המין בעדיפות עליונה?

בהנחה שארגוני הנשים צודקים ברמת העיקרון ועל פי החוק היבש והן אמורות היו להיות מיוצגות בוועדה הזאת האם ולאור העובדה שהרכבת יצאה מזה זמן לדרכה יהיה זה נכון להחזירה לתחנת המוצא כדי להעמיס שתי נוסעות שאיחרו?

בתאריך 14 ליוני 2010 פורסמה החלטה מס' 1796 של הממשלה בדבר "מינוי ועדה ציבורית בלתי תלויה,בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב טירקל, לבדיקת האירוע הימי מיום 31 במאי 2010". הועדה החלה לפעול שבועות ספורים לאחר קבלת המנוי וזאת בהמשך לתיקוני סמכויות ופרוצדורות אחרות.

במהלך יולי 2010,לאחר שהועדה הייתה שקועה בתכנון אסטרטגיה והקצאת משימות וזמנים וכתוצאה לתגבור הוועדה בשני חברים נוספים,עתרו שלושה ארגוני נשים נגד ראש הממשלה וטענו שהועדה "פועלת בגלוי וביודעין בניגוד לחוק שוויון זכויות האישה". המדינה מתנגדת לדרישה הזו בטענה שהוועדה סיימה כבר לשמוע את העדויות הראשיות של ראש הממשלה,שר הביטחון והרמטכ"ל והשופט טירקל סבור כי צרוף "חברה או חברות נוספות",יכביד על המשך עבודת הוועדה.

הבג"צ למרות ההתנגדות הנ"ל, שחרר הצהרת כוונות לאוויר העולם מהן עולה כי הוא עשוי לקבל את עתירת ארגוני הנשים ובכך "רמז" לפרקליטות שכדאי לממשלה לצרף נשים לוועדה.

אם נסכם את חלקה הראשון של הסגה החדשה נראה מייצג ישראלי מובהק של פתיחת כביש לאחר סלילתו. כעת צריך לעצור את התנועה,לספק את הצרכים של קבוצת לחץ כזו או אחרת ואז לקרטע הלאה.
אך לא רק בזה מתבטאת החלמאות הלאומית. הבעיה שזועקת לשמים הינה בעיקרה השיקולים הסקטוריאליים שגוברים על אלו הלאומיים וסדר העדיפויות הלקוי.
בהנחה שארגוני הנשים צודקים ברמת העיקרון ועל פי החוק היבש והן אמורות היו להיות מיוצגות בוועדה הזאת האם ולאור העובדה שהרכבת יצאה מזה זמן לדרכה יהיה זה נכון להחזירה לתחנת המוצא כדי להעמיס שתי נוסעות שאיחרו?
האם העיקרון הזה מצדיק שיבוש של עבודת וועדה שעוסקת בדיני נפשות ובביטחון המדינה? האם הנשים הן חלק נפרד מהאינטרס הלאומי, חלק שגובר על האינטרס הזה? כמובן שהתשובה הינה לא ויש לראות בהתעקשות של ארגונים אלו אמביציה שאינה במקומה ובנוסף צריך לשאול איפה עובר הגבול? האם כל וועדה שמוקמת בכל נושא חייבת לכלול את השיקול הסקסיסטי? למה הוא כל כך רלוונטי? האם כל משלחת או קבוצת עבודה מחייבת גם בשיקול כזה?

אפשר לצפות מארגוני הנשים(שפעלו ופועלות במגוון תחומים חשובים של שוויון הזדמנויות ותיקון פערים מקוממים של שכר וקידום מקצועי) שידעו לאבחן בין עיקר לטפל. פעילותה התקינה והמהירה של וועדת טירקל חשובה יותר ממינם של חבריה, הייתי מצפה גם מהבג"צ שידע לקבוע סדר עדיפויות לאומי וגם לקרוץ או לרמוז שטובת המדינה במקרה כזה עדיפה על עקרונות שוויוניים אחרים אך כנראה שציפיותיי מוגזמות לאור האג'נדה של העליון הישראלי ותורת ה"זכויותיזם" שמרבית שופטי העליון מקדשים בקנאות רבה.

פורסם ב NEWS1 12.8.10