* פרופסור ברק ומר אג'נדה
מאת: אלכס נחומסון
מעולם לא היה אמון הציבור הישראלי במערכת המשפט בשפל כפי שהוא כיום. אהרן ברק יכול לרשום את השפל הזה ל"זכותו" המלאה במקום מדינה שיש לה מערכת משפט נוצרה מערכת משפט שיש לה מדינה
▪ ▪ ▪
מה שלא נאמר על אהרן ברק יישמע כקלישאה, ובמיוחד אם נתייחס ל"יציאותיו" האחרונות כפי שבאו לידי ביטוי בכינוס לציון 25 שנה לכינון תוכנית "משפטנים לזכויות אדם" שהתקיים במרכז רבין בתל אביב. "יציאות" כתבנו? פליטת קולמוס שאינה במקומה. לא ביציאות מדובר, אלא באג'נדה סדורה אליה הוליכו כל נחליו, משנתו, פלפוליו ופתלתלותו של אבי אבות האג'נדה הדמוהומנבירלית שלו. היה זה מר אג'נדה שהפך עולמות כדי שפרופ' רות גביזון לא תמונה לשופטת בית המשפט העליון. "היא מועמדת שכבר באה לעליון עם אג'נדה, וזה כשלעצמו לא טוב (!). זו לא השיטה שלנו (...) האג'נדה שלה לא טובה לבית המשפט העליון". רצה לומר לאהרן ברק. רצה לומר העליון זה אני. מה לגבי האין אג'נדה של אהרן ברק? אז זהו, שיש לברק אג'נדה, גם אם יתכחש לה בפומבי, כן תרבה ותפרוץ. האג'נדה של אהרן ברק הניעה תהליך שבסיומו תתמוסס מדינת היהודים לעוד מדמנה מזרח-תיכונית מבעבעת שתקיא אותנו חזרה לגטאות (את מי שישרוד כמובן). החזון של ברק ל"מדינת כל אזרחיה" הוא בפשטות סופה של מדינת היהודים. אם ננסה קלישאה אחרת, כמו "יצא המרצע מהשק" נחטא לאמת - המרצע היה תמיד מחוץ לשק."אם תשאל יהודי (כך במקור "יהודי") האם אתה בעד שוויון עם ערבים? הוא יגיד בוודאי, אם תשאל אם הוא בעד לזרוק את כל הערבים לים, הוא יגיד בוודאי". כך קבע מאור המשפט הישראלי. אני לא יודע עם מי מהיהודים ניהל ברק את השיחה המרתקת הזו או שדלה אותה ממוחו הקודח, אך באמירה הנמוכה, סרת הטעם וחסרת האחריות הזאת, הוכיח ברק שוב כי המטרה מקדשת את האמצעים ושכל האמצעים כשרים כדי להנחיל את תפישת עולמו. והמחיר? אחריו המבול כנראה. מעולם לא היה האמון של הציבור הישראלי במערכת המשפט בשפל כפי שהוא כיום. ברק יכול לרשום את השפל הזה ל"זכותו" המלאה. את המגמה ניתן היה לאבחן ללא קושי לאורך כל הקדנציה שלו. הדורסנות, היהירות, שכרון הכוח שבאו לידי ביטוי בטוטליות שיפוטית, בסירוס מערכות שלטון וביטחון גבו את מחירם הבלתי נמנע במטבע קשה של אמון הציבור. הקרע והפילוג מקורם בבועה האוטופית שייצר ברק בצלמו ובדמותו. מטבעות הלשון שטבע היו פלטפורמות נאמנות לדעותיו ולכוונותיו. "הציבור הנאור" זה הציבור שחושב "ברקית". אינך נאור אם יש לך דעה שונה. "הכל שפיט" זו הפרשנות היהירה למעמדו של בית המשפט כפוסק עליון בכל תחומי החיים הציבוריים. במקום מדינה שיש לה מערכת משפט נוצרה מערכת משפט שיש לה מדינה ורוב הציבור "הלא נאור" כנראה שאינו מוכן לזה.ברק אינו מוכן לקבל שמדינה ייחודית כמו ישראל על מרכיביה ובעיותיה המיוחדות והקיומיות אינה יכולה לאמץ מודלים שלא מתאימים לה. הפרשנות המערבית לדמוקרטיה, להומאניות ולליברליות החלה להוות בומרנג גם למערב הנאור עצמו שמחפש דרכי התמודדות מול איומים שהאידיאולוגיה הזאת ייצרה. במוקדם או במאוחר יקום הגולם על יוצרו.כל מודל מאומץ כזה הוא בחזקת מיטת סדום. במקום להתנצח על ערכם של המודלים השונים מוטב שיואילו חכמי המשפט בישראל לשבת ולהגות שיטה ייחודית של שפיטה וממשל שתתאים למדינה ייחודית כשבראש סדר העדיפויות תוצב שרידותה של המדינה כמדינה יהודית. נראה שהאתגר הקשה ביותר הוא לשכנע את "הציבור הנאור", שבניגוד למה שנראה להם, אנחנו יושבים במזרח התיכון והמזרח התיכון אינו מאושר במיוחד מהעובדה הזאת.
