכי הג'יהאד העולמי והופכת את ההחלטה של פרנסי העיר לבלתי נסבלת.

תהיה זו טעות פטאלית ובלתי הפיכה שבמבחן ההיסטוריה ובמבחן הפוליטי תזיק לאובמה ותשיג את ההפך ממה שהוא מצפה.במקום אחווה ולכידות – תגרום הטעות הזאת לקיטוב בחברה האמריקאית.

המין בעדיפות עליונה?

בהנחה שארגוני הנשים צודקים ברמת העיקרון ועל פי החוק היבש והן אמורות היו להיות מיוצגות בוועדה הזאת האם ולאור העובדה שהרכבת יצאה מזה זמן לדרכה יהיה זה נכון להחזירה לתחנת המוצא כדי להעמיס שתי נוסעות שאיחרו?

בתאריך 14 ליוני 2010 פורסמה החלטה מס' 1796 של הממשלה בדבר "מינוי ועדה ציבורית בלתי תלויה,בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב טירקל, לבדיקת האירוע הימי מיום 31 במאי 2010". הועדה החלה לפעול שבועות ספורים לאחר קבלת המנוי וזאת בהמשך לתיקוני סמכויות ופרוצדורות אחרות.

במהלך יולי 2010,לאחר שהועדה הייתה שקועה בתכנון אסטרטגיה והקצאת משימות וזמנים וכתוצאה לתגבור הוועדה בשני חברים נוספים,עתרו שלושה ארגוני נשים נגד ראש הממשלה וטענו שהועדה "פועלת בגלוי וביודעין בניגוד לחוק שוויון זכויות האישה". המדינה מתנגדת לדרישה הזו בטענה שהוועדה סיימה כבר לשמוע את העדויות הראשיות של ראש הממשלה,שר הביטחון והרמטכ"ל והשופט טירקל סבור כי צרוף "חברה או חברות נוספות",יכביד על המשך עבודת הוועדה.

הבג"צ למרות ההתנגדות הנ"ל, שחרר הצהרת כוונות לאוויר העולם מהן עולה כי הוא עשוי לקבל את עתירת ארגוני הנשים ובכך "רמז" לפרקליטות שכדאי לממשלה לצרף נשים לוועדה.

אם נסכם את חלקה הראשון של הסגה החדשה נראה מייצג ישראלי מובהק של פתיחת כביש לאחר סלילתו. כעת צריך לעצור את התנועה,לספק את הצרכים של קבוצת לחץ כזו או אחרת ואז לקרטע הלאה.
אך לא רק בזה מתבטאת החלמאות הלאומית. הבעיה שזועקת לשמים הינה בעיקרה השיקולים הסקטוריאליים שגוברים על אלו הלאומיים וסדר העדיפויות הלקוי.
בהנחה שארגוני הנשים צודקים ברמת העיקרון ועל פי החוק היבש והן אמורות היו להיות מיוצגות בוועדה הזאת האם ולאור העובדה שהרכבת יצאה מזה זמן לדרכה יהיה זה נכון להחזירה לתחנת המוצא כדי להעמיס שתי נוסעות שאיחרו?
האם העיקרון הזה מצדיק שיבוש של עבודת וועדה שעוסקת בדיני נפשות ובביטחון המדינה? האם הנשים הן חלק נפרד מהאינטרס הלאומי, חלק שגובר על האינטרס הזה? כמובן שהתשובה הינה לא ויש לראות בהתעקשות של ארגונים אלו אמביציה שאינה במקומה ובנוסף צריך לשאול איפה עובר הגבול? האם כל וועדה שמוקמת בכל נושא חייבת לכלול את השיקול הסקסיסטי? למה הוא כל כך רלוונטי? האם כל משלחת או קבוצת עבודה מחייבת גם בשיקול כזה?

אפשר לצפות מארגוני הנשים(שפעלו ופועלות במגוון תחומים חשובים של שוויון הזדמנויות ותיקון פערים מקוממים של שכר וקידום מקצועי) שידעו לאבחן בין עיקר לטפל. פעילותה התקינה והמהירה של וועדת טירקל חשובה יותר ממינם של חבריה, הייתי מצפה גם מהבג"צ שידע לקבוע סדר עדיפויות לאומי וגם לקרוץ או לרמוז שטובת המדינה במקרה כזה עדיפה על עקרונות שוויוניים אחרים אך כנראה שציפיותיי מוגזמות לאור האג'נדה של העליון הישראלי ותורת ה"זכויותיזם" שמרבית שופטי העליון מקדשים בקנאות רבה.

פורסם ב NEWS1 12.8.10

פרשת המסמך שהיה או לא היה

שר הביטחון לא יכול להסתפק בתנועת יד מבטלת ובהצהרה (הנכונה לכשעצמה) כי שום מסמך או כל דבר חיצוני אחר לא ישפיע על הליך רציני ויסודי של בחירת הרמטכ"ל הבא. חובה עליו להוציא את האמת וכל האמת לאור.


פרשת המסמך שנכתב כביכול על ידי יועץ התקשורת אייל ארד הינה חמורה מכל היבט אפשרי.
המסמך שהוצג אמש בערוץ 2 כלל שורה של המלצות לאלוף יואב גלנט שאמורות להגדיל את סיכוייו לזכות ברמטכ"לות. כותב המסמך מפרט דרכי פעולה שמטרתן לסכסך בין הרמטכ"ל לשר הביטחון, להכפיש אלופים אחרים וליצור לכאורה אוירה שלילית כנגד מתחריו הפוטנציאליים של גלנט.

פרשת המסמך הנ"ל הינה חמורה ביותר מאחר וכל האפשרויות הקשורות בהולדתו רעות.

אם המסמך אוטנטי ונכתב בידיעת/יוזמת/פניית האלוף גלנט ,הדעת אינה סובלת שאלוף בצה"ל יהיה שותף לקונספירציה כזאת.
אם המסמך אוטנטי ונכתב ביוזמת יועץ התקשורת ו/או צד ג' ללא ידיעת האלוף – זו התערבות בלתי נסבלת של אינטרסנטים במינויים צבאיים בדרגת רגישות הגבוהה ביותר עם השפעה מהותית על ביטחון המדינה. זו גם הכשלה והכפשה של האלוף גלנט.
אם המסמך אינו אוטנטי הרי שזויף על ידי בעל עניין דבר ההופך את הפרשה משערורייה ציבורית לעבריינות פלילית.
בכל מקרה חייבת להיפתח חקירה יסודית ומעמיקה על ידי הגופים המוסמכים. חקירה שתתנהל ללא דחוי ובהשקעה מרבית של כח אדם ואמצעים. שר הביטחון לא יכול להסתפק בתנועת יד מבטלת ובהצהרה (הנכונה לכשעצמה) כי שום מסמך או כל דבר חיצוני אחר לא ישפיע על הליך רציני ויסודי של בחירת הרמטכ"ל הבא. חובה עליו להוציא את האמת וכל האמת לאור.

פרשה זו הינה סימפטום סרטני שיש לעקרו מהשורש לפני שיתפשט בגופה של מערכת הביטחון. מערכת שאמורה להיות נקייה משיקולים זרים,מזימות ,עבריינות פלילית ואינטרסים אישיים. רא"ל יעלון אמר בזמנו כי הוא נועל בבניין המטכ"ל נעליים גבהות בגלל הנחשים. צריך לקוות שבוגי רק רצה להתבדח.



פורסם ב NEWS1 7.8.10