הפחד מפני מסקנות אישיות ותוצאותיו

ההיסטוריה הקצרה שלנו כמדינה הוכיחה שאנחנו לא לומדים מטעויות אלא אם כן מישהו משלם על גרימתם. מדינה תחת איום פיזי קבוע לא יכולה להרשות לעצמה מניעים אמוציונאליים בכל הנוגע לטיפול בביטחונה.


מרבית אמצעי התקשורת מדווחים היום על דוח וועדת הבדיקה בראשות גיורא איילנד שיפורסם מחר.
באותה נשימה מצויין כי "הדוח לא יכלול מסקנות אישיות". וזו בדיוק ההצהרה שמזמינה את המחדל הבא.
לא ברור אם הסיבה לכך היא בבסיסה "שמירת תחת הדדית" או חוסר יכולת להתמודד עם הסיטואציה של הטחת האמת בפניו של הנבדק,במילים אחרות – היעדר מנהיגות. או שהדבר נובע מאחת התכונות הבעייתיות שלנו – הרחמנות המופלגת.

הרחמנות היהודית,המסורתית,הבלתי מובנת והמזיקה בדרך כלל מותירה אותנו בתוך מלכוד עצמי. ככה לא בונים חומה. ככה מורחים ומחליקים למחדל שבדרך,כי המשמעות של העדר מסקנות אישיות היא פשוטה,הכול "מן אללה" אז למה להאשים בני אדם. את הגישה הרעה והמסוכנת הזאת חייבים לבלום. לכל תקלה יש גורם ולכל מחדל יש כתובת.בני אדם היו אלו שתכננו והוציאו לפועל את תוכנית עצירת המשט. אם התוצאה טובה – צריך לשבח,אם היא טובה מעבר לכל הצפיות – יש להעניק צל"שים ואם היא נכשלה צריך להסיק מסקנות אישיות. לא יתכן שאם האלוף איילנד יאתר מחדלים ולא ימליץ על הטיפול בגורמים האחראיים. ההיסטוריה הקצרה שלנו כמדינה הוכיחה שאנחנו לא לומדים מטעויות אלא אם כן מישהו משלם על גרימתם. מדינה תחת איום פיזי קבוע לא יכולה להרשות לעצמה מניעים אמוציונאליים בכל הנוגע לטיפול בביטחונה. התגובות הצפויות מול הדרישה להכליל מסקנות אישיות כנגד האחראים הן בדרך כלל "צייד מכשפות" או גרדומים בכיכרות". אלו התגובות שמשקפות את הבעיה עצמה ואת בעלי אינטרס הבריחה מהאחריות. לא צריך להיבהל מזה,אין לאיש כוונה לחפש שעירים לעזאזל או להרגיע דעת קהל באמצעות ענישה של חפים מפשע, לא של גנרל ולא של ש.ג. , למסקנה האישית שתי מטרות – להעביר מסר למקבלי ההחלטות כי יש מחיר להתרשלותם ומסר לגורם שיחליף את המתרשל – בזה הוא נכשל,על כך הוא שילם,אלו הלקחים,כך יש לתקן והצלחה רבה בהמשך תפקידך. אין בכך חוסר גבוי או רוע חלב,יש בכך ביטוי לכובד האחריות שמוטל על כתפי וועדות הבדיקה והחקירה. אסור להם לברוח מאחריות זו.

פורסם ב NEWS1 11.7.10