מאת: אלכס נחומסון
מעולם לא היה אמון הציבור הישראלי במערכת המשפט בשפל כפי שהוא כיום. אהרן ברק יכול לרשום את השפל הזה ל"זכותו" המלאה במקום מדינה שיש לה מערכת משפט נוצרה מערכת משפט שיש לה מדינה
▪ ▪ ▪
מה שלא נאמר על אהרן ברק יישמע כקלישאה, ובמיוחד אם נתייחס ל"יציאותיו" האחרונות כפי שבאו לידי ביטוי בכינוס לציון 25 שנה לכינון תוכנית "משפטנים לזכויות אדם" שהתקיים במרכז רבין בתל אביב. "יציאות" כתבנו? פליטת קולמוס שאינה במקומה. לא ביציאות מדובר, אלא באג'נדה סדורה אליה הוליכו כל נחליו, משנתו, פלפוליו ופתלתלותו של אבי אבות האג'נדה הדמוהומנבירלית שלו. היה זה מר אג'נדה שהפך עולמות כדי שפרופ' רות גביזון לא תמונה לשופטת בית המשפט העליון. "היא מועמדת שכבר באה לעליון עם אג'נדה, וזה כשלעצמו לא טוב (!). זו לא השיטה שלנו (...) האג'נדה שלה לא טובה לבית המשפט העליון". רצה לומר לאהרן ברק. רצה לומר העליון זה אני. מה לגבי האין אג'נדה של אהרן ברק? אז זהו, שיש לברק אג'נדה, גם אם יתכחש לה בפומבי, כן תרבה ותפרוץ. האג'נדה של אהרן ברק הניעה תהליך שבסיומו תתמוסס מדינת היהודים לעוד מדמנה מזרח-תיכונית מבעבעת שתקיא אותנו חזרה לגטאות (את מי שישרוד כמובן). החזון של ברק ל"מדינת כל אזרחיה" הוא בפשטות סופה של מדינת היהודים. אם ננסה קלישאה אחרת, כמו "יצא המרצע מהשק" נחטא לאמת - המרצע היה תמיד מחוץ לשק."אם תשאל יהודי (כך במקור "יהודי") האם אתה בעד שוויון עם ערבים? הוא יגיד בוודאי, אם תשאל אם הוא בעד לזרוק את כל הערבים לים, הוא יגיד בוודאי". כך קבע מאור המשפט הישראלי. אני לא יודע עם מי מהיהודים ניהל ברק את השיחה המרתקת הזו או שדלה אותה ממוחו הקודח, אך באמירה הנמוכה, סרת הטעם וחסרת האחריות הזאת, הוכיח ברק שוב כי המטרה מקדשת את האמצעים ושכל האמצעים כשרים כדי להנחיל את תפישת עולמו. והמחיר? אחריו המבול כנראה. מעולם לא היה האמון של הציבור הישראלי במערכת המשפט בשפל כפי שהוא כיום. ברק יכול לרשום את השפל הזה ל"זכותו" המלאה. את המגמה ניתן היה לאבחן ללא קושי לאורך כל הקדנציה שלו. הדורסנות, היהירות, שכרון הכוח שבאו לידי ביטוי בטוטליות שיפוטית, בסירוס מערכות שלטון וביטחון גבו את מחירם הבלתי נמנע במטבע קשה של אמון הציבור. הקרע והפילוג מקורם בבועה האוטופית שייצר ברק בצלמו ובדמותו. מטבעות הלשון שטבע היו פלטפורמות נאמנות לדעותיו ולכוונותיו. "הציבור הנאור" זה הציבור שחושב "ברקית". אינך נאור אם יש לך דעה שונה. "הכל שפיט" זו הפרשנות היהירה למעמדו של בית המשפט כפוסק עליון בכל תחומי החיים הציבוריים. במקום מדינה שיש לה מערכת משפט נוצרה מערכת משפט שיש לה מדינה ורוב הציבור "הלא נאור" כנראה שאינו מוכן לזה.ברק אינו מוכן לקבל שמדינה ייחודית כמו ישראל על מרכיביה ובעיותיה המיוחדות והקיומיות אינה יכולה לאמץ מודלים שלא מתאימים לה. הפרשנות המערבית לדמוקרטיה, להומאניות ולליברליות החלה להוות בומרנג גם למערב הנאור עצמו שמחפש דרכי התמודדות מול איומים שהאידיאולוגיה הזאת ייצרה. במוקדם או במאוחר יקום הגולם על יוצרו.כל מודל מאומץ כזה הוא בחזקת מיטת סדום. במקום להתנצח על ערכם של המודלים השונים מוטב שיואילו חכמי המשפט בישראל לשבת ולהגות שיטה ייחודית של שפיטה וממשל שתתאים למדינה ייחודית כשבראש סדר העדיפויות תוצב שרידותה של המדינה כמדינה יהודית. נראה שהאתגר הקשה ביותר הוא לשכנע את "הציבור הנאור", שבניגוד למה שנראה להם, אנחנו יושבים במזרח התיכון והמזרח התיכון אינו מאושר במיוחד מהעובדה הזאת.
* פורסם ב NEWS-1 13.7.09
נוצר:
12/07/2009
נוצר:
12/07/2009
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה