ארדואן וממשלתו הורגלו לסגנון אחר,למין פירואט של צעד לפנים-צעד לאחור,למאין גמגום חצי מסביר וחצי מתנצל ולפתע שומו שמים מטיחים להם את האמת בכינון ישיר אל תוך הפרצוף. טורקיה שותקת.
ביום ראשון 26 לדצמבר 2010,כינס שר החוץ אביגדור ליברמן את השגרירים והנציגים של ישראל ברחבי העולם. ליברמן ינצל את הכנס כדי,ובין השאר להעביר מסר ישיר לטורקים. אתם משקרים ביודעין. העובדות ידועות לכם באותה בהירות שידועות לנו.ייצרתם נגדנו פרובוקציה,תמכתם בארגון טרור ששימש כזרוע המבצעת שלכם ואתם מעלילים עלינו עלילות,מציגים אותנו כרוצחים ובחוצפתכם דורשים מאיתנו להתנצל.
הדברים הבוטים,הקשים והלא דיפלומטיים הם דברי אמת. אמת שרק ליברמן מסוגל לבטא וזאת בניגוד לגמגומים וההיתפתלויות של ראש הממשלה ושריו האחרים.
הדברים שהתקבלו כרעם ביום בהיר.הייתה בהם גם מן ההתרסה כלפי נתניהו."ליברמן לא משפיל אותי,הוא מביע את דעתו" ציין נתניהו שלמעשה יורד גשם."בשיטת המשטר הישראלית,תמיד שרים מביעים את דעתם.בקואליציה יש דעות שונות. גם בממשלות אחרות,שרי חוץ וראשי ממשלה,אפילו מאותה מפלגה,היו בדעות שונות,הדעה המחייבת היא זו שמוחלטת ומובעת על ידי ראש הממשלה".נניח. מה שנתניהו בעצם אמר שאין משמעות לדבריו של שר החוץ,אותו השר שמייצג את עמדת הממשלה הפורמאלית.
בעוד נתניהו מוחל על כבודו ומנסה כמו תמיד לאחוז בחבל בשני קצותיו,פצחה מפלגת העבודה בדברי ביקורות חריפים על הצהרותיו של ליברמן:
: "סיעת העבודה מגנה בחריפות את דברי שר החוץ, אביגדור ליברמן אתמול בכנס השגרירים. מדובר בהתבטאויות שגויות, שאינן משקפות את עמדת הממשלה ואת קווי היסוד שלה וגורמות נזק לישראל". חברי הכנסת של העבודה הוסיפו כי ראוי היה שהאמירות הללו לא היו נאמרות, בוודאי שלא על ידי שר החוץ של ישראל".
יו"ר העבודה אהוד ברק אמר כי מטרתה של ישראל כיום היא להביא לנורמליזציה ביחסים עם טורקיה וכי לישראל אין כוונה להרחיב עימה את המחלוקת. גם שר התמ"ת, בנימין בן אליעזר, אמר כי ליברמן אינו יכול לייצג את ישראל וקרא לנתניהו "לומר לו עד כאן. לא יהיו שני קולות". בראיון לקול ישראל אמר בן אליעזר, כי את הטענות אין להפנות לשר החוץ אלא לראש הממשלה, מי שמינה אותו. "שר החוץ הוא שופרה של מדינת ישראל והדברים שאמר אתמול על טורקיה חמורים מאוד".
סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, תקף גם הוא את התבטאויותיו של שר החוץ והגדיר אותן כחסרות טעם "ההתבטאות של שר החוץ, היא כרגיל התבטאות אומללה, מיותרת, אין לה מקום ויש בה שיקולים שהם לא טובתה של מדינת ישראל אלא שיקולים זרים לחלוטין. זהו ויכוח מוזר, שראש הממשלה ושר החוץ מנהלים מעל דפי התקשורת, על מי מייצג את מי".
אבל מעניינת ביותר היא תגובתה של טורקיה עצמה או נכון יותר העדר תגובתה. מדובר בהלם.הלם לא אפייני. ארדואן וממשלתו הורגלו לסגנון אחר, למין פירואט של צעד לפנים-צעד לאחור,למאין גמגום חצי מסביר וחצי מתנצל ולפתע שומו שמים מטיחים להם את האמת בכינון ישיר אל תוך הפרצוף. טורקיה שותקת. מובן שהשתיקה הזאת לא תמשך לנצח.לעת עתה מפלגת העבודה עושה להם את העבודה.המפלגה שלא הבינה שהפור נפל והקרע עם טורקיה הוא בלתי הפיך ומה שנשאר במצב הזה זה לפחות לשמור על כבודך. כשהטורקים יתעשתו הם יחזרו מהר מאד למדיניותם הידועה פניהם מופנות מזרחה ודבר לא ישנה את החלטתם זו. הטורקים יצהירו שמבחינתם ליברמן הוא שר החוץ של ישראל והצהרותיו משקפות את מדיניותה.ישראל תמשיך לספוג את מתקפת הרעל השקרית והמגמתית של הממשל הטורקי. בניגוד לנו הם יודעים לאן הם הולכים ומה הם רוצים, אבל אפקט ליברמן יגרום להם לעצור לרגע קט,לחשוב ואולי גם להסיק את המסקנה שמהבאר הזאת שלתוכה הם יורקים,באר ששמה יחסי טורקיה ישראל, גם הם שותים מים.
יום רביעי, 29 בדצמבר 2010
יום שלישי, 21 בדצמבר 2010
ושופטי ישראל בשלהם
הביקורת הציבורית על בתי המשפט מקיפה ונוקבת. ההיבט הזה של הענישה המינורית מצוי בדרך כלל בלב הביקורת הזאת והשופטים מתעלמים מכך לחלוטין. ליבם גס באמון הציבור כלפיהם,הם אינם מצליחים להפנים שתפקידם לשרת את הלקוח שלהם לשביעות רצונו והלקוח שלהם אומר להם השכם וערב רבותי, לא רק שהשרות שלכם גרוע,אתם גם גורמים לי לנזק מתמשך.
אין לי צל של ספק ששופטי ישראל אחראים לקטל בכבישים. מדיניות ה"ענישה" שמיושמת בפועל על עבריני התנועה הכבדים היא עד כדי כך חסרת פרופורציות,עלובה ופאטתית שמשקלו של מרכיב ההרתעה הוא אפס מוחלט.
היעדר הרתעה מהווה תמריץ עיקרי לעבריין להשתולל לקטול וגם לברוח מזירת הפשע. כתבתי על כך לא פעם ולאחר שהתייחסתי לנושא במאמר "אפס באינטליגנציה רגשית" שפורסם בnews1 ביום 30.7.10
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-50512-00.html, הגיע מכתב כעוס מדובר מזכירות בית המשפט למערכת ובו טרוניה על כך שהחמרתי עם השופט מאחר שלא ציינתי כי העבריין (בריון כבישים שהשתולל וניסה גם להכות אזרח בלום ברזל וזכה ב 6 חודשי עבודות שרות קל"ב) היה עצור
במהלך חקירתו והשופט בטובו גרע תקופה זו מעונשו(המגוחך בפני עצמו)הסופי של העבריין.
מאחר ודבר לא השתנה בממלכת דנמרק של בתי המשפט התבשרנו היום ששופטת התעבורה רות רז גזרה על נהג בשם גדעון יעקובי שנת מאסר בפועל לאחר שהאיש הודה והורשע ב"עבירות של גרימת חבלה,נהיגה בשכרות,אי ציות לרמזור ונהיגה רשלנית" ומה הייתה התוצאה להתנהלותו המופלאה של העבריין? פעוטה בת חודשיים בשם מוריה נפצעה קשה.
תאמרו מעד האיש מעידה חד פעמית ולכן זכה ברחמיה של השופטת רז? אך לא. 19 שנים לאחור ובנסיבות דומות הרג העבריין ילדה בת 8. גם אז גילה אחד משופטי התעבורה גודש של רחמים והשיט על העבריין שנת מאסר אחת. בכל מדינה מתוקנת היו מרחיקים אדם כזה מהחברה לעשר שנים לפחות. לא בישראל.כאן הסטנדרט אחר. טובת העבריין וזכויותיו הן בעדיפות ברורה וגבוה בהרבה מאלו של הקורבנות וכלל הציבור הנפגע בפוטנציה. אנחנו חברה הומאניות,ליברלית,אור לגויים ולעבריינים.
הביקורת הציבורית על בתי המשפט מקיפה ונוקבת. ההיבט הזה של הענישה המינורית מצוי בדרך כלל בלב הביקורת הזאת והשופטים מתעלמים מכך לחלוטין. ליבם גס באמון הציבור כלפיהם,הם אינם מצליחים להפנים שתפקידם לשרת הלקוח שלהם לשביעות רצונו והלקוח שלהם אומר להם השכם וערב רבותי, לא רק שהשרות שלכם גרוע,אתם גם גורמים לנו לנזק מתמשך. אם היו מפריטים את בתי המשפט
הם היו פושטים את הרגל ברמת שרות כזאת.
אבל הביקורת לא עושה עליהם רושם.שינבחו הכלבים,השיירה עבור תעבור.האטימות הזאת שנובעת מיהירות ומזלזול ב"איש הרחוב" אינה מאפשרת להם להקשיב ולהבין שיש בעיה.שהם הבעיה. לצורך כך צריך מידה של צניעות וצניעות אין.
וכאן אני חוזר ומביא את סיכום מאמרי הקודם בתקווה שהפוליטיקאים בכנסת ירימו סוף סוף את הכפפה:
"מאחר שאין לצפות ממערכת כזאת שתתקן את עצמה, חלה חובה על שליחי הציבור ברשות המחוקקת ובמשרדי הממשלה לתרגם את האינטרס הציבורי הדחוי לשפת המעשה. זה אומר שצריך לעגן בחקיקה אמות מידה שיפוטיות שיגדירו את רף הענישה התחתון,הגדרה שתחייב את השופטים ותצמצם בתחום הזה את שקול דעתם. כל חריגה מהרף שנקבע תהיה בלתי חוקית בעליל. אם שיקול הדעת הוא הבעיה אז יש למזער את מרחב שיקול הדעת של השופטים עד למינימום ההכרחי".
אין לי צל של ספק ששופטי ישראל אחראים לקטל בכבישים. מדיניות ה"ענישה" שמיושמת בפועל על עבריני התנועה הכבדים היא עד כדי כך חסרת פרופורציות,עלובה ופאטתית שמשקלו של מרכיב ההרתעה הוא אפס מוחלט.
היעדר הרתעה מהווה תמריץ עיקרי לעבריין להשתולל לקטול וגם לברוח מזירת הפשע. כתבתי על כך לא פעם ולאחר שהתייחסתי לנושא במאמר "אפס באינטליגנציה רגשית" שפורסם בnews1 ביום 30.7.10
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-50512-00.html, הגיע מכתב כעוס מדובר מזכירות בית המשפט למערכת ובו טרוניה על כך שהחמרתי עם השופט מאחר שלא ציינתי כי העבריין (בריון כבישים שהשתולל וניסה גם להכות אזרח בלום ברזל וזכה ב 6 חודשי עבודות שרות קל"ב) היה עצור
במהלך חקירתו והשופט בטובו גרע תקופה זו מעונשו(המגוחך בפני עצמו)הסופי של העבריין.
מאחר ודבר לא השתנה בממלכת דנמרק של בתי המשפט התבשרנו היום ששופטת התעבורה רות רז גזרה על נהג בשם גדעון יעקובי שנת מאסר בפועל לאחר שהאיש הודה והורשע ב"עבירות של גרימת חבלה,נהיגה בשכרות,אי ציות לרמזור ונהיגה רשלנית" ומה הייתה התוצאה להתנהלותו המופלאה של העבריין? פעוטה בת חודשיים בשם מוריה נפצעה קשה.
תאמרו מעד האיש מעידה חד פעמית ולכן זכה ברחמיה של השופטת רז? אך לא. 19 שנים לאחור ובנסיבות דומות הרג העבריין ילדה בת 8. גם אז גילה אחד משופטי התעבורה גודש של רחמים והשיט על העבריין שנת מאסר אחת. בכל מדינה מתוקנת היו מרחיקים אדם כזה מהחברה לעשר שנים לפחות. לא בישראל.כאן הסטנדרט אחר. טובת העבריין וזכויותיו הן בעדיפות ברורה וגבוה בהרבה מאלו של הקורבנות וכלל הציבור הנפגע בפוטנציה. אנחנו חברה הומאניות,ליברלית,אור לגויים ולעבריינים.
הביקורת הציבורית על בתי המשפט מקיפה ונוקבת. ההיבט הזה של הענישה המינורית מצוי בדרך כלל בלב הביקורת הזאת והשופטים מתעלמים מכך לחלוטין. ליבם גס באמון הציבור כלפיהם,הם אינם מצליחים להפנים שתפקידם לשרת הלקוח שלהם לשביעות רצונו והלקוח שלהם אומר להם השכם וערב רבותי, לא רק שהשרות שלכם גרוע,אתם גם גורמים לנו לנזק מתמשך. אם היו מפריטים את בתי המשפט
הם היו פושטים את הרגל ברמת שרות כזאת.
אבל הביקורת לא עושה עליהם רושם.שינבחו הכלבים,השיירה עבור תעבור.האטימות הזאת שנובעת מיהירות ומזלזול ב"איש הרחוב" אינה מאפשרת להם להקשיב ולהבין שיש בעיה.שהם הבעיה. לצורך כך צריך מידה של צניעות וצניעות אין.
וכאן אני חוזר ומביא את סיכום מאמרי הקודם בתקווה שהפוליטיקאים בכנסת ירימו סוף סוף את הכפפה:
"מאחר שאין לצפות ממערכת כזאת שתתקן את עצמה, חלה חובה על שליחי הציבור ברשות המחוקקת ובמשרדי הממשלה לתרגם את האינטרס הציבורי הדחוי לשפת המעשה. זה אומר שצריך לעגן בחקיקה אמות מידה שיפוטיות שיגדירו את רף הענישה התחתון,הגדרה שתחייב את השופטים ותצמצם בתחום הזה את שקול דעתם. כל חריגה מהרף שנקבע תהיה בלתי חוקית בעליל. אם שיקול הדעת הוא הבעיה אז יש למזער את מרחב שיקול הדעת של השופטים עד למינימום ההכרחי".
יום שבת, 18 בדצמבר 2010
כן לעריפת ראשים
הויכוח הציבורי בעד או נגד וועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אסון הכרמל הוא בעיקרו בין שתי קבוצות,בין אלו שעלולים להיפגע ממצאי הוועדה לבין אלו שעשויים להרוויח מהפגיעה בראשונים. אבל את הציבור הרחב השיקולים של הנ"ל ממש לא מעניינים
וצריך לומר את הדברים בשפה ברורה: אם האחראים למחדל לא יתנו את הדין ולא ישלמו ביוקר על המחדלים שלהם – המחדל הבא בפתח.
זו מסקנה מתבקשת שמתווספת ל 43 סיבות עשנות אחרות שדמן זועק מהאדמה לחקור ולאתר את האחראים לתוצאה הנוראה הזאת כדי שכל המתרשל והמחבל ישא בתוצאות ויבין שיש דין ויש דיין.
לא לעריפת ראשים מכריזים בעלי העניין? כן לעריפת ראשים יענו האזרחים שהופקרו לאסון. לצערנו אין כלי מתאים יותר למיצוי הדין מאשר וועדת חקירה ממלכתית על כל מגבלותיה הידועות. הטיעון שהעובדות ידועות ומרביתן מצויות בדוח מבקר המדינה הוא נכון אך היכולת לתרגם את הממצאים למסקנות אישיות ולגזירת דינם של המתרשלים היא של וועדת החקירה הממלכתית בלבד. והפעם אין לפסוח על השלב ההכרחי הזה של קבלה ונשיאה באחריות עד תום.
מערך הכבאות וההצלה פעל באירוע השרפה של יערות הכרמל במגבלות שייצרו פוליטיקאים,פקידים ומי שמתיימרים להיות מנהיגים. וועדת החקירה הזאת אינה נחוצה רק כדי להבין את הסיבות שגרמו לאובדן חיי האדם,הרכוש ושרפת היערות. זו אינה הסיבה העיקרית להקמתה. הבעיות של מערך הכבאות והפתרונות להן,מעוגנים ברצף החלטות ממשלה משנת 1995 ועד כחודשיים שקדמו לאסון.הוועדה הזאת נחוצה בעיקר לשם איתור הגורמים לאי יישום ההחלטות האלה.כדי שנדע מי ולמה.כדי שאפשר יהיה להצביע עליהם ולקרוא להם בשמם. כדי שנזכור אותם כשנלך בפעם הבאה לקלפי.כדי שנדע כי למחדל יש כתובת,כדי שיידעו גם הפוליטיקאים שסמכות פרושה אחריות ושלחוסר אחריות יש מחיר.גם מחיר אישי. כי אם איש לא ישלם על רשלנות ועל שיקול דעת לקוי או ציני בקביעת סדרי עדיפות יגיע לבטח עוד מחדל ועוד אחד אחריו ואין דרך אחרת למנוע את שרשרת המחדלים.ולא צריך להיבהל מהצדקנים ובעלי העניין שמנסים למנוע את הקמתה בתירוצים שונים.הצורך בוועדה גובר על כל שקול אחר. "לא צריך לערוף ראשים" זו סיסמתם של המחדליסטים ותומכיהם לדורותיהם.טעינו,לא נורא,תנו לנו להמשיך לשבת על הכסא המרופד,נבטיח ללמוד מטעותנו, אבל הניסיון הציבורי הוא שונה והמסקנה המתבקשת היא הפוכה. אם לא ייערפו ראשים,הראשים הנכונים,לעולם לא נצא מהמעגל הסגור של האסונות.
הוועדה תדרוש תשובות לשאלות רבות.שיואילו ויסבירו(אולי ההסברים יהיו משכנעים?) מדוע לא יושמו המלצות וועדת גינוסר מ1998 לרפורמה מקיפה במערך הכבאות? מדוע לא יושמה החלטת ממשלה מס' 3484 להקמת רשות כבאות כנגזרת מהמלצות וועדת גינוסר? מדוע בוטלה החלטת ממשלה להמשך השימוש בפלטפורמות של חיל האוויר כמרכיב במערך הכבוי הארצי ומדוע לא נבנתה כל אלטרנטיבה לכך? התשובות לשאלות עיקריות אלו אמורות להבהיר את התנהלות האנשים והמערכות בכל דרגי השלטון והמנהל שעסקו בנושא. וצריך לזכור כי רק לוועדת חקירה ממשלתית יש סמכות להמליץ להעמיד לדין את האחראים או לנקוט נגדם בסנקציות מעשיות.רק לוועדה כזאת יש שיניים,שיניים שמקנה לה החוק. ויש גם לומר בברור לחברי הוועדה כי במידה ותמצא שיש מחדל,ויש אחראים למחדל,היא לא תוכל להתחמק מאמירה ברורה ונחרצת לגבי המסקנות האישיות כלפי אותם האחראים ולא תסתתר מאחורי מסרים מעורפלים על ציפיות שיש להם או היו להם מאחראים אלו.הציבור לא יקבל יותר את החמקמקות הזאת.
כמו תמיד ישלפו בעלי העניין את הספינים השחוקים על גרדומים בכיכרות כדי לייסר את מצפונו של הציבור ולעורר חמלה כלפי הנבדקים אבל לא עוד. וועדת חקירה ממלכתית כאן ועכשיו.
וצריך לומר את הדברים בשפה ברורה: אם האחראים למחדל לא יתנו את הדין ולא ישלמו ביוקר על המחדלים שלהם – המחדל הבא בפתח.
זו מסקנה מתבקשת שמתווספת ל 43 סיבות עשנות אחרות שדמן זועק מהאדמה לחקור ולאתר את האחראים לתוצאה הנוראה הזאת כדי שכל המתרשל והמחבל ישא בתוצאות ויבין שיש דין ויש דיין.
לא לעריפת ראשים מכריזים בעלי העניין? כן לעריפת ראשים יענו האזרחים שהופקרו לאסון. לצערנו אין כלי מתאים יותר למיצוי הדין מאשר וועדת חקירה ממלכתית על כל מגבלותיה הידועות. הטיעון שהעובדות ידועות ומרביתן מצויות בדוח מבקר המדינה הוא נכון אך היכולת לתרגם את הממצאים למסקנות אישיות ולגזירת דינם של המתרשלים היא של וועדת החקירה הממלכתית בלבד. והפעם אין לפסוח על השלב ההכרחי הזה של קבלה ונשיאה באחריות עד תום.
מערך הכבאות וההצלה פעל באירוע השרפה של יערות הכרמל במגבלות שייצרו פוליטיקאים,פקידים ומי שמתיימרים להיות מנהיגים. וועדת החקירה הזאת אינה נחוצה רק כדי להבין את הסיבות שגרמו לאובדן חיי האדם,הרכוש ושרפת היערות. זו אינה הסיבה העיקרית להקמתה. הבעיות של מערך הכבאות והפתרונות להן,מעוגנים ברצף החלטות ממשלה משנת 1995 ועד כחודשיים שקדמו לאסון.הוועדה הזאת נחוצה בעיקר לשם איתור הגורמים לאי יישום ההחלטות האלה.כדי שנדע מי ולמה.כדי שאפשר יהיה להצביע עליהם ולקרוא להם בשמם. כדי שנזכור אותם כשנלך בפעם הבאה לקלפי.כדי שנדע כי למחדל יש כתובת,כדי שיידעו גם הפוליטיקאים שסמכות פרושה אחריות ושלחוסר אחריות יש מחיר.גם מחיר אישי. כי אם איש לא ישלם על רשלנות ועל שיקול דעת לקוי או ציני בקביעת סדרי עדיפות יגיע לבטח עוד מחדל ועוד אחד אחריו ואין דרך אחרת למנוע את שרשרת המחדלים.ולא צריך להיבהל מהצדקנים ובעלי העניין שמנסים למנוע את הקמתה בתירוצים שונים.הצורך בוועדה גובר על כל שקול אחר. "לא צריך לערוף ראשים" זו סיסמתם של המחדליסטים ותומכיהם לדורותיהם.טעינו,לא נורא,תנו לנו להמשיך לשבת על הכסא המרופד,נבטיח ללמוד מטעותנו, אבל הניסיון הציבורי הוא שונה והמסקנה המתבקשת היא הפוכה. אם לא ייערפו ראשים,הראשים הנכונים,לעולם לא נצא מהמעגל הסגור של האסונות.
הוועדה תדרוש תשובות לשאלות רבות.שיואילו ויסבירו(אולי ההסברים יהיו משכנעים?) מדוע לא יושמו המלצות וועדת גינוסר מ1998 לרפורמה מקיפה במערך הכבאות? מדוע לא יושמה החלטת ממשלה מס' 3484 להקמת רשות כבאות כנגזרת מהמלצות וועדת גינוסר? מדוע בוטלה החלטת ממשלה להמשך השימוש בפלטפורמות של חיל האוויר כמרכיב במערך הכבוי הארצי ומדוע לא נבנתה כל אלטרנטיבה לכך? התשובות לשאלות עיקריות אלו אמורות להבהיר את התנהלות האנשים והמערכות בכל דרגי השלטון והמנהל שעסקו בנושא. וצריך לזכור כי רק לוועדת חקירה ממשלתית יש סמכות להמליץ להעמיד לדין את האחראים או לנקוט נגדם בסנקציות מעשיות.רק לוועדה כזאת יש שיניים,שיניים שמקנה לה החוק. ויש גם לומר בברור לחברי הוועדה כי במידה ותמצא שיש מחדל,ויש אחראים למחדל,היא לא תוכל להתחמק מאמירה ברורה ונחרצת לגבי המסקנות האישיות כלפי אותם האחראים ולא תסתתר מאחורי מסרים מעורפלים על ציפיות שיש להם או היו להם מאחראים אלו.הציבור לא יקבל יותר את החמקמקות הזאת.
כמו תמיד ישלפו בעלי העניין את הספינים השחוקים על גרדומים בכיכרות כדי לייסר את מצפונו של הציבור ולעורר חמלה כלפי הנבדקים אבל לא עוד. וועדת חקירה ממלכתית כאן ועכשיו.
יום שבת, 11 בדצמבר 2010
התנצלות לטורקים מהווה ליקוי מאורות מנהיגותי
הדרישה/הקנטה של הטורקים להתנצלות הינה תמרון ברור להטיל על ישראל את ה"אשמה" לתוצאות כדי לקצור את פירות ההצלחה,חיזוק מעמדם בעולם המוסלמי
מה מתבשל בדיוק בערוצים החשאים בין טורקיה לישראל יודעים מטי מעט,אבל אם נכונה הידיעה שהתפרסמה לראשונה ברשת "אל-חורה" שישראל שוקלת לפצות את הטורקים ולהתנצל על פעולת השייטת במהלך ההשתלטות על המרמרה – אנו בדרך לתוצאה גרועה מאד של כישלון וביזיון.
למי ששכח,ספינת "הסיוע" לצדיקי החמאס בעזה אורגנה על ידי הארגון האיסלמי טרוריסטי EHH. הספינה אוישה בתערובת של מחבלים,אידיאליסטים פתאים ושונאי ישראל למיניהם. ישראל הזהירה את המארגנים ואת ממשלת טורקיה שתמכה במהלך ואף העניקה להם סיוע בפועל,שלא ינסו לבצע את מזימתם לפרוץ את הסגר הימי על עזה. מארגני השיט בתמיכה נחרצת של הממשל הטורקי התעלמו מההזהרה ומשאר הפניות של ישראל וכתוצאה אירע העימות הבלתי נמנע על תוצאותיו הקשות והידועות.
האחריות לתוצאות מוטלת באופן חד משמעי על טורקיה שבחוצפתה הבוטה מעבירה אותה לישראל ואף דורשת התנצלות ופיצויים.
אם בנימין נתניהו שוקל להיענות לדרישה הטורקית זו תהיה אחת מהטעויות הקשות שיעשה.מעבר לסטירת הלחי שתונחת על לוחמי השייטת ועל כל המשתמע מכך תהיה זו טעות שתהפוך את ישראל לבדיחה עצובה כאותה מעשיה ישנה ושחוקה (שמתאימה כמסתבר לדפוס הנהלותינו בזירה הבין לאומית) על אותו היהודי שנדרש לאכול דג רקוב ולבסוף גם הוכה וגורש.ההתנצלות של ישראל לא רק שלא תשפר את יחסי טורקיה-ישראל לטווח הרחוק,היא גם תפגע בישראל ומעמדה ייחלש. מדובר בעיוורון מנהיגותי וחוסר יכולת להבין את הטקטיקה כחלק מאסטרטגיה טורקית ברורה כשמש.
טורקיה בעיצומו של מהפך אסטרטגי שמשמעותו התרחקות מהקונספט החילוני של אטא-טורק וחזרה למהותה ההיסטורית כישות איסלמית אזורית וסיבותיה עימה. הצהרותיו רוויות המשטמה של ארדואן והברית שהולכת ונרקמת בציר טורקיה-סוריה-איראן מידה כאלף עדים על מגמה ברורה זו.מדובר במדיניות שעליה החליט הממשל הנוכחי באנקרה שנתמך ברוב קולות ציבור הבוחרים הטורקי,כפי שבא לביטוי בבחירות האחרונות.
הדרישה/הקנטה של הטורקים להתנצלות הינה תמרון ברור להטיל על ישראל את ה"אשמה" לתוצאות כדי לקצור את פירות ההצלחה,חיזוק מעמדם בעולם המוסלמי ונעיצת מסמר נוסף בארון הקבורה של התדמית הישראלית כמדינה לגיטימית ושומרת חוק.
היחסים עם ישראל ימשיכו לדעוך בקצב שיוחלט עליו באנקרה וזאת לאחר מיצוי כל שניתן להפיק מישראל מתוקף ההסכמים שנחתמו בימים טובים יותר.
צריך לקוות שנתניהו לא ישחק לידהם של ארדואן וחבריו ולא ימית עלינו קלון שאין כל יתרון לצידו.
מה מתבשל בדיוק בערוצים החשאים בין טורקיה לישראל יודעים מטי מעט,אבל אם נכונה הידיעה שהתפרסמה לראשונה ברשת "אל-חורה" שישראל שוקלת לפצות את הטורקים ולהתנצל על פעולת השייטת במהלך ההשתלטות על המרמרה – אנו בדרך לתוצאה גרועה מאד של כישלון וביזיון.
למי ששכח,ספינת "הסיוע" לצדיקי החמאס בעזה אורגנה על ידי הארגון האיסלמי טרוריסטי EHH. הספינה אוישה בתערובת של מחבלים,אידיאליסטים פתאים ושונאי ישראל למיניהם. ישראל הזהירה את המארגנים ואת ממשלת טורקיה שתמכה במהלך ואף העניקה להם סיוע בפועל,שלא ינסו לבצע את מזימתם לפרוץ את הסגר הימי על עזה. מארגני השיט בתמיכה נחרצת של הממשל הטורקי התעלמו מההזהרה ומשאר הפניות של ישראל וכתוצאה אירע העימות הבלתי נמנע על תוצאותיו הקשות והידועות.
האחריות לתוצאות מוטלת באופן חד משמעי על טורקיה שבחוצפתה הבוטה מעבירה אותה לישראל ואף דורשת התנצלות ופיצויים.
אם בנימין נתניהו שוקל להיענות לדרישה הטורקית זו תהיה אחת מהטעויות הקשות שיעשה.מעבר לסטירת הלחי שתונחת על לוחמי השייטת ועל כל המשתמע מכך תהיה זו טעות שתהפוך את ישראל לבדיחה עצובה כאותה מעשיה ישנה ושחוקה (שמתאימה כמסתבר לדפוס הנהלותינו בזירה הבין לאומית) על אותו היהודי שנדרש לאכול דג רקוב ולבסוף גם הוכה וגורש.ההתנצלות של ישראל לא רק שלא תשפר את יחסי טורקיה-ישראל לטווח הרחוק,היא גם תפגע בישראל ומעמדה ייחלש. מדובר בעיוורון מנהיגותי וחוסר יכולת להבין את הטקטיקה כחלק מאסטרטגיה טורקית ברורה כשמש.
טורקיה בעיצומו של מהפך אסטרטגי שמשמעותו התרחקות מהקונספט החילוני של אטא-טורק וחזרה למהותה ההיסטורית כישות איסלמית אזורית וסיבותיה עימה. הצהרותיו רוויות המשטמה של ארדואן והברית שהולכת ונרקמת בציר טורקיה-סוריה-איראן מידה כאלף עדים על מגמה ברורה זו.מדובר במדיניות שעליה החליט הממשל הנוכחי באנקרה שנתמך ברוב קולות ציבור הבוחרים הטורקי,כפי שבא לביטוי בבחירות האחרונות.
הדרישה/הקנטה של הטורקים להתנצלות הינה תמרון ברור להטיל על ישראל את ה"אשמה" לתוצאות כדי לקצור את פירות ההצלחה,חיזוק מעמדם בעולם המוסלמי ונעיצת מסמר נוסף בארון הקבורה של התדמית הישראלית כמדינה לגיטימית ושומרת חוק.
היחסים עם ישראל ימשיכו לדעוך בקצב שיוחלט עליו באנקרה וזאת לאחר מיצוי כל שניתן להפיק מישראל מתוקף ההסכמים שנחתמו בימים טובים יותר.
צריך לקוות שנתניהו לא ישחק לידהם של ארדואן וחבריו ולא ימית עלינו קלון שאין כל יתרון לצידו.
יום שבת, 20 בנובמבר 2010
המוסר,החוק ומכתב ההחרמות
משום מה,השמאל הישראלי על מרכיביו השונים דוחף את ישראל לוויתורים והצהרת כוונות עוד לפני שהמשא והמתן הסתיים ובעצם נמצא בשלביו הראשונים. זו גישה תמוהה בלשון המעטה ועל רקע זה צריך גם לראות את נושא כתב החרמות של אנשי הרוח שמצוי כעת בכותרות.
הוויכוח הציבורי על מעמדה של איו"ש סוטה לפעמים מהתוואי העובדתי וגולש לתחומים אמוציונאליים , אמוציות שנובעות מהפער בין הרצוי למצוי של כל הצדדים המעורבים. מושגים מעורפלים מתחום החוק
ופרשנויותיו השונות, אימוץ סלקטיבי של פילוסופיות והגדרות מאולצות של מושגים כמו צדק ומוסר הופכות את הסוגיה הישראלית-ערבית לזירה תוססת שערפל מהלומות תמידי נסוך עליה. נוסיף לכך את האינטרסים של הנפשות הפועלות שגזורות מאג'נדות שונות ונקבל תערובת נפיצה שאינה מתגבשת לאיזשהו תוצר שניתן לחיות איתו .אז מה שייך למי,למה וממתי ומה זה משנה.
מחרימי אריאל מבססים את טיעוניהם על שלושה היבטים,החוקי ,המוסרי והמעשי.
עיקרי החרם נובעים לטעמם מקיומה הלא חוקי של אריאל,מהעוול שנגרם לתושבים הערביים מעצם היותם תחת שלטון זר(להם)והמשמעויות השליליות של שליטה על "עם זר".
כדי לגבש ראיה מציאותית על הנושא צריך להיצמד ככל הניתן לעובדות,על מגבלותיהן הרשומוניות וזאת במצב שכל אחד נצמד בקנאות לפרשנות המתאימה לאג'נדה שלו.
מעט היסטוריה
המעמד החוקי של מרחב שליטת מדינת ישראל התהווה בחמישה צמתים עיקריים.הצומת הראשונה – המנדט שקבלה בריטניה על ארץ ישראל שמשמעותו אפוטוסטרופות זמנית עד להקמת מדינה יהודית.
בתחילת המאה העשרים נחלק המזרח התיכון בין ישויות שהפכו למדינות או "ממלכות" על ידי המעצמות ההסכמה – בריטניה,האימפריה העותמנית,איטליה,יפן וצרפת. כך נוצרו לבנון,סוריה,עירק והממלכה האשמית בירדן. ארץ ישראל נותרה תחת מנדט בריטי ובשליטתה.
בריטניה קבלה את המנדט על ארץ ישראל מתוקף הסכמים שנחתמו בתום מלחמת העולם הראשונה בין המנצחים למובסים.בבסיס המנדט נקבע כי אותה ישות מנדטורית תקרא פלשתינה,הצהרת בלפור תאומץ כלשונה" אשר תוכר מעתה והילך כביתו הלאומי של העם היהודי"(בהתאמה להצהרת בלפור)וזאת תוך הבטחה לשמירת "הזכויות האזרחיות והדתיות של כל תושבי ארץ ישראל,בלי הפליה בן גזע לגזע ובין דת לדת"(סעיף 2 בכתב המנדט).
הצהרת בלפור אפוא שניתנה ב 2.11.1917 שעיקרה מתן בית לאומי ליהודים בארץ ישראל היוותה את בסיסו של המנדט הבריטי ולפיכך משמעותו של המנדט שארץ ישראל מיועדת למדינה יהודית ועל מחזיק המנדט להנחות ולחנוך את הנהגת היהודים לקראת עצמאותם וכן לנקוט בכל הצעדים הנדרשים – הכלכליים והפוליטיים להגשמת היעוד הזה. הצהרת בלפור אם כך הפכה מהמלצה למסמך מחייב במשפט הבינלאומי.
הבריטים ניסו לתמרן בין המטלה שנקבעה עבורם ולבין המציאות הלאומנית בשטח.תמרון שהוליד את "הספר הלבן" שהמיר את יעד המנדט ממדינה יהודית ל"מרכז תרבותי או רוחני של העם היהודי",והמרה זו היוותה את הצומת השנייה.
כשהוכרזה מדינת ישראל ב 14 למאי 1948 והסתיים המנדט הבריטי עברו סמכויות השלטון ישירות ובאופן חוקי מהאפוטרופוס לממשלת ישראל.וכך הקמתה של מדינת ישראל היוותה את הצומת השלישית.
מלחמת העצמאות יצרה מצב חדש בשטח שעוגן בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו ברודוס,על פי הסכמים אלו הפך קו הפסקת האש לגבול זמני-דה פקטו וסיפח לממלכת ירדן חלקים מה"הגדה המערבית" ומזרח ירושלים. מלחמת ששת הימים,היוותה את הצומת הרביעית ובסיומה חנו כוחות צה"ל לאורך נהר הירדן.
כנשאל שר הביטחון דאז משה דיין מה הלאה,השיב "אני מחכה לטלפון מהמלך חוסיין".
לאמירה זו יוחסו את כל תכונות השחצנות וקוצר הראות שבהם הואשם דיין (ולפעמים בצדק),למרות שבראיה היסטורית קפלה בתוכה האמירה את ההפך הגמור. המסר שדיין העביר היה פרגמאטי,ישיר וגם הווה והצהרת כוונות.
מה שבעצם אמר דיין בסגנונו החיילי-לקוני – נגמרה המלחמה וכעת נשב ונדבר ויש על מה לדבר.
המלך חוסיין שעוד לא התאושש מהמהלומה שבעוונותיו נחתה עליו דחה את הפניה על הסף ומכאן החלה הדינאמיקה של ההתיישבות ביהודה ושומרון.
הסכמי אוסלו שקרסו,היוו את הצומת החמישית להתגבשות מעמדם החוקי של השטחים בכך שישראל הסכימה להקמת "הרשות הפלסטינית"(ובכך לראשונה בהיסטוריה לאפשר לפלסטינים ריבונות והכרה עצמית)ולחלוקת איו"ש לשלושה אזורי שליטה A,B,C שקבעו דה-פקטו את המעמד של איו"ש כשטח דו-ריבוני.ההסכמים אמנם קרסו עם פרוץ האינטפדה בשנת 2000 אך מעמדם של איו"ש ואזח"ע נותר בעינו.
זו התמונה העובדתית-היסטורית שממנה יגזרו שאר ההיבטים המשפטיים והמדיניים.
ההיבט החוקי
קיימות שתי פרשנויות למעמד החוקי של ישראל באיו"ש:
הפרשנות של שופט העליון שמעון אגרנט,פרופ' יוג'ין רוסטוב יועצם המשפטי של הנשיאים קנדי וג'ונסון,הפרופ' למשפטים טליה איינהורן והפרפ' למשפטים אליאב שוחטמן- פרשנותם למצבה המשפטי של ישראל באיו"ש רואה בישראל כ"בעלת זכות" עיקרית" לריבונות באיו"ש ולכן שליטתה באיו"ש חוקית.
מנגד קיימת פרשנות אחרת שרואה בישראל כמחזיקה בשטחים אלו "מכוח תפיסה לוחמתית" ואינה רשאית להחיל את ריבונותה על השטח שנכבש.פרשנות זו רואה בשטחי איו"ש כאילו חלה עליהם ריבונות פלסטינית "רדומה" שתתממש רק עם כינון מדינה פלסטינית עצמאית.ממשלות ישראל מאז 1967 מסתייגות מפרשנות זו.
ראוי להזכיר בהקשר זה שלושה דגשים חשובים:
• נכונותה של ישראל בתום מלחמת ששת הימים לשאת ולתת על גורל השטחים כפי שציינתי לגבי אמירתו של דיין דלעיל.
• ממשל הצבאי שהנהיגה מצרים ברצועת עזה עד למלחמת ששת הימים וזאת מאחר שלא ראתה בעזה חלק משטחה וויתרה על עזה סופית בחוזה השלום שחתמה עם ישראל.
• הכרזתו של המלך חוסיין בשנת 1988 על ניתוק "הגדה המערבית" ממלכתו.
פעולות והצהרות אלו מעידות על מעמדם הקשה להגדרה משפטית,הייחודי והמיוחד של "השטחים".
לסיכום – מעמדם המשפטי,האובייקטיבי, של שטחי איו"ש ועזה שנוי במחלוקת ואין זה ברור לאיזו מדינה יש זכות לריבונות עליהם.
אני מדגיש כי התייחסתי לזכויות משפטיות בלבד ולא להיסטוריות והאידיאולוגיות שלגביהם עמדתה של הציונות(אליה רובנו משתייכים ואיתה מזדהים) ברורה ונחרצת.
ההיבט המוסרי
כל זמן שאין הסכמה על ההיבט החוקי, ההיבט המוסרי אינו רלוונטי אלא אם כן השלטון מבצע פעילות לא מוסרית בהקשר לאוכלוסיה המקומית. כל פעולות הצבא והשיטור בקרב אוכלוסיה זו(מלבד חריגים המטופלים משפטית או משמעתית),החל מחיפושים בבתים,ברכבים ובכליהם של התושבים,מחסומי הדרכים וכלה בגדר ההפרדה ופעולות סיכול נובעות מהטרור שמופנה נגד תושבי ישראל מגורמי פח"ע המוטמעים באוכלוסיה זו. הטרור סיכל את כוונת ממשלות ישראל לשלב את התושבים הפלסטינים במשק העבודה הישראלי וייצר את המציאות הביטחונית ששרויה בשטח.
אין בפעולות אלו של מערכת הביטחון כל שיקול אחר מלבד סיכול הטרור. השאלות שמלבני המוסר צריכים לשאול הם רבות. במה שונה ההיבט המוסרי של השליטה הירדנית בשטחים לעומת זו הישראלית? למי יש זכויות על השטח באיו"ש,לאמירות שהוקמה ב 1921 בשטח שבחלקו המזרחי של הירדן,אמירות שהפכה ל"ממלכה האשמית של עבר הירדן" וכבשה גם את חלקו המערבי,החלק שהיה מיועד על פי החלטת וועידת קהיר והצהרת בלפור "לשמש חלק מהבית הלאומי לעם היהודי"? האם מדובר באקט מוסרי? והאם הכיבוש החוזר של שטחים אלו ב 1967 על ידי ישראל הוא תיקון של עוולה משפטית והיסטורית ולכן גם מוסרית? או שאולי המוסר שגורמי השמאל מרבים לנופף בו,אינו רלוונטי לדינאמיקה המדינית והצבאית במזרח התיכון,כפי שאינו רלוונטי לזו של אירופה שבותרה,טרונספרה, נכבשה ושוחררה עד שהתייצבה לגבולות המוכרים היום? אני מציע שנניח לכל המושגים האנכרוניסטיים ונתרכז במהותה של המציאות העכשווית.
הויכוח בחברה הישראלית
מחנה השמאל בכללותו אימץ את הפרשנות המשפטית הרואה את שליטת ישראל באיו"ש ככיבוש ולכן המצאותינו שם אינה חוקית ואינה מוסרית.
זרמים רדיקאליים בשמאל מזדהים לחלוטין עם העמדה הערבית הרואה את ישראל כ"ישות" זרה וכובשת לא רק בשטחים אלא בכל ארץ ישראל.הצד הערבי של עמדה זו מוזן מתפישות דתיות של האיסלם הקיצוני והמניעים של הצד היהודי שתומכים בעמדה הזאת גזורים מאידיאולוגיה המובנת רק להם.
הרוב הפרגמאטי מכל הצדדים גיבש הכרה שיש להגיע למתווה מוסכם של חלוקת השליטה בארץ. על בסיס הכרה זו נחתמו הסכמי שלום עם מצרים וירדן,הוקמה הרשות הפלסטינית,חולקו אזורי שליטה בינם לבין ישראל ומתקיימות שיחות שלום(המתנהלות בעצלתיים ולא אכנס לסיבות והערכות לאופן התנהלותן של שיחות אלו).בכל מקרה ובכל הסדר עתידי תיכלל אריאל וישובים נוספים באיו"ש בשטחה ובריבונותה של מדינת ישראל.
משום מה,השמאל הישראלי על מרכיביו השונים דוחף את ישראל לוויתורים והצהרת כוונות עוד לפני שהמשא והמתן הסתיים ובעצם נמצא בשלביו הראשונים. זו גישה תמוהה בלשון המעטה ועל רקע זה צריך גם לראות את נושא כתב החרמות של אנשי הרוח שמצוי כעת בכותרות. זהו אקט מיותר ומזיק לאינטרס הישראלי ואין תימה שמתפרש כתמיכה בצד שכנגד.בעניין זה הייתי מצפה מהחותמים שינתבו את האנרגיה המהפכנית שלהם המוכוונת נגד מדיניותה של מדינת ישראל לתיקון הקלקולים במדינה הווירטואלית שהקימו במתחם העיר תל אביב ובמקום להחרים את היכל התרבות של אריאל,יעתיקו את החרם להיכל התרבות של מדינתם זו. קשה להבין איך הם חיים בשלום עם הליך ההזניה של המוסד התל אביבי ועוסקים בג'יהאד נגד האריאלי. הגינדיזציה הפרוורטית, הכוהנים הפגאניים שוברי הביצים ולוחשי הלחשים, הפכו את היכל התרבות בתל אביב ,שעליו הייתה גאוות כולנו ל"בית כבוד" השוכן בחצרם הקדמית של הצדקנים,המוסרניים והפלצנים.
הוויכוח הציבורי על מעמדה של איו"ש סוטה לפעמים מהתוואי העובדתי וגולש לתחומים אמוציונאליים , אמוציות שנובעות מהפער בין הרצוי למצוי של כל הצדדים המעורבים. מושגים מעורפלים מתחום החוק
ופרשנויותיו השונות, אימוץ סלקטיבי של פילוסופיות והגדרות מאולצות של מושגים כמו צדק ומוסר הופכות את הסוגיה הישראלית-ערבית לזירה תוססת שערפל מהלומות תמידי נסוך עליה. נוסיף לכך את האינטרסים של הנפשות הפועלות שגזורות מאג'נדות שונות ונקבל תערובת נפיצה שאינה מתגבשת לאיזשהו תוצר שניתן לחיות איתו .אז מה שייך למי,למה וממתי ומה זה משנה.
מחרימי אריאל מבססים את טיעוניהם על שלושה היבטים,החוקי ,המוסרי והמעשי.
עיקרי החרם נובעים לטעמם מקיומה הלא חוקי של אריאל,מהעוול שנגרם לתושבים הערביים מעצם היותם תחת שלטון זר(להם)והמשמעויות השליליות של שליטה על "עם זר".
כדי לגבש ראיה מציאותית על הנושא צריך להיצמד ככל הניתן לעובדות,על מגבלותיהן הרשומוניות וזאת במצב שכל אחד נצמד בקנאות לפרשנות המתאימה לאג'נדה שלו.
מעט היסטוריה
המעמד החוקי של מרחב שליטת מדינת ישראל התהווה בחמישה צמתים עיקריים.הצומת הראשונה – המנדט שקבלה בריטניה על ארץ ישראל שמשמעותו אפוטוסטרופות זמנית עד להקמת מדינה יהודית.
בתחילת המאה העשרים נחלק המזרח התיכון בין ישויות שהפכו למדינות או "ממלכות" על ידי המעצמות ההסכמה – בריטניה,האימפריה העותמנית,איטליה,יפן וצרפת. כך נוצרו לבנון,סוריה,עירק והממלכה האשמית בירדן. ארץ ישראל נותרה תחת מנדט בריטי ובשליטתה.
בריטניה קבלה את המנדט על ארץ ישראל מתוקף הסכמים שנחתמו בתום מלחמת העולם הראשונה בין המנצחים למובסים.בבסיס המנדט נקבע כי אותה ישות מנדטורית תקרא פלשתינה,הצהרת בלפור תאומץ כלשונה" אשר תוכר מעתה והילך כביתו הלאומי של העם היהודי"(בהתאמה להצהרת בלפור)וזאת תוך הבטחה לשמירת "הזכויות האזרחיות והדתיות של כל תושבי ארץ ישראל,בלי הפליה בן גזע לגזע ובין דת לדת"(סעיף 2 בכתב המנדט).
הצהרת בלפור אפוא שניתנה ב 2.11.1917 שעיקרה מתן בית לאומי ליהודים בארץ ישראל היוותה את בסיסו של המנדט הבריטי ולפיכך משמעותו של המנדט שארץ ישראל מיועדת למדינה יהודית ועל מחזיק המנדט להנחות ולחנוך את הנהגת היהודים לקראת עצמאותם וכן לנקוט בכל הצעדים הנדרשים – הכלכליים והפוליטיים להגשמת היעוד הזה. הצהרת בלפור אם כך הפכה מהמלצה למסמך מחייב במשפט הבינלאומי.
הבריטים ניסו לתמרן בין המטלה שנקבעה עבורם ולבין המציאות הלאומנית בשטח.תמרון שהוליד את "הספר הלבן" שהמיר את יעד המנדט ממדינה יהודית ל"מרכז תרבותי או רוחני של העם היהודי",והמרה זו היוותה את הצומת השנייה.
כשהוכרזה מדינת ישראל ב 14 למאי 1948 והסתיים המנדט הבריטי עברו סמכויות השלטון ישירות ובאופן חוקי מהאפוטרופוס לממשלת ישראל.וכך הקמתה של מדינת ישראל היוותה את הצומת השלישית.
מלחמת העצמאות יצרה מצב חדש בשטח שעוגן בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו ברודוס,על פי הסכמים אלו הפך קו הפסקת האש לגבול זמני-דה פקטו וסיפח לממלכת ירדן חלקים מה"הגדה המערבית" ומזרח ירושלים. מלחמת ששת הימים,היוותה את הצומת הרביעית ובסיומה חנו כוחות צה"ל לאורך נהר הירדן.
כנשאל שר הביטחון דאז משה דיין מה הלאה,השיב "אני מחכה לטלפון מהמלך חוסיין".
לאמירה זו יוחסו את כל תכונות השחצנות וקוצר הראות שבהם הואשם דיין (ולפעמים בצדק),למרות שבראיה היסטורית קפלה בתוכה האמירה את ההפך הגמור. המסר שדיין העביר היה פרגמאטי,ישיר וגם הווה והצהרת כוונות.
מה שבעצם אמר דיין בסגנונו החיילי-לקוני – נגמרה המלחמה וכעת נשב ונדבר ויש על מה לדבר.
המלך חוסיין שעוד לא התאושש מהמהלומה שבעוונותיו נחתה עליו דחה את הפניה על הסף ומכאן החלה הדינאמיקה של ההתיישבות ביהודה ושומרון.
הסכמי אוסלו שקרסו,היוו את הצומת החמישית להתגבשות מעמדם החוקי של השטחים בכך שישראל הסכימה להקמת "הרשות הפלסטינית"(ובכך לראשונה בהיסטוריה לאפשר לפלסטינים ריבונות והכרה עצמית)ולחלוקת איו"ש לשלושה אזורי שליטה A,B,C שקבעו דה-פקטו את המעמד של איו"ש כשטח דו-ריבוני.ההסכמים אמנם קרסו עם פרוץ האינטפדה בשנת 2000 אך מעמדם של איו"ש ואזח"ע נותר בעינו.
זו התמונה העובדתית-היסטורית שממנה יגזרו שאר ההיבטים המשפטיים והמדיניים.
ההיבט החוקי
קיימות שתי פרשנויות למעמד החוקי של ישראל באיו"ש:
הפרשנות של שופט העליון שמעון אגרנט,פרופ' יוג'ין רוסטוב יועצם המשפטי של הנשיאים קנדי וג'ונסון,הפרופ' למשפטים טליה איינהורן והפרפ' למשפטים אליאב שוחטמן- פרשנותם למצבה המשפטי של ישראל באיו"ש רואה בישראל כ"בעלת זכות" עיקרית" לריבונות באיו"ש ולכן שליטתה באיו"ש חוקית.
מנגד קיימת פרשנות אחרת שרואה בישראל כמחזיקה בשטחים אלו "מכוח תפיסה לוחמתית" ואינה רשאית להחיל את ריבונותה על השטח שנכבש.פרשנות זו רואה בשטחי איו"ש כאילו חלה עליהם ריבונות פלסטינית "רדומה" שתתממש רק עם כינון מדינה פלסטינית עצמאית.ממשלות ישראל מאז 1967 מסתייגות מפרשנות זו.
ראוי להזכיר בהקשר זה שלושה דגשים חשובים:
• נכונותה של ישראל בתום מלחמת ששת הימים לשאת ולתת על גורל השטחים כפי שציינתי לגבי אמירתו של דיין דלעיל.
• ממשל הצבאי שהנהיגה מצרים ברצועת עזה עד למלחמת ששת הימים וזאת מאחר שלא ראתה בעזה חלק משטחה וויתרה על עזה סופית בחוזה השלום שחתמה עם ישראל.
• הכרזתו של המלך חוסיין בשנת 1988 על ניתוק "הגדה המערבית" ממלכתו.
פעולות והצהרות אלו מעידות על מעמדם הקשה להגדרה משפטית,הייחודי והמיוחד של "השטחים".
לסיכום – מעמדם המשפטי,האובייקטיבי, של שטחי איו"ש ועזה שנוי במחלוקת ואין זה ברור לאיזו מדינה יש זכות לריבונות עליהם.
אני מדגיש כי התייחסתי לזכויות משפטיות בלבד ולא להיסטוריות והאידיאולוגיות שלגביהם עמדתה של הציונות(אליה רובנו משתייכים ואיתה מזדהים) ברורה ונחרצת.
ההיבט המוסרי
כל זמן שאין הסכמה על ההיבט החוקי, ההיבט המוסרי אינו רלוונטי אלא אם כן השלטון מבצע פעילות לא מוסרית בהקשר לאוכלוסיה המקומית. כל פעולות הצבא והשיטור בקרב אוכלוסיה זו(מלבד חריגים המטופלים משפטית או משמעתית),החל מחיפושים בבתים,ברכבים ובכליהם של התושבים,מחסומי הדרכים וכלה בגדר ההפרדה ופעולות סיכול נובעות מהטרור שמופנה נגד תושבי ישראל מגורמי פח"ע המוטמעים באוכלוסיה זו. הטרור סיכל את כוונת ממשלות ישראל לשלב את התושבים הפלסטינים במשק העבודה הישראלי וייצר את המציאות הביטחונית ששרויה בשטח.
אין בפעולות אלו של מערכת הביטחון כל שיקול אחר מלבד סיכול הטרור. השאלות שמלבני המוסר צריכים לשאול הם רבות. במה שונה ההיבט המוסרי של השליטה הירדנית בשטחים לעומת זו הישראלית? למי יש זכויות על השטח באיו"ש,לאמירות שהוקמה ב 1921 בשטח שבחלקו המזרחי של הירדן,אמירות שהפכה ל"ממלכה האשמית של עבר הירדן" וכבשה גם את חלקו המערבי,החלק שהיה מיועד על פי החלטת וועידת קהיר והצהרת בלפור "לשמש חלק מהבית הלאומי לעם היהודי"? האם מדובר באקט מוסרי? והאם הכיבוש החוזר של שטחים אלו ב 1967 על ידי ישראל הוא תיקון של עוולה משפטית והיסטורית ולכן גם מוסרית? או שאולי המוסר שגורמי השמאל מרבים לנופף בו,אינו רלוונטי לדינאמיקה המדינית והצבאית במזרח התיכון,כפי שאינו רלוונטי לזו של אירופה שבותרה,טרונספרה, נכבשה ושוחררה עד שהתייצבה לגבולות המוכרים היום? אני מציע שנניח לכל המושגים האנכרוניסטיים ונתרכז במהותה של המציאות העכשווית.
הויכוח בחברה הישראלית
מחנה השמאל בכללותו אימץ את הפרשנות המשפטית הרואה את שליטת ישראל באיו"ש ככיבוש ולכן המצאותינו שם אינה חוקית ואינה מוסרית.
זרמים רדיקאליים בשמאל מזדהים לחלוטין עם העמדה הערבית הרואה את ישראל כ"ישות" זרה וכובשת לא רק בשטחים אלא בכל ארץ ישראל.הצד הערבי של עמדה זו מוזן מתפישות דתיות של האיסלם הקיצוני והמניעים של הצד היהודי שתומכים בעמדה הזאת גזורים מאידיאולוגיה המובנת רק להם.
הרוב הפרגמאטי מכל הצדדים גיבש הכרה שיש להגיע למתווה מוסכם של חלוקת השליטה בארץ. על בסיס הכרה זו נחתמו הסכמי שלום עם מצרים וירדן,הוקמה הרשות הפלסטינית,חולקו אזורי שליטה בינם לבין ישראל ומתקיימות שיחות שלום(המתנהלות בעצלתיים ולא אכנס לסיבות והערכות לאופן התנהלותן של שיחות אלו).בכל מקרה ובכל הסדר עתידי תיכלל אריאל וישובים נוספים באיו"ש בשטחה ובריבונותה של מדינת ישראל.
משום מה,השמאל הישראלי על מרכיביו השונים דוחף את ישראל לוויתורים והצהרת כוונות עוד לפני שהמשא והמתן הסתיים ובעצם נמצא בשלביו הראשונים. זו גישה תמוהה בלשון המעטה ועל רקע זה צריך גם לראות את נושא כתב החרמות של אנשי הרוח שמצוי כעת בכותרות. זהו אקט מיותר ומזיק לאינטרס הישראלי ואין תימה שמתפרש כתמיכה בצד שכנגד.בעניין זה הייתי מצפה מהחותמים שינתבו את האנרגיה המהפכנית שלהם המוכוונת נגד מדיניותה של מדינת ישראל לתיקון הקלקולים במדינה הווירטואלית שהקימו במתחם העיר תל אביב ובמקום להחרים את היכל התרבות של אריאל,יעתיקו את החרם להיכל התרבות של מדינתם זו. קשה להבין איך הם חיים בשלום עם הליך ההזניה של המוסד התל אביבי ועוסקים בג'יהאד נגד האריאלי. הגינדיזציה הפרוורטית, הכוהנים הפגאניים שוברי הביצים ולוחשי הלחשים, הפכו את היכל התרבות בתל אביב ,שעליו הייתה גאוות כולנו ל"בית כבוד" השוכן בחצרם הקדמית של הצדקנים,המוסרניים והפלצנים.
יום שבת, 13 בנובמבר 2010
המאמר הצהוב של דויד גרוסמן
גרוסמן מסרב לקלוט שתושבי אריאל ורובו של הציבור הישראלי רואה באריאל מעשה ציוני שאינו שונה מהקמת כרמיאל בגליל או ערד בנגב. אין חיה כזאת בעיניו של גרוסמן ולכן חייב להימצא "מנגנון תודעתי נפשי" כגורם לתפישה הזאת
למקרא מאמרו של דויד גרוסמן "הפחד מפני יקיצה" שפורסם במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" ביום 12.11.10 קשה להימנע מהמסקנה מודחקת אך בלתי נמנעת. בארץ הזאת מתגוררות שתי אוכלוסיות של בני אדם שהסיכוי שלהם להתקיים כחברה אחת הולך ומתפוגג. סיכוי שדומה לזה שהיה לאדם הנאדרטלי לחיות עם ההומו ספיינס כשברור לאיזה מהמינים האלה גרוסמן מסווג את מי שלא חושב כמותו.
המקטע הזה של הציבור השמאלני ,שגרוסמן משמש לו לפה,מתבונן במציאות המורכבת של מדינת ישראל בדיוק באותם החושים והאברים של כלל הציבור האחר אך רואה דברים אחרים,מציאות שונה. אבל הבעיה אינה מצטמצמת בכך.
כבר בפתיח מלמד אותנו גרוסמן שהחרם של "אנשי הרוח" איננו חרם כלל. ולמה זה כך? משום שהמילה "חרם" אינה מופיעה בעצומה ו"מעניין שאיש לא הבחין בכך".באמת מעניין,איך לא חשבנו על זה?
הנחת המוצא של גרוסמן,כמו כל של כל שמאלן מצוי,כי מי שלא נמנה על המחנה שלהם גם לא ניחן בעודף אינטליגנציה וכל התחכמות ממזרית מהסוג הבולשביקי תערער את ביטחונו העצמי של האינפנטיל הימני. אז אם מכתב החרמות ששורבט בידי הנ"ל ומכריז שחותמיו לעולם לא יופיעו באריאל הוא לא חרם,מה הוא כן? כדי להשיב על השאלה הזאת נזקק גרוסמן לכישורי כתיבה לוליינים (שבהם ניחן) ובאמצעותם ניסח את ההסבר המלומד הבא:"אני רואה בעצומה קריאה להימנעות: הימנעות מכל מעשה שמטשטש את העובדה שאריאל הוקמה בשטח כבוש, ושעצם קיומה יוצר מציאות שעלולה להמיט אסון על מדינת ישראל". אז אם כך לא מדובר בחרם – מדובר בהימנעות.וואו.אשראי שזכיתי לראות את האור.
גם בצו גרוש היהודים(באלף אלפי הבדלות) שהופק על ידי בית המלוכה הספרדי ב 31 למרץ 1492 המילה "גרוש" אינה מופיעה בתוכנו ולא בכותרתו. סתם כתוב שם שהיהודים מצווים להסתלק לכל הרוחות תוך 4 חודשים ולהותיר מאחור את מרבית רכושם. אז לפי ההיגיון של גרוסמן לא מדובר בגרוש. אני יכול לשמוע את פרדיננד מצהיר "לא מדובר בגרוש אלא בהימנעות מלתמוך בכפירה". מחוכם מאד.
גרוסמן גם קבע ש"המתנחלים"(גם תושבי אריאל כלולים בעיניו בהגדרה זו)חיים בהכחשה תוך שפיתחו "מנגנון תודעתי ונפשי המסייע להם לקיים רקמת חיים הנראית נורמאלית,אזרחית ואף "בורגנית" להפליא,בלב ליבו של אזור כבוש ועוין ורווי אלימות,בין 2 מליון בני אדם כמותם,שחיים בתנאים של דיכוי והשפלה – במידה רבה בגלל עצם קיומן של ההתנחלויות- בעוד רוב העולם מתקומם כנגד דרכם ומעשיהם" סוף ציטוט.
גרוסמן מסרב לקלוט שתושבי אריאל ורובו של הציבור הישראלי רואה באריאל מעשה ציוני שאינו שונה מהקמת כרמיאל בגליל או ערד בנגב. אין חיה כזאת בעיניו של גרוסמן ולכן חייב להימצא "מנגנון תודעתי נפשי" כגורם לתפישה הזאת ולכן - מי שלא חושב כמוהו סובל מן הסתם מבעיה נפשית. כך האידיאולוג,הדמוקרט וההומניסט הדגול קבע.
גם המציאות שרואה גרוסמן באריאל כאזור עוין ורווי אלימות שהפלסטינים חיים בו בתנאי דיכוי והשפלה רחוק מהמציאות שלפחות אני מכיר. תושבי אריאל מקיימים בדרך כלל אורח חיים שליו בסביבה שקטה ויחסי שכנות טובה עם התושבים הפלסטינים. האזור אינו "רווי אלימות" יותר הערים מסוימות במרכז המדינה. אריאל ,ברקן אורנית וישובים אחרים באיו"ש מספקים לא מעט תעסוקה ומקומות עבודה לשכניהם הפלסטינים. פעילות הפח"ע מזערית ולמעשה מדובר בעיר נורמאלית שכל המפריד בינה ולבין ראש העין השכנה זו האידיאולוגיה הפוסט-ציונית של גרוסמן,סובול ומרעיהם.
אריאל היא עיר בקונסנזוס הציבורי וחשוב לציין כי בכל הסדר עתידי אמורה אריאל להיכלל באותו "גוש הישובים" שיסופח למדינת ישראל.גרוסמן מגדיר את ההכרה הזאת במעמדה של אריאל כ"אשליה" ו"שקר" ומתפלץ מכך שיש ישראלים רבים שרואים באריאל "חלק לגיטימי ומובן מאליו של מדינת ישראל,ואינם מבינים כלל על מה המהומה".
גרוסמן כמובן "אינו מחרים" את אנשי אריאל "וגם לא איש מהמתנחלים" והוא כמובן בעד דיאלוג עימם,אבל את הדיאלוג "אשמח לקיים כאן,בישראל,בבית." עריכת ערב ספרותי "בלב הכיבוש" נראית לו "מקוממת ודוחה".
גרוסמן מפגין גם לא מעט צביעות והיתממות לגבי התגובות שעוררה ההחרמה שלהם בקרב רוב הציבור: "מעטים מאד הגיבו באופן עניני לדברים הפשוטים והמוצקים(לא פחות-א.נ.)שהיו בעצומה.הרוב הגיבו בזעזוע רב,אבל לא לעצומה עצמה אלא – כך נדמה(לגרוסמן)- לחרדות שהיא עוררה בהם ולתביעה שהיא תובעת מהם..". לא מדובר אם כך באנשים בעלי אידיאולוגיה מוצקה שדוחים מכל וכל את האחרת אלה אליבא ד' גרוסמן אותה אידיאולוגיה שאליה הוא משתייך הצליחה להבהיל את מתנגדיו ולערער את אמונתם בצדקת הדרך כי האמת והצדק הם נחלתם הבלעדית של דויד גרוסמן ושותפיו לדעה. כך גרוסמן חרץ.
הייתי מנדב למר גרוסמן ציטוט מ"קול המתים" של אורסון סקוט קארד – כי "אדם מוכן להטיל ספק בכל אמונותיו,מלבד אלה שהוא באמת מאמין בהן". אולי הציטוט הספרותי,תחום שהוא באמת מכיר יסייע לפקוח את עיניו ולראות שיש אנשים החושבים אחרת ובטוחים לא פחות ממנו בצידקתם. סביבתו האוהדת של דויד גרוסמן מתמידה לטפח את תכונת הצניעות שלו כמאפיין מרכזי באישיותו. כדאי שיפגין מדי פעם מעט מהתכונה הזאת גם בפועל.
למקרא מאמרו של דויד גרוסמן "הפחד מפני יקיצה" שפורסם במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" ביום 12.11.10 קשה להימנע מהמסקנה מודחקת אך בלתי נמנעת. בארץ הזאת מתגוררות שתי אוכלוסיות של בני אדם שהסיכוי שלהם להתקיים כחברה אחת הולך ומתפוגג. סיכוי שדומה לזה שהיה לאדם הנאדרטלי לחיות עם ההומו ספיינס כשברור לאיזה מהמינים האלה גרוסמן מסווג את מי שלא חושב כמותו.
המקטע הזה של הציבור השמאלני ,שגרוסמן משמש לו לפה,מתבונן במציאות המורכבת של מדינת ישראל בדיוק באותם החושים והאברים של כלל הציבור האחר אך רואה דברים אחרים,מציאות שונה. אבל הבעיה אינה מצטמצמת בכך.
כבר בפתיח מלמד אותנו גרוסמן שהחרם של "אנשי הרוח" איננו חרם כלל. ולמה זה כך? משום שהמילה "חרם" אינה מופיעה בעצומה ו"מעניין שאיש לא הבחין בכך".באמת מעניין,איך לא חשבנו על זה?
הנחת המוצא של גרוסמן,כמו כל של כל שמאלן מצוי,כי מי שלא נמנה על המחנה שלהם גם לא ניחן בעודף אינטליגנציה וכל התחכמות ממזרית מהסוג הבולשביקי תערער את ביטחונו העצמי של האינפנטיל הימני. אז אם מכתב החרמות ששורבט בידי הנ"ל ומכריז שחותמיו לעולם לא יופיעו באריאל הוא לא חרם,מה הוא כן? כדי להשיב על השאלה הזאת נזקק גרוסמן לכישורי כתיבה לוליינים (שבהם ניחן) ובאמצעותם ניסח את ההסבר המלומד הבא:"אני רואה בעצומה קריאה להימנעות: הימנעות מכל מעשה שמטשטש את העובדה שאריאל הוקמה בשטח כבוש, ושעצם קיומה יוצר מציאות שעלולה להמיט אסון על מדינת ישראל". אז אם כך לא מדובר בחרם – מדובר בהימנעות.וואו.אשראי שזכיתי לראות את האור.
גם בצו גרוש היהודים(באלף אלפי הבדלות) שהופק על ידי בית המלוכה הספרדי ב 31 למרץ 1492 המילה "גרוש" אינה מופיעה בתוכנו ולא בכותרתו. סתם כתוב שם שהיהודים מצווים להסתלק לכל הרוחות תוך 4 חודשים ולהותיר מאחור את מרבית רכושם. אז לפי ההיגיון של גרוסמן לא מדובר בגרוש. אני יכול לשמוע את פרדיננד מצהיר "לא מדובר בגרוש אלא בהימנעות מלתמוך בכפירה". מחוכם מאד.
גרוסמן גם קבע ש"המתנחלים"(גם תושבי אריאל כלולים בעיניו בהגדרה זו)חיים בהכחשה תוך שפיתחו "מנגנון תודעתי ונפשי המסייע להם לקיים רקמת חיים הנראית נורמאלית,אזרחית ואף "בורגנית" להפליא,בלב ליבו של אזור כבוש ועוין ורווי אלימות,בין 2 מליון בני אדם כמותם,שחיים בתנאים של דיכוי והשפלה – במידה רבה בגלל עצם קיומן של ההתנחלויות- בעוד רוב העולם מתקומם כנגד דרכם ומעשיהם" סוף ציטוט.
גרוסמן מסרב לקלוט שתושבי אריאל ורובו של הציבור הישראלי רואה באריאל מעשה ציוני שאינו שונה מהקמת כרמיאל בגליל או ערד בנגב. אין חיה כזאת בעיניו של גרוסמן ולכן חייב להימצא "מנגנון תודעתי נפשי" כגורם לתפישה הזאת ולכן - מי שלא חושב כמוהו סובל מן הסתם מבעיה נפשית. כך האידיאולוג,הדמוקרט וההומניסט הדגול קבע.
גם המציאות שרואה גרוסמן באריאל כאזור עוין ורווי אלימות שהפלסטינים חיים בו בתנאי דיכוי והשפלה רחוק מהמציאות שלפחות אני מכיר. תושבי אריאל מקיימים בדרך כלל אורח חיים שליו בסביבה שקטה ויחסי שכנות טובה עם התושבים הפלסטינים. האזור אינו "רווי אלימות" יותר הערים מסוימות במרכז המדינה. אריאל ,ברקן אורנית וישובים אחרים באיו"ש מספקים לא מעט תעסוקה ומקומות עבודה לשכניהם הפלסטינים. פעילות הפח"ע מזערית ולמעשה מדובר בעיר נורמאלית שכל המפריד בינה ולבין ראש העין השכנה זו האידיאולוגיה הפוסט-ציונית של גרוסמן,סובול ומרעיהם.
אריאל היא עיר בקונסנזוס הציבורי וחשוב לציין כי בכל הסדר עתידי אמורה אריאל להיכלל באותו "גוש הישובים" שיסופח למדינת ישראל.גרוסמן מגדיר את ההכרה הזאת במעמדה של אריאל כ"אשליה" ו"שקר" ומתפלץ מכך שיש ישראלים רבים שרואים באריאל "חלק לגיטימי ומובן מאליו של מדינת ישראל,ואינם מבינים כלל על מה המהומה".
גרוסמן כמובן "אינו מחרים" את אנשי אריאל "וגם לא איש מהמתנחלים" והוא כמובן בעד דיאלוג עימם,אבל את הדיאלוג "אשמח לקיים כאן,בישראל,בבית." עריכת ערב ספרותי "בלב הכיבוש" נראית לו "מקוממת ודוחה".
גרוסמן מפגין גם לא מעט צביעות והיתממות לגבי התגובות שעוררה ההחרמה שלהם בקרב רוב הציבור: "מעטים מאד הגיבו באופן עניני לדברים הפשוטים והמוצקים(לא פחות-א.נ.)שהיו בעצומה.הרוב הגיבו בזעזוע רב,אבל לא לעצומה עצמה אלא – כך נדמה(לגרוסמן)- לחרדות שהיא עוררה בהם ולתביעה שהיא תובעת מהם..". לא מדובר אם כך באנשים בעלי אידיאולוגיה מוצקה שדוחים מכל וכל את האחרת אלה אליבא ד' גרוסמן אותה אידיאולוגיה שאליה הוא משתייך הצליחה להבהיל את מתנגדיו ולערער את אמונתם בצדקת הדרך כי האמת והצדק הם נחלתם הבלעדית של דויד גרוסמן ושותפיו לדעה. כך גרוסמן חרץ.
הייתי מנדב למר גרוסמן ציטוט מ"קול המתים" של אורסון סקוט קארד – כי "אדם מוכן להטיל ספק בכל אמונותיו,מלבד אלה שהוא באמת מאמין בהן". אולי הציטוט הספרותי,תחום שהוא באמת מכיר יסייע לפקוח את עיניו ולראות שיש אנשים החושבים אחרת ובטוחים לא פחות ממנו בצידקתם. סביבתו האוהדת של דויד גרוסמן מתמידה לטפח את תכונת הצניעות שלו כמאפיין מרכזי באישיותו. כדאי שיפגין מדי פעם מעט מהתכונה הזאת גם בפועל.
יום שבת, 6 בנובמבר 2010
מה מאחורי מכתב המחרימים-2
האדם שמגדיר את "הכיבוש" הישראלי כלא מוסרי ומשחית, את השליטה על עם אחר, כהגדרתו, כלא מוסרית – רואה את "כל האמצעים והדרכים" בהם נקטו הנאצים כמוסריים ביותר.
ובכן אמני ישראל ואנשי הרוח(לפחות בחלקם) אינם מותרים. כתב ההחרמות חלק ב' נחתם והוצא לאור בימים חמים אלו. על החתום חברי האגף המוכר בקרב אנשי הרוח,חלקם קרובים להגדרה הזאת וחלקם נכסו לעצמם את התואר המכובד. והנה הקטע העיקרי מהיצירה:
"הקמתה של אריאל נועדה למטרה אחת ויחידה: למנוע מהפלסטינים את האפשרות להקים מדינה עצמאית, ובכך למנוע מאיתנו, אזרחי ישראל, את הסיכוי לחיות אי פעם בשלום באזור הזה", מוסיפים החותמים. "אריאל אינה חלק משטחה הריבוני של מדינת ישראל ועל כן חוזה המחייב שחקן להופיע בכל חלקי ישראל אינו כולל, מבחינה משפטית, התחייבות להופיע באריאל. אי אפשר לחייב אתכם להופיע שם!". כך נקבע בכתב החרמות-2.
מה התחדש מיום הפצתו של המסמך הטיראני הראשון? לא הרבה חוץ מהעובדה שרגע האמת מגיע,היכל התרבות באריאל על סף פתיחה וכל הדבוקה הזאת צריכה להחליט מי להם ומי לשונאיהם. הגרעין הקשה שבמרכזו יהושע סובול ואיתו קבוצת שחקני הקאמרי יחרימו. גם דויד גרוסמן קיבל החלטה לאחר שהתלבט הרבה.הוא במחרימים. השאר יאלצו להחליט אם הם הולכים עם האמת שלהם או שיקבלו את דין התנועה.
את דעתי על מהלך ההחרמה ועל יוזמיו הבעתי במאמר "השכר והעונש של "בכירי התיאטרון" המחרימים" שפורסם ב NEWS1 ביום 29.8.10(קישור) ואין סיבה לחזור על כך אבל יש משהו נוסף שצריך לציין משהו הקשור למניע. מה גורם לאותו מוסר סלקטיבי לראות באריאל שטח כבוש,מקום לא חוקי וסמל של ההגדרה החביבה עליהם "אפרטהייד" ובו בזמן לנכס באהבה את יפו העתיקה,שייח- מוניס ועין הוד(למשל). כדי להבין את אבסורד הזה צריך ללכת לגורו.הגורו שלהם. ומי הוא אם לא הפרופסור ישעיהו לייבוביץ'.
לייבוביץ(ז"ל)',אלוהי הסמול,איש חריף,דעתן ונרגן,שרשם בטאבו על שמו את האמת הצרופה,המוסר וגם את המילה האחרונה היה ונשאר דמות שנויה במחלוקת בחייו ובמותו. ולמה נזכרתי ביהודי הקשיש והסוער הזה בהקשר למעריציו המחרימים? כי בדיוק אתמול,במוסף לשבת מתאריך 5.11.2010 של ידיעות אחרונות,פרסם אורי משגב כתבה מעניינת שחושפת לראשונה מכתבים ופתקים שרשם הפרופסור עבור כל מיני פונים,חלקם פנו בשפל רוח והעתרת מילות הערצה,חלקם בדחילו ורחימו וחלקם בטרוניה כזו או אחרת. לייבוביץ' סנט,חרץ,נזף ובייש כהרגלו אך גם גילה תכונה נאה של הכנסת אורחים כשהזמין חלק מהפונים אליו להתארח בביתו ולהיחשף לחוכמתו תוך לגימת קפה.
המכתב שאליו רציתי להתייחס מופנה לא"ש שלום ונכתב בי"ג באב תשנ"ב.המכתב מתייחס לפרשנות שהפרופסור לייבוביץ' מעניק למושג "מוסר":
"מה שהערת בעניין "מוסר"כותב לייבוביץ' לשלום "הוא טעות חמורה. אולם,מכיוון שלא אוכל להאריך כאן כראוי בנושא הגדול הזה,אני מוכרח להסתפק בהערה בלבד: אדולף היטלר היה אישיות מוסרית מובהקת(קראתם נכון – א.נ.)שהרי בעמקי נפשו הכיר בערך עליון את שלטון הגזע הגרמני בעולם וכחובה מוסרית עליונה את השלטתו על העולם בכל האמצעים והדרכים,והוא חי ופעל ומת בהתאם להכרעתו הערכית הזאת. והוא הדין" ממשיך לייבוביץ' בזוועה "באדולף אייכמן,שחובת המשמעת לפקודות הממונים עליו הייתה לו כקצין החובה המוסרית העליונה".
אתם הבנתם את זה? האדם שמגדיר את "הכיבוש" הישראלי כלא מוסרי ומשחית, את השליטה על עם אחר כהגדרתו כלא מוסרית – רואה את "כל האמצעים והדרכים" בהם נקטו הנאצים כמוסריים. נאצי שפועל על פי ערכיו הוא מוסרי וישראלי-ציוני שפועל על פי ערכיו – אינו מוסרי.כך קבע הפרופסור ישעיהו לייבוביץ' וזה האיש שהגדיר את חיילי צה"ל כ"יודו-נאצים" וזה גם הגורו שלאורו צמחו דורות של שמאלנים וסמולנים על מה אם כך יש להתפלא שהמנוע שדוחף את הסובוליזם,חרמותיו ותומכיו מוזן באותו דלק של מוסר כפול ומעוות, תזקיק מבית מדרשו של הפרופסור לייבוביץ'.
ובכן אמני ישראל ואנשי הרוח(לפחות בחלקם) אינם מותרים. כתב ההחרמות חלק ב' נחתם והוצא לאור בימים חמים אלו. על החתום חברי האגף המוכר בקרב אנשי הרוח,חלקם קרובים להגדרה הזאת וחלקם נכסו לעצמם את התואר המכובד. והנה הקטע העיקרי מהיצירה:
"הקמתה של אריאל נועדה למטרה אחת ויחידה: למנוע מהפלסטינים את האפשרות להקים מדינה עצמאית, ובכך למנוע מאיתנו, אזרחי ישראל, את הסיכוי לחיות אי פעם בשלום באזור הזה", מוסיפים החותמים. "אריאל אינה חלק משטחה הריבוני של מדינת ישראל ועל כן חוזה המחייב שחקן להופיע בכל חלקי ישראל אינו כולל, מבחינה משפטית, התחייבות להופיע באריאל. אי אפשר לחייב אתכם להופיע שם!". כך נקבע בכתב החרמות-2.
מה התחדש מיום הפצתו של המסמך הטיראני הראשון? לא הרבה חוץ מהעובדה שרגע האמת מגיע,היכל התרבות באריאל על סף פתיחה וכל הדבוקה הזאת צריכה להחליט מי להם ומי לשונאיהם. הגרעין הקשה שבמרכזו יהושע סובול ואיתו קבוצת שחקני הקאמרי יחרימו. גם דויד גרוסמן קיבל החלטה לאחר שהתלבט הרבה.הוא במחרימים. השאר יאלצו להחליט אם הם הולכים עם האמת שלהם או שיקבלו את דין התנועה.
את דעתי על מהלך ההחרמה ועל יוזמיו הבעתי במאמר "השכר והעונש של "בכירי התיאטרון" המחרימים" שפורסם ב NEWS1 ביום 29.8.10(קישור) ואין סיבה לחזור על כך אבל יש משהו נוסף שצריך לציין משהו הקשור למניע. מה גורם לאותו מוסר סלקטיבי לראות באריאל שטח כבוש,מקום לא חוקי וסמל של ההגדרה החביבה עליהם "אפרטהייד" ובו בזמן לנכס באהבה את יפו העתיקה,שייח- מוניס ועין הוד(למשל). כדי להבין את אבסורד הזה צריך ללכת לגורו.הגורו שלהם. ומי הוא אם לא הפרופסור ישעיהו לייבוביץ'.
לייבוביץ(ז"ל)',אלוהי הסמול,איש חריף,דעתן ונרגן,שרשם בטאבו על שמו את האמת הצרופה,המוסר וגם את המילה האחרונה היה ונשאר דמות שנויה במחלוקת בחייו ובמותו. ולמה נזכרתי ביהודי הקשיש והסוער הזה בהקשר למעריציו המחרימים? כי בדיוק אתמול,במוסף לשבת מתאריך 5.11.2010 של ידיעות אחרונות,פרסם אורי משגב כתבה מעניינת שחושפת לראשונה מכתבים ופתקים שרשם הפרופסור עבור כל מיני פונים,חלקם פנו בשפל רוח והעתרת מילות הערצה,חלקם בדחילו ורחימו וחלקם בטרוניה כזו או אחרת. לייבוביץ' סנט,חרץ,נזף ובייש כהרגלו אך גם גילה תכונה נאה של הכנסת אורחים כשהזמין חלק מהפונים אליו להתארח בביתו ולהיחשף לחוכמתו תוך לגימת קפה.
המכתב שאליו רציתי להתייחס מופנה לא"ש שלום ונכתב בי"ג באב תשנ"ב.המכתב מתייחס לפרשנות שהפרופסור לייבוביץ' מעניק למושג "מוסר":
"מה שהערת בעניין "מוסר"כותב לייבוביץ' לשלום "הוא טעות חמורה. אולם,מכיוון שלא אוכל להאריך כאן כראוי בנושא הגדול הזה,אני מוכרח להסתפק בהערה בלבד: אדולף היטלר היה אישיות מוסרית מובהקת(קראתם נכון – א.נ.)שהרי בעמקי נפשו הכיר בערך עליון את שלטון הגזע הגרמני בעולם וכחובה מוסרית עליונה את השלטתו על העולם בכל האמצעים והדרכים,והוא חי ופעל ומת בהתאם להכרעתו הערכית הזאת. והוא הדין" ממשיך לייבוביץ' בזוועה "באדולף אייכמן,שחובת המשמעת לפקודות הממונים עליו הייתה לו כקצין החובה המוסרית העליונה".
אתם הבנתם את זה? האדם שמגדיר את "הכיבוש" הישראלי כלא מוסרי ומשחית, את השליטה על עם אחר כהגדרתו כלא מוסרית – רואה את "כל האמצעים והדרכים" בהם נקטו הנאצים כמוסריים. נאצי שפועל על פי ערכיו הוא מוסרי וישראלי-ציוני שפועל על פי ערכיו – אינו מוסרי.כך קבע הפרופסור ישעיהו לייבוביץ' וזה האיש שהגדיר את חיילי צה"ל כ"יודו-נאצים" וזה גם הגורו שלאורו צמחו דורות של שמאלנים וסמולנים על מה אם כך יש להתפלא שהמנוע שדוחף את הסובוליזם,חרמותיו ותומכיו מוזן באותו דלק של מוסר כפול ומעוות, תזקיק מבית מדרשו של הפרופסור לייבוביץ'.
יום שישי, 5 בנובמבר 2010
מופע האימים של העופר
אז יש לי תחינה קטנה לעופר עיני.תרגיע,תנחת,עזוב אותך מהסרטים,הם לא יביאו אותך רחוק יותר מהדרך שהלכת בה עד כה בתבונה, בהפגנה של מנהיגות שקטה,סולידית,חזור ותהיה כפי שאתה באמת.
וואו! איזה מופע אימים הרביץ עופר עיני שלנו בטלוויזיה,יושב לו בתנוחה דונקורליאונית בכורסא רחבה, נועץ עיני פלדה קרות בדנה וייס המפוחדת ומסנן בחיתוך עברייני את תשובותיו. "אהבל" זו ההגדרה שמצא עבור אהוד ברק. וולאק עיני – הרשמת אותי. נראה לי שגם איבגי היה מתרשם ואולי גם לומד מספר ניואנסים לשימוש בתפקידיו העתידיים. מי זה הסנדק המפחיד ששוחח עם דנה וייס בפרומו ששודר ב 3.11.10 בערוץ 2? מנהיג פועלים אחראי ונבון כפי שהכרנו אותו עד כה או שהיה זה האגו שתפח
והשתלט על עופר,הפרגמאטי,המתון,הקופרטיבי שכה היטיב להתנהל ולהימנע ממהלכים דרמטיים ומזיקים במחיר פרסום וצבירת כוח? כמו שזה נראה היה זה מר הייד ,האגו. אגו טופח בדרך כלל(ויסלחו לי קוראי הרשימה על היסחפות לשפת הרחוב,זה מדבק),כשהשתן עולה למוח. זו לא אבחנה רפואית אלא מטפורה כמובן. אדם שהישגיו הלא מבוטלים משכרים את חושיו וכולאים את צניעותו הטבעית תחת בלון של אויר חם.
האיש הזה במצבו הנוכחי בסכנה. מהמקום שבו הוא נמצא קל מאד לאבד פרופורציות ואת הקשר למציאות. מכאן הדרך להתרסקות קצרה. ולא שאני דואג מאד לאיש עופר עיני – כמו שאני דואג יותר לעצמנו,כי כפי שהספקנו להכיר את מפלגתו של הנ"ל,שמתאימה לפניני ההגדרות שהשמיע בראיון לא פחות מאשר לזה העומד בראשה – זו הדרך הבדוקה לראשות המפלגה הזאת ומשם למשרד הביטחון ומשם לנסראללה שיזכור את השם עופר עיני ומשם לביצועים המופלאים שהפגנו במלחמת לבנון-2.
לא הייתה טעות אחת,כמאמר עיני שמפלגת העבודה פסחה עליה בבואה לבחור את מנהיגיה.
אז יש לי תחינה קטנה לעופר עיני.תרגיע,תנחת,עזוב אותך מהסרטים,הם לא יביאו אותך רחוק יותר מהדרך שהלכת בה עד כה,בתבונה תוך הפגנת מנהיגות שקטה,סולידית,חזור ותהיה כפי שאתה באמת, כי זקוקים לך במפלגה המרוטה הזאת אבל לך כעופר עיני ולא לגנגסטר צעצוע מהמרקע.
זה לא שברק לא הרוויח ביושר את כל הביקורת שהוא חוטף מכולם אבל ראבק – קצת סטייל, זה לכבודך עופר עיני וגם לכבודנו.
וואו! איזה מופע אימים הרביץ עופר עיני שלנו בטלוויזיה,יושב לו בתנוחה דונקורליאונית בכורסא רחבה, נועץ עיני פלדה קרות בדנה וייס המפוחדת ומסנן בחיתוך עברייני את תשובותיו. "אהבל" זו ההגדרה שמצא עבור אהוד ברק. וולאק עיני – הרשמת אותי. נראה לי שגם איבגי היה מתרשם ואולי גם לומד מספר ניואנסים לשימוש בתפקידיו העתידיים. מי זה הסנדק המפחיד ששוחח עם דנה וייס בפרומו ששודר ב 3.11.10 בערוץ 2? מנהיג פועלים אחראי ונבון כפי שהכרנו אותו עד כה או שהיה זה האגו שתפח
והשתלט על עופר,הפרגמאטי,המתון,הקופרטיבי שכה היטיב להתנהל ולהימנע ממהלכים דרמטיים ומזיקים במחיר פרסום וצבירת כוח? כמו שזה נראה היה זה מר הייד ,האגו. אגו טופח בדרך כלל(ויסלחו לי קוראי הרשימה על היסחפות לשפת הרחוב,זה מדבק),כשהשתן עולה למוח. זו לא אבחנה רפואית אלא מטפורה כמובן. אדם שהישגיו הלא מבוטלים משכרים את חושיו וכולאים את צניעותו הטבעית תחת בלון של אויר חם.
האיש הזה במצבו הנוכחי בסכנה. מהמקום שבו הוא נמצא קל מאד לאבד פרופורציות ואת הקשר למציאות. מכאן הדרך להתרסקות קצרה. ולא שאני דואג מאד לאיש עופר עיני – כמו שאני דואג יותר לעצמנו,כי כפי שהספקנו להכיר את מפלגתו של הנ"ל,שמתאימה לפניני ההגדרות שהשמיע בראיון לא פחות מאשר לזה העומד בראשה – זו הדרך הבדוקה לראשות המפלגה הזאת ומשם למשרד הביטחון ומשם לנסראללה שיזכור את השם עופר עיני ומשם לביצועים המופלאים שהפגנו במלחמת לבנון-2.
לא הייתה טעות אחת,כמאמר עיני שמפלגת העבודה פסחה עליה בבואה לבחור את מנהיגיה.
אז יש לי תחינה קטנה לעופר עיני.תרגיע,תנחת,עזוב אותך מהסרטים,הם לא יביאו אותך רחוק יותר מהדרך שהלכת בה עד כה,בתבונה תוך הפגנת מנהיגות שקטה,סולידית,חזור ותהיה כפי שאתה באמת, כי זקוקים לך במפלגה המרוטה הזאת אבל לך כעופר עיני ולא לגנגסטר צעצוע מהמרקע.
זה לא שברק לא הרוויח ביושר את כל הביקורת שהוא חוטף מכולם אבל ראבק – קצת סטייל, זה לכבודך עופר עיני וגם לכבודנו.
יום רביעי, 3 בנובמבר 2010
מבחן המנהיגות מול צווי מעצר בריטיים
האם עלינו להשלים עם המצב הקיים בבריטניה או להעמידו במבחן. האם לא יהיה זה נכון יותר ומכובד יותר שמנהיגנו וקציננו יפגינו מנהיגות וכבוד עצמי כראוי וכמצופה ממעמדם
דן מרידור,השר לענייני מודיעין של ממשלת ישראל,ביטל ברגע האחרון נסיעה מתוכננת ללונדון.מרידור אמור היה להחליף את ראש הממשלה נתניהו כנציג ישראל בכנס BICOM , השדולה למען ישראל. (נתניהו ביטל את השתתפותו בשל "מצבן העדין של שיחות השלום").
השר מרידור הוזהר על ידי משרד המשפטים כי" קיים חשש שארגונים פרו-פלסטיניים יבקשו להוציא נגדו צו מעצר עם נחיתתו".אחינו ב BICOM שעמלו והשקיעו בארגון הכנס מכספם וזמנם נאלצו להסתפק בשגריר רון פרושאור שלמרבה הפליאה עדיין מסתובב חופשי ברחובות לונדון.
סאגת הביטולים של האישים הממלכתיים נמשכת מהיום שהאלוף דורון אלמוג הגיע ללונדון בספטמבר 2005 וגילה שקצין משטרה בריטי ממתין לו בטרמינל עם צו מעצר.אלמוג מצא עצמו מסתתר במטוס כאחרון העבריינים עד שהמריא חזרה לארץ מבויש ונכלם שלא באשמתו.
ישראל הגיבה על התקרית בפעילות מדינית-משפטית משולבת,השרים ברק ולבני דרשו משר החוץ הבריטי דייויד מיליבאנד שבריטניה תפעל לביטול החוק שמאפשר לכל דכפין להוציא צו מעצר נגד אשיות ישראלית, האחרון מלמל משהו לא מחייב שלא שינה את המצב בשטח. צוות ממשרד החוץ והמשפטים בדק אפשרות לשכור משרד עורכי דין מקומי שייצגו ישראלים שיעצרו בנסיבות הנ"ל אך בסכומו של דבר הנושא ירד מהפרק.
בינתיים ביטל השר אבי דיכטר ביקור בבריטניה שתוכנן לינואר 2007 לצורך השתתפות בכנס של מכון מחקר מקומי,מחשש שייעצר בשל מעורבות כראש שב"כ בחיסול רב המחבלים סלאח שחאדה,
משרד החוץ המליץ לדיכטר לבטל את הביקור "בשל הסבירות הגבוהה להגשת תלונה מצד ארגוני שמאל בריטיים שבעקבותיו עלול לצאת צו מעצר".
גם יו"ר האופוזיציה,ציפי לבני גילתה כי בית משפט בבריטניה הוציא נגדה צו מעצר "בשל מעורבותה בהחלטות במבצע עופרת יצוקה בעזה". הצו הוצא לפניית ארגון מקומי פרו-פלסטיני. הצו הזה בוטל מאחר שהגב' לבני לא הגיע ללונדון. בעיתונות הבריטית פורסם כי לבני ביטלה את השתתפותה בכנס של הקרן הלאומית היהודית שהתקיים בצפון לונדון אך בלשכתה הכחישו את הידיעה.
שר החוץ הבריטי דאז דייויד מיליבנד "הביע זעזוע" מהחוק הקיים(הבריטים כידוע חזקים בקטע הזה) וראש ממשלת בריטניה,גורדון בראון הבטיח שיפעל לשינוי החוק שמאפשר הוצאה מיידית של צווי מעצר
נגד ישראלים. בעקבות הבטחתו החל משרד המשפטים הבריטי "לקדם" חוק שבמסגרתו רק התובע הכללי יוכל לבקש מעצרי פוליטיקאים או אנשי צבא ממדינות אחרות. החוק כנראה בשלבי התקדמות מתקדמים.
במקביל,קצינים בכירים בקבע ביטלו ביקורים מתוכננים בבריטניה, על פי המלצות הפצ"ר. ביקורים שיועדו לצרכי השתלמות,מתן הרצאות מקצועיות ושת"פ עם גורמי ביטחון מקומיים. לאחרונה גם הוגשה עתירה לבג"צ על ידי התנועה הרדיקאלית "יש גבול" לביטול מניו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"לות בטענה שהוא "אחראי לפשעי מלחמה" וסביר שייעצר על כך בחו"ל.
התמונה הכללית עגומה ומביכה. נציגים ממלכתיים של מדינה ריבונית מנועים לבקר בבריטניה, מדינה מרכזית שיש לקשרים עימה חשיבות מדינית ואסטרטגית,וזאת בשל מתקפה משולבת של ארגונים אנטי-ישראלים מחוץ ומבית ובשל חוקים המאפשרים את המצב הזה.
השאלה שיש ללבן היא אם עלינו להשלים עם המצב הקיים או להעמידו במבחן. האם לא יהיה זה נכון יותר ומכובד יותר שמנהיגנו וקציננו יפגינו מנהיגות וכבוד עצמי כראוי וכמצופה ממעמדם,ינחתו על אדמת בריטניה ויבהירו לאנגלים מה יהיו ההשלכות של מעצרם על האינטרסים הבריטיים במזרח התיכון.
נכון שבכך הם לוקחים על עצמם סיכון אישי שיעצרו ואולי גם ישפטו,אך יש לזכור כי לא מדובר באנשים פרטיים אלא בנבחרים ובמשרתים בצבא הישראלי,מעמד ותפקיד שאינו נטול סיכונים והסיכון הזה כלול במעמדם.
באיזשהו מקום כבודה של מדינה הוא גם מרכיב בעוצמתה ובמעמדה וכבר אמרו חז"ל כי המוחל על כבודו – כבודו אינו מחול.
דן מרידור,השר לענייני מודיעין של ממשלת ישראל,ביטל ברגע האחרון נסיעה מתוכננת ללונדון.מרידור אמור היה להחליף את ראש הממשלה נתניהו כנציג ישראל בכנס BICOM , השדולה למען ישראל. (נתניהו ביטל את השתתפותו בשל "מצבן העדין של שיחות השלום").
השר מרידור הוזהר על ידי משרד המשפטים כי" קיים חשש שארגונים פרו-פלסטיניים יבקשו להוציא נגדו צו מעצר עם נחיתתו".אחינו ב BICOM שעמלו והשקיעו בארגון הכנס מכספם וזמנם נאלצו להסתפק בשגריר רון פרושאור שלמרבה הפליאה עדיין מסתובב חופשי ברחובות לונדון.
סאגת הביטולים של האישים הממלכתיים נמשכת מהיום שהאלוף דורון אלמוג הגיע ללונדון בספטמבר 2005 וגילה שקצין משטרה בריטי ממתין לו בטרמינל עם צו מעצר.אלמוג מצא עצמו מסתתר במטוס כאחרון העבריינים עד שהמריא חזרה לארץ מבויש ונכלם שלא באשמתו.
ישראל הגיבה על התקרית בפעילות מדינית-משפטית משולבת,השרים ברק ולבני דרשו משר החוץ הבריטי דייויד מיליבאנד שבריטניה תפעל לביטול החוק שמאפשר לכל דכפין להוציא צו מעצר נגד אשיות ישראלית, האחרון מלמל משהו לא מחייב שלא שינה את המצב בשטח. צוות ממשרד החוץ והמשפטים בדק אפשרות לשכור משרד עורכי דין מקומי שייצגו ישראלים שיעצרו בנסיבות הנ"ל אך בסכומו של דבר הנושא ירד מהפרק.
בינתיים ביטל השר אבי דיכטר ביקור בבריטניה שתוכנן לינואר 2007 לצורך השתתפות בכנס של מכון מחקר מקומי,מחשש שייעצר בשל מעורבות כראש שב"כ בחיסול רב המחבלים סלאח שחאדה,
משרד החוץ המליץ לדיכטר לבטל את הביקור "בשל הסבירות הגבוהה להגשת תלונה מצד ארגוני שמאל בריטיים שבעקבותיו עלול לצאת צו מעצר".
גם יו"ר האופוזיציה,ציפי לבני גילתה כי בית משפט בבריטניה הוציא נגדה צו מעצר "בשל מעורבותה בהחלטות במבצע עופרת יצוקה בעזה". הצו הוצא לפניית ארגון מקומי פרו-פלסטיני. הצו הזה בוטל מאחר שהגב' לבני לא הגיע ללונדון. בעיתונות הבריטית פורסם כי לבני ביטלה את השתתפותה בכנס של הקרן הלאומית היהודית שהתקיים בצפון לונדון אך בלשכתה הכחישו את הידיעה.
שר החוץ הבריטי דאז דייויד מיליבנד "הביע זעזוע" מהחוק הקיים(הבריטים כידוע חזקים בקטע הזה) וראש ממשלת בריטניה,גורדון בראון הבטיח שיפעל לשינוי החוק שמאפשר הוצאה מיידית של צווי מעצר
נגד ישראלים. בעקבות הבטחתו החל משרד המשפטים הבריטי "לקדם" חוק שבמסגרתו רק התובע הכללי יוכל לבקש מעצרי פוליטיקאים או אנשי צבא ממדינות אחרות. החוק כנראה בשלבי התקדמות מתקדמים.
במקביל,קצינים בכירים בקבע ביטלו ביקורים מתוכננים בבריטניה, על פי המלצות הפצ"ר. ביקורים שיועדו לצרכי השתלמות,מתן הרצאות מקצועיות ושת"פ עם גורמי ביטחון מקומיים. לאחרונה גם הוגשה עתירה לבג"צ על ידי התנועה הרדיקאלית "יש גבול" לביטול מניו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"לות בטענה שהוא "אחראי לפשעי מלחמה" וסביר שייעצר על כך בחו"ל.
התמונה הכללית עגומה ומביכה. נציגים ממלכתיים של מדינה ריבונית מנועים לבקר בבריטניה, מדינה מרכזית שיש לקשרים עימה חשיבות מדינית ואסטרטגית,וזאת בשל מתקפה משולבת של ארגונים אנטי-ישראלים מחוץ ומבית ובשל חוקים המאפשרים את המצב הזה.
השאלה שיש ללבן היא אם עלינו להשלים עם המצב הקיים או להעמידו במבחן. האם לא יהיה זה נכון יותר ומכובד יותר שמנהיגנו וקציננו יפגינו מנהיגות וכבוד עצמי כראוי וכמצופה ממעמדם,ינחתו על אדמת בריטניה ויבהירו לאנגלים מה יהיו ההשלכות של מעצרם על האינטרסים הבריטיים במזרח התיכון.
נכון שבכך הם לוקחים על עצמם סיכון אישי שיעצרו ואולי גם ישפטו,אך יש לזכור כי לא מדובר באנשים פרטיים אלא בנבחרים ובמשרתים בצבא הישראלי,מעמד ותפקיד שאינו נטול סיכונים והסיכון הזה כלול במעמדם.
באיזשהו מקום כבודה של מדינה הוא גם מרכיב בעוצמתה ובמעמדה וכבר אמרו חז"ל כי המוחל על כבודו – כבודו אינו מחול.
יום רביעי, 27 באוקטובר 2010
הצד האפל של הלבנה
אני מבקש מאותם הצוערים שמתיימרים להיות קצינים ומפקדים בצבא ההגנה לישראל שישימו עצמם במקומה של אותה חיילת שעולה לבמה לשיר בכוונה גדולה לאחר שהתאמנה והתכוננה והחלה לשיר בקולה הערב כשהיא צופה בקהל לקבל אהדה ותמיכה והנה עינה רואות את חבריה לנשק קמים ומפנים לה את גבם.
במהלך הטקס לזכרו של יצחק רבין,עלתה לבמה חיילת והחלה לשיר.
בתגובה,קמה קבוצת צוערים חובשי כיפות ויצאה מהאולם. מפקדם של הצוערים פקד עליהם לחזור,חלקם שבו וחלקם סרבו פקודה,נשפטו ונכלאו.
דובר צה"ל ציין בתגובה לאירוע כי שירת החיילת "פגעה ברגשותיהם של מספר צוערים מטעמי צניעות דתית". וכך גם כל הטוענים לביטול עונשם של הצוערים מהמגזר הפוליטי והדתי מבססים את טיעונם על רגשותיהם הפגועים של הנ"ל.
אינני נמנה על פוסקי ההלכה וקטונתי להביע דעה על האופן שיש לנהוג בהישמע שירת נשים,(אישית אני אוהב שירה ללא כל קשר למינו של הזמר) גם כך הנושא שנוי במחלוקת בקרב המומחים לדבר. יש הקושרים את האיסור לזמן קריאת שמע,יש המחמירים ומורים על איסור גורף,יש האוסרים להאזין לשירה של מבצעת בודדת אך אינם אוסרים על האזנה למקהלה ויש המתירים כל זמן שאין לשומע בהקשר למבצעת מחשבות זימה רחמנא ליצלן.
הבעיה העיקרית איננה בתחום האיסורים וההיתרים אלא בזה המוסרי-ערכי שאינו נופל בחשיבותו מפסיקות ההלכה,והוא התחום שבין האדם לחברו.
כולם עוסקים ברגשותיהם של הצוערים,אך מה עם רגשותיה של החיילת? במה עדיפים הרגשות של קציננו לעתיד מאלו של החיילות ,חברותיהן לשרות ופיקודיהם לעתיד? האם המושג קצין וג'נטלמן אינו מוכר בבה"ד-1? בחיילת מותר לפגוע ולהלבין את פניה ברבים על חשבון הרגשות של צוערים חובשי כיפה? כתוב בפרקי אבות "והמלבין פני חברו ברבים...אין לו חלק בעולם הבא" למה התכוונו החז"ל במושג "חברו" לחבר זכר בלבד ולא לחברתו? ומאחר ואני נותן קרדיט לא מועט למעצבי ומתחזקי הדת היהודית שהמוסר והצדק הם נר לרגליהם,פניתי בשאילתא בנושא לרב המכובד בנימין במברגר,עורך מדור באתר ה'ישיבה' של ערוץ 7,אורים ותומים בתחום ההלכה שבאוריו ופירושיו מאירות פינות אפילות במצוות ההלכה ודרכיה הנפתלות . תשובתו של הרב החזירה את הסומק ללחיי.
"דין הלבנת פנים (לבייש)" עונה לי הרב בכתב "הוא מצוות לא תעשה(רמב"ם לא תעשה,שג. ספר החינוך רמ. סמ"ג לאוין).הרמב"ם כותב: שלא נבייש קצתינו את קצתינו וזה כולל גם לבייש אישה. בסמ"ג יש גרסה המשנה את המשפט הידוע וגורסת: המלבין פני אדם אין לו חלק לעולם הבא. "רואים" מוסיף הרב "שאין חילוק בין לבייש גבר או אישה"(אישה כידוע עונה להגדרה "אדם" – א.נ.). ועוד מוסיף הרב "ויש גם טעם לעניין. על פי ספר החינוך,טעם האיסור הוא כדי לא לצער את חברו שהבושה היא גורמת צער גדול,ודבר זה שייך אף אצל נשים"(מן הסתם – א.נ.) "ובהסבר התפארת ישראל על המשנה במסכת אבות (ג' יד)הוא מביא,שהמבייש את חברו הוא כאפיקורס שאינו מאמין שהקב"ה יצר את האדם בצלמו אלא חושב שאין יתרון לאדם מבהמה וזה שייך בוודאי גם אצל הנשים".
הנה פסק הרב המכובד בנאורות משיבת נפש כי הפוגע ברגשותיה של אישה ברבים דינו כאפיקורס ושישכח מהעולם הבא וכעת אני מבקש מאותם הצוערים שמתיימרים להיות קצינים ומפקדים בצבא ההגנה לישראל שישימו עצמם במקומה של אותה חיילת שעולה לבמה לשיר בכוונה גדולה לאחר שהתאמנה והתכוננה והחלה לשיר בקולה הערב והיא צופה בקהל לקבל אהדה ותמיכה והנה עינה רואות את חבריה לנשק קמים ומפנים לה את גבם. מה תרגיש החיילת ומה הערך לרגשותיה? ואם אחותם או אימם יעמדו במקומה? ולמד"ר של בה"ד 1 אני מייעץ שירענן את מערכי השיעור בכל הנוגע לדמותו של קצין ויוסיף גם את הערך של העדפת הזולת גם בכל הנוגע לרגשותיו ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באישה. ולא יזיק גם להוסיף במבדקי הקצונה את האבחון של תכונת האיפוק וההתגברות על הייצר כי אם יצרו של הצוער ידיחו לדבר עבירה בשמעו שירתה של חיילת,מי יודע לאן תוליכו החולשה הזאת בהמשך. ואם פסקו חז"ל שהגיבור הוא זה שגובר על יצרו אז גיבורים הם לא.
כתוב בגמרא כי משול ישראל ללבנה. "שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו.... כשם שהלבנה כל חודש הולכת וגדלה עד שהיא מגיע לשיא ואח"כ שוב חוזרת לקטנותה – כך גם עם ישראל עד שלעתיד לבוא יבוא ויאיר את אורו ויותר לא יהיה שפל לנצח נצחים".
צריך גם לזכור(וזה לא כתוב בגמרא) כי ללבנה יש שני צדדים,האפל והמואר ואנחנו יכולים לבחור באיזה מהצדדים לנהל את חיינו זאת אם יש לנו רצון שהאור הגנוז בדתנו היהודית יאיר לעולם כמצופה וכמובטח.
במהלך הטקס לזכרו של יצחק רבין,עלתה לבמה חיילת והחלה לשיר.
בתגובה,קמה קבוצת צוערים חובשי כיפות ויצאה מהאולם. מפקדם של הצוערים פקד עליהם לחזור,חלקם שבו וחלקם סרבו פקודה,נשפטו ונכלאו.
דובר צה"ל ציין בתגובה לאירוע כי שירת החיילת "פגעה ברגשותיהם של מספר צוערים מטעמי צניעות דתית". וכך גם כל הטוענים לביטול עונשם של הצוערים מהמגזר הפוליטי והדתי מבססים את טיעונם על רגשותיהם הפגועים של הנ"ל.
אינני נמנה על פוסקי ההלכה וקטונתי להביע דעה על האופן שיש לנהוג בהישמע שירת נשים,(אישית אני אוהב שירה ללא כל קשר למינו של הזמר) גם כך הנושא שנוי במחלוקת בקרב המומחים לדבר. יש הקושרים את האיסור לזמן קריאת שמע,יש המחמירים ומורים על איסור גורף,יש האוסרים להאזין לשירה של מבצעת בודדת אך אינם אוסרים על האזנה למקהלה ויש המתירים כל זמן שאין לשומע בהקשר למבצעת מחשבות זימה רחמנא ליצלן.
הבעיה העיקרית איננה בתחום האיסורים וההיתרים אלא בזה המוסרי-ערכי שאינו נופל בחשיבותו מפסיקות ההלכה,והוא התחום שבין האדם לחברו.
כולם עוסקים ברגשותיהם של הצוערים,אך מה עם רגשותיה של החיילת? במה עדיפים הרגשות של קציננו לעתיד מאלו של החיילות ,חברותיהן לשרות ופיקודיהם לעתיד? האם המושג קצין וג'נטלמן אינו מוכר בבה"ד-1? בחיילת מותר לפגוע ולהלבין את פניה ברבים על חשבון הרגשות של צוערים חובשי כיפה? כתוב בפרקי אבות "והמלבין פני חברו ברבים...אין לו חלק בעולם הבא" למה התכוונו החז"ל במושג "חברו" לחבר זכר בלבד ולא לחברתו? ומאחר ואני נותן קרדיט לא מועט למעצבי ומתחזקי הדת היהודית שהמוסר והצדק הם נר לרגליהם,פניתי בשאילתא בנושא לרב המכובד בנימין במברגר,עורך מדור באתר ה'ישיבה' של ערוץ 7,אורים ותומים בתחום ההלכה שבאוריו ופירושיו מאירות פינות אפילות במצוות ההלכה ודרכיה הנפתלות . תשובתו של הרב החזירה את הסומק ללחיי.
"דין הלבנת פנים (לבייש)" עונה לי הרב בכתב "הוא מצוות לא תעשה(רמב"ם לא תעשה,שג. ספר החינוך רמ. סמ"ג לאוין).הרמב"ם כותב: שלא נבייש קצתינו את קצתינו וזה כולל גם לבייש אישה. בסמ"ג יש גרסה המשנה את המשפט הידוע וגורסת: המלבין פני אדם אין לו חלק לעולם הבא. "רואים" מוסיף הרב "שאין חילוק בין לבייש גבר או אישה"(אישה כידוע עונה להגדרה "אדם" – א.נ.). ועוד מוסיף הרב "ויש גם טעם לעניין. על פי ספר החינוך,טעם האיסור הוא כדי לא לצער את חברו שהבושה היא גורמת צער גדול,ודבר זה שייך אף אצל נשים"(מן הסתם – א.נ.) "ובהסבר התפארת ישראל על המשנה במסכת אבות (ג' יד)הוא מביא,שהמבייש את חברו הוא כאפיקורס שאינו מאמין שהקב"ה יצר את האדם בצלמו אלא חושב שאין יתרון לאדם מבהמה וזה שייך בוודאי גם אצל הנשים".
הנה פסק הרב המכובד בנאורות משיבת נפש כי הפוגע ברגשותיה של אישה ברבים דינו כאפיקורס ושישכח מהעולם הבא וכעת אני מבקש מאותם הצוערים שמתיימרים להיות קצינים ומפקדים בצבא ההגנה לישראל שישימו עצמם במקומה של אותה חיילת שעולה לבמה לשיר בכוונה גדולה לאחר שהתאמנה והתכוננה והחלה לשיר בקולה הערב והיא צופה בקהל לקבל אהדה ותמיכה והנה עינה רואות את חבריה לנשק קמים ומפנים לה את גבם. מה תרגיש החיילת ומה הערך לרגשותיה? ואם אחותם או אימם יעמדו במקומה? ולמד"ר של בה"ד 1 אני מייעץ שירענן את מערכי השיעור בכל הנוגע לדמותו של קצין ויוסיף גם את הערך של העדפת הזולת גם בכל הנוגע לרגשותיו ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באישה. ולא יזיק גם להוסיף במבדקי הקצונה את האבחון של תכונת האיפוק וההתגברות על הייצר כי אם יצרו של הצוער ידיחו לדבר עבירה בשמעו שירתה של חיילת,מי יודע לאן תוליכו החולשה הזאת בהמשך. ואם פסקו חז"ל שהגיבור הוא זה שגובר על יצרו אז גיבורים הם לא.
כתוב בגמרא כי משול ישראל ללבנה. "שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו.... כשם שהלבנה כל חודש הולכת וגדלה עד שהיא מגיע לשיא ואח"כ שוב חוזרת לקטנותה – כך גם עם ישראל עד שלעתיד לבוא יבוא ויאיר את אורו ויותר לא יהיה שפל לנצח נצחים".
צריך גם לזכור(וזה לא כתוב בגמרא) כי ללבנה יש שני צדדים,האפל והמואר ואנחנו יכולים לבחור באיזה מהצדדים לנהל את חיינו זאת אם יש לנו רצון שהאור הגנוז בדתנו היהודית יאיר לעולם כמצופה וכמובטח.
יום רביעי, 13 באוקטובר 2010
הרהורים על ימין ועל שמאל ומה שבניהם
כשהאזרח מרגיש מאוים הוא מתאים את תפישת עולמו למציאות,מוותר על עקרות ברמת nice to have ומאמץ אחרים המספקים לו הגנה טובה יותר מול איום שמזהה .סדר העדיפויות משתנה. המרכז נע ימינה והימין מקצין.
הפתעה גדולה! האנץ קריסטיאן שטראכה ומפלגתו הלאומנית גרפו 27% מהקולות בבחירות שנערכו ב 9.10.10 באוסטריה. השמאל הלוקלי בפאניקה. אדון אל ארואווי חבר במועצת העיר וינה,האיש שהוביל מהלך הצהרתי שסוכם בגינויה של ישראל על שהעזה לעצור את משט הפרובוקציה הטורקית, מתבכיין בטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהפשיזם נזקק בכל פעל להיטפל למיעוט כל שהו כדי להצדיק את קיומו. אנחנו הרי אמורים להיות בצד הנרדף של הקוזאק האומלל והנגזל.
הפתעה אמרנו? לא בדיוק.מי שעוקב אחר הלך הרוחות של תושבי אירופה והמגמות בפוליטיקה הפנימית שלהם לא הופתע. הכתובת רשומה על הקיר באותיות לטיניות בולטות מזה עשור. צריך להיות עיוור,זחוח שיכור או בור כדי להתעלם ממנה.
כנראה שהחוקים הפיזיקאליים של ניוטון חלים גם על ההתנהגות האנושית. שוב ושוב אנו למדים כי גם בתחום הפסיכולוגיה כל התרחשות גורמת לתגובה שווה בעוצמתה והפוכה במגמתה. כך גם משפיעה תגובתו והתנהגותו של האזרח(האירופי,במקרה שלנו) על מטוטלת הימין והשמאל בתרבות המערב. אנרכיה מולידה פאשיזם,פאשיזם מוליד ליברליות וכל מינון מופרז של ליברליות גורם לאנרכיה וזורע שוב את זרעי הלאומנות. כל הדוגמאות הידועות מהפוליטיקה האירופית שמרביתן התרחשו בשנות העשרים,השלושים והארבעים של המאה הקודמת בספרד,גרמניה ואיטליה מהוות מודל ייחודי למהותה של מטוטלת זו.
בתום מלחמת העולם השנייה כשזוועות הנאציזם והפאשיזם הוטחו בפרצופם של עמי אירופה והאנושות כולה נרעשה,וגמרה אומר בתגובה למנוע בכל מחיר את הישנותה של התופעה המפלצתית הזאת. המערב יצר מערכת שלטונית שמבוססת על דמוקרטיה הומאנית, גיבש וכרת בריתות מסחריות וצבאיות לפריחת הכלכלה ולהגנה על החברה והמשטר ונראה היה שההצלחה והשגשוג מובטחים לנצח.
זכויות האדם הועלו לראש התורן והיו למגדלור שלאורו נוהלה מדיניות הפנים ומערכת המשפט של מדינות המערב. אירופה גילתה נדיבות ופתיחות כלפי הגירת עמים,לאומים ובני דתות שונות לתחומה במגמה לשלבם במדינותיהם ובתרבותם והמצב נשק לאידיליה מדינית וחברתית.
כדי לתחזק אידיאולוגיה מעשית שמושתת על ערכי הדמוקרטיה צריך שכל המרכיבים בחברה יזדהו עמה וישתפו פעולה בתחזוקתה.
בפועל,זרמים שהולכים ומקצינים בקרב המהגרים האיסלמים,פועלים באירופה לבסס עקרונות אחרים,עקרונות שדוגלים בהנחלת תרבות ודת האיסלם על החברות המארחות תוך ניצולה של הדמוקרטיה לטובת האידיאולוגיה שלהם . אין פלא שניגוד אינטרסים זה על כל המשתמע הופך לצנינים בעיני האירופאים והביטוי לכך בא בין השאר בחקיקה לצמצום צריחי המסגדים בשוויץ,(נקעה נפשם מסממני האיום שממלאים את קווי הרקיע),באיסור חבישת רעלות בצרפת ובהתחזקות תנועות הימין במרבית מדינות אירופה ככלל.
כשהאזרח מרגיש מאוים הוא מתאים את תפישת עולמו למציאות,מוותר על עקרות ברמת nice to have ומאמץ אחרים המספקים לו הגנה טובה יותר מול איום שהוא מזהה. סדר העדיפויות משתנה. המרכז נע ימינה והימין מקצין.לא מדובר ב"שנאת זרים"(היא קיימת בקרב הגרעין הימני-לאומני הקשה),אלא בתגובה דפנסיבית, כמעת אינסטינקטיבית.
זו תופעה מובנת שלצערי לא הובנה ולא הופנמה על ידי השמאל הישראלי. כל יונתן שפירא שמלכלך את קירות גטו ורשה בגרפיטי אנטי ישראלי מייצר עוד שורף מטעים בכפרי איו"ש. כל חתימה על החרמת אריאל גורמת לעוד אזרחים מהמרכז לנוע ימינה ומחזקת את הגישה של ליברמן.קיצוניות מולידה קיצוניות בטור חשבוני, כך שהשמאל הישראלי ובמיוחד זה הרדיקלי פועלים כמיטב המסורת הטוכמנית באווילות מושרשת וצפויה.זה די מוזר לצפות באנשים טובים,אינטלקטואלים ואנשי רוח,"האדם הנאור"(לפחות בעיני עצמו)פועלים באופן עקבי כנגד האינטרסים שלהם וזאת למרות שהתוצאה טופחת בפניהם ללא הפסק ויכולת השכנוע וההשפעה שלהם הולכת ומתפוגגת.
הפתעה גדולה! האנץ קריסטיאן שטראכה ומפלגתו הלאומנית גרפו 27% מהקולות בבחירות שנערכו ב 9.10.10 באוסטריה. השמאל הלוקלי בפאניקה. אדון אל ארואווי חבר במועצת העיר וינה,האיש שהוביל מהלך הצהרתי שסוכם בגינויה של ישראל על שהעזה לעצור את משט הפרובוקציה הטורקית, מתבכיין בטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהפשיזם נזקק בכל פעל להיטפל למיעוט כל שהו כדי להצדיק את קיומו. אנחנו הרי אמורים להיות בצד הנרדף של הקוזאק האומלל והנגזל.
הפתעה אמרנו? לא בדיוק.מי שעוקב אחר הלך הרוחות של תושבי אירופה והמגמות בפוליטיקה הפנימית שלהם לא הופתע. הכתובת רשומה על הקיר באותיות לטיניות בולטות מזה עשור. צריך להיות עיוור,זחוח שיכור או בור כדי להתעלם ממנה.
כנראה שהחוקים הפיזיקאליים של ניוטון חלים גם על ההתנהגות האנושית. שוב ושוב אנו למדים כי גם בתחום הפסיכולוגיה כל התרחשות גורמת לתגובה שווה בעוצמתה והפוכה במגמתה. כך גם משפיעה תגובתו והתנהגותו של האזרח(האירופי,במקרה שלנו) על מטוטלת הימין והשמאל בתרבות המערב. אנרכיה מולידה פאשיזם,פאשיזם מוליד ליברליות וכל מינון מופרז של ליברליות גורם לאנרכיה וזורע שוב את זרעי הלאומנות. כל הדוגמאות הידועות מהפוליטיקה האירופית שמרביתן התרחשו בשנות העשרים,השלושים והארבעים של המאה הקודמת בספרד,גרמניה ואיטליה מהוות מודל ייחודי למהותה של מטוטלת זו.
בתום מלחמת העולם השנייה כשזוועות הנאציזם והפאשיזם הוטחו בפרצופם של עמי אירופה והאנושות כולה נרעשה,וגמרה אומר בתגובה למנוע בכל מחיר את הישנותה של התופעה המפלצתית הזאת. המערב יצר מערכת שלטונית שמבוססת על דמוקרטיה הומאנית, גיבש וכרת בריתות מסחריות וצבאיות לפריחת הכלכלה ולהגנה על החברה והמשטר ונראה היה שההצלחה והשגשוג מובטחים לנצח.
זכויות האדם הועלו לראש התורן והיו למגדלור שלאורו נוהלה מדיניות הפנים ומערכת המשפט של מדינות המערב. אירופה גילתה נדיבות ופתיחות כלפי הגירת עמים,לאומים ובני דתות שונות לתחומה במגמה לשלבם במדינותיהם ובתרבותם והמצב נשק לאידיליה מדינית וחברתית.
כדי לתחזק אידיאולוגיה מעשית שמושתת על ערכי הדמוקרטיה צריך שכל המרכיבים בחברה יזדהו עמה וישתפו פעולה בתחזוקתה.
בפועל,זרמים שהולכים ומקצינים בקרב המהגרים האיסלמים,פועלים באירופה לבסס עקרונות אחרים,עקרונות שדוגלים בהנחלת תרבות ודת האיסלם על החברות המארחות תוך ניצולה של הדמוקרטיה לטובת האידיאולוגיה שלהם . אין פלא שניגוד אינטרסים זה על כל המשתמע הופך לצנינים בעיני האירופאים והביטוי לכך בא בין השאר בחקיקה לצמצום צריחי המסגדים בשוויץ,(נקעה נפשם מסממני האיום שממלאים את קווי הרקיע),באיסור חבישת רעלות בצרפת ובהתחזקות תנועות הימין במרבית מדינות אירופה ככלל.
כשהאזרח מרגיש מאוים הוא מתאים את תפישת עולמו למציאות,מוותר על עקרות ברמת nice to have ומאמץ אחרים המספקים לו הגנה טובה יותר מול איום שהוא מזהה. סדר העדיפויות משתנה. המרכז נע ימינה והימין מקצין.לא מדובר ב"שנאת זרים"(היא קיימת בקרב הגרעין הימני-לאומני הקשה),אלא בתגובה דפנסיבית, כמעת אינסטינקטיבית.
זו תופעה מובנת שלצערי לא הובנה ולא הופנמה על ידי השמאל הישראלי. כל יונתן שפירא שמלכלך את קירות גטו ורשה בגרפיטי אנטי ישראלי מייצר עוד שורף מטעים בכפרי איו"ש. כל חתימה על החרמת אריאל גורמת לעוד אזרחים מהמרכז לנוע ימינה ומחזקת את הגישה של ליברמן.קיצוניות מולידה קיצוניות בטור חשבוני, כך שהשמאל הישראלי ובמיוחד זה הרדיקלי פועלים כמיטב המסורת הטוכמנית באווילות מושרשת וצפויה.זה די מוזר לצפות באנשים טובים,אינטלקטואלים ואנשי רוח,"האדם הנאור"(לפחות בעיני עצמו)פועלים באופן עקבי כנגד האינטרסים שלהם וזאת למרות שהתוצאה טופחת בפניהם ללא הפסק ויכולת השכנוע וההשפעה שלהם הולכת ומתפוגגת.
יום ראשון, 10 באוקטובר 2010
מה לא בסדר ב"עושים סדר"
לדיון בנושא התוספת לחוק האזרחות הוזמנו שני אנשים טובים שחולקים אג'נדה אחת. מישהו נוסף לפנל שיציג עמדה שונה? יסנגר על התוספת או על מניעיה?, יסביר את נחיצותה? – יוק. אין צורך. אמת יש רק אחת.
גל גבאי מגישת "עושים סדר" בערוץ -2, היא בעיני בחורה נעימת מראה,נבונה ורהוטה. כזאת ש"עוברת מסך" בהליכה. גל קבלה על עצמה להגיש את התוכנית הזאת ותוך כך התאימה את אישיותה הטלוויזיונית לאופייה של התוכנית.הצהרתית,דעתנית ונשכנית. עד כאן לא אמורה להיות בעיה אלמלא היו האנרגיות האלה מנותבות בסלקטיביות רבה ובמגמה ברורה.
את התוכנית מהיום (10.10.10),שכללה דיון בנושא התיקון לחוק האזרחות שמחייב בני מיעוטים להצהיר נאמנות למדינה "יהודית ודמוקרטית",פתחה גל במניפסט חוצב להבות על כך שלא נוכל להביט במראה,כי כולנו אשמים בתמיכה או בשתיקה בתוספת הרעה הזאת, ולפנל הדיון בנושא הוזמנו שני נציגים של צד א'. עו"ד אלדד יניב מהשמאל הציוני החדש שהיה גם יועצו של אהוד ברק והגב' ענת סרגוסטי המזכ"ל של עמותת אג'נדה. שני אנשים טובים שחולקים אג'נדה אחת. מישהו נוסף לפנל שיציג עמדה שונה?יסנגר על התוספת או על מניעיה?,יסביר את נחיצותה? – יוק. אין צורך.אמת יש רק אחת.
"מישהו גמר אומר לגמור את הפרויקט הזה,מדינת ישראל?" שואלת גבאי את מרואייניה,שנענים בהזדהות מלאה לקביעה הנחרצת שבשאלה. ובזאת חטאה הגברת גבאי חטא עיתונאי.הבסיס לכל דיון תקשורתי הוא מתן פתחון פה לכל הצדדים המעורבים או נציגהם. זה לא שאין מה להגיד להצדקת החקיקה הזאת שגם אני באופן אישי לא בטוח שתשרת את האינטרס של ישראל מכל היבטיו,אבל צריך להבין את הדינאמיקה שהולידה חוק זה. לקרוא את הצהרותיהם של נציגי ההנהגה הערבית בישראל,לצפות בח"כ חנין מפליגה בספינת הפרובוקציה,לשמוע השיח ראאד סלאח מספר לעולם שכל גרגר מאדמת ארץ ישראל שייך לאסלאם,("מעל ומתחת לקרקע"),ולשמוע את שותפו של ח"כ טיבי,איברהים סרסור מביע תמיכה מלאה בדברי השייך,פעילות זו ועוד מציבה את התוספת הזאת במעמד של מסקנה מתבקשת.
ברשימה "חוק הנקבה כמהלך הגנתי" שפרסמתי כאן ביום 26.7.2009 (קישור לרשימה),פרטתי את כל הסיבות הטובות והרעות מדוע יש לתמוך בחוק הנקבה. אזרחים הרואים במדינתם "אסון לאומי" מהווים בעיה למדינה שלהם ועוד ציינתי כי אין לפקפק בנאמנותם של רוב ערביי המדינה. סיבות ונימוקים אלו תקפים גם להגנת התוספת לחוק האזרחות. זו דעתי שהיא גם דעת רבים מאזרחי המדינה היהודים-ציוניים, דעה לגיטימית לא פחות מדעתם ההפוכה של שני המרואיינים של גל גבאי,עו"ד יניב וענת סרגוסטי ולשם ההוגנות ראוי היה שתשמע בפנל הזה. אבל לך תתנצח עם ערוץ שאינו סופר את צופיו ממטר.
גל גבאי מגישת "עושים סדר" בערוץ -2, היא בעיני בחורה נעימת מראה,נבונה ורהוטה. כזאת ש"עוברת מסך" בהליכה. גל קבלה על עצמה להגיש את התוכנית הזאת ותוך כך התאימה את אישיותה הטלוויזיונית לאופייה של התוכנית.הצהרתית,דעתנית ונשכנית. עד כאן לא אמורה להיות בעיה אלמלא היו האנרגיות האלה מנותבות בסלקטיביות רבה ובמגמה ברורה.
את התוכנית מהיום (10.10.10),שכללה דיון בנושא התיקון לחוק האזרחות שמחייב בני מיעוטים להצהיר נאמנות למדינה "יהודית ודמוקרטית",פתחה גל במניפסט חוצב להבות על כך שלא נוכל להביט במראה,כי כולנו אשמים בתמיכה או בשתיקה בתוספת הרעה הזאת, ולפנל הדיון בנושא הוזמנו שני נציגים של צד א'. עו"ד אלדד יניב מהשמאל הציוני החדש שהיה גם יועצו של אהוד ברק והגב' ענת סרגוסטי המזכ"ל של עמותת אג'נדה. שני אנשים טובים שחולקים אג'נדה אחת. מישהו נוסף לפנל שיציג עמדה שונה?יסנגר על התוספת או על מניעיה?,יסביר את נחיצותה? – יוק. אין צורך.אמת יש רק אחת.
"מישהו גמר אומר לגמור את הפרויקט הזה,מדינת ישראל?" שואלת גבאי את מרואייניה,שנענים בהזדהות מלאה לקביעה הנחרצת שבשאלה. ובזאת חטאה הגברת גבאי חטא עיתונאי.הבסיס לכל דיון תקשורתי הוא מתן פתחון פה לכל הצדדים המעורבים או נציגהם. זה לא שאין מה להגיד להצדקת החקיקה הזאת שגם אני באופן אישי לא בטוח שתשרת את האינטרס של ישראל מכל היבטיו,אבל צריך להבין את הדינאמיקה שהולידה חוק זה. לקרוא את הצהרותיהם של נציגי ההנהגה הערבית בישראל,לצפות בח"כ חנין מפליגה בספינת הפרובוקציה,לשמוע השיח ראאד סלאח מספר לעולם שכל גרגר מאדמת ארץ ישראל שייך לאסלאם,("מעל ומתחת לקרקע"),ולשמוע את שותפו של ח"כ טיבי,איברהים סרסור מביע תמיכה מלאה בדברי השייך,פעילות זו ועוד מציבה את התוספת הזאת במעמד של מסקנה מתבקשת.
ברשימה "חוק הנקבה כמהלך הגנתי" שפרסמתי כאן ביום 26.7.2009 (קישור לרשימה),פרטתי את כל הסיבות הטובות והרעות מדוע יש לתמוך בחוק הנקבה. אזרחים הרואים במדינתם "אסון לאומי" מהווים בעיה למדינה שלהם ועוד ציינתי כי אין לפקפק בנאמנותם של רוב ערביי המדינה. סיבות ונימוקים אלו תקפים גם להגנת התוספת לחוק האזרחות. זו דעתי שהיא גם דעת רבים מאזרחי המדינה היהודים-ציוניים, דעה לגיטימית לא פחות מדעתם ההפוכה של שני המרואיינים של גל גבאי,עו"ד יניב וענת סרגוסטי ולשם ההוגנות ראוי היה שתשמע בפנל הזה. אבל לך תתנצח עם ערוץ שאינו סופר את צופיו ממטר.
יום שבת, 9 באוקטובר 2010
מעשה נורא במתנחל שדורס ילדים
קשה להגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בארי. מישהו פרס לו מארב מתוכנן תוך סיכון וניצול ציני ובלתי אחראי של ילדים בני עשר במגמה להגיע לתוצאה הרצויה כפי שבוטאה על ידי מזכ"ל שלום עכשיו – "להרחיק את בארי משכונת סילוואן באופן מיידי".
אמש רעשה התקשורת בעקבות מעשה נורא שאירע בשכונת סילוואן. מתנחל רשע דרס במזיד שני ילדים פלסטינים."שני ילדים בני 10 ו- 11,תושבי השכונה סילוואן",כך ב"וואללה","נפצעו בצהריים באורח בינוני לאחר שנדרסו על ידי דוד בארי,מנכ"ל עמותת אלע"ד לייהוד שכונת סילוואן ותושב אחת ההתנחלויות באזור. השניים יידו אבנים לעבר רכבו של בארי שעבר בשכונה, והוא בתגובה דרס אותם".
מנהל "מרכז המידע" בסילוואן מצוטט בוואלה שהילדים נדרסו "בדיוק כשיצאו מתפילת יום השישי".
YNET מרחיב את תיאורו של מנהל "מרכז המידע" ומוסיף כי לאחר שהמתפללים פנו כל אחד לביתו, "מספר ילדים בגיל 12-10 הלכו לכיוונו, ופתאום הוא האיץ ודרס שנים מהם.אחר כך הושלכו אבנים על רכבו".
מעריב NRG מוסיף משלו ומדגיש בכותרת הכתבה כי בארי טען בחקירתו שחשש לחייו,וכי הותקף על ידי עשרות רעולי פנים וחורץ את דעתו לגבי הטיעון הזה כ"טענה שאותה מפריכים צילומי התקרית".
בנוסף צוין כי תיעוד התקרית נעשה ע"י צלמי אלג'זירה(שכנראה בדיוק יצאו מתפילת יום השישי) וכן פורסמה תגובה מהירה של מזכ"ל "שלום עכשיו",יריב אופנהיימר כי על המשטרה "להרחיק את בארי משכונת סילוואן באופן מיידי על ידי שימוש בצו הרחקה".
ערוץ 2 סקר את האירוע ביומן שישי ושם גם צולם הנער הפצוע בבית החולים כשהוא מספר שעבר במקום לתומו כשלפתע עט עליו המתנחל ודרס אותו ללא כל התגרות מצידו.
בארי מצידו טען כי נקלע למארב של מיידי אבנים בעודו נוהג ברכבו ובנו עימו,ניסה להיחלץ משם מהר ככל האפשר כדי שלא יאלץ להתגונן באמצעות נשקו האישי,תוך שהוא משתופף כדי לא להיפגע - פגע ללא כוונת זדון בשני מיידי אבנים והתרחק מהמקום.
מעיון בחומרי התיעוד המצולם של האירוע נראו בברור העובדות הבאות:
רכבו של בארי מגיע לעיקול של דרך צרה יחסית,תוקפים אותו לפחות חמישה רעולי פנים מחזית הרכב ומשני צדדיו. בארי מתעכב,מנסה לתמרן ולבסוף פורץ קדימה תוך שהוא פוגע בשניים מרעולי הפנים.
העובדות בשטח כפי שתועדו על ידי מתפללי אלג'זירה תואמות לצערם הרב של מעריב NRG,שלום עכשיו,הילד התמים מבית החולים ומנהל מרכז המידע של סילוואן - לגרסתו של המתנחל הרשע ואוכל הילדים בארי.
אני במקום עורך מעריב NRG הייתי מפרסם התנצלות מהירה מטעמי הגינות וגם מטעמי מניעה של תביעה משפטית על קביעתם הנחרצת שטענת בארי שהותקף על ידי רעולי פנים היא "טענה שאותה מפריכים צילומי התקרית". משאר המעורבים, שהשקר מהווה עבורם אמצעי לגיטימי,יום יומי ומובן מאליו אין לי צפיות.
החומרים מהם עשויה התקרית הזאת, משתתפיה ובימויה מעוררים מחשבה. נוסע לו אדון בארי, האיש שפועל ללא לאות לייהד את שכונת סילוואן, מותקף על ידי רעולי פנים ומי ממתין במקום? אולפן הטלוויזיה של אלג'זירה שמתעד באמצעות מספר צלמים את התקרית מכל כיוון אפשרי. קשה להגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בארי. מישהו פרס מארב מתוכנן לבארי תוך סיכון וניצול ציני ובלתי אחראי של ילדים בני עשר במגמה להגיע לתוצאה הרצויה כפי שבוטאה על ידי מזכ"ל שלום עכשיו – "להרחיק את בארי משכונת סילוואן באופן מיידי".מובן שבעיני גורמים מסוימים המטרה מקדשת את האמצעים וגם על כך אין לתמוה.
נראה לי כי שוב ושוב,גורמים בתקשורת הישראלית,צריכים להחליט אם הם רוצים לשמש ככלי בידי היוצר של אינטרס מסוים או להיות גורם תקשורת מקצועי,אובייקטיבי ונאמן לאמת. מה שהם יחליטו יקבע את יחס הציבור כלפיהם. אציין מאידך את הגינותו של משה נוסנבאום,הכתב לענייני משטרה של ערוץ 2 שאמר במפורש כי בארי נהג באופן סביר ובסיטואציה הזאת על כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו בכנות אם היה נוהג אחרת. לי התשובה ברורה.
כעת הכדור בידי המשטרה. יש תלונה,יש ראיות,יש תיעוד ויש חשדות ואנחנו נמתין לתוצאות החקירה המעניינות ואם יתברר שהייתה כאן פרובוקציה פוליטית יש במקרה הזה מספיק סעיפי עבירות שאמורות להושיב את האשמים מאחורי סורג ובריח. קשירת קשר לבצוע דבר עבירה,רשלנות פושעת תוך סיכון חיי אדם אלו הן דוגמאות לסעיפי אשמה חמורים שמישהו ייתן על כך את הדין.
אמש רעשה התקשורת בעקבות מעשה נורא שאירע בשכונת סילוואן. מתנחל רשע דרס במזיד שני ילדים פלסטינים."שני ילדים בני 10 ו- 11,תושבי השכונה סילוואן",כך ב"וואללה","נפצעו בצהריים באורח בינוני לאחר שנדרסו על ידי דוד בארי,מנכ"ל עמותת אלע"ד לייהוד שכונת סילוואן ותושב אחת ההתנחלויות באזור. השניים יידו אבנים לעבר רכבו של בארי שעבר בשכונה, והוא בתגובה דרס אותם".
מנהל "מרכז המידע" בסילוואן מצוטט בוואלה שהילדים נדרסו "בדיוק כשיצאו מתפילת יום השישי".
YNET מרחיב את תיאורו של מנהל "מרכז המידע" ומוסיף כי לאחר שהמתפללים פנו כל אחד לביתו, "מספר ילדים בגיל 12-10 הלכו לכיוונו, ופתאום הוא האיץ ודרס שנים מהם.אחר כך הושלכו אבנים על רכבו".
מעריב NRG מוסיף משלו ומדגיש בכותרת הכתבה כי בארי טען בחקירתו שחשש לחייו,וכי הותקף על ידי עשרות רעולי פנים וחורץ את דעתו לגבי הטיעון הזה כ"טענה שאותה מפריכים צילומי התקרית".
בנוסף צוין כי תיעוד התקרית נעשה ע"י צלמי אלג'זירה(שכנראה בדיוק יצאו מתפילת יום השישי) וכן פורסמה תגובה מהירה של מזכ"ל "שלום עכשיו",יריב אופנהיימר כי על המשטרה "להרחיק את בארי משכונת סילוואן באופן מיידי על ידי שימוש בצו הרחקה".
ערוץ 2 סקר את האירוע ביומן שישי ושם גם צולם הנער הפצוע בבית החולים כשהוא מספר שעבר במקום לתומו כשלפתע עט עליו המתנחל ודרס אותו ללא כל התגרות מצידו.
בארי מצידו טען כי נקלע למארב של מיידי אבנים בעודו נוהג ברכבו ובנו עימו,ניסה להיחלץ משם מהר ככל האפשר כדי שלא יאלץ להתגונן באמצעות נשקו האישי,תוך שהוא משתופף כדי לא להיפגע - פגע ללא כוונת זדון בשני מיידי אבנים והתרחק מהמקום.
מעיון בחומרי התיעוד המצולם של האירוע נראו בברור העובדות הבאות:
רכבו של בארי מגיע לעיקול של דרך צרה יחסית,תוקפים אותו לפחות חמישה רעולי פנים מחזית הרכב ומשני צדדיו. בארי מתעכב,מנסה לתמרן ולבסוף פורץ קדימה תוך שהוא פוגע בשניים מרעולי הפנים.
העובדות בשטח כפי שתועדו על ידי מתפללי אלג'זירה תואמות לצערם הרב של מעריב NRG,שלום עכשיו,הילד התמים מבית החולים ומנהל מרכז המידע של סילוואן - לגרסתו של המתנחל הרשע ואוכל הילדים בארי.
אני במקום עורך מעריב NRG הייתי מפרסם התנצלות מהירה מטעמי הגינות וגם מטעמי מניעה של תביעה משפטית על קביעתם הנחרצת שטענת בארי שהותקף על ידי רעולי פנים היא "טענה שאותה מפריכים צילומי התקרית". משאר המעורבים, שהשקר מהווה עבורם אמצעי לגיטימי,יום יומי ומובן מאליו אין לי צפיות.
החומרים מהם עשויה התקרית הזאת, משתתפיה ובימויה מעוררים מחשבה. נוסע לו אדון בארי, האיש שפועל ללא לאות לייהד את שכונת סילוואן, מותקף על ידי רעולי פנים ומי ממתין במקום? אולפן הטלוויזיה של אלג'זירה שמתעד באמצעות מספר צלמים את התקרית מכל כיוון אפשרי. קשה להגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בארי. מישהו פרס מארב מתוכנן לבארי תוך סיכון וניצול ציני ובלתי אחראי של ילדים בני עשר במגמה להגיע לתוצאה הרצויה כפי שבוטאה על ידי מזכ"ל שלום עכשיו – "להרחיק את בארי משכונת סילוואן באופן מיידי".מובן שבעיני גורמים מסוימים המטרה מקדשת את האמצעים וגם על כך אין לתמוה.
נראה לי כי שוב ושוב,גורמים בתקשורת הישראלית,צריכים להחליט אם הם רוצים לשמש ככלי בידי היוצר של אינטרס מסוים או להיות גורם תקשורת מקצועי,אובייקטיבי ונאמן לאמת. מה שהם יחליטו יקבע את יחס הציבור כלפיהם. אציין מאידך את הגינותו של משה נוסנבאום,הכתב לענייני משטרה של ערוץ 2 שאמר במפורש כי בארי נהג באופן סביר ובסיטואציה הזאת על כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו בכנות אם היה נוהג אחרת. לי התשובה ברורה.
כעת הכדור בידי המשטרה. יש תלונה,יש ראיות,יש תיעוד ויש חשדות ואנחנו נמתין לתוצאות החקירה המעניינות ואם יתברר שהייתה כאן פרובוקציה פוליטית יש במקרה הזה מספיק סעיפי עבירות שאמורות להושיב את האשמים מאחורי סורג ובריח. קשירת קשר לבצוע דבר עבירה,רשלנות פושעת תוך סיכון חיי אדם אלו הן דוגמאות לסעיפי אשמה חמורים שמישהו ייתן על כך את הדין.
יום שני, 27 בספטמבר 2010
פאנל ההחרמות של פסטיבל עכו.
אני לפחות יצאתי בתובנה ברורה מהרוח שנשבה מהדיון הזה. התהום שפעורה ביני(ואני רואה עצמי מרכז ציוני שמוכן לפשרות טריטוריאליות מבוקרות ומסוימות)לבין הגרסה למציאות כפי שמובעת ע"י הסובוליסטים אינה ניתנת לגישור.
"לאמנות אסור להיות שותפה לקלגסות שהמדינה הזאת מבצעת". תחת כותרת זו שהיא ציטוט מדבריו של יהושע סובול, התפרסמה היום ב"וואללה" סקירת דיון שנערך במסגרת פסטיבל עכו לזכרה של מבקרת התיאטרון המנוחה שוש אביגיל. ה Ynet העדיף בכותרתו להתייחס להיעדרם של מוזמנים ערבים לדיון והדגש בכותרת "ג'וליאנו מר מחרים דיון על חרם תרבותי" נתן ביטוי להעדפה זו.
מדובר בפאנל שנערך היום(יום ב') ועסק בחרם התרבותי שהכריזו "בכירי התיאטרון" על תושבי אריאל. את הדיון הנחה עודד קוטלר והשתתפו בו המחזאי יהושע סובול,הסופרת אילנה המרמן והעיתונאים בן דרור ימיני ויאיר שטרן. מי שלא הגיע כאמור הם השחקן ג'וליאנו מר שנמק את סירובו בשל השתתפותם של ימיני ושטרן, הבמאי פירס רובי והסופר ועלא חליל שאישרו את הגעתם נעדרו אף הם. כולם מוזמנים למערכה ב' בתיאטרון ההחרמות הסובוליסטי הבולשוי.ההצגה הטובה ביותר בעכו העיר.
סובול שטרח להתנצל על ההשוואה שערך בין המתנחלים לקרציות ונימק את היציאה הזאת במשפט סובולי מובהק על כך שהוא "שרוי בסתירה,אבל אין פה באמת סתירה" ועוד לפני שאפשר למאזיני הפאנל לעכל את המורכבות הנסתרה של אמירתו ירה את עיקרי השקפתו הידועה. אם התיאטרון חוצה את הקו הירוק הוא פוגע בלגיטימיות של עצמו,אוכלוסיה כובשת בתוך אוכלוסיה נכבשת מייצרת מלחמות ויש חוק בין לאומי נגד זה. את הקרקור הזה כולם מכירים כך שסובול מבחינתו לא תרם לדיון תובנות חדשות. שטרן כצפוי טען שהתרבות אמורה לחבר בין אנשים והחרם הוא פסול והזוי והציע לסובול ומרעיו להפגין נגד הממשלה ולא נגד תושבי אריאל.
הדובר המפתיע(וזאת בלשון המעטה)בדיון היה העיתונאי בן דרור ימיני שהצהיר כי "חרם,אם נעשה בתנאים מסוימים,יכול להיות רצוי וראוי" וכן שאינו חסיד של ההתנחלויות ולא של הכיבוש ואם החרם היה נגד הכיבוש,הוא(בן דרור) היה בדילמה. מי שקורא את בן דרור ימיני ומכיר את השקפותיו תוהה בוודאי מה גרם לו להתחבר לאווירה השמאלנית שאפפה את המפגש.אישיותו הכריזמטית של סובול?סוג של התרפסות מפני ברוני התרבות? או אולי "דבריו הוצאו מהקשרם"?
נראה לי שבן דרור ולו רק לשם כבודו ואמינותו צריך לתת הסבר כל שהוא לדברים.
כך או אחרת איש לא הבהיר במה פסול יותר הכיבוש של 67 מזה של 48 ומדוע אריאל אינה לגיטימית ויפו העתיקה כן.
אילנה המרמן ציינה שאינה רוצה שיקרבו אותה לאריאל ואינה מקבלת את האמירה שתושביו נראים "בדיוק כמוני וכמוך" וכי בני האדם הכי רעים שעשו את המעשים הכי רעים בתולדות המערב נראים כמוך וכמוני(רמיזה בעובי החומה המערבית של עכו שעמדה בפני צבאו של נפוליון),כך שאם תושבי אריאל בעיני סובול מושווים לקרציות אז בעינה של המרמן הם לא פחות מנאצים. כך חד וחלק.
בשלב הזה זעקה מהקהל המחזאית אילנית סוויסה "מה עם גלעד שליט" מבלי שהסבירה את ההקשר לנושאי הדיון והושתקה במהירות ונחרצות ע"י המרמן שחרצה כי "אין מוסר במדינת ישראל ואין שמירת חוק במדינת ישראל".
אילנה מילר שריף אחותה של שוש אביגיל ז"ל תהתה בקול מדוע אף נציג ערבי לא הגיע וציינה כי "אם אדם מחרים,דבריו לא נשמעים" הצהרה תמוהה במקצת לאור העובדה שדבריהם של נציגי ערב הושמעו גם הושמעו ע"י הנציגות היהודית בפאנל.
לשמע דברים אלו התעשת ימיני."אילנה צודקת,יש דברים איומים(לא פחות) אבל חשובות הפרופורציות. מה שקורה היום הוא שבמקום להיאבק במצב הקיים אנחנו מנציחים אותו.כל החרמות האלו מחזקות את החמאס ולא אף פלסטיני מתון.אני רוצה שתי מדינות לשני עמים,אני מתגעגע למחנה השלום(!?)אבל החרמות האלו לא עוזרות".או - קיי.
אני לפחות יצאתי בתובנה ברורה ממשב הרוח בדיון הזה. התהום שפעורה ביני(ואני רואה עצמי מרכז ציוני שמוכן לפשרות טריטוריאליות מבוקרות ומסוימות)לבין הגירסה למציאות כפי שמובעת ע"י הסובוליסטים אינה ניתנת לגישור. ברור לי שאם/כאשר תפרוץ מלחמת אחים באיזה צד של המתרס אמצא ולא יהיה זה הצד שרואה בתושבי אריאל קלגסים נאצים או קרציות. זו תובנה קשה אבל מוחלטת לא פחות מדעותיה של הגברת המרמן.
פורסם ב NEWS1 27.910
"לאמנות אסור להיות שותפה לקלגסות שהמדינה הזאת מבצעת". תחת כותרת זו שהיא ציטוט מדבריו של יהושע סובול, התפרסמה היום ב"וואללה" סקירת דיון שנערך במסגרת פסטיבל עכו לזכרה של מבקרת התיאטרון המנוחה שוש אביגיל. ה Ynet העדיף בכותרתו להתייחס להיעדרם של מוזמנים ערבים לדיון והדגש בכותרת "ג'וליאנו מר מחרים דיון על חרם תרבותי" נתן ביטוי להעדפה זו.
מדובר בפאנל שנערך היום(יום ב') ועסק בחרם התרבותי שהכריזו "בכירי התיאטרון" על תושבי אריאל. את הדיון הנחה עודד קוטלר והשתתפו בו המחזאי יהושע סובול,הסופרת אילנה המרמן והעיתונאים בן דרור ימיני ויאיר שטרן. מי שלא הגיע כאמור הם השחקן ג'וליאנו מר שנמק את סירובו בשל השתתפותם של ימיני ושטרן, הבמאי פירס רובי והסופר ועלא חליל שאישרו את הגעתם נעדרו אף הם. כולם מוזמנים למערכה ב' בתיאטרון ההחרמות הסובוליסטי הבולשוי.ההצגה הטובה ביותר בעכו העיר.
סובול שטרח להתנצל על ההשוואה שערך בין המתנחלים לקרציות ונימק את היציאה הזאת במשפט סובולי מובהק על כך שהוא "שרוי בסתירה,אבל אין פה באמת סתירה" ועוד לפני שאפשר למאזיני הפאנל לעכל את המורכבות הנסתרה של אמירתו ירה את עיקרי השקפתו הידועה. אם התיאטרון חוצה את הקו הירוק הוא פוגע בלגיטימיות של עצמו,אוכלוסיה כובשת בתוך אוכלוסיה נכבשת מייצרת מלחמות ויש חוק בין לאומי נגד זה. את הקרקור הזה כולם מכירים כך שסובול מבחינתו לא תרם לדיון תובנות חדשות. שטרן כצפוי טען שהתרבות אמורה לחבר בין אנשים והחרם הוא פסול והזוי והציע לסובול ומרעיו להפגין נגד הממשלה ולא נגד תושבי אריאל.
הדובר המפתיע(וזאת בלשון המעטה)בדיון היה העיתונאי בן דרור ימיני שהצהיר כי "חרם,אם נעשה בתנאים מסוימים,יכול להיות רצוי וראוי" וכן שאינו חסיד של ההתנחלויות ולא של הכיבוש ואם החרם היה נגד הכיבוש,הוא(בן דרור) היה בדילמה. מי שקורא את בן דרור ימיני ומכיר את השקפותיו תוהה בוודאי מה גרם לו להתחבר לאווירה השמאלנית שאפפה את המפגש.אישיותו הכריזמטית של סובול?סוג של התרפסות מפני ברוני התרבות? או אולי "דבריו הוצאו מהקשרם"?
נראה לי שבן דרור ולו רק לשם כבודו ואמינותו צריך לתת הסבר כל שהוא לדברים.
כך או אחרת איש לא הבהיר במה פסול יותר הכיבוש של 67 מזה של 48 ומדוע אריאל אינה לגיטימית ויפו העתיקה כן.
אילנה המרמן ציינה שאינה רוצה שיקרבו אותה לאריאל ואינה מקבלת את האמירה שתושביו נראים "בדיוק כמוני וכמוך" וכי בני האדם הכי רעים שעשו את המעשים הכי רעים בתולדות המערב נראים כמוך וכמוני(רמיזה בעובי החומה המערבית של עכו שעמדה בפני צבאו של נפוליון),כך שאם תושבי אריאל בעיני סובול מושווים לקרציות אז בעינה של המרמן הם לא פחות מנאצים. כך חד וחלק.
בשלב הזה זעקה מהקהל המחזאית אילנית סוויסה "מה עם גלעד שליט" מבלי שהסבירה את ההקשר לנושאי הדיון והושתקה במהירות ונחרצות ע"י המרמן שחרצה כי "אין מוסר במדינת ישראל ואין שמירת חוק במדינת ישראל".
אילנה מילר שריף אחותה של שוש אביגיל ז"ל תהתה בקול מדוע אף נציג ערבי לא הגיע וציינה כי "אם אדם מחרים,דבריו לא נשמעים" הצהרה תמוהה במקצת לאור העובדה שדבריהם של נציגי ערב הושמעו גם הושמעו ע"י הנציגות היהודית בפאנל.
לשמע דברים אלו התעשת ימיני."אילנה צודקת,יש דברים איומים(לא פחות) אבל חשובות הפרופורציות. מה שקורה היום הוא שבמקום להיאבק במצב הקיים אנחנו מנציחים אותו.כל החרמות האלו מחזקות את החמאס ולא אף פלסטיני מתון.אני רוצה שתי מדינות לשני עמים,אני מתגעגע למחנה השלום(!?)אבל החרמות האלו לא עוזרות".או - קיי.
אני לפחות יצאתי בתובנה ברורה ממשב הרוח בדיון הזה. התהום שפעורה ביני(ואני רואה עצמי מרכז ציוני שמוכן לפשרות טריטוריאליות מבוקרות ומסוימות)לבין הגירסה למציאות כפי שמובעת ע"י הסובוליסטים אינה ניתנת לגישור. ברור לי שאם/כאשר תפרוץ מלחמת אחים באיזה צד של המתרס אמצא ולא יהיה זה הצד שרואה בתושבי אריאל קלגסים נאצים או קרציות. זו תובנה קשה אבל מוחלטת לא פחות מדעותיה של הגברת המרמן.
פורסם ב NEWS1 27.910
יום חמישי, 23 בספטמבר 2010
בעיני האו"מ ישראל מדינה מסוג ב'
המועצה לזכויות האדם של האו"מ בפעילותה העקבית העוינת את ישראל,מצהירה למעשה שישראל היא מדינה סוג ב',נטולת הזכות להגן על תושביה והאזרח הישראלי אינו שווה זכויות לשאר אזרחי העולם. כל שתוף פעולה עם מועצה זו הינו חסר תועלת.
וועדת הבדיקה של אירועי המשט שמונתה ע"י מועצת זכויות האדם של האו"מ,(מז"א)עשתה את עבודתה נאמנה וסיפקה למועצה-שולחתה את הסחורה. כמו בריטואל קבוע וידוע מראש גזר הדין כבר היה קיים לפני שהבדיקה החלה. כך באירוע המשט וכך בכתב הפלסתר של השופט התליין וההיפוקראט גולדסטון "שחקר" את "פשעי המלחמה שנעשו על ידי ישראל במהלך מבצע עופרת יצוקה".
הועדה קבעה שישראל הפעילה כוחות באופן "בלתי מידתי" שמהווה רצח בכוונה תחילה,התעללה וגרמה סבל לנוסעי הספינה התמימים ובשל כך ניתן להעמידה לדין בבית משפט בין לאומי.
מאחר ומדובר במשחק מכור שמתכונתו תלווה אותנו גם בעתיד הנראה לעין,ישראל חייבת לגבש לעצמה מדיניות תגובה ברורה לתקיפה העוינת הזאת שבמסגרת המערכה האוניברסאלית והמשולבת שמתנהלת נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל.
לצורך התווית מדיניות כזאת יש לקיים הערכת מצב כללית ולגבש תובנות שעיקרן מי האויב,מהם יעדיו ומה היא דרך הפעולה שלו.
המז"א שהוקמה בשנת 2006 כדי להחליף את הגוף שקדם לה – נציבות האו"מ לזכויות האדם. "הנציבות" עסקה באופן אינטנסיבי ואובססיבי בישראל תוך הפעלה צינית של סטנדרטים כפולים, שיושמו אך ורק כנגד ישראל. בשנת 2003 עמד בראש הנציבות נציג לוב,מינוי המדבר בעד עצמו.
המז"א שאמורה הייתה להראות מקצועית ואובייקטיבית יותר מהנציבות קודמתה הפכה חיש מהר לעותק משוכפל של אותה הנציבות ואף עלתה עליה בציניות ובאובססיביות בכל הקשור לטיפול בישראל. מיום קיומה גונתה ישראל על ידי המועצה תשע פעמים על הפרת זכויות האדם בעוד שאף לא מדינה אחרת זכתה לגינוי דומה.
בעוד שמגילת זכויות האדם מקנה לכל אדם בכל מדינה את הזכות לחיים,חירות וביטחון – שללה המז"א דה-פקטו את הזכות הזאת מישראל ותושביה,כאשר באופן עקבי היא מגנה כל פעילות של הגנה עצמית ומגדירה אותה בטרמינולוגיה נגטיבית כ"תוקפנות" במקרה הטוב וכ"פשע מלחמה" בדרך כלל. בכך מצהירה מז"א כי ישראל היא מדינה סוג ב',נטולת הזכות להגן על תושביה והאזרח הישראלי אינו שווה זכויות לשאר אזרחי העולם וזאת בניגוד גמור לעיקרון בסיסי של מגילת האו"מ – שוויון מוחלט בין כל חברותיה.מבחינת המז"א צריך נציגה של ישראל באו"מ לענוד תלאי צהוב על חליפתו.
המז"א גם הפכה למאין גולם שקם על יוצרו כאשר המזכירים הכלליים קופי ענאן ובאן קי-מון העלו לא פעם תהיות על התנהלותה של המז"א מבלי יכולת להשפיע על פעולותיה והחלטותיה.
המז"א מהווה כיום ראש חץ במתקפה כללית שמתקיימת על הלגיטימציה של ישראל כמדינת העם היהודי,מתקפה שמנוהלת ע"י ברית טמאה של האיסלם הקיצוני,ארגונים פלסטינים ופרו פלסטינים, שמאלני חו"ל,שמאל רדיקלי ישראלי על השמצותיו וחרמותיו ואסופה של אנטישמים מוסווים וגלויים. הרכבו של הגוש העוין הזה מעיד על מהותו האמיתית. מדובר בשילוב אינטרסים של כל הגורמים ששוללים את קיומה של מדינת ישראל ממכלול הטעמים. דתיים פנאטיים,טריטוריאליים, אנטישמיים ונושאי נס של אידיאולוגיה אוטופית שעיוותה לחלוטין את יכולתם של מעריציה לפרש את המציאות כפי שהיא. בין מרכיבים אלו מתקיים שיתוף פעולה הדוק שכולל הזנה,דרבון וליבוי הדדי.
המתקפה הזאת גרמה לישראל להתלחם במספר חזיתות מבית ומחוץ כאשר הכלים שברשותה אינם מספקים מענה הולם לסוג אמצעי הלחימה שהאויב מפעיל,אמל"ח המורכב מתעמולה מרושעת,סילוף עובדות ואטימות מוחלטת לכל טיעון עובדתי,צודק ואמיתי שישראל מעלה.
מאחר וכך,ישראל חייבת להצהיר באופן ברור שלא תשתף פעולה באופן סופי ומוחלט לא עם מז"א ולא עם כל גורם מטעמה ולעמוד בעקביות מאחורי הצהרה זו. כל גמגום וניסיון לרצות את הגורמים האלה חסר תועלת לחלוטין ובמרבית המקרים מזיק יותר מאשר מועיל. מובן שהחלטה כזאת לא תהפוך את ישראל ליקירת הקהילה הבין לאומית אך במצב שהתהווה זה הרע במיעוטו. צריך לצפות את הנזקים והתוצאות בתחום המשפטי ובתחום יחסי החוץ ולהיערך לכך בזמן כדי שנוכל להתמודד בהצלחה עם האיומים הצפויים מפעילותה העוינת של מז"א.
אין בדברים אלו אמירה שהעולם כולו נגדינו.אין זה כך.ארה"ב,אוסטרליה,גרמניה ומדינות אחרות באירופה ובאסיה תומכות בדרך כלל בישראל מול פעולות האיבה של הברית הטמאה. חשוב לחזק
את ה"קייס" שלנו בקרבם ובקרב דעת הקהל שבמדינות אלו.
מדובר בקרב בלימה שיש לנהלו עד לשנוי במאזן הכוחות הגלובלי שצפוי במוקדם או במאוחר. המערב יתעשת לנוכח הכיבוש הפנימי הזוחל האיסלמי שגורם לכרסום זהותם של עמי ארצות אירופה ולנוכח צמיחתו של הגוש האיסלמי-קיצוני עם חבירתה של טורקיה הארדואנית לציר הסורי איראני. כשה"סדר החדש" יתגבש ויתייצב ויהיה ברור מי נגד מי ומיהם הרעים בסיפור הזה ומה כוונותיהם,יאלץ המערב לנקוט עמדה ברורה גם בסוגיה של ישראל. עד אז צריך להחזיק מעמד ואנחנו נחזיק.
יום שלישי, 14 בספטמבר 2010
"מאה אלף ברכות לגהינום מר שגריר ישראל"
תרגום מאמר של Kevin Myers בעל טור מפורסם באירלנד ובבריטניה בעיתון
"Irish Independent אייריש אינדיפנדנט " ביום 20.8.2010
קווין מיירס
"מאה אלף ברכות לגהינום מר שגריר ישראל"
לנסות ולהציג את עמדותיה של ישראל איננה יותר משימתו חסרת התוחלת של ציון עברוני, ושיעזור האל למחליף שלו המגיע לאחת מהמשימות הגרועות ביותר שדיפלומט ישראלי יכול לקבל על עצמו.
שגריר ישראל ציון עברוני חוזר הביתה. הזמן שלו בגהינום הסתיים. עכשיו זה התור של ממזר מסכן אחר בשרות הדיפלומטי הישראלי לבוא לכאן ולפגוש בשילוב של השנאה, הבורות, העיוורון, ההיסטריה והדעות קדומות שהשם "ישראל" מעורר פה באופן קבוע.
חוץ מזה שחמאס יפתח כבר עכשיו כמה מחנות מוות עבור היהודים, ולא לאחר ניצחון על ישראל, אינני יודע מה יכול להפסיק את הישראלפוביה החזקה והכל כך בלתי רציונלית שקיימת באירלנד.
מבקריה של ישראל משיגים על הצהרת בלפור מ 1917 שחייבה את הבריטים להקים בית לאומי ליהודים. גם אני חושב ככה. זו לא הייתה אדמה בריטית ולאף ממשלה אנגלית לא הייתה זכות לתת איזו שהיא הבטחה לגביה. אבל אינני יכול לחזור כיום לעבר ולכונן למשל מחדש את האימפריה ההאבסבורגית, או לחסל את הבולשביזם.
דברים רבים הם תוצאה של אותם זמנים, ואחד מהם הינו יצירה פורמלית של בית לאומי ליהודים בפלשתיין. הכוחות שפרצו באירופה בעשורים שלאחר מכן, יצרו סדר עולמי חדש ושונה בו תפסה ישראל את מקומה, בעוד' שאלפי פלשתינאים ברחו או הוכרחו לברוח מבתיהם.
אבל דברים דומים ושווי ערך התרחשו באותו זמן גם ברחבי העולם, בפנג'ב ובבנגל, במזרח פרוסיה, בסודטים ובארצות הבלטיות. אנחנו פועלים בעולם אותו הורישה לנו ההיסטוריה ואיננו יכולים להמשיך ללא הרף לבטל אירועים או להחזיר אנשים לאדמות שפעם היו נחלת אבותיהם.. לא בקשמיר ולא בקנזס.
אבל כאן, בנקודה זו, נבדלות התרבויות הדתיות בעולם. רוב המוסלמים אינם מקבלים את הדעה שתהליכים היסטוריים הם בלתי הפיכים. הם מאמינים שאם ארץ הייתה אי פעם דאר אל איסלאם – משכן המאמינים – היא איננה ניתנת לויתור ולנטישה. ואם שולטים בה כופרים היא נעשית דאר אל חארב – משכן החרב – וככזו תישאר עד שתחזור לחיק האיסלאם.
וכך, - במשך 62 שנה, ישראל היא דאר אל חרב - משכנה של החרב והמלחמה.
למען האמת, לא אש"ף ה"חילוני" ולא חמאס האיסלאמי רואים בכנות ולטווח ארוך מקום למדינת ישראל במזרח התיכון. אפילו עבור פלשתינאים "מתונים" רבים פיתרון שתי המדינות הוא מקפצה לסטטוס קוו אנטה (ביטוי משפטי בלטינית "המצב שהיה קיים לפני") לתקופה שלפני הצהרת בלפור, בה חוזרת פלשתינה להיות דאר אל איסלאם ומקום משכן הכליפות.
אם אתם מתנגדים באמת לזכותה של ישראל להתקיים, זה ברור ומובן שאתם רוצים שהיהודים בישראל או יתפזרו בחזרה לרחבי העולם או יוצאו להורג, כך שאין הרבה על מה לדבר, אלא על לוחות זמנים של רכבות, מתודולוגיה (גאז או כלי ירייה?) ואיך נפטרים מהגופות. זה נעשה בעבר..... אולי הפעם, זה ייעשה בצורה טובה יותר.
אבל אם אתם תומכים בזכותה של ישראל להתקיים, אבל מגנים את השיטות בהן נוקטים הישראלים במלחמתם בטרור, כיצד אתם מציעים להתמודד עם מטחים של אלפי רקטות הנורות אל ערי ישראל מעזה של חמאס? אתם רוצים תגובה פרופורציונאלית ? בסדר גמור. ספרו לנו מהי תגובה פרופורציונלית.
אם אתם נגד המחבלים שמפוצצים את עצמם, אבל מתנגדים לחומה שהצליחה למנוע כניסה של מחבלים מתאבדים מהגדה המערבית, מהי לדעתכם האלטרנטיבה הריאליסטית והיעילה לחומה ?
אם אתם לוקחים ללב את סבלם של הפליטים הפלשתינאים - בילוי זמן אהוב בארץ זו – אז מתבקשת השאלה למה הם עדיין פליטים? מדוע הם לא נקלטו על ידי אחיהם שכניהם הערבים כמו שנקלטו הפליטים המוסלמים של פנג'ב בפקיסטן ? ההינדים של לאהור באמריצ'ר ? הגרמנים של דנציג בהמבורג ?
מדוע? משום שבכל הפשטות אפשר לומר שרוב שכניה הערביים של ישראל אינם רוצים שלום יציב ובלתי הפיך עם המדינה היהודית. הם רוצים בקיומו של דאר אל חארב שניזון מחוסר יציבות פוליטית ופעילות טרור עד שיבואו ימי הג'יהאד שאחריהם תחזור הארץ להיות דאר אל איסלאם, משכנם של המאמינים.
אם זה אומר להחזיק את תושבי עזה סגורים בבית משוגעים פתוח, יהי כן. וכך, עזה הינה גן העדן בו שולטים חוקי השריעה. בה אין זה חוקי לבנות לרכב על אופניים, בו רצח לשמירת הכבוד הוא דבר לגיטימי, ובו חברי פת"ח חילוניים נטבחים על ידי החמאס. ואם כך נוהגים ועושים הפונדמנטליסטים האיסלמים לאחיהם, מה הם מכינים ליהודים, אותם מכנה הקוראן "חזירים וקופים".
מאה וחמישים "אמנים" הכריזו שהם מחרימים את ישראל. מה? 150? זה 140 יותר ממה שחשבתי שיש לנו. ישראל המסכנה ! מוחרמת על ידי "מורחים" אירים עליהם לא שמעה בכלל. אבל באופן מוזר למדי ה"אמנים" הללו אינם מגנים את הטוטאליטריות האיסלמו-נאצית של חמאס, או את הרייך הרביעי המתעורר של אירן.
לא. במקום זאת, הם מוטרדים באופן אובססיבי ממעשים רעים של מדינה דמוקרטית בגודל של מונסטר (Munster – פרובינציה אירלנדית בדרום- מערבה של המדינה) השוכנת ביבשת ערבית חסרת דמוקרטיה, בגודל של ארצות הברית של אמריקה.
זהו. לנסות ולהציג את טיעוניה של ישראל בפני העם האירי איננה עוד המעמסה חסרת התועלת של ציון עברוני. סע בשלום לביתך ויעזור האלהים למי שבא במקומך לתפקיד הכי גרוע אותו יכול לקבל על עצמו דיפלומט ישראלי.
הנחמה היחידה שיש לנו המקומיים מהטרגדיה המתמשכת הזו היא שבלעדיה היה הקומפוזיטור המודרני ריימונד דין שהוא גם מנהיג אגודת הסולידריות האירית- פלשתינאית, מחבר לנו הרבה יותר מה"מוסיקה" שלו.
תודה לך על כך ישראל, ושלום ציון.
יום ראשון, 12 בספטמבר 2010
השעון ,ההון והטבע
כל טיעוני הבזבוז האדיר שנגרם בגלל שהלילה מקדים אינם מרשימים במיוחד,יש לזה ריח קפיטליסטי של "מה יהיה אם לא נעשה מספיק כסף". אז תעשו פחות. העיקר הבריאות. זה די נלעג לשמוע שכמה בעלי הון יעשו דין לעצמם וינהלו בועה על פי שעון הקיץ.
בכל שנה כשמתחילים להריח את סיומו של הקיץ המעיק וכמו על פי רפלקס קולקטיבי,מתחילה התנפלות על שר הפנים התורן. הרשע התורן השתא הוא כמובן אלי ישי.
ישי שיושב על תקן הגרגמל הממשלתי שבמקרים שונים גם הרוויח את התואר ביושר,אינו שונה ולא אשם יותר מכל קודמיו – מאיר שטרית,רוני בר און,אופיר פינס,אברהם פורז
חיים רמון,נתן שירנסקי וכך אוכל למנות שדרת שרים מפוארת עד לאב הקדמון יצחק גרינבויים. לא כולם היו חרדים,אפילו לא כולם היו דתיים וגם לא כולם היו מסורתיים
והייתי מסתכן ואומר שרובם היו חילונים גמורים ואיש מהם לא ביטל את שעון החורף וגם לא דחה את הנחלתו "אחרי החגים".
ההתנפלות על אלי ישי אינה הוגנת. אני הייתי מרכז את האנרגיה האנטי ישית למניעת גרוש 400 הילדים,נושא ראוי שיש לו יסודות הומאניים,מוסריים ולכן יהודיים במובן הטוב של המילה.
מה אתם רוצים מאלי ישי בעניין שעון החורף. ראשית מדובר בפעולה מעוגנת בחוק. שנית זו פעולה שחופפת את חוקי הטבע. לפני המצאת השעון היה האדם הים תיכוני משכים בבוקר לקריאת התרנגול ולעוף הזה אין שעון כידוע. ואם התרנגול לא צלח במשימתו אז ההשכמה הייתה עם עלות השחר,גם השחר לא ספר את שעון הקיץ ולכן ההתאמה של השעון לשעות האור והחושך
היא מסונכרנת עם השעון הביולוגי והשעון הביולוגי שהוא מרכיב מרכזי בבריאות האדם,מותאם לעונות השנה ולא לשינוי זמן גחמניים. המעבר לשעון החורף מהווה תיקון לספירת זמן כפויה של האדם על הטבע. בדיוק כמו תיקוני לוחות שנים מעוברות וחודשים מעטי ומרובי ימים. שם איש אינו רוטן למה יש פתאום אדר א' או 28 ימים בפברואר.
כל טיעוני הבזבוז האדיר שנגרם בגלל שהלילה מקדים אינם משכנעים במיוחד,יש לזה ריח קפיטליסטי של "מה יהיה אם לא נעשה מספיק כסף". אז תעשו פחות. העיקר הבריאות.זה די נלעג לשמוע שכמה בעלי הון יעשו דין לעצמם וינהלו בועה על פי שעון הקיץ.ההצהרה הזאת רק מחזקת את דעתי לגבי המניעים האמיתיים של "לוחמי השעון".(גם על השמאל המזדעק מיותר להתייחס כי מניעיו שקופים-הזדמנות לכסח את ש"ס) אנחנו גם מתוכנתים לחיות כמו וורקוהוליקים,עובדים כאחוזי דיבוק מצאת החמה ועד צאת הנשמה. תרגיעו. באירופה חיים לפי שני השעונים ומתחילים את היום בתשע ,מסיימים בחמש ויוצאים לסוף שבוע לשלוש יממות. הם לא חיים רע כל כך. כשהייתי מתעורר בלונדון בשבע בבוקר(כמנהגי בארץ הצבי),ציפור לא צייצה,עוף לא פרח,שור לא געה ואופנים לא עפו.חשבתי שחייזרים שאבו את התושבים מהבתים. דממת מוות וכולם חורפים בכף.
כעת מנסים להעלות בצרפת את גיל הפרישה ל 62 והצרפתים עולים על בריקאדות. אנחנו משכנו את העבדות עד גיל 65 וביבי בהינף קולמוס העלה אותו ל 67.(אכזריות חסרת תקדים בכל קנה מידה), מישהו צייץ? מישהו מחה? מרבית הקשישים פלטו גרגור של שביעות רצון ,איזה יופי עוד שנתיים,העבודה היא חיינו נעשה עוד כמה ג'ובות וגם לא נשתעמם למוות.כי כמובן שאין חיים אחרי הפנסיה עאלק. ציפיתי ממפלגת הגמלאים הפתטית שיפעלו נגד האקט הדרקוני הזה,איפה. תן להם לנהל את העולם מחדר הטראומה.
והטיעון הבטיחותי – אנשים יחזרו לעבודה בחושך ובשל כך יהיו יותר תאונות דרכים. בולשיט. אותי מדאיגים יותר הילדים שיוצאים ללמוד בחושך ועולים להסעות של נהגים מנומנמים שספל הקפה שלהם מונח על לוח השעונים.
אז אל תהלכו עלי אימים ב"כפיה דתית",בקנוניות של ש"ס,בקריסה כלכלית וקטסטרופות,הסתיו מגיע סוף סוף,הקיץ הדביק והבלתי נסבל מתחיל לארוז,החגים באבם, מריחים את הגשם, לכו לישון מוקדם יותר והשכימו רעננים לעבודת הבורא.במקום לקטר ולהילחם בטבע – לכו לצידו. וגם באמ'שכם,הניחו לאלי ישי(בנושא הזה) הוא עדיין לא קובע זמנים לעונות השנה. חג שמח.
בכל שנה כשמתחילים להריח את סיומו של הקיץ המעיק וכמו על פי רפלקס קולקטיבי,מתחילה התנפלות על שר הפנים התורן. הרשע התורן השתא הוא כמובן אלי ישי.
ישי שיושב על תקן הגרגמל הממשלתי שבמקרים שונים גם הרוויח את התואר ביושר,אינו שונה ולא אשם יותר מכל קודמיו – מאיר שטרית,רוני בר און,אופיר פינס,אברהם פורז
חיים רמון,נתן שירנסקי וכך אוכל למנות שדרת שרים מפוארת עד לאב הקדמון יצחק גרינבויים. לא כולם היו חרדים,אפילו לא כולם היו דתיים וגם לא כולם היו מסורתיים
והייתי מסתכן ואומר שרובם היו חילונים גמורים ואיש מהם לא ביטל את שעון החורף וגם לא דחה את הנחלתו "אחרי החגים".
ההתנפלות על אלי ישי אינה הוגנת. אני הייתי מרכז את האנרגיה האנטי ישית למניעת גרוש 400 הילדים,נושא ראוי שיש לו יסודות הומאניים,מוסריים ולכן יהודיים במובן הטוב של המילה.
מה אתם רוצים מאלי ישי בעניין שעון החורף. ראשית מדובר בפעולה מעוגנת בחוק. שנית זו פעולה שחופפת את חוקי הטבע. לפני המצאת השעון היה האדם הים תיכוני משכים בבוקר לקריאת התרנגול ולעוף הזה אין שעון כידוע. ואם התרנגול לא צלח במשימתו אז ההשכמה הייתה עם עלות השחר,גם השחר לא ספר את שעון הקיץ ולכן ההתאמה של השעון לשעות האור והחושך
היא מסונכרנת עם השעון הביולוגי והשעון הביולוגי שהוא מרכיב מרכזי בבריאות האדם,מותאם לעונות השנה ולא לשינוי זמן גחמניים. המעבר לשעון החורף מהווה תיקון לספירת זמן כפויה של האדם על הטבע. בדיוק כמו תיקוני לוחות שנים מעוברות וחודשים מעטי ומרובי ימים. שם איש אינו רוטן למה יש פתאום אדר א' או 28 ימים בפברואר.
כל טיעוני הבזבוז האדיר שנגרם בגלל שהלילה מקדים אינם משכנעים במיוחד,יש לזה ריח קפיטליסטי של "מה יהיה אם לא נעשה מספיק כסף". אז תעשו פחות. העיקר הבריאות.זה די נלעג לשמוע שכמה בעלי הון יעשו דין לעצמם וינהלו בועה על פי שעון הקיץ.ההצהרה הזאת רק מחזקת את דעתי לגבי המניעים האמיתיים של "לוחמי השעון".(גם על השמאל המזדעק מיותר להתייחס כי מניעיו שקופים-הזדמנות לכסח את ש"ס) אנחנו גם מתוכנתים לחיות כמו וורקוהוליקים,עובדים כאחוזי דיבוק מצאת החמה ועד צאת הנשמה. תרגיעו. באירופה חיים לפי שני השעונים ומתחילים את היום בתשע ,מסיימים בחמש ויוצאים לסוף שבוע לשלוש יממות. הם לא חיים רע כל כך. כשהייתי מתעורר בלונדון בשבע בבוקר(כמנהגי בארץ הצבי),ציפור לא צייצה,עוף לא פרח,שור לא געה ואופנים לא עפו.חשבתי שחייזרים שאבו את התושבים מהבתים. דממת מוות וכולם חורפים בכף.
כעת מנסים להעלות בצרפת את גיל הפרישה ל 62 והצרפתים עולים על בריקאדות. אנחנו משכנו את העבדות עד גיל 65 וביבי בהינף קולמוס העלה אותו ל 67.(אכזריות חסרת תקדים בכל קנה מידה), מישהו צייץ? מישהו מחה? מרבית הקשישים פלטו גרגור של שביעות רצון ,איזה יופי עוד שנתיים,העבודה היא חיינו נעשה עוד כמה ג'ובות וגם לא נשתעמם למוות.כי כמובן שאין חיים אחרי הפנסיה עאלק. ציפיתי ממפלגת הגמלאים הפתטית שיפעלו נגד האקט הדרקוני הזה,איפה. תן להם לנהל את העולם מחדר הטראומה.
והטיעון הבטיחותי – אנשים יחזרו לעבודה בחושך ובשל כך יהיו יותר תאונות דרכים. בולשיט. אותי מדאיגים יותר הילדים שיוצאים ללמוד בחושך ועולים להסעות של נהגים מנומנמים שספל הקפה שלהם מונח על לוח השעונים.
אז אל תהלכו עלי אימים ב"כפיה דתית",בקנוניות של ש"ס,בקריסה כלכלית וקטסטרופות,הסתיו מגיע סוף סוף,הקיץ הדביק והבלתי נסבל מתחיל לארוז,החגים באבם, מריחים את הגשם, לכו לישון מוקדם יותר והשכימו רעננים לעבודת הבורא.במקום לקטר ולהילחם בטבע – לכו לצידו. וגם באמ'שכם,הניחו לאלי ישי(בנושא הזה) הוא עדיין לא קובע זמנים לעונות השנה. חג שמח.
יום שישי, 10 בספטמבר 2010
כשהשנאה והתסכול נפגשים
החירבוש העלוב הזה ב"וואללה" ועצם החרם של "בכירי התיאטרון" על אריאל בצרוף ההסברים המצפוניים והמוסרניים של חותמיו הם הביטוי המובהק למצבם הנפשי הקשה.
כדי להבין את המקור למיאוס שברבית הציבור חש כלפי השמאל הפנאטי, צריך לקרוא את ה"סאטירה" הגבלסית שפרסם אחד אריאל קיריל ב"וואלה תרבות".
היוהרה,הזחיחות,הזלזול בשונה והפלצנות שמהווים את המרכיבים העיקריים בעיסה הזאת שמתקראת "סמול" זועקת מכל שורה ומכל תמונה שביצירה הדוחה הזאת.
"עזבו אתכם מהבימה והקאמרי" כך משרבט הקיריל,"וואלה תרבות עשתה מנוי להיכל התרבות באריאל וחושפת עתה את ההצגות הראשונות שיועלו בו: מהסוחר מקלנסווה(שהכותב ממדינת תל אביב כנראה בטוח שקלנסווה נמצאת ב"שטחים"-א.נ.)ועד חצצית ושמה תשוקה". ולאחר הפתיחה השנונה והרווית ההומור הזאת פונה הקיריל ומפרט בגוף המאמר את הרפרטואר "הסאטירי" שהגה,גיבוב של סטריאוטיפים ימניים בלווי תמונות נלעגות שלא היו מביישות את "דר שטירמר" מתובלים בהמחזה פרימיטיבית שאמורה לשדר את המסר המרכזי של השמאל: מתנחלים כובשים,ערמומיים ופאשיסטים העושים כבשלהם במרחב הפלסטיני הכבוש. צריך לקרוא את הגיבוב העלוב הזה כדי להאמין שנכתב על ידי אדם כל שהו בעיתון ישראלי לגיטימי שיש לו מערכת ולעורכים יש שיקול דעת ואיזושהי אתיקה בסיסית שקושרת אותם למקצוע העיתונות.
אני מצרף קישור לדבר הזה כדי שיהיה ברור שהיה זה ולא חלמתי חלום: http://e.walla.co.il/?w=/221/1731099
כשאתה מנסה להבין מה עומד מאחורי המעשה המביש הזה קשה להימנע מהמסקנה כי מדובר בתערובת נפיצה של שנאה ותסכול. שנאה למי שלא חושב כמוהם ותסכול על כך שיכולת השכנוע וההשפעה של המחנה שלהם התפוגגה.
החירבוש העלוב הזה ב"וואללה" ועצם החרם של "בכירי התיאטרון" על אריאל בצרוף ההסברים המצפוניים והמוסרניים של חותמיו הם הביטוי המובהק למצבם הנפשי הקשה של הוגיו ויוצריו.הדברים לא מסתדרים לפי השקפת עולמם ואותם זה מטריף.
כשאיתמר בן גביר וח"כ בן ארי הפגינו בקאמרי(וכגלוי נאות אני רחוק מלהימנות על חסידיהם)הפגנה לגיטימית לחלוטין שנשענת על כל מרכיבי האידיאולוגיה השמאלנית בהקשר לחופש הביטוי והזכות להפגין, הגיבו אבירי חופש ההחרמה בהיסטריה מוחלטת שבשיאה שתי סטירות שהשחקן שלמה וישינסקי שרואיין בערוץ-2,הבטיח לחלוק להם ב"בפעם הבאה". כלומר ההחרמה שהניבה הפגנת נגד מועברת כעת על ידי השמאל לתחום האלימות הפיזית. אז מה יהיה אם כך השלב הבא? (אני רוצה להאמין שוישינסקי,אותו אני מעריך ביותר כאדם ושחקן ושותף לכאבו הקשה מנשוא,אמר את הדברים תוך סערת רגשות).
אם נשים לב למה שקורה בזירה הזאת נראה רצף של פעולות שמתחילות בהחרמה,ממשיכות בסתימת פיות ובפרופגנדה ומסתיימות באיום לאלימות פיזי. האם לרצף פעולות כזה יש הגדרה פשוטה? אולי פאשיזם? והפאשיזם הזה הוא מבית היוצר של מחנה מנכסי השלום.איזה אבסורד מפואר. וכאן נגלה פרצופם האמיתי של היונים הצחורות האלה. לא שמישהו מופתע מכך במיוחד אך עדיין עלוב.עלוב,עצוב ובעיקר מאכזב.
כדי להבין את המקור למיאוס שברבית הציבור חש כלפי השמאל הפנאטי, צריך לקרוא את ה"סאטירה" הגבלסית שפרסם אחד אריאל קיריל ב"וואלה תרבות".
היוהרה,הזחיחות,הזלזול בשונה והפלצנות שמהווים את המרכיבים העיקריים בעיסה הזאת שמתקראת "סמול" זועקת מכל שורה ומכל תמונה שביצירה הדוחה הזאת.
"עזבו אתכם מהבימה והקאמרי" כך משרבט הקיריל,"וואלה תרבות עשתה מנוי להיכל התרבות באריאל וחושפת עתה את ההצגות הראשונות שיועלו בו: מהסוחר מקלנסווה(שהכותב ממדינת תל אביב כנראה בטוח שקלנסווה נמצאת ב"שטחים"-א.נ.)ועד חצצית ושמה תשוקה". ולאחר הפתיחה השנונה והרווית ההומור הזאת פונה הקיריל ומפרט בגוף המאמר את הרפרטואר "הסאטירי" שהגה,גיבוב של סטריאוטיפים ימניים בלווי תמונות נלעגות שלא היו מביישות את "דר שטירמר" מתובלים בהמחזה פרימיטיבית שאמורה לשדר את המסר המרכזי של השמאל: מתנחלים כובשים,ערמומיים ופאשיסטים העושים כבשלהם במרחב הפלסטיני הכבוש. צריך לקרוא את הגיבוב העלוב הזה כדי להאמין שנכתב על ידי אדם כל שהו בעיתון ישראלי לגיטימי שיש לו מערכת ולעורכים יש שיקול דעת ואיזושהי אתיקה בסיסית שקושרת אותם למקצוע העיתונות.
אני מצרף קישור לדבר הזה כדי שיהיה ברור שהיה זה ולא חלמתי חלום: http://e.walla.co.il/?w=/221/1731099
כשאתה מנסה להבין מה עומד מאחורי המעשה המביש הזה קשה להימנע מהמסקנה כי מדובר בתערובת נפיצה של שנאה ותסכול. שנאה למי שלא חושב כמוהם ותסכול על כך שיכולת השכנוע וההשפעה של המחנה שלהם התפוגגה.
החירבוש העלוב הזה ב"וואללה" ועצם החרם של "בכירי התיאטרון" על אריאל בצרוף ההסברים המצפוניים והמוסרניים של חותמיו הם הביטוי המובהק למצבם הנפשי הקשה של הוגיו ויוצריו.הדברים לא מסתדרים לפי השקפת עולמם ואותם זה מטריף.
כשאיתמר בן גביר וח"כ בן ארי הפגינו בקאמרי(וכגלוי נאות אני רחוק מלהימנות על חסידיהם)הפגנה לגיטימית לחלוטין שנשענת על כל מרכיבי האידיאולוגיה השמאלנית בהקשר לחופש הביטוי והזכות להפגין, הגיבו אבירי חופש ההחרמה בהיסטריה מוחלטת שבשיאה שתי סטירות שהשחקן שלמה וישינסקי שרואיין בערוץ-2,הבטיח לחלוק להם ב"בפעם הבאה". כלומר ההחרמה שהניבה הפגנת נגד מועברת כעת על ידי השמאל לתחום האלימות הפיזית. אז מה יהיה אם כך השלב הבא? (אני רוצה להאמין שוישינסקי,אותו אני מעריך ביותר כאדם ושחקן ושותף לכאבו הקשה מנשוא,אמר את הדברים תוך סערת רגשות).
אם נשים לב למה שקורה בזירה הזאת נראה רצף של פעולות שמתחילות בהחרמה,ממשיכות בסתימת פיות ובפרופגנדה ומסתיימות באיום לאלימות פיזי. האם לרצף פעולות כזה יש הגדרה פשוטה? אולי פאשיזם? והפאשיזם הזה הוא מבית היוצר של מחנה מנכסי השלום.איזה אבסורד מפואר. וכאן נגלה פרצופם האמיתי של היונים הצחורות האלה. לא שמישהו מופתע מכך במיוחד אך עדיין עלוב.עלוב,עצוב ובעיקר מאכזב.
יום ראשון, 29 באוגוסט 2010
השכר והעונש של "בכירי התיאטרון" המחרימים
שחקני התיאטרון שחתומים על ההבטחה שלא יופיעו באריאל יורים לעצמם ברגליים אך גם שכרם יהיה בצידם. שכרו של הקדוש המעונה.
נראה לי שכל מה שאמור היה להיכתב על סירוב "בכירי התיאטרון" להופיע באריאל נכתב ובכל זאת, מבקש לציין מספר דברים בהקשר הזה.
יש לשמאל תכונה משונה לירות לעצמו ברגלים.אין זה אומר שמנתזי הירי הזה גם אחרים אינם נפגעים.
בדרך כלל כולם נפגעים מהירי הבלתי מבוקר הזה,אך השמאל הולך ודוחק את עצמו לפינת האי לגיטימיות(בעיני הציבור הישראלי-ציוני) ומאבד את כוחו האלקטוראלי באופן עקבי וברור ואתה שואל את עצמך איך זה קורה שאנשים תרבותיים ומשכילים ולא רק בעיני עצמם מצליחים להשתחל לפינות האפלות והקיצוניות האלה כמו הכרזת חרם.
חרם, פעולה שהוקעה מאז ומתמיד על ידי אבות השמאל האמיתי ושויכה על ידם ליריביהם המושבעים מימין. אם יש משהו העומד בסתירה לפלורליזם,הומניזם ודמוקרטיה(שלוש הרגלים שלשמאלננו נדמה כי השקפת עולמם ניצבת עליהם איתן) זה החרם.
פורסם ב NEWS1 29.8.10
אם כך,מה עשוי להיות הגורם או הגורמים להבלחה פתאומית כזאת של החרמה אווילית? מעשה שמביא על ראשם מתקפה רחבת היקף של הציבור הישראלי כמעט מכל גווני הקשת האידיאולוגית? עשייה שהיא בחזקת כריתת הענף שהם ומעסיקיהם יושבים עליו? יש לך מספר תשובות אפשריות.
הראשונה שהאנשים האלה הרבה פחות חכמים ממה שנדמה ובמיוחד ממה שנדמה להם.
האפשרות השנייה כי בכל הנוגע למי שאינו חושב כמוהם הם מפתחים אמוציות סוערות שמאפילות על הרציונל הבסיסי שלהם.
והאפשרות השלישית והנדושה שבהם,היא שהחברה האלה חיים בתוך הבועה של עצמם. בבועה הזאת הם יצרו מציאות משלהם,שם הם מתבשלים בתוך עצמם,יש בבועה תפאורה שמדמה את המציאות,יש תאורה שצובעת את חייהם על פי הדימויים שמוחם הזה במגבלות ההסגר שגזרו על עצמם וקרני השמש של המציאות על מורכבותה,בעיותיה וגווניה,אינן חודרות אל תוך הבועה הזאת. קשה שלא לייחס לבועה הזאת גם מימד גיאוגראפי כי שוב ושוב מוכח שכל מה שנמצא דרומית ליפו,צפונית לאפקה ומזרחית לאילון הוא מבחינתם "שטחים". אחרת אין להבין את ההתנפלות הגחמנית שלהם על אריאל דווקא. ישוב ישראלי וותיק שייכלל בתחום מדינת ישראל בכל הסדר אפשרי ועתידי.
אבל ברור לי לחלוטין שהם גם יצאו נשכרים מהפרכוס הזה. מהר מאד הם ימצבו לעצמם את הפוזה שתפורה למידותיהם – פוזת הקורבן. המונחים הקלאסיים ישלפו מאשפת חיציהם המורעלים והם כבר מוכנים לשיגור. "סתימת פיות", "פאשיזם","פגיעה בחופש הדיבור" ושאר פניני מבית היוצר של אבותיהם הרוחניים מבית וולדימיר איליץ' לנין ושות'. את מיטב כישרונותיהם התיאטרליים הם יעמידו לטובת הסצנה המוחצנית הזאת שאין לעמוד בפניה ולתגובת השרשרת הבלתי נמנעת שלאחריה ,תגובתם של צדיקי העולם המאוחדים(נגד מדינת ישראל)שיקרקרו במקהלה את דאגתם הרבה על רדיפת האומנים בישראל הפשיסטית. החברה האלה יוזמנו להרצאות בחו"ל שם יורעפו עליהם מחמאות וכיבודים לרוב ושם הם יוצגו כלוחמי חופש אמיצים ונרדפים, קדושים מעונים כמיטב המסורת הנוצרית ויהיו משוכנעים שגם אם אין הילה זוהרת מעל לראשיהם אז החמה לבטח זורחת להם מהתחת.
גם בארץ יתעשתו במהרה כל חוגי הליברלים המקומיים מוכי האשמה העצמית הכרונית ויאמצום אל ליבם בהמיה. וזה מה שיהיה. ומה על הציבור בארץ? אותו הציבור שמוגדר כרוב הדומם ופרוס בין קצוות השמאל השפוי לימין הרציונאלי? אז הציבור הזה יעשה את מה שצריך. אני סומך עליו. הוא מוכיח את עצמו במצבים האלה. כמו שהמיר את אנטליה באיי יוון וסרב לקרוא לנביחותיו של ארדואן תיפוף שמאני וליריקותיו גשם,כך גם יזכור הציבור את השמות איתי טיראן,דורון תבורי,אופירה הניג,יעל רונן,דרור קרן,יהושע סובול ושאר משרבטי החתימה על מסמך החרמות העלוב הזה.הציבור יאמר את דברו בקופות והתיאטרון יגיע גם יגיע לאריאל ויגיע למעלה אדומים ויגיע לכל מקום בו ישבו ישראלים עם החבורה הנפוחה הזאת או בלעדיה.
נראה לי שכל מה שאמור היה להיכתב על סירוב "בכירי התיאטרון" להופיע באריאל נכתב ובכל זאת, מבקש לציין מספר דברים בהקשר הזה.
יש לשמאל תכונה משונה לירות לעצמו ברגלים.אין זה אומר שמנתזי הירי הזה גם אחרים אינם נפגעים.
בדרך כלל כולם נפגעים מהירי הבלתי מבוקר הזה,אך השמאל הולך ודוחק את עצמו לפינת האי לגיטימיות(בעיני הציבור הישראלי-ציוני) ומאבד את כוחו האלקטוראלי באופן עקבי וברור ואתה שואל את עצמך איך זה קורה שאנשים תרבותיים ומשכילים ולא רק בעיני עצמם מצליחים להשתחל לפינות האפלות והקיצוניות האלה כמו הכרזת חרם.
חרם, פעולה שהוקעה מאז ומתמיד על ידי אבות השמאל האמיתי ושויכה על ידם ליריביהם המושבעים מימין. אם יש משהו העומד בסתירה לפלורליזם,הומניזם ודמוקרטיה(שלוש הרגלים שלשמאלננו נדמה כי השקפת עולמם ניצבת עליהם איתן) זה החרם.
פורסם ב NEWS1 29.8.10
אם כך,מה עשוי להיות הגורם או הגורמים להבלחה פתאומית כזאת של החרמה אווילית? מעשה שמביא על ראשם מתקפה רחבת היקף של הציבור הישראלי כמעט מכל גווני הקשת האידיאולוגית? עשייה שהיא בחזקת כריתת הענף שהם ומעסיקיהם יושבים עליו? יש לך מספר תשובות אפשריות.
הראשונה שהאנשים האלה הרבה פחות חכמים ממה שנדמה ובמיוחד ממה שנדמה להם.
האפשרות השנייה כי בכל הנוגע למי שאינו חושב כמוהם הם מפתחים אמוציות סוערות שמאפילות על הרציונל הבסיסי שלהם.
והאפשרות השלישית והנדושה שבהם,היא שהחברה האלה חיים בתוך הבועה של עצמם. בבועה הזאת הם יצרו מציאות משלהם,שם הם מתבשלים בתוך עצמם,יש בבועה תפאורה שמדמה את המציאות,יש תאורה שצובעת את חייהם על פי הדימויים שמוחם הזה במגבלות ההסגר שגזרו על עצמם וקרני השמש של המציאות על מורכבותה,בעיותיה וגווניה,אינן חודרות אל תוך הבועה הזאת. קשה שלא לייחס לבועה הזאת גם מימד גיאוגראפי כי שוב ושוב מוכח שכל מה שנמצא דרומית ליפו,צפונית לאפקה ומזרחית לאילון הוא מבחינתם "שטחים". אחרת אין להבין את ההתנפלות הגחמנית שלהם על אריאל דווקא. ישוב ישראלי וותיק שייכלל בתחום מדינת ישראל בכל הסדר אפשרי ועתידי.
אבל ברור לי לחלוטין שהם גם יצאו נשכרים מהפרכוס הזה. מהר מאד הם ימצבו לעצמם את הפוזה שתפורה למידותיהם – פוזת הקורבן. המונחים הקלאסיים ישלפו מאשפת חיציהם המורעלים והם כבר מוכנים לשיגור. "סתימת פיות", "פאשיזם","פגיעה בחופש הדיבור" ושאר פניני מבית היוצר של אבותיהם הרוחניים מבית וולדימיר איליץ' לנין ושות'. את מיטב כישרונותיהם התיאטרליים הם יעמידו לטובת הסצנה המוחצנית הזאת שאין לעמוד בפניה ולתגובת השרשרת הבלתי נמנעת שלאחריה ,תגובתם של צדיקי העולם המאוחדים(נגד מדינת ישראל)שיקרקרו במקהלה את דאגתם הרבה על רדיפת האומנים בישראל הפשיסטית. החברה האלה יוזמנו להרצאות בחו"ל שם יורעפו עליהם מחמאות וכיבודים לרוב ושם הם יוצגו כלוחמי חופש אמיצים ונרדפים, קדושים מעונים כמיטב המסורת הנוצרית ויהיו משוכנעים שגם אם אין הילה זוהרת מעל לראשיהם אז החמה לבטח זורחת להם מהתחת.
גם בארץ יתעשתו במהרה כל חוגי הליברלים המקומיים מוכי האשמה העצמית הכרונית ויאמצום אל ליבם בהמיה. וזה מה שיהיה. ומה על הציבור בארץ? אותו הציבור שמוגדר כרוב הדומם ופרוס בין קצוות השמאל השפוי לימין הרציונאלי? אז הציבור הזה יעשה את מה שצריך. אני סומך עליו. הוא מוכיח את עצמו במצבים האלה. כמו שהמיר את אנטליה באיי יוון וסרב לקרוא לנביחותיו של ארדואן תיפוף שמאני וליריקותיו גשם,כך גם יזכור הציבור את השמות איתי טיראן,דורון תבורי,אופירה הניג,יעל רונן,דרור קרן,יהושע סובול ושאר משרבטי החתימה על מסמך החרמות העלוב הזה.הציבור יאמר את דברו בקופות והתיאטרון יגיע גם יגיע לאריאל ויגיע למעלה אדומים ויגיע לכל מקום בו ישבו ישראלים עם החבורה הנפוחה הזאת או בלעדיה.
יום חמישי, 26 באוגוסט 2010
איך הפסידו חכמי החלם את האוצר היקר לידי שכניהם מצידון.
מדוע שהזיכיון להפקת הגז ייפול לידיו בלבד? הלינו החלמאים ושוועתם עלתה והגיע לאוזני פרנסי ממשלתם. תשובה נקרה להתייצב בפני וועדות חלמאים שונות ושם טען כי אלמלא השקיע מזמנו וכספו וייזם את החפירה המבורכת – היו החלמאים מתחממים עד עצם היום הזה לאורה הקלוש של העששית.
חלם הרחוקה הייתה ידועה בעולם בזכות חכמיה המופלגים, אך למרות חוכמתם הרבה היו החלמאים עניים בני עניים וחיו מהיד לפה. בנוסף למחסור החמור במים שממנו סבלו החלמאים לאורך שנים, חסרו להם גם אוצרות טבע חיוניים כמו חומרים דליקים למיניהם כדי שיוכלו לחמם את בתיהם ולהניע את גלגלי המפעלים שבהם ייצרו דברי סדקית ותשמישי קדושה.
החלמאים צפו בקנאה ובערגה בשכניהם העשירים שהרבו לחפור באדמה ולהפיק ממנה נפט בכמויות העולות פי רבבה מצורכיהם אך כל ניסיונותיהם לחפור באדמתם העקרה לא העלו דבר מעבר להזלפות חלושות של נוזל כהה ולא ברור שלווה בשיעול מקוטע ושלהבת קטנה אף מנר של החנוכה.
נעצבו החלמאים עצב רב וביכו את מר גורלם. עד שיום אחד התעשת ראש החלמאים וקרא: הגיע הזמן לחפור בים שלנו,אולי נגלה שם מרבצים של דלקים ונביא ישועה לחלם. שמחו החלמאים על הרעיון החדש של הפרנס והחלו לטכס עצה איך לחפור בתוך הים, דבר שמעולם לא התנסו בו וגם לא מצאו בקופתם די מטבעות שבהן יוכלו לרכוש מכונות חפירה או לשכור את שרותיהם של חפרים ידועי שם.
עד שיום אחד קם חלמאי עשיר ורב פעלים ושמו יצחק תשובה וקרא אל אחיו המיואשים: הסירו דאגה מליבכם,הנה אני לוקח על עצמי את המלאכה ואם אצליח במעשה ידי נצא מכך נשכרים כולנו. שמחו החלמאים שמחה גדולה והעניקו לתשובה את בירכת הדרך.
עמל תשובה ימים כלילות,שכר בכספו את מיטב המכונות והמומחים והנה לאחר שחפר ונבר במעמקי הים חודשים ארוכים גילה מחילה ובה מטמון יקר לאין שיעור – גז טבעי בכמות שתספק את כל צורכי חלם לעשרים השנים הבאות!
שמעו החלמאים את הבשורה המרנינה ופרצו בשירה ומחולות תוך שהם נושאים את תשובה על כפיהם בקריאות מושיענו ומצילנו אתה!
התכנסו החלמאים למסיבת ניצחון גדולה,רכשו מניות בכל זלוטי שגירדו מארנקם והחלו לתכנן תוכניות לניצול מיטבי של האוצר שנפל בחלקם. ככל שחלפו הימים מרגע שהתבשרו על הנס, כך דעכה ההתלהבות ובמקומה החלו להישמע רטינות וטרוניות שונות. תחילה בקול ענות חלושה אך בהמשך גאתה הטרוניה ובאה לידי ביטוי במאמרי ביקורת של חלמאים פוליטיים וחלמאים מושכי עט כשאת חיציהם הם יורים אל החלמאי העשיר ובעל הבשורה – יצחק תשובה.
מדוע שהזיכיון להפקת הגז ייפול לידיו בלבד? הלינו החלמאים ושוועתם עלתה והגיע לאוזני פרנסי ממשלתם. תשובה נקרה להתייצב בפני וועדות חלמאים שונות ושם טען כי אלמלא השקיע מזמנו וכספו וייזם את החפירה המבורכת – היו החלמאים מתחממים עד עצם היום הזה לאורה הקלוש של העששית.
טיעוניו אלו נפלו על אוזניים ערלות ומלחמת כל וכל פרצה במדינת החלמאים.
תלונות ושאילתות לרוב הוגשו ליועציהם המשפטיים ובתי המשפט הידועים גם הם בחכמתם הרבה החלו לעסוק בסוגיית הגז הטבעי שאפף את חלם כעננה עכורה.
באותה השעה צפו בנעשה שכניהם הלבנונים מצפון,הלו הם הפניקים תושבי צור וצידון מארץ הארזים
בעוד החלמאים רבים ומורטים איש את זקן רעהו, פנו הפניקים לבני בריתם העותומנים וביקשו לספק להם קושאנים ושאר מגילות שיוכיחו את חזקתם על מצולות הים כולל המחילה ובה האוצר הגדול. העותומנים נענו לבקשה ברצון רב,פשפשו במרתפים והעלו קושאן משנת תרפפ"ו ובו כתוב באותיות קידוש לבנה שהים על מצולותיו,דגיו וחלוקי אבניו מטריפולי שבצפון ועד פלשת בדרום הוא קניינם הבלעדי של תושבי צור וצידון עוד מאז איזבל מלכתם.
הפניקים לא בזבזו את זמנם והחלו לשאוב במרץ רב את הגז היקר ולמוכרו לכל המרבה במחיר עד שהידלדל לאחר שנים רבות. צפו החלמאים בפניקים ועיניהם כלות. חזרו לבתיהם הקורסים ונאנחו הנחה כבידה. נגזר גורלנו,קוננו החלמאים לרעוב ולקפוא בקור ומאחר שמדובר בגזרת גורל גם חוכמתינו הרבה והידועה בגויים לא תושיע. וכך נותרו החלמאים עם השוקת השבורה בעוד שכניהם שכבדו בצאן ובמקנה מלעגים עליהם מעבר לגדרות גבולם.
יכול להיות שהסיפור הזה היה מצחיק אם הוא לא היה כל כך עצוב ומייאש.
יום שלישי, 24 באוגוסט 2010
יצה - התקליט החורק של מוסף ידיעות אחרונות
שוב ושוב כמו תקליט חורק משתלחים יצה המרואיין לכתבה ורונן ברגמן בטורו המוסף לכתבה בראש המלמ"ב יחיאל חורב ומנסים להציגו כדמון. גם פואד בן אליעזר אינו פטור מזעמם. בטיעונים שמעלים רונן ויצה אין כל חדש.
אחת לשנה או פחות,מנער "ידיעות אחרונות" את האבק מדפי העיתון ומלעיט אותנו בסנסציה הממוחזרת על ההתעללות הדרקונית של מערכת הביטחון בתא"ל(במיל)יצחק(יצה) יעקב הקשיש והטוב.
