בית המשפט נמדד בפרמטרים של אמון מקבל השרות. בית המשפט כשל בפרמטרים אלו. לכן על בית המשפט לעשות תיקון, לבדוק את עצמו ביושר, בכנות בהקטנת אגו, לבדוק ולהבין איך נקלע למעמד דחוי ואז לשנות כוון.
*
אין לראות בדברי הביקורת הבוטה אותם השמיע(בצחוק..)עו"ד אורי קורב,סגן פרקליט מחוז ירושלים באזני תלמידיו כאירוע חריג וביזארי.
דבריו אלו מהווים הבהוב אזהרה נוסף למעמד המעורער שמערכת המשפט הישראלי תמרנה את עצמה.
קורב ביטא את תחושותיהם של רבים וטובים במערכת המשפט שלמרבה הצער הפכו למאין אופוזיציית צללים רוטנת המשקפת את ההתנגדות המקצועית והציבורית הרחבה לביצועיו ולמעמד חסר התקדים שהקנה לעצמו בית המשפט הישראלי.
מערכת המשפט,כמו כל מנגנון ציבורי נועד בראש ובראשונה לשרת את האינטרס הציבורי. האינטרס הציבורי לא נקבע על ידי בית המשפט,הוא מובא לביטוי במערכת בחירות דמוקרטית.בית המשפט הפך ממשרת הציבור למשרתה של אידיאולוגיה שנויה במחלוקת. אידיאולוגיה שמקדשת את "זכויות הפרט" על פני כל אינטרס ציבורי. אידיאולוגיה שאיש מהציבור לא נשאל אם הוא מסכים לה. בית המשפט יצר אוטונומיה אידיאולוגית נשכנית שיש לה מדינה.
בשם אידיאולוגיה זו נכתבו עשרות פסיקות שגרמו לכרסום בביטחון המדינה. די אם אזכיר את חוק השב"כ ההזוי שאין לו אח ורע בעולם, חוק שמתיימר "להסדיר" את עבודת הגוף הסיכולי ובטובו מותיר שימוש "בלחץ פיזי מתון" המתורגם לאיוולת ה"טלטולים". פרסה טרגית-קומית פרי מוחם היצירתי של
משפטנים מלאים בעצמם, את ביטולו של "נוהל שכן" שהגן על חיילים במהלך מלחמתם בטרור,את הקרקס סביב תוואי גדר ההפרדה שנועדה והצליחה לבלום גל פגועים רצחני ואת פתיחת כביש 443 לתנועה לא מוגבלת הכוללת מחבלים.
בשל אידיאולוגיה זו גאה הפשע ברחובות,נפגעה ההרתעה עקב ענישה מינורית ועסקאות טיעון מקוממות אך בעיקר נפגע האימון הציבורי מחדירה של
בית המשפט לתחום הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. בית המשפט שם עצמו מנצח,מלחין,תמלילן ונגן בקקופוניה הגרוטסקית "הכל שפיט" שמתיימרת להיות שלטון החוק בישראל.
דמעות התנין הנשפכות כמים על הביקורת ושאר קיטונות הזעם שסופג בית המשפט אינן צריכות לפטור אותו מחשבון נפש.
בית המשפט נמדד בפרמטרים של אמון מקבל השרות. בית המשפט כשל בפרמטרים אלו. לכן על בית המשפט לעשות תיקון, לבדוק את עצמו ביושר, בכנות
בהקטנת אגו, לבדוק ולהבין איך נקלע למעמד דחוי ואז לשנות כוון.על בית המשפט למצוא את הדרך שתקנה יותר ביטחון למדינה ולאזרחיה,שתיצור הרתעה מול כל מפגע ועבריין.להקפיד על הפרדת הרשויות,לאפשר להן לפעול ללא מורא בג"צי שתלוי מעליהן כמו חרב מתהפכת,לאפשר למערכת הביטחון לפעול כמו שמתחייב במזרח התיכון ולא בהרי טירול, בית המשפט אינו יכול יותר להוביל בדרך שהציבור אינו רוצה ללכת בה.הצבור ברובו רוצה שהכנסת תחוקק חוקים,שהצבא ילחם באויבים ושהשופטים ישפטו עבריינים. כשהציבור ישוב לקבל את השרות שמגיע לו, יושב גם האמון לנותן השרות.
