מקרה בן-איבגי: פרצוף מערכת המשפט בישראל

זכויות הפרט, ע"פ שופטי הבג"צ, עדיפות על זכויות הציבור. השקפה זו מעוותת את ההיגיון שלהם, עד כדי כך שברוב להיטותם להוכיח עד כמה קדוש עיקרון זה – הם פוסקים באופן הזוי

----------------------------------------------------------------------------------------------

פרשת בריחתו ומעצרו של משה בן-איבגי, אחד משני רוצחיו של נהג המונית דרק רוט ז"ל, היא פרצופה של מערכת המשפט בישראל. הפרשה מקפלת בתוכה את כל החולאים שבהם מערכת זו נגועה ובראשם חוסר מקצועיות, "זכויותיזם" הרסני קיצוני ותשתית ביורוקרטית מסורבלת ובלתי מבוקרת.

כזכור, ארבל אלוני ומשה בן-איבגי, שני נערים בני 14 מהרצליה, עלו בליל ה-9 בינואר 1994 על מוניתו של דרק רוט המנוח וירו בגבו שישה כדורים מאקדח גנוב שנמצא ברשותם. השניים נידונו ל-16 שנות מאסר משולבות בכמות דמיונית של חופשות - למעלה מ-50 חופשות מהכלא. בדיעבד, הוברר כי היו שתי חופשות יותר מדי.

במהלך אחת מהחופשות ביצעו אלוני ובן-איבגי שוד מזוין ואלים של בעל מכולת מהרצליה, על כך נשפטו ל-5 שנים נוספות שהתווספו ל-16 הקיימות וכן נשללה מהם הזכות לכל חופשה נוספת. בן-איבגי עתר לבג"צ על השלילה הנ"ל וזכה כמובן לרחמי השופטים. למרות התנגדות נחרצת של השב"ס, הזכות לחופשה הוחזרה לרוצחים.

במאי 2004 יצא בן-איבגי לחופשה נוספת מהכלא, בהכשר הבג"צ. יצא ולא חזר. הוברר כי הוברח מהארץ באמצעות דרכון מזויף שסופק לו מגורמים בעולם התחתון והגיע דרך ספרד ואורוגוואי לארגנטינה, שם חבר לקבוצת עבריינים נמלטים מישראל עד שנעצר על-ידי משטרת בואנוס איירס בחשד לעבירות סמים.

ישראל עטה על חלון ההזדמנויות ודרשה מארגנטינה להסגיר את בן-איבגי - דרישה שנתקלה תחילה בסירוב, וב-6 בפברואר 2007 החליט בית המשפט העליון הארגנטינאי לשחרר את בן-איבגי מהכלא. כחודשיים לאחר מכן הנ"ל נעצר שוב כדי לבחון בשנית את דרישת ההסגרה, מעצר שהסתיים בשחרור בתנאים מגבילים. היה עליו להתייצב בבית המשפט אחת לשבועיים. במהלך תקופה זו הסכימה ארגנטינה להסגיר את בן-איבגי בגין עבירת שוד שביצע בישראל ולא על עבירת הרצח, זאת כי גיל האחריות הפלילית בארגנטינה נקבע ל-16, כשהרוצחים היו בני פחות מ-15 בזמן שירו בדרק רוט ז"ל.

עורכי דינו של בן-איבגי ניצלו את חוסר הבקיאות של ישראל בחוק הארגנטינאי וערערו על ההחלטה. בית המשפט העליון הארגנטינאי קיבל את ערעורם והעניק לישראל 30 יום להגיש בקשה מחודשת. גלגל ההצלה שהושלך על-ידי העליון הארגנטינאי פגע כפי הנראה בראשה של מערכת המשפט הישראלית שנכנסה להלם בלתי-מוסבר ובמקום להיאחז בו ולהגיש בקשת הסגרה מחודשת עד תום המועד שנקבע – איחרו את המועד והארגנטינאים חזרו מהסכמתם להסגיר את בן-איבגי.

ביוני 2009, בן-איבגי לא התייצב כנדרש מתנאי שחרורו ומאז נעלם, עד שב-15 במאי 2010 נתפס על-ידי המשטרה הארגנטינאית ובעקבות כך נמסר מהפרקליטות שישראל חידשה את בקשת ההסגרה.



תחלואים רבים - ומרפא אין



עד כאן הסאגה הפלילית-משפטית של פרשת רצח נהג המונית דרק רוט. פרשה השזורה בכל החוליים של מערכת המשפט הישראלית, החל מהאישור שהבג"צ החזיר לרוצחים לצאת לחופשות בניגוד להמלצה של הרשות המקצועית – שב"ס, דרך הקלות הבלתי נסבלת של יציאתו מהארץ בדרכון מזויף וכלה בחוסר המקצועיות של הפרקליטות בעניין מהותי כמו ידיעת החוק במדינה שנדרשת להסגיר עבריין ישראלי לארצו.

החלטת בג"צ לשחרר את האסירים המסוכנים לחופשה בניגוד לדרישת השב"ס מושתתת על תפישת עולמם האולטרה-הומניסטית של שופטי העליון. תפישת עולם שמקבעת סדר עדיפות משלה ובראשה זכויות הפרט. זכויותיו של הפרט על-פי פסיקותיו של הבג"צ דה-פקטו עדיפות על זכויות הציבור. השקפה זו מעוותת את הגיונם של השופטים, שברוב להיטותם להוכיח עד כמה קדוש העיקרון הזה – פוסקים באופן הזוי ובניגוד לכל היגיון סביר, כמו בהחלטה לאפשר לרוצחים להמשיך בחופשתם גם לאחר שהוכיחו כי אין לתת בהם אמון מינימלי.

השופטת דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון, משוכנעת כי הביקורת על בית המשפט נובעת מ"היעדר הבנה לתפקידו של בית המשפט". הציבור אינו מבין אם כך את מהותו והתנהלותו של בית המשפט, ובשל כך מטיח בו ביקורת. "יש תמיד השקפות שונות ויכולות להיות השקפות ביקורתיות לגיטימיות, אך הגרעין הקשה של התפקיד לא יכול להיות שנוי במחלוקת – הגנה על זכויות אדם, שמירת חוק, אלה בלבו של התפקיד השיפוטי". כאילו שהוויכוח הוא על מהות התפקיד ולא על דרך ביצועו.

באשר למחדלי הפרקליטות, שאת תוצרי עבודתה אפשר לראות בדמות תיקים מתמוססים ועסקות טיעון מקוממות. ומי כעו"ד אירית באומהון, בשר מבשרה של הפרקליטות שמהווה עדה נאמנה למתרחש בין הכתלים של המוסד הזה, שמצהירה בהקשר שונה לגבי פרשת החשד לאונס ומעשים מגונים בכפייה של הנשיא לשעבר משה קצב, כי "פרשת קצב הייתה מבחינתי גט כריתות למערכת" - כך הצהירה הפרקליטה הבכירה והמוערכת בראיון שפורסם בידיעות אחרונות. באומהון מדווחת על התנהלות עדרית של אנשי הפרקליטות, על חוסר עקביות ושיקולים זרים בתיק האונס של הנשיא לשעבר קצב ובתיקים מובילים אחרים.

אי-קיום מנגנון בקרה על הליכי קבלת ההחלטות בפרקליטות מאפשר התנהלות תזזיתית כמו בהחלטה להשמיט את סעיף האונס בפרשת א' בתיק הנשיא על-פי עדותה של עו"ד באומהון כנ"ל, החלטת מטוטלת ממצב של תמימות דעים שיש להאשים באונס, למצב קוטבי של תמימות-דעים שאין להאשים בסעיף זה (מובן כי הצהרה זו הפכה את עו"ד באומהון מאוטוריטה מוערכת למתוסכלת והזויה).

לאחרונה הכריז שר המשפטים על כוונתו לכונן "גוף פיקוח וביקורת על הפרקליטות". נחיה ונראה. גם מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, לא חוסך מהפרקליטות את שבט ביקורתו ומלין על תחלופה גבוהה של פרקליטים בתיקי פשע, תופעה שאינה מאפשרת בקיאות בפרטים במהלך התביעה בבית המשפט.

לא מדובר באסופה של אנשים חסרי כישרון ומוטיבציה שהתמקמו בפרקליטות באופן מקרי או מחוסר ברירה אחרת – ההפך. מדובר באנשים מוכשרים חדורי תחושת שליחות. מדובר בשיטת עבודה לקויה הנובעת בעיקר מעומס בלתי סביר שנגרם ממחסור בתקנים ובתקציבים. עו"ד ענת סבידור-גולדנצווייג, שהעמידה עצמה בראש המאבק לשיפור תנאי העבודה בפרקליטות, מציינת במפורש כי התנאים הקשים שגורמים לפרקליטים לעבוד סביב השעון אינם מאפשרים מלחמה יעילה בפשע.

פרשת בן-איבגי על נפתוליה ומחדליה הינה סימפטום לתחלואיה האידיאולוגיים והארגוניים של מערכת המשפט הישראלית.
--------------

פורסם ב NEWS1 19.5.10