הפעם על המלאכה מנצח הכתב עמוס שביט,כשהוא מסתמך בעיקר על בעל העניין העיתונאי רונן ברגמן.
הכתבה ה"סנסציונית" פורסמה במוסף 7 ימים מתאריך 20.8.10. העילה התורנית לפרסום – הקרנת הסרט "ממלכת הסוד" בערוץ 8.
שוב ושוב כמו תקליט חורק משתלחים יצה המרואיין לכתבה ורונן ברגמן בטורו המוסף לכתבה בראש המלמ"ב יחיאל חורב ומנסים להציגו כדמון. גם פואד בן אליעזר אינו פטור מזעמם. בטיעונים שמעלים רונן ויצה אין כל חדש,כמו שאין כל חדש בתשובות והתגובות לטיעוניהם אלו מנשוא זעמם, אך עובדה זו לא מפריעה לעיתון המכובד לנופף בברווז המרוט הזה באופן מחזורי בהסתמך כנראה על זכרונו הלקוי של הציבור או על הצטרפותו של דור קוראים חדש שלא ידע את יצה ולא הבין על מה המהומה:
תא"ל(במיל)יצחק יעקב, היה איקון בולט במערכת הביטחון. האיש תרם תרומה לא מבוטלת לביטחון המדינה,על כך ראוי למלוא ההערכה ועל כך אין ויכוח. הבעיה עם הנ"ל החלה לאחר שפרש והחליט לפרסם ספר ובו כלולים נושאים המהווים סוד מדינה. לצורך כך הפיץ עפ"י כתב התביעה נגדו את טיוטת הספר שכתב ל "18 גורמים שונים בארה"ב".("לא היו 18 אלה פחות אבל אני לא זוכר בדיוק כמה" משיב על כך יצה בראיון הנ"ל).
בנוסף החל לכתוב בשנת 1998 ספר זיכרונות וגם בו שבץ נושאים מסווגים כסוד מדינה.
בתחילת 2001 נפגש יצה במושבו בניו יורק עם העיתונאי רונן ברגמן,פגישה שבעקבותיה הוכנה כתבה שאמורה הייתה להתפרסם ב "7-ימים". הכתבה נמסרה כנדרש לצנזורה ואז(אליבא דעמוס שביט)-
"החל מחול שדים ראשון מסוגו במדינה" ומה מהות המחול ומי הם השדים? הכתבה נפסלה לפרסום ו"השד" יחיאל חורב,ראש המלמ"ב דרש לקבל לידיו את הקלטות ובהן הראיונות מוקלטים עם יצה וגם ובמקביל החלה "חקירה חשאית" נגד יצה בחשד לריגול. כשהוברר למלמ"ב שטיוטות הספר הועברו לגורמים לא מורשים שונים בחו"ל – הוחלט לעוצרו.
יחיאל חורב,שיצה וברגמן לא חוסכים ממנו את שבט לשונם עשה את העבודה שלו בהתאם לסמכותו ולשקול דעתו. הניסיון לייחס לחורב אובססיה "לצבירת כוח" עושה לאיש עוול. זו השמצה חסרת בסיס.אחד מתפקידי המלמ"ב הוא לוודא שחומר מסווג לא דולף ממערכת הביטחון. התפקיד הזה אינו מוצא חן בעיני עיתונאים מסוימים ובעיני גורמים שנדמה להם כי הם מעל לחוק ושתרומתם בעבר מקנה להם חסינות לבצע כל פעולה על פי הבנתם וראות עינם , גם אם היא אסורה. העיקרון שכל אדם(כולל יצה), ההופך בתוקף תפקידו לשותף סוד וחתום על התחייבות שלא להעביר את פרטי הנושא הסודי לאף גורם שאינו מוסמך לא מפריע להם. וגם שאין לשותף הסוד כל שבריר של שיקול דעת בנושא חשיפת המידע לא עוצר אותם כשקבלו החלטה לפעול על פי נטיית ליבם. עובדתית, הפרה של התחייבות כזאת מהווה עבירה פלילית בהיבט הפורמאלי והפקרות בהיבט האישי והאזרחי. שום עיקרון מתחום הזכויותיזם הישראלי הליברלי אינו עומד מעל להתחייבות לסודיות של עובד מדינה,ושוב, כלל זה גם חל אפילו על יצה.
יצה הועמד לדין ומשפטו נערך בדלתיים סגורות. בכתב האישום יוחסו ליצה עבירות של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 113(ב)לחוק העונשין, מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק (כיום סעיף 113א לחוק) ומסירת ידיעה בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 112(א) לחוק. יצה טען להגנתו שהחומרים הסודיים שאליהם התייחס בספרו וביומנו אינם כאלה מאחר וחלקם פורסם בעיתונות זרה. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט, שהדגיש "קיים הבדל תהומי בין פרסומים ממקורות זרים או ישראליים על ידי חוקרים או עיתונאים לבין פרסום מפי האדם אשר היה אחראי לפיתוח אמצעי לחימה בצה"ל. פרסום שכזה יהיה בידי האויב ידיעה, להבדיל מהערכה, ויספק לו אישור מוסמך לידיעות שכבר יש בידיו, או להערכות המצויות בידיו". בית המשפט קבע כי יצה לא פעל בכוונה לפגוע בביטחון המדינה "אף שהיה מודע לכך שבעיני מערכת הביטחון קיימת חשיבות עליונה שלא לחשוף סודות אלו". הוסיף בית המשפט " - ניתן לתהות כיצד אדם במעמדו של הנאשם, כבעל ניסיון רב שיש לו בתחומים הנדונים, איננו מסוגל להבין את הנזקים הממשיים שהתנהגותו עלולה לגרום".הנאשם אמנם התרשל בצורה חמורה והזניח קשות את חובתו לשמור על הסודות הרגישים ביותר שהופקדו בידיו בתקופת שירותו הצבאי, אף שהיה מודע לכך שבעיני מערכת הביטחון קיימת חשיבות עליונה שלא לחשוף סודות אלו. אך הנאשם לא פעל מתוך מודעות מלאה לנזק הממשי שעלול להיגרם לביטחון המדינה כאפשרות קרובה לוודאי, שכן הוא עצמו, מבחינה סובייקטיבית, היה משוכנע אז – ועודנו משוכנע כיום – כי שום נזק של ממש לא היה נגרם לביטחון המדינה מחשיפת הסודות. אמנם ניתן לתהות כיצד אדם במעמדו של הנאשם, כבעל ניסיון רב שיש לו בתחומים הנדונים, איננו מסוגל להבין את הנזקים הממשיים שהתנהגותו עלולה לגרום. אך אי אפשר להתווכח עם תחושתו והבנתו הסובייקטיביות של הנאשם, שהן הקובעות לעניין היסוד הנפשי בעבירות הדורשות כוונה מיוחדת של פגיעה בביטחון המדינה.
בהכרעת הדין זוכה יצה בשתי עבירות קשות שיוחסו לו והורשע בעבירה של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א')לחוק העונשין. הוטל עליו עונש של שתי שנות מאסר על תנאי.
אז מה היה לנו לסיכום הדרמה הממוחזרת הזאת? עיתון שחייב למלא את דפי המוסף שלו, עיתונאי נעלב שמיידה כדורי נפתלין בפקידי ממשלה שבסך הכל ממלאים את תפקידם ואדם זקן שלא רוצה להבין כי סודות המדינה אינם רכושו הפרטי.
אלמלא היינו נתונים בעיצומה של דהירה ברכבת שדים הררית כשמכל פינה צורחות עלינו מכשפות בדמות וועדת חקירה ובכל סיבוב מזדקרת מול פרצופינו מפלצת ההולילנד, ראש ממשלה מושחת, נשיא נואף וקוספירטור נטול פנים שממנה רמטכ"לים, אפשר אולי לפטור את הפרסום על יצה בהמהום קצר של השתתפות בצער או בפיהוק נינוח. אבל (כמו שעדי אשכנזי אומרת)מה זה השטויות האלה יצה?? הסיפור מאחוריך,אתה כבר לא אדם צעיר, המשך ליהנות מילדך ונכדיך, יחיאל חורב פרש מזמן ואני מניח שנכדיו מעסיקים אותו יותר מהפגזת הסרק התקופתית הזאת ויש מספיק גורמים בזירה שממלאים את המשבצת של "החייב לגרום נזק למדינה ובכל מחיר",שמאלנים קיצוניים,פוסט ציונים,מרצים שנושכים את זנב עצמם,משיחים הזויים שמקפצים על הגבעות, אנרכיסטים-צעצוע שיוצאים לחו"ל כדי לקרוא להחרמת המדינה, משטים ובהם צדיקי עולם שכל כוונתם להאכיל בכפית את מזי הרעב של עזה והיד עוד נטויה. אתה קטן עליהם יצה הגיע הזמן להירגע.סך הכל יצאת בזול.
פורסם ב: NEWS1 24.8.10
אחת לשנה או פחות,מנער "ידיעות אחרונות" את האבק מדפי העיתון ומלעיט אותנו בסנסציה הממוחזרת על ההתעללות הדרקונית של מערכת הביטחון בתא"ל(במיל)יצחק(יצה) יעקב הקשיש והטוב.
הפעם על המלאכה מנצח הכתב עמוס שביט,כשהוא מסתמך בעיקר על בעל העניין העיתונאי רונן ברגמן.
הכתבה ה"סנסציונית" פורסמה במוסף 7 ימים מתאריך 20.8.10. העילה התורנית לפרסום – הקרנת הסרט "ממלכת הסוד" בערוץ 8.
שוב ושוב כמו תקליט חורק משתלחים יצה המרואיין לכתבה ורונן ברגמן בטורו המוסף לכתבה בראש המלמ"ב יחיאל חורב ומנסים להציגו כדמון. גם פואד בן אליעזר אינו פטור מזעמם. בטיעונים שמעלים רונן ויצה אין כל חדש,כמו שאין כל חדש בתשובות והתגובות לטיעוניהם אלו מנשוא זעמם, אך עובדה זו לא מפריעה לעיתון המכובד לנופף בברווז המרוט הזה באופן מחזורי בהסתמך כנראה על זכרונו הלקוי של הציבור או על הצטרפותו של דור קוראים חדש שלא ידע את יצה ולא הבין על מה המהומה:
תא"ל(במיל)יצחק יעקב, היה איקון בולט במערכת הביטחון. האיש תרם תרומה לא מבוטלת לביטחון המדינה,על כך ראוי למלוא ההערכה ועל כך אין ויכוח. הבעיה עם הנ"ל החלה לאחר שפרש והחליט לפרסם ספר ובו כלולים נושאים המהווים סוד מדינה. לצורך כך הפיץ עפ"י כתב התביעה נגדו את טיוטת הספר שכתב ל "18 גורמים שונים בארה"ב".("לא היו 18 אלה פחות אבל אני לא זוכר בדיוק כמה" משיב על כך יצה בראיון הנ"ל).
בנוסף החל לכתוב בשנת 1998 ספר זיכרונות וגם בו שבץ נושאים מסווגים כסוד מדינה.
בתחילת 2001 נפגש יצה במושבו בניו יורק עם העיתונאי רונן ברגמן,פגישה שבעקבותיה הוכנה כתבה שאמורה הייתה להתפרסם ב "7-ימים". הכתבה נמסרה כנדרש לצנזורה ואז(אליבא דעמוס שביט)-
"החל מחול שדים ראשון מסוגו במדינה" ומה מהות המחול ומי הם השדים? הכתבה נפסלה לפרסום ו"השד" יחיאל חורב,ראש המלמ"ב דרש לקבל לידיו את הקלטות ובהן הראיונות מוקלטים עם יצה וגם ובמקביל החלה "חקירה חשאית" נגד יצה בחשד לריגול. כשהוברר למלמ"ב שטיוטות הספר הועברו לגורמים לא מורשים שונים בחו"ל – הוחלט לעוצרו.
יחיאל חורב,שיצה וברגמן לא חוסכים ממנו את שבט לשונם עשה את העבודה שלו בהתאם לסמכותו ולשקול דעתו. הניסיון לייחס לחורב אובססיה "לצבירת כוח" עושה לאיש עוול. זו השמצה חסרת בסיס.אחד מתפקידי המלמ"ב הוא לוודא שחומר מסווג לא דולף ממערכת הביטחון. התפקיד הזה אינו מוצא חן בעיני עיתונאים מסוימים ובעיני גורמים שנדמה להם כי הם מעל לחוק ושתרומתם בעבר מקנה להם חסינות לבצע כל פעולה על פי הבנתם וראות עינם , גם אם היא אסורה. העיקרון שכל אדם(כולל יצה), ההופך בתוקף תפקידו לשותף סוד וחתום על התחייבות שלא להעביר את פרטי הנושא הסודי לאף גורם שאינו מוסמך לא מפריע להם. וגם שאין לשותף הסוד כל שבריר של שיקול דעת בנושא חשיפת המידע לא עוצר אותם כשקבלו החלטה לפעול על פי נטיית ליבם. עובדתית, הפרה של התחייבות כזאת מהווה עבירה פלילית בהיבט הפורמאלי והפקרות בהיבט האישי והאזרחי. שום עיקרון מתחום הזכויותיזם הישראלי הליברלי אינו עומד מעל להתחייבות לסודיות של עובד מדינה,ושוב, כלל זה גם חל אפילו על יצה.
יצה הועמד לדין ומשפטו נערך בדלתיים סגורות. בכתב האישום יוחסו ליצה עבירות של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 113(ב)לחוק העונשין, מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק (כיום סעיף 113א לחוק) ומסירת ידיעה בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 112(א) לחוק. יצה טען להגנתו שהחומרים הסודיים שאליהם התייחס בספרו וביומנו אינם כאלה מאחר וחלקם פורסם בעיתונות זרה. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט, שהדגיש "קיים הבדל תהומי בין פרסומים ממקורות זרים או ישראליים על ידי חוקרים או עיתונאים לבין פרסום מפי האדם אשר היה אחראי לפיתוח אמצעי לחימה בצה"ל. פרסום שכזה יהיה בידי האויב ידיעה, להבדיל מהערכה, ויספק לו אישור מוסמך לידיעות שכבר יש בידיו, או להערכות המצויות בידיו". בית המשפט קבע כי יצה לא פעל בכוונה לפגוע בביטחון המדינה "אף שהיה מודע לכך שבעיני מערכת הביטחון קיימת חשיבות עליונה שלא לחשוף סודות אלו". הוסיף בית המשפט " - ניתן לתהות כיצד אדם במעמדו של הנאשם, כבעל ניסיון רב שיש לו בתחומים הנדונים, איננו מסוגל להבין את הנזקים הממשיים שהתנהגותו עלולה לגרום".הנאשם אמנם התרשל בצורה חמורה והזניח קשות את חובתו לשמור על הסודות הרגישים ביותר שהופקדו בידיו בתקופת שירותו הצבאי, אף שהיה מודע לכך שבעיני מערכת הביטחון קיימת חשיבות עליונה שלא לחשוף סודות אלו. אך הנאשם לא פעל מתוך מודעות מלאה לנזק הממשי שעלול להיגרם לביטחון המדינה כאפשרות קרובה לוודאי, שכן הוא עצמו, מבחינה סובייקטיבית, היה משוכנע אז – ועודנו משוכנע כיום – כי שום נזק של ממש לא היה נגרם לביטחון המדינה מחשיפת הסודות. אמנם ניתן לתהות כיצד אדם במעמדו של הנאשם, כבעל ניסיון רב שיש לו בתחומים הנדונים, איננו מסוגל להבין את הנזקים הממשיים שהתנהגותו עלולה לגרום. אך אי אפשר להתווכח עם תחושתו והבנתו הסובייקטיביות של הנאשם, שהן הקובעות לעניין היסוד הנפשי בעבירות הדורשות כוונה מיוחדת של פגיעה בביטחון המדינה.
בהכרעת הדין זוכה יצה בשתי עבירות קשות שיוחסו לו והורשע בעבירה של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א')לחוק העונשין. הוטל עליו עונש של שתי שנות מאסר על תנאי.
אז מה היה לנו לסיכום הדרמה הממוחזרת הזאת? עיתון שחייב למלא את דפי המוסף שלו, עיתונאי נעלב שמיידה כדורי נפתלין בפקידי ממשלה שבסך הכל ממלאים את תפקידם ואדם זקן שלא רוצה להבין כי סודות המדינה אינם רכושו הפרטי.
אלמלא היינו נתונים בעיצומה של דהירה ברכבת שדים הררית כשמכל פינה צורחות עלינו מכשפות בדמות וועדת חקירה ובכל סיבוב מזדקרת מול פרצופינו מפלצת ההולילנד, ראש ממשלה מושחת, נשיא נואף וקוספירטור נטול פנים שממנה רמטכ"לים, אפשר אולי לפטור את הפרסום על יצה בהמהום קצר של השתתפות בצער או בפיהוק נינוח. אבל (כמו שעדי אשכנזי אומרת)מה זה השטויות האלה יצה?? הסיפור מאחוריך,אתה כבר לא אדם צעיר, המשך ליהנות מילדך ונכדיך, יחיאל חורב פרש מזמן ואני מניח שנכדיו מעסיקים אותו יותר מהפגזת הסרק התקופתית הזאת ויש מספיק גורמים בזירה שממלאים את המשבצת של "החייב לגרום נזק למדינה ובכל מחיר",שמאלנים קיצוניים,פוסט ציונים,מרצים שנושכים את זנב עצמם,משיחים הזויים שמקפצים על הגבעות, אנרכיסטים-צעצוע שיוצאים לחו"ל כדי לקרוא להחרמת המדינה, משטים ובהם צדיקי עולם שכל כוונתם להאכיל בכפית את מזי הרעב של עזה והיד עוד נטויה. אתה קטן עליהם יצה הגיע הזמן להירגע.סך הכל יצאת בזול.
פורסם ב: NEWS1 24.8.10
יום ראשון, 22 באוגוסט 2010
בהצלחה לרמטכ"ל הנבחר ובהצלחה לחוקרים
צריך לאחל הצלחה רבה לרמטכ"ל הנכנס ולהודות לרמטכ"ל היוצא ובמקביל לחשוף את הגורמים שבחשו בקדירת הליך הבחירה.
האלוף יואב גלנט הוא בחירה טובה. האיש שלא מוכתם בכתם כישלון מלחמת לבנון השנייה, הכין ופיקד על מבצע עופרת יצוקה באופן מקצועי ונחוש,קצין עתיר ניסיון מבצעי וארגוני.
צריך לאחל לגלנט הצלחה במילוי התפקיד האחראי והמרכזי ביותר במציאות העכשווית של המדינה.
צריך להודות לרמטכ"ל הנוכחי רא"ל גבי אשכנזי על כך שקיבל לידיו צבא חבוט שתוחזק ונוהל באופן לקוי והעמידו על רגליו. גבי אשכנזי החזיר לצבא את העקרונות הבסיסיים שנלקחו ממנו על ידי כל מיני גורמים "מהפכניים" והסיט את הדגש מתיאוריות הזויות אל הפרקטיקה האפורה של חיילות, אימונים , משמעת , פשטות ונחישות בלתי מתפשרת. הצבא שגלט מקבל מאשכנזי מאומן יותר,מאורגן יותר,מצויד טוב יותר ,חושב עניני ונטול פוזה. אין זה אומר שכל מחלות העבר רופאו. מבצע ההשתלטות של חיל הים על ספינת צדיקי הסיוע היא נורת אזהרה שעדיין מהבהבת על שולחן העבודה של הרמטכ"ל. חיידק הקונספציה עוד לא הודבר ומצריך להתייחס אליו בכל נוהל קרב ותכנון מבצעי שיבוא.
עד כאן לגבי ראשי המטות. מכאן יש להבהיר נושא הקשור לנ"ל. מסמך "ארד-גלנט". מישהו ניסה לעשות "תרגיל מסריח" בהקשר לבחירת הרמטכ"ל ובנושא הזה חובה עלינו להפריד בין העיקר והטפל.
ההיבט העיקרי הינו שגורם כל שהו ניסה להשפיע באופן שפל עד פלילי על הליך בחירת הרמטכ"ל,בין אם המסמך אוטנטי או מזויף. את הגורם או הגורמים האלו יש לחשוף על שמותיהם ומניעיהם. הציבור חייב לדעת מיהם הגורמים האלה, מה הם רצו להשיג וזאת כבי לבער את הנגע האינטרסנטי והנכלולי הזה מהתרבות הארגונית של מערכת הביטחון. העניין בלתי נסבל ויש לטפל בו במלוא הרצינות והאחריות.
ההיבט הטפל הינו חלקה של העיתונות בחשיפת המסמך. זה ממש לא משנה מה אברמוביץ' או רוני דניאל ידעו או לא ידעו לגבי המסמך(אלא אם כן יסתבר שהם חלק פעיל בקונספירציה). אין לכך כל נגיעה לצורך הבלתי מתפשר לחשוף את המזימה והזוממים וצריך לדעת ולהפריד בין הדברים.
כך שבמקביל לאיחולי ההצלחה לרמטכ"לים,יש לאחל הצלחה גם לחוקרי הפרשה הזאת כדי שיחשפו את האמת וכל האמת בנושא החמור הזה. זו הציפייה והדרישה של אזרחי המדינה שטוהר המידות במערכת הביטחון חשוב להם ועליו לא יהיו פשרות. יש להזכיר לכל הגורמים במערכות הממשל והביטחון שהם משרתיו של הציבור וחייבים לציבור דין וחשבון מלא. משרה ציבורית היא לא חנות מכולת פרטית שקיבלו בירושה.
האלוף יואב גלנט הוא בחירה טובה. האיש שלא מוכתם בכתם כישלון מלחמת לבנון השנייה, הכין ופיקד על מבצע עופרת יצוקה באופן מקצועי ונחוש,קצין עתיר ניסיון מבצעי וארגוני.
צריך לאחל לגלנט הצלחה במילוי התפקיד האחראי והמרכזי ביותר במציאות העכשווית של המדינה.
צריך להודות לרמטכ"ל הנוכחי רא"ל גבי אשכנזי על כך שקיבל לידיו צבא חבוט שתוחזק ונוהל באופן לקוי והעמידו על רגליו. גבי אשכנזי החזיר לצבא את העקרונות הבסיסיים שנלקחו ממנו על ידי כל מיני גורמים "מהפכניים" והסיט את הדגש מתיאוריות הזויות אל הפרקטיקה האפורה של חיילות, אימונים , משמעת , פשטות ונחישות בלתי מתפשרת. הצבא שגלט מקבל מאשכנזי מאומן יותר,מאורגן יותר,מצויד טוב יותר ,חושב עניני ונטול פוזה. אין זה אומר שכל מחלות העבר רופאו. מבצע ההשתלטות של חיל הים על ספינת צדיקי הסיוע היא נורת אזהרה שעדיין מהבהבת על שולחן העבודה של הרמטכ"ל. חיידק הקונספציה עוד לא הודבר ומצריך להתייחס אליו בכל נוהל קרב ותכנון מבצעי שיבוא.
עד כאן לגבי ראשי המטות. מכאן יש להבהיר נושא הקשור לנ"ל. מסמך "ארד-גלנט". מישהו ניסה לעשות "תרגיל מסריח" בהקשר לבחירת הרמטכ"ל ובנושא הזה חובה עלינו להפריד בין העיקר והטפל.
ההיבט העיקרי הינו שגורם כל שהו ניסה להשפיע באופן שפל עד פלילי על הליך בחירת הרמטכ"ל,בין אם המסמך אוטנטי או מזויף. את הגורם או הגורמים האלו יש לחשוף על שמותיהם ומניעיהם. הציבור חייב לדעת מיהם הגורמים האלה, מה הם רצו להשיג וזאת כבי לבער את הנגע האינטרסנטי והנכלולי הזה מהתרבות הארגונית של מערכת הביטחון. העניין בלתי נסבל ויש לטפל בו במלוא הרצינות והאחריות.
ההיבט הטפל הינו חלקה של העיתונות בחשיפת המסמך. זה ממש לא משנה מה אברמוביץ' או רוני דניאל ידעו או לא ידעו לגבי המסמך(אלא אם כן יסתבר שהם חלק פעיל בקונספירציה). אין לכך כל נגיעה לצורך הבלתי מתפשר לחשוף את המזימה והזוממים וצריך לדעת ולהפריד בין הדברים.
כך שבמקביל לאיחולי ההצלחה לרמטכ"לים,יש לאחל הצלחה גם לחוקרי הפרשה הזאת כדי שיחשפו את האמת וכל האמת בנושא החמור הזה. זו הציפייה והדרישה של אזרחי המדינה שטוהר המידות במערכת הביטחון חשוב להם ועליו לא יהיו פשרות. יש להזכיר לכל הגורמים במערכות הממשל והביטחון שהם משרתיו של הציבור וחייבים לציבור דין וחשבון מלא. משרה ציבורית היא לא חנות מכולת פרטית שקיבלו בירושה.
אם המסמך מזויף,מה חשב לעצמו המזייף?
השאלה הפשוטה שהמזייף היה אמור לשאול את עצמו היא מה תהיה התגובה לפרסום המסמך והתשובה שכל בר דעת היה משיב לעצמו הינה – מהומת אלוהים.
היום פורסם בתקשורת שככל הנראה מסמך גלנט-ארד זויף. זו ההערכה של המשטרה לאחר מס' ימי חקירה אינטנסיביים שכללו בדיקות פוליגרף לשותפי מהשרד "ארד-תקשורת". בבדיקת הפוליגרף נמצאו הנ"ל דוברי אמת לגבי יצירת המסמך הנ"ל.
סיפור מוזר הסיפור הזה. אם המסמך שעוסק באסטרטגיה קונספירטיבית שמטרתה ליצור אקלים מתאים למינוי האלוף גלנט לרמטכ"ל אכן מזויף, אז המסקנה המתבקשת היא שהגורמים שעומדים מאחורי הזיוף הם אנשים מאד לא אינטליגנטיים וזאת בלשון המעטה.
השאלה הפשוטה שהמזייף היה אמור לשאול את עצמו היא מה תהיה התגובה לפרסום המסמך והתשובה שכל בר דעת היה משיב לעצמו הינה – מהומת אלוהים.
הרי ברור שהנפגעים במקרה הזה,האלוף גלנט ומשרד ארד יתלוננו במשטרה וידרשו חקירה.
הרי ברור שתפתח חקירה שתנוהל ע"י מקצוענים ועם הרבה אמביציה.
והרי ברור שלמשטרה ולמערכות אחרות יש את הידע,הניסיון והאמצעים לחשוף את העבריין/ים.
ואם הדברים כל כך ברורים,אז איך אדם הגיוני יכול לעשות פעולה טיפשית כזאת?
אומר ההיגיון – זה לא יכול להיות ואם כך קרוב לוודאי שהמסמך אינו מזויף, אבל ההיגיון הזה אינו תקף למציאות של מדינת ישראל במאה העשרים ואחת ולרמת הנפשות הפועלות והבוחשות בפוליטיקה הישראלית ובמערכותיה האחרות. אלו האנשים וזו רמתם. הדבר משתקף בביצועים שלנו בכל תחום אפשרי וטופח לנו בפרצוף פעם אחר פעם.
כעת לא נותר אלא להמתין בסבלנות לתוצאות הסופיות של החקירה. מה אומר? יהיה מעניין.
פורסם ב NEWS1 180810
היום פורסם בתקשורת שככל הנראה מסמך גלנט-ארד זויף. זו ההערכה של המשטרה לאחר מס' ימי חקירה אינטנסיביים שכללו בדיקות פוליגרף לשותפי מהשרד "ארד-תקשורת". בבדיקת הפוליגרף נמצאו הנ"ל דוברי אמת לגבי יצירת המסמך הנ"ל.
סיפור מוזר הסיפור הזה. אם המסמך שעוסק באסטרטגיה קונספירטיבית שמטרתה ליצור אקלים מתאים למינוי האלוף גלנט לרמטכ"ל אכן מזויף, אז המסקנה המתבקשת היא שהגורמים שעומדים מאחורי הזיוף הם אנשים מאד לא אינטליגנטיים וזאת בלשון המעטה.
השאלה הפשוטה שהמזייף היה אמור לשאול את עצמו היא מה תהיה התגובה לפרסום המסמך והתשובה שכל בר דעת היה משיב לעצמו הינה – מהומת אלוהים.
הרי ברור שהנפגעים במקרה הזה,האלוף גלנט ומשרד ארד יתלוננו במשטרה וידרשו חקירה.
הרי ברור שתפתח חקירה שתנוהל ע"י מקצוענים ועם הרבה אמביציה.
והרי ברור שלמשטרה ולמערכות אחרות יש את הידע,הניסיון והאמצעים לחשוף את העבריין/ים.
ואם הדברים כל כך ברורים,אז איך אדם הגיוני יכול לעשות פעולה טיפשית כזאת?
אומר ההיגיון – זה לא יכול להיות ואם כך קרוב לוודאי שהמסמך אינו מזויף, אבל ההיגיון הזה אינו תקף למציאות של מדינת ישראל במאה העשרים ואחת ולרמת הנפשות הפועלות והבוחשות בפוליטיקה הישראלית ובמערכותיה האחרות. אלו האנשים וזו רמתם. הדבר משתקף בביצועים שלנו בכל תחום אפשרי וטופח לנו בפרצוף פעם אחר פעם.
כעת לא נותר אלא להמתין בסבלנות לתוצאות הסופיות של החקירה. מה אומר? יהיה מעניין.
פורסם ב NEWS1 180810
הירשם ל-
רשומות (Atom)