דבריו אלו מהווים הבהוב אזהרה נוסף למעמד המעורער שמערכת המשפט הישראלי תמרנה את עצמה.
קורב ביטא את תחושותיהם של רבים וטובים במערכת המשפט שלמרבה הצער הפכו למאין אופוזיציית צללים רוטנת המשקפת את ההתנגדות המקצועית והציבורית הרחבה לביצועיו ולמעמד חסר התקדים שהקנה לעצמו בית המשפט הישראלי.
מערכת המשפט,כמו כל מנגנון ציבורי נועד בראש ובראשונה לשרת את האינטרס הציבורי. האינטרס הציבורי לא נקבע על ידי בית המשפט,הוא מובא לביטוי במערכת בחירות דמוקרטית.בית המשפט הפך ממשרת הציבור למשרתה של אידיאולוגיה שנויה במחלוקת. אידיאולוגיה שמקדשת את "זכויות הפרט" על פני כל אינטרס ציבורי. אידיאולוגיה שאיש מהציבור לא נשאל אם הוא מסכים לה. בית המשפט יצר אוטונומיה אידיאולוגית נשכנית שיש לה מדינה.
בשם אידיאולוגיה זו נכתבו עשרות פסיקות שגרמו לכרסום בביטחון המדינה. די אם אזכיר את חוק השב"כ ההזוי שאין לו אח ורע בעולם, חוק שמתיימר "להסדיר" את עבודת הגוף הסיכולי ובטובו מותיר שימוש "בלחץ פיזי מתון" המתורגם לאיוולת ה"טלטולים". פרסה טרגית-קומית פרי מוחם היצירתי של
משפטנים מלאים בעצמם, את ביטולו של "נוהל שכן" שהגן על חיילים במהלך מלחמתם בטרור,את הקרקס סביב תוואי גדר ההפרדה שנועדה והצליחה לבלום גל פגועים רצחני ואת פתיחת כביש 443 לתנועה לא מוגבלת הכוללת מחבלים.
בשל אידיאולוגיה זו גאה הפשע ברחובות,נפגעה ההרתעה עקב ענישה מינורית ועסקאות טיעון מקוממות אך בעיקר נפגע האימון הציבורי מחדירה של
בית המשפט לתחום הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. בית המשפט שם עצמו מנצח,מלחין,תמלילן ונגן בקקופוניה הגרוטסקית "הכל שפיט" שמתיימרת להיות שלטון החוק בישראל.
דמעות התנין הנשפכות כמים על הביקורת ושאר קיטונות הזעם שסופג בית המשפט אינן צריכות לפטור אותו מחשבון נפש.
בית המשפט נמדד בפרמטרים של אמון מקבל השרות. בית המשפט כשל בפרמטרים אלו. לכן על בית המשפט לעשות תיקון, לבדוק את עצמו ביושר, בכנות
בהקטנת אגו, לבדוק ולהבין איך נקלע למעמד דחוי ואז לשנות כוון.על בית המשפט למצוא את הדרך שתקנה יותר ביטחון למדינה ולאזרחיה,שתיצור הרתעה מול כל מפגע ועבריין.להקפיד על הפרדת הרשויות,לאפשר להן לפעול ללא מורא בג"צי שתלוי מעליהן כמו חרב מתהפכת,לאפשר למערכת הביטחון לפעול כמו שמתחייב במזרח התיכון ולא בהרי טירול, בית המשפט אינו יכול יותר להוביל בדרך שהציבור אינו רוצה ללכת בה.הצבור ברובו רוצה שהכנסת תחוקק חוקים,שהצבא ילחם באויבים ושהשופטים ישפטו עבריינים. כשהציבור ישוב לקבל את השרות שמגיע לו, יושב גם האמון לנותן השרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה