היד שגרמה לבומרנג להתעופף לעבר הגב' בייניש היא היד שחותמת על גזרי הדין המגוחכים שמייצרים ענישה עלובה. אותה רמת ענישה שמשיתים שופטי השלום,המחוזי והעליון על רוצחים,סכינאים,אנסים ובריונים הפכה ליד המשגרת בומרנג. הבומרנג שבדרכו לבייניש פגע והרג את ההרתעה.
אחד פיני כהן זרק נעל ופגע בפניה של נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש.
מובן שהאירוע גרם לזעזוע רב שתורגם לנחשול תוכחות וגינויים, מבכירים במערכות השלטון והמשפט. צקצוקי לשון וספיקות כפים ביטאו את תחושות הזעם והתסכול על ששד
האלימות לא פסח גם על סמל שלטון החוק בישראל.
אין ספק כי מדובר באירוע חמור ויש לנהוג בעבריין במלוא חומרת הדין.
אך העניין הוא שמרוב הצהרות וקינות נעלמה מעיני המתלוננים עובדה פשוטה אחת שנוגעת לחפץ שפגע בפניה של בייניש. זו לא הייתה הנעל של פיני. היה זה בומרנג. בומרנג ששוגר ישירות מהיכלות בתי המשפט.
פיני כהן במקרה הזה הוא רק נעל,הוא סימפטום, הוא תוצאה.
היד שגרמה לבומרנג להתעופף לעבר הגב' בייניש היא היד שחותמת על גזרי הדין המגוחכים שמייצרים ענישה עלובה. אותה רמת ענישה שמשיתים שופטי השלום,המחוזי והעליון על הרכביו ותצורותיו על הרוצחים,סכינאים,אנסים ובריונים הפכה ליד המשגרת בומרנג.הבומרנג שדרכו לבייניש – פגע והרג את ההרתעה.
וכשההרתעה מתה הופקר ביטחונם של האזרחים. וכשביטחון האזרחים מופקר אז כל ממזר מלך,כל זבלול מביא לידי ביטוי את מאווייו המעוותים וכל בריון אינו דופק לאיש חשבון. הרחמנות הרגה את החתול והעכברים חוגגים. חיי אדם הפכו להפקר. מה שמתחיל באזרח הפשוט,שומר החוק, מסתיים בנשיאת בית המשפט העליון.
ואין לשכוח את הקרקס התקשורתי שהטלוויזיה מביאה לסלון שלנו מידי ערב. קרקס בכיכובם של חובשי ספסלי האישום שמקללים ומאימים באין מפריע מעבר לכתפם של שוטרי לווי אדישים ועורכי דין זחוחים. מתי לאחרונה העז שופט כל שהו לטפל במיצג הזה? מתי הורה על הוצאת הבריונים ו/או מקורביהם ותומכיהם מהאולם והעמדתם לדין גם על ביזיון בית המשפט?
כל זמן שה"איש ברחוב" הוא הנפגע הדי שוועתו לא חדרו את קירות היכלי הצדק, כעת כשהבומרנג חבט בלב ליבו של ההיכל אולי החברים הנכבדים יחליפו דיסקט וישתחררו מהשקפת העולם המנותקת שלהם. אולי סוף סוף מישהו יפנים שגם לקורבן יש זכויות ולא רק לפושע ושגם הציבור זכאי להגנה ולא רק "הפרט".
אולי תרעד כעת היד הגוזרת שנה ורבע מאסר לבריון כבישים קטלני או עשרה חודשי שרות למכה רופאים חייתי. אולי תעלה מחשבה שנייה לפני אישורה של עסקת טיעון שערוריתית?
כשהשרים והשופטים מגנים מכל במה את יחס הציבור למערכת המשפט הם מתעלמים מהגורם ליחס הזה. והגורם גלוי לכל עין. שחיקת האימון,אכזבה ורף נמוך של ציפיות אלו המרכיבים העיקריים של הגורם הזה. כדאי שיבדקו בציציות שלהם לפני שמפנים אצבע מאשימה כלפי הציבור.
אפשר לתקן את הקלקולים האלה והתיקון הוא בידי השופטים עצמם. שיהיו קשובים לרחשי לב הציבור ולא מנותקים מהם,שיהיו נדיבים כלפי הנפגע וקשים כלפי הפוגע, שיענישו את האשם במידה הולמת ושקולה לעבירה ושיעניקו תמיכה וגבוי לעובדי הציבור שמנסים לאכוף את החוק במציאות בלתי אפשרית. בכך יושב האמון,בכך תשוב ההרתעה ואיתה הביטחון של כולנו.אזרחים,נבחרים ושופטים.
שטר אובדן הביטחון מוחזר בזאת לבית המשפט והאחריות לפירעונו היא על השופטים.
מובן שהאירוע גרם לזעזוע רב שתורגם לנחשול תוכחות וגינויים, מבכירים במערכות השלטון והמשפט. צקצוקי לשון וספיקות כפים ביטאו את תחושות הזעם והתסכול על ששד
האלימות לא פסח גם על סמל שלטון החוק בישראל.
אין ספק כי מדובר באירוע חמור ויש לנהוג בעבריין במלוא חומרת הדין.
אך העניין הוא שמרוב הצהרות וקינות נעלמה מעיני המתלוננים עובדה פשוטה אחת שנוגעת לחפץ שפגע בפניה של בייניש. זו לא הייתה הנעל של פיני. היה זה בומרנג. בומרנג ששוגר ישירות מהיכלות בתי המשפט.
פיני כהן במקרה הזה הוא רק נעל,הוא סימפטום, הוא תוצאה.
היד שגרמה לבומרנג להתעופף לעבר הגב' בייניש היא היד שחותמת על גזרי הדין המגוחכים שמייצרים ענישה עלובה. אותה רמת ענישה שמשיתים שופטי השלום,המחוזי והעליון על הרכביו ותצורותיו על הרוצחים,סכינאים,אנסים ובריונים הפכה ליד המשגרת בומרנג.הבומרנג שדרכו לבייניש – פגע והרג את ההרתעה.
וכשההרתעה מתה הופקר ביטחונם של האזרחים. וכשביטחון האזרחים מופקר אז כל ממזר מלך,כל זבלול מביא לידי ביטוי את מאווייו המעוותים וכל בריון אינו דופק לאיש חשבון. הרחמנות הרגה את החתול והעכברים חוגגים. חיי אדם הפכו להפקר. מה שמתחיל באזרח הפשוט,שומר החוק, מסתיים בנשיאת בית המשפט העליון.
ואין לשכוח את הקרקס התקשורתי שהטלוויזיה מביאה לסלון שלנו מידי ערב. קרקס בכיכובם של חובשי ספסלי האישום שמקללים ומאימים באין מפריע מעבר לכתפם של שוטרי לווי אדישים ועורכי דין זחוחים. מתי לאחרונה העז שופט כל שהו לטפל במיצג הזה? מתי הורה על הוצאת הבריונים ו/או מקורביהם ותומכיהם מהאולם והעמדתם לדין גם על ביזיון בית המשפט?
כל זמן שה"איש ברחוב" הוא הנפגע הדי שוועתו לא חדרו את קירות היכלי הצדק, כעת כשהבומרנג חבט בלב ליבו של ההיכל אולי החברים הנכבדים יחליפו דיסקט וישתחררו מהשקפת העולם המנותקת שלהם. אולי סוף סוף מישהו יפנים שגם לקורבן יש זכויות ולא רק לפושע ושגם הציבור זכאי להגנה ולא רק "הפרט".
אולי תרעד כעת היד הגוזרת שנה ורבע מאסר לבריון כבישים קטלני או עשרה חודשי שרות למכה רופאים חייתי. אולי תעלה מחשבה שנייה לפני אישורה של עסקת טיעון שערוריתית?
כשהשרים והשופטים מגנים מכל במה את יחס הציבור למערכת המשפט הם מתעלמים מהגורם ליחס הזה. והגורם גלוי לכל עין. שחיקת האימון,אכזבה ורף נמוך של ציפיות אלו המרכיבים העיקריים של הגורם הזה. כדאי שיבדקו בציציות שלהם לפני שמפנים אצבע מאשימה כלפי הציבור.
אפשר לתקן את הקלקולים האלה והתיקון הוא בידי השופטים עצמם. שיהיו קשובים לרחשי לב הציבור ולא מנותקים מהם,שיהיו נדיבים כלפי הנפגע וקשים כלפי הפוגע, שיענישו את האשם במידה הולמת ושקולה לעבירה ושיעניקו תמיכה וגבוי לעובדי הציבור שמנסים לאכוף את החוק במציאות בלתי אפשרית. בכך יושב האמון,בכך תשוב ההרתעה ואיתה הביטחון של כולנו.אזרחים,נבחרים ושופטים.
שטר אובדן הביטחון מוחזר בזאת לבית המשפט והאחריות לפירעונו היא על השופטים.
פורסם ב NEWS1 29.1.